ברכת שנה טובה למטפלים
ד"ר ניצה ירום | 6/9/2018 | הרשמו כמנויים
ברכת שנה טובה למטפלים
שלום חברים, רוב ברכות ותקוות לקראת השנה החדשה.
ברצוני לסכם את התקופה החולפת ולהציג את הטיפול הפסיכולוגי הנדרש כיום. אני עושה זאת לאור האתגר שהציב לאחרונה ה MONITOR" " ביטאון הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאים (גיליון יולי/אוגוסט 2018) - שקרא להציף את השאלות הגדולות שהפסיכולוגים צריכים לשאול את עצמם כיום. פירוש הדבר, להאט את המרוץ המקצועי ולערוך בחינה-עצמית הוגנת, מעבר להרגלים ואינטרסים.
מזה זמן מה אני מוצאת עצמי, כפסיכולוגית ותיקה, מוטרדת מן העובדה שבמקום לאתר את הצרכים והקשיים של מטופלי ההווה בעולם משתנה ולהתמודד אתם, הפסיכולוגיה נצמדת אל העבר. במציאות אני נפגשת עם אנשי מקצוע עייפים ואובדי דרך, שמתלוננים לעיתים על המטופלים ה'מתישים' אותם, 'מרעילים' אותם 'בצרות' שלהם, מטפלים הרואים עצמם כקורבנות של 'שחיקת חמלה' - בעוד שהם אמורים לעזור לאנשים. פגשתי מטופלים שעברו אין ספור מטפלים – החליפו וניסו מטפלים ומטפלות מזיקות שונות, שלא וויתרו על האופציה להיעזר – ומתלוננים במבוכה על שמטפליהם עונים להם בשאלה על שאלה, שמדברים על העבר, מתעלמים מקשיי המציאות העכשווית, וכו'.
בתערוכה 'פרויד שר הטבעות', המתקיימת בימים אלה במוזיאון ישראל, מושמעת הקלטה יחידה ששרדה מפרויד במאה הקודמת; פרויד אמר שהוא התגייס " TO BRING RELIEF TO MY NEUROTIC PATIENTS ", כלומר - להביא הקלה למטופליו במצוקתם (הראיון משודר). משמע, גם כיום, במאה ה-21 כשהעולם, המטופלים והקשיים השתנו לחלוטין – עלינו לשאוף להביא הקלה למטופלינו.
פרויד ראה כשליחות להפיץ את ההבנה של נפש האדם ופיתח את הכלי הנפלא של הבנת הנפש - 'הפסיכואנליזה', שהפכה מקור להדרכה, ידע וחשיבה משמעותית למטפלים. הוא הקים בעזרת תלמידיו ארגון בפריסה עולמית שידריך את המטפלים - המכונים הפסיכואנליטיים.
אלא שכמו כל ארגון - המכונים הפסיכואנליטיים והארגונים הטיפוליים בכללותם הפכו למוסדות שקיומם ונאמנות החברים אליהם גוברים על המטרה של ראיית המטופלים. מוסדות בכלל הם בעלי אינטרס - הם ביזנס, וכך גם המוסדות הטיפוליים - בין אם הם נאחזים בפולחן רוח האבות, בשיווק זריז של חידושים לכאורה, או בהצעת עניין תרבותי לחברים.
מצוקת המטופל העכשווי נדחקת לטובת הנאמנות לארגון והתלות בו. נראה שהמטפל הוותיק והצעיר הרוצים לשרוד - נצמדים אל ארגונים המקצועיים ולז'רגון שהם מספקים לשם ייחודם. ארגונים מקצועיים חשובים לרגולציה ושמירת סטנדרטים, אבל כאשר הם מקדמים אינטרסים של קבוצה צרה ומעודדים בחברים תלות - הנאמנות לארגונים מחליפה את יכולת המטפל לפתח שיקול דעת אישי, הקשבה והבנת עולמו ומצוקותיו של האדם שלפניו.
המטופל של זמננו נתון במערבולת של לחצים ואופציות; אין זה הלא-מודע שלו שמציק לו. לשם כך עליו להיחלץ מקלישאות ופתרונות אינסטנט משווקים היטב. הטיפול צריך לעזור לו לבסס בקרבו גרעין נפשי של שיקול דעת והתבוננות פנימית - בזוגיות, בהורות, במין, בתעסוקה, בצרכנות, בפנאי ובכל דבר ועניין . הוא והיא לכודים בין אופציות מציפות ובין הפנמות שמקבעות אותנו לדפוסים שעבר זמנם וכבר לא מתאימים לנו. לכן, כשמטופל מחליט להביא את מצוקתו לטיפול - מצוקתו צריכה להיות המוקד בו. המטופל העכשווי הוא אדם אמין ומיודע, שמביא קושי שהוא חווה בחייו. הוא מסוגל להרחיב את היריעה ולחקור את שורשיה, אך הוא זקוק ליד מלווה ולאוזן קשבת.
לשנה החדשה אני מאחלת לכולנו לפעול כאנשי טיפול הרלוונטיים לצורכים ולמצוקות של המטופל בן התקופה שלנו - לסמוך על שיקול דעת אישי וביקורתיות, לראות את המטופל כשותף הטבעי; התאוריה, הטכניקה והארגון ישמשו כמקור השראה ועזרה נקודתית בלבד, ולא כהוראות הפעלה. עמידה עצמאית, שמבוססת על בחינה עצמית והתאמה גמישה אל המטופל דורשת אנושיות, צניעות ואחראיות כאחד. התמורה הכספית מחייבת אותנו, אלא שאנו זוכים גם להשתתף במסע אישי מופלא עם כל מטופל ועולמו. המטפלים זקוקים לגמישות ולא לחוסר בטחון ותלות - כדי שהמסע הטיפולי אכן יקל על האדם של זמננו במצוקתו.
