לפרוץ דרך בטיפול – מעבר להמשגות מקובלות.
ד"ר ניצה ירום | 27/7/2017 | הרשמו כמנויים
לפרוץ דרך בטיפול – מעבר להמשגות מקובלות.
ההיענות לפוסט האחרון שהעליתי "המקצוע בניוונו: מטפלים מאשימים את מטופליהם בגרימת חסך רגשי ובאבדן ביטחונם העצמי" - הפתיעה אותי. הפוסט זכה לאלפי כניסות ועשרות תגובות, נראה שהוא נגע בתחושה משותפת שמשהו בייצוגו של המטופל בטיפול העכשווי – לא ממש עובד. כל איש מקצוע צריך לחפור ולמצוא את סגנונו בשיח המשותף בחדר הטיפולים.
הפעם בחרתי לכתוב על תקיעות בעבודה הטיפולית, ולהדגים התערבויות טיפוליות שבהן נדרשת פריצת דרך מ'תקיעות' בהמשגה תיאורטית.
תיאוריות ומושגים מארגנים את החשיבה שלנו – את המפגש עם המטופל ועם העולם הפנימי. אבל לעיתים קרובות אנו מוצאים עצמנו מנסים להשתמש בהמשגה או במושג תיאורטי שנראה על פניו מקסים – אבל בפועל התחושה היא של ניסיון להלביש בכוח משהו על מישהו. אני רוצה הפעם להביא מספר המשגות שהתקבעו בתרבות הטיפולית שלנו ומפריעות להבנת מהותו של המטופל/הלקוח ביחסים הממשיים ובהבניית הטיפול למסגרת שעונה על צרכיו.
אאיר בקצרה שלוש המשגות מקובלות, פופולריות כיום.
1. הזדהות השלכתית – למדנו דרכו להבין את האופן שבו אנו משתתפים בעולמו של המטופל ויכולים להבין אותו: אם המטפל מרגיש תחושת אימה - הוא יכול להבין את תחושת האימה של המטופל.
הבעיה שמתקבעת בשימוש במושג זה, כמו במושגים אחרים שממזגים את המטפל והמטופל לישות אחת – היא שקל להשליך על המטופל תחושות של המטפל עצמו, מתוך אמונה שעושים לו שרות. גם אוגדן בן-זמננו מתפתה להאמין (ומעביר זאת לקוראיו) שהשפעת שהוא לקה בה - היא הפקדה של חרדות המטופלת אצלו, במקום לקבל את העובדה שזו השפעת שלו, המשפיעה על המטופלת.
מניסיוני, עדיף בכל זאת לשמר תפיסה של השכל הישר: שבחדר הטיפול ישנם שני אנשים נפרדים. שהמטפל עושה כמיטב יכולתו להקשיב ולהבין את הפרטנר שלו. כשמתעוררת בו תחושה כלשהי – כשהוא חש אימה או חוסר טעם - עדיף לומר שמתעוררת בו תחושה דומה, או תחושה משלימה (כשהמטופל מעדיף לא לחוש אותה), הם צוות עבודה.
2. רגרסיה – המשגה זו התקבעה באמצע המאה העשרים, כאשר אמונות רומנטיות לגבי חזרת המטופל למצב ילדותי בטיפול היא ההזדמנות שלו לשנוי. ניסיוני למדני, שהרגרסיה השפירה (שעליה ממליץ בלינט) – היא לא בהכרח 'רגרסיה'. התרגלנו לז'רגון הזה, אבל בפועל עלייתם של תכנים ורגשות עמוקים ונסתרים היא פרוגרסיה ושיתוף פעולה קשוב בין שני הפרטנרים בזירה, לא נסיגה. דווקא הרגרסיה הממאירה היא בעיה שמפרקת את הטיפול, כאשר המטופל מתפתה להבטחה 'שהכל שייך' ואת הכל צריך 'להכיל'.
אנשים כיום מגיעים עם מצוקות חייהם: חוסר ודאות ופערי תרבות בין הדורות יוצרים חסר במערכות תמיכה ובדידות אצל צעירים; תביעות המשפחה והפרנסה מבלבלות; הגבולות בין החוץ והפנים מטושטשים בתקשורת השולטת בעולמנו. באווירה זו אפשר לקבוע שעה טיפולית מסודרת, אבל להיות מופגזים בתשדורות בווטאספ ובסמוסים אין ספור. מסתבר שהמרחב הפתוח בטיפול מקומם ומבלבל, והסדר וההבנה ההדדית בו דווקא ירגיעו. חומרי ילדות יעלו באופן ספונטני על ידי המטופל הרגוע והמתעניין בעולמו ובחייו, המטפל לא צריך לקחת אותו לשם בכוח.
הספרית שלי ספרה לי למה הלקוחות שלה שבים ואומרים לה שלטיפול פסיכולוגי הם לא ילכו. הם ניסו אבל שם רק רוצים לדבר אתם על אבא ואימא שלהם. לענייננו: פריצת הדרך הנדרשת בטיפול כיום פרושה להיפרד ממושג הרגרסיה.
3. טרנספרנס אירוטי – מטפלים גדלים כיום על התמה של פרויד שחשוב שתשוקות האירוטיות הכמוסות של המטופל תעלנה ותיזכנה לעיבוד לטיפול, שאם לא כן – האדם ימשיך להתאהב באובייקטים שהתעצבו עבורו בילדותו או בפנטזיה שלו, ורק דרך התפתחות מצב ההתאהבות בטיפול ועיבודו – אפשר יהיה לעצב אישיות בוגרת יותר. אלא שבפועל, במקרים רבים במקום לעבד רגשות – מטפלים ומטופלים מסתבכים במטרות שלשמן הם נפגשו.
הקשר האינטימי בין המינים בחדר הטיפול הסגור – מוחלף בבדידות החיים ומתבלבל ברצון 'בדבר עצמו': להיפגש בבית קפה או במיטה. במקרים רבים נראה שדווקא התייחסות נינוחה לבלבול הזה במקום ניסיון 'להכיל' או לפרש אותו – יכולה לעשות סדר בהתנהלות הטיפול. מטופל או מטופלת יכולים ל'התאהב' במטפל שלהם - כי הוא נחמד וקשוב להם, כי הם בודדים וכאן ישנו מישהו עבורם. דווקא שיח המברר באמפתיה הבדל בין חיזור להבנת הקשיים שבגללם האדם הגיע - יכול להועיל, בעוד שהעמימות רק מגרה רגשות של השתוקקות והצפה.
הבאתי הפעם שלושה מושגים שזקוקים לעיצוב מחדש בעבודתנו הטיפולית כיום, כדי שאפשר יהיה לפרוץ דרך יחד עם המטופל, ולא 'להתקע' עם התיאוריה. רצוי להשאיר את המושגים ברקע כאפשרות, אבל לא כוודאות שנלביש על המטופל ועל עצמנו. אשמח אם פוסט זה ישמש פלטפורמה להבאת לבטים טיפוליים. אחרי הכל, כל וינייטה טיפולית שמישהו אחר מביא – מציגה את הניסיון הספציפי שלו, ולעיתים מזומנות - אפילו את הניסיון שלו להתאים את התהליך הטיפולי להמשגות שהשתלטו על כולנו.
