כמיהה | עוזית דגן
חברי הקהילה | 17/9/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
אנשים מגיעים לטיפול סוכריה
עטופה בניר צלופן מרשרש
כמהים
שניגע במילוי המתוק
המריר
הצורב
של חייהם
שנאהב
את שבריה המתפצפצים בפה
המתלכדים במגע של קסם
לשלם
חדש.
מטפלים בתחום
מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
עובד סוציאלי
פסיכולוגית
עובדת סוציאלית
פסיכולוגית
פסיכולוגית
פסיכולוג
עוד בבלוג של חברי הקהילה
הוּא הָיָה סֶלַע מַשְׁקִיף.
נָטוּעַ קָרוֹב לְמַעֲלֶה הַגִּבְעָה,
הִכִּיר מִקָּרוֹב יַשְׁבָנָם שֶׁל...
כששרי הולכת על חוף הים יש לה תחושה מוזרה של קלילות. רחש הגלים הכבדים, ריח מי בראשית, אולי האוויר הקל,...
תגובות
הוספת תגובה לפוסט
חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.
מהי אהבה?. תיאוריה מעניינת אבל רחוקה מאד ממה שאני התכוונתי אליו בשיר.
כפי שאני רואה זאת, בתוך ה"סוכריה" האנושית שהיא אנחנו, כל אחד מאיתנו, יש טעמים שונים - מתוקים, מרירים, וצורבים מכאב. כשמטופל מגיע אלינו הכמיהה הבסיסית היא שנאהב את מה שהוא מביא איתו אלינו. מתוך עינינו האוהבות הוא יכול להחזיר את ההתבוננות האוהבת אל עצמו, ובכך לחבר את חלקי חייו השבורים לשלם חדש.
אהבה אין פירושה רק אהבה מינית, ולדעתי לא ניתן לבצע שום טיפול ללא מציאת מקום של אהבה למטופל שמגיע אליך!
המעשה הטיפולי כמעשה פיתוי. לא יודע אבל השיר מתאר מעשה פיתוי הדדי, של מטופל המגיע למטפל ונותן לו סוכריה והמטפל הרואה את המטופל כסוכריה כמעשה פיתוי אוראלי : "שנאהב את שבריה המתפצפצים בפה" .
אולי אפילו כפנטזיה של מעשה מיני
כשהעטיפה נדבקת. את בהחלט צודקת. לעיתים הסוכריה נותרת עטופה ואז שתי הכמיהות, גם שלנו וגם של המטופל, מתקשות להתממש...
כמיהה. יפה ומרגש- וגם פועל על שני הצדדים כאחד: גם אנחנו המטפלים וגם מטופלינו. לא תמיד מרגיש כמו סוכריה...
תודה.