יוצאים לדרך חדשה
יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות | 28/4/2018 | הרשמו כמנויים
נעים להכיר! ירדן.
עדיין מתרגלת לתוספת החדשה שנוספה פתאום לשם שלי. "יו"ר".
כשהתחלתי להיות פעילה ב-'בנפשנו' ואח"כ גם 'בתנועה' לא הייתה לי שום כוונה להיות במרכז העשייה.
רציתי להיות קצת מעורבת, קצת תורמת, קצת מקדמת.
מפה לשם אני יו"ר, ובסך הכל רציתי להיות פסיכולוגית.
איך הגענו הנה?
אז כנראה שהגעתי הנה כי אין ברירה אחרת, וכי אם אני רוצה להיות פסיכולוגית, אני גם צריכה להילחם על המקצוע שלי.
מזמינה אתכם לעקוב אחרי הבלוג, מניחה שהוא יהיה קצת מכל דבר - קצת עדכונים מהנעשה בחטיבה, קצת סיפורים על כיצד אנחנו עושים, קצת קריאות לפעולה ועזרה וקצת מקום לשתף בתסכולים ולהשתתף בתסכול.
מצרפת מדבריי בועידת החטיבה הראשונה. זהו בעצם כל המצע שלי כולו על רגל אחת - עובדים ביחד. ומשנים מהיסוד.
***
חייבים לעבוד ביחד.
זאת אחת המנטרות שאנחנו, בתנועה, טוחנים כבר חודשים. שנים.
אבל זו לא רק מנטרה. העבודה ביחד היא לא רק בסיס דרך העבודה שאני מאמינה בה, היא גם אמצעי וגם מטרה.
אני חושבת שאנחנו עומדים בנקודת זמן קריטית לפסיכולוגיה הציבורית בישראל. אנחנו עומדים פה אחרי שנים של תהליכים שוחקים ומפוררים – מבית ומחוץ – מלחמות בין סקציות, מאבקים בתוך סקציות, הפרטה וחיסול מזדחל ומתקדם של השירות הציבורי. החל בתעסוקתיים שכמעט ולא נראים בנוף הציבורי, המשך בקלינים שנאבקים בימים אלו על המשך קיומו של מערך קליני ציבורי, תחנות התפתחותיות שנסגרות ומופרטות, תקנים רפואיים ושיקומיים שהולכים ונעלמים, והתחלות (או לא כל כך התחלות) של הפרטות בשדה החינוכי. אחרי שנים של פירור, פירוד, ופיצול, שנים בהם גם מי שכן פעל למען ציבור הפסיכולוגים לא זכה לשיתוף פעולה מצד גורמים אחרים, אנחנו נמצאים היום במקום אחר.
מהמקום בו אני עומדת אני רואה חבירות, אני רואה השתלבות. גופים שונים שמייצגים פסיכולוגים שונים מתחילים לשלב ידיים, לדבר, לעבוד ביחד. ממציאות שבה לפני שנתיים התקשינו, בתנועה, לשתף פעולה עם הפ"י או עם משרד הבריאות, או עם גורמים שונים בשפ"י, יש היום עבודה אחרת. אנחנו עובדים יחד, זה לצד זה, מדברים, משתפים פעולה, מתווכחים, מתעצבנים, מסכימים שלא להסכים, פועלים בדרכים שונות, אבל לאורך כל זה – שומרים על שיתוף פעולה ועל תקשורת פתוחה.
זה לא פחות ממהפך.
בחזוני אני רואה אותנו נמצאים בנקודת מפנה עבור הפסיכולוגיה הציבורית. אני מאמינה שיש כאן סיכוי אמיתי לייסד מערך ציבורי נכון, מקצועי, מתגמל, נגיש. השינוי יגיע בכל הרמות – ברמת ההכשרה, הרישוי, השכר, התקינה, הנהלים, ההגדרות.
החטיבה אמנם לא תהיה מעורבת בכלל הדברים שעתידים להשתנות אבל אין ספק שיש לה תפקיד משמעותי ומרכזי בשינוי אותו אנו מובילים.
אז חייבים לעבוד ביחד.
אני לא יודעת הכל. לא מכירה רזי כל סקציה ונימי כל פרק בהיסטוריה הפסיכולוגית של ישראל. אני גם לא מתיימרת. אבל אני לא פה לבד. אני פה עם צוות מנצח שהגיע מהתנועה אחרי שנים של פעילות ורכישת ידע, ואני פה איתכם, שפעלתם בארגונים אחרים, בשפ"חים, מתוך המערכת ומחוצה לה, וגם עם אלה שזה הצעד הראשון בלהיכנס לעשייה הזו. מבחינתי – יש פה 60 פסיכולוגים שהולכים לעבוד, ולעבוד חזק, ולעבוד ביחד כדי להביא לשינוי הכולל והגדול הזה.
חייבים לעבוד ביחד. לשאוב מהיתרונות של כל אחד מאיתנו וממה שיש לו להציע. לא רק מזכירות של 11 אנשים שתעבוד קשה. נקים צוותי עבודה, נתרום ונתמחה כל אחד כמידת ידיעתו ויכולתו. נהפוך כולנו להיות מומחי שכר, ותקינה, ותנאים, ואפשרויות.
אני מזמינה אתכם לעבוד יחד איתי. מזמינה את עצמי לעבוד יחד אתכם.
