חובשי מצנפות החכמים
ד"ר ניצה ירום | 15/12/2016 | הרשמו כמנויים
שלום חברים,
הפעם ברצוני לספר על חוויה אישית שנובעת מהכמיהה ללימוד המאפיינת את הפסיכולוגים. גידול הרצון ללימוד והשתלמות מביא כמובן לגידול בהיצע הקורסים ומקומות הלימוד; יחד עם הגידול יש גם תחרות.
רבים ממקימי מכוני הכשרה וקורסי הדרכה, גילו את "הסקסיות" בתואר "פסיכואנליטי" - ומוסיפים אותו לשם המכון, הקורס או ההכשרה. במקביל, כדי להקטין תחרות משעבדים את הסטודנטים לנאמנות ל"מכון", לתאוריה ולשמות של ידוענים מהעבר. אין דבר יותר אנטי פסיכואנליטי משעבוד לדוגמות וחסימת השקיפות שבידע.
התקשרה אלי קנדידטית, שפגשה בי לפני שנים, כשהחלה את דרכה המקצועית. היא סיפרה לי בגאווה שהיא מסיימת למודים במכון הקורא לעצמו פסיכואנליטי, ובקשה שאסכים לשמש כמתדיינת על עבודת הגמר שלה.
בהכירי את רוח הסגירות של המכונים הפסיכואנליטיים, הצעתי שתברר את תקנון המכון שלה, מכיוון שאני עצמאית ואינני חברת מכון. ואכן, אחרי יומיים היא חזרה נבוכה, התנצלה ואמרה שלא אוכל להתדיין במקרה שלה, רק חברים יכולים.
לפני שנים ספורות פגשתי חברה במכון פסיכואנליטי אחר. היא ספרה לי בגאווה שהיא מלמדת את ספרי במכון שלה, והוסיפה שהפרדיגמות שלי שוות ערך לבכירים העולמיים, כמו בולאס ומקדוגל. לאחר שהסומק פג קצת מלחיי, הצעתי לבוא אליהם ולשוחח עם לומדי ספרי, ואז החוורתי כשתשובתה הייתה: "לא, רק חברי המכון יכולים להופיע אצלנו".
כיצד ניתן לחנך לפתיחות, כשיוצרים ארגון סגור ודורשים ציות לטכסיו? איך אפשר לפתח ידע ומודעות בעלי ערך במעגל סגור שבו אותם אנשים הם המכשירים, המטפלים והבוחנים? וזאת בעידן של שקיפות וידע דמוקרטי.
חוכמה הידועה לכול היא שסגירות וכניעות מולידות רק סגירות וכניעות. אבל כנראה שראשי הארגונים שבחלקם הם אנשי מקצוע "לשעברים" שבמקום להתעדכן ברוח הזמן הפכו לעסקנים ואנשי עסקים. שלמדו להתקשט ב "מצנפות חכמים". הם יודעים שרוח רעננה מבחוץ יכולה לקלקל את האינטרסים.
עלינו לדעת שסגירות מביאה לנוון - ואז מסתבר שמצנפות החכמים הן בעצם מצנפות של שוטים.
