״ראשית, אל תזיק״ - פסיכולוגים בחשבון נפש
שפיות זמנית | 7/3/2017 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
תחקיר עובדה שחשף את התלונות שהוגשו נגד פרופ׳ חנוך ירושלמי הציף בשיח המקצועי שאלות רבות שהן גם מעבר למקרה הספציפי הזה ועורר מעין תהליך חשבון נפש של פסיכולוגים ואנשי טיפול. הסוגיות המרכזיות שעולות במהלכו נוגעות בסיכון שמטופלות/ים ייפגעו ממטפלים במהלך טיפול נפשי ובאמצעים העומדים בידי הגופים האמונים על שמירת האתיקה המקצועית בכדי להגן מפני פגיעה. עצם התפקיד שמילאה התקשורת בניסיון לחשוף אפשרות של פגיעה על-ידי מטפל ולהתמודד איתה עורר תחושות אכזבה מאזלת ידם של גופים כמו ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים ומועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות בניסיון למלא תפקיד זה. בנוסף לשאלות שעלו על דרכי הפעולה של המנגנונים הללו, נראה כי בשיח המקצועי קיים כרגע גם עיסוק רב של פסיכולוגים ומטפלים בכלל בשאלה מה מקומם ותפקידם בהנעת שינוי בנושאים אלו?
מלבד השאלות עולות גם יוזמות רבות לפעולה ולחשיבה על דרכים להתמודד ולמנוע מצבים שבהם מטופלים עלולים להיפגע, שנוצרות מתוך תחושת אחריות אישית של מטפלים. כחלק מכך נעשית היכרות מעמיקה יותר עם קוד האתיקה של הסתדרות הפסיכולגים, שעודכן לאחרונה, תוך חיפוש דרך להנגיש חלקים מתוכו גם למטופלים, כדי לעורר מודעות וזהירות מפני מצבים פוגעניים. כמו כן, עוררה הפרשה עיסוק גם בפגיעות שעלולים לחוות מטפלים במהלך תהליך ההכשרה שלהם על-ידי מטפלים בכירים יותר. בשני המקרים, של פגיעות אפשריות במודרכים או במטופלים, עולה השאלה האם עצם קיומה של תלות או של יחסי-כוח לא שיוויוניים הוא הבעייתי, או שרק הניצול של יחסי הכוח הללו לרעה? האם כדי למזער אפשרות של פגיעה ניתן להמשיך לסמוך על המערכת הקיימת וההיררכיות האינהרנטיות בתוכה, ורק לדאוג לפקח טוב יותר על ההתנהלות בתוכה, או שנדרש שינוי יסודי יותר?
