בראשית...

מאטיס אברמוביץ | 11/2/2018 | הרשמו כמנויים

"מלחמה גם אם צודקת
תורפת את הכל בלי הבחנה..."
מיקה קרני

• יקירי, תתעורר. החלה מלחמה!

כך התחיל בוקר יום שבת אחרון. אינני איש ביטחון, משטרה או צבא. אבל תוך כדי שאני צופה בתמונות מאתר חדשות, עברו בראשי מחשבות הנוגעות ישירות לעבודתי ואיך עלי להתארגן בהתאם.

ובינתיים, כאשר עוד לא נהיה לי ברור שהפעם זה לא מלחמה, רק כמה אירועים ללא נפגעים, המחשבות שעוברות בראשי הן:

"טוב שלקחתי אותה השתלמות על טראומה..."

"איך הילדים בקבוצות יגיבו לי עכשיו?"

"האם המרכז הטיפולי יתפקד?"

עוברות בראשי תמונות ממלחמות שהיו. ואני נזכר בשיחות שמפעם מתנהלות אצלי בחדר טיפול. הילדים מציגים לי חשיבה אפוקליפטית. האם ידעתי בגילם מילה "אפוקליפסה"? הם יודעים. כל כך הרבה ילדים חיים בתוך זה. גם להורים שלהם יש מחשבות כאלה. הם בונים בראש תסריטים, מחשבים דרכי מילות ושיטות פעולה ברגע שזה יקרה. אפוקליפסה. מלחמה. רעידת אדמה. קטסטרופה עולמית.

אם לרגע נתרחק מהחוויה הפנימית שתיארתי ונעיף מבט מסביבנו נגלה המון סימנים של חשיבה אפוקליפטית חודרת ליום יום שלנו בצורות מגוונות. ראו את העולם היצירה של התרבות ההמונית. תסריטי הסוף נפוצים ומופצים באינטנסיביות מסחררת. סרטים, ספרים, משחקי מחשב, שירים ותוכן ויזואלי ברשת... ניתן להגיד שאנו חיים בתוך המציאות התרבותית שמדברת המון על הסוף. סוף העולם, סוף ההוויה, סוף החברה, סוף החיים. פוליטיקה וכלכלה מבוססים במידה רבה על רעיונות של סוף המתקרב או המתמשך, או עומד בפתח. החיבוק המצמרר של ההוויה האפוקליפטית באופן בלתי נמנע חודר למרקם התפיסה שלנו ושל ילדינו ביום יום.

לעתים בעמדתי מול ילד שמתאר לי בסחף רגרסיבי עולם הביניים (בין המציאות לפנטזיה) גדוש באירועי קריסה לתוך הכאוס, הסוף והמוות. לעתים בעמדתי זו אני תוהה, האם ניתן להצילו? האם באמת אפשר לעצור את הגל הצונמי המתרומם מתוך המסכים, הדימויים והצלילים של התרבות האפוקליפטית? איך להצילו, אותו ילד שעומד מולי? חווית האיום שממלא את החדר באותם רגעים סוחפת אתה את הילדות, את החיים. ומשאירה אותנו עומדים מול התהום, תוהו ובוהו, אין סוף שהוא סוף של המציאות. חרדה קיומית.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

ברגעים אלה נעלמת הפרדה, בכאוס האפוקליפטי שנינו, אני והמטופל עלולים ללכת לאיבוד ולאבד את העצמי. איפה אני ואיפה האחר? מה שלי ומה שלו... אין יותר מציאות, יש רק פנטזיה הקורסת לתוך עצמה ומביאה אימה של התפרקות טוטאלית.

כן, אלה הן הסכנות ואיומים על השפיות שהעולם הגדול מביא לנו לתוך החדר. צעד אחרי צעד בונים אנחנו דרך חזרה למובנה, לעצמי, למודע.

"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תהו ובהו, וחושך על פני התהום..."