מראה שחורה? צבע עור, גזענות ופסיכואנליזה
שפיות זמנית | 9/5/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בשבוע החולף הדהדה ברחובות ובכלי התקשורת מחאתם של ישראלים יוצאי ויוצאות אתיופיה על יחס המשטרה אליהם. המחאה לוותה בעדויות שהציפו את הרשת החברתית ובהן צעירים מספרים על האופנים היום יומיים בה הגזענות מתגלמת בחייהם, את המחיר שהם משלמים על צבע עורם. ומה קורה בחדר הטיפולים? איזה תהליכים מחולל צבע העור בין ארבעת הקירות? האם וכיצד הגזענות מחלחלת גם למרחב הזה? מה בין מטופל שחור למטפל באותו צבע העור? והאם יש דבר כזה 'גזענות פסיכואנליטית'?
במאמרה עסוקה שירלי כהן בהשפעתם של הבדלים בין מטפל למטופל בצבע העור, בזהות, בקבוצת השייכות, בהזדהויות ובהזדהויות ההשלכתיות. היא מזמינה את הקהילה הטיפולית לדון בשאלות אלה דרך שתי הצגות מקרה: האחת שלה כמטפלת "לבנה" במטופל ממוצא אתיופי והשניה שלה כמטופלת "שחורה".
במאמר מעניין שהתפרסם לפני שנה ב'פסיכואקטואליה', כותבת ד"ר עדה כצנלסון על טעויות שעלולים לעשות פסיכולוגים באבחון ילדים אתיופים ומדגישה את חשיבות ההתייחסות לגורמים אתנו-פסיכולוגיים.
בסקירת כנס מעגלים התיחסותיים שנערך בשנת 2014 מביאה אורה ברקן את דבריה של ד"ר אסתר רפפורט, שעסקה בהרצאתה בטיפול רגיש תרבותית. רפפורט הציגה בהרצאתה רעיונות מאירי עיניים ווינייטות טיפוליות מרגשות של שתי אנליטיקאיות שחורות, שקולותיהן, באופן מסורתי, מצליחים פחות לחצות את התקרה הלבנה. קימברלנד לירי עוסקת בכתיבתה בפלישות של דינמיקות חברתיות שקשוקות בגזע לקשר הטיפולי ואילו ג'ניס בנט משתפת במאמריה בהרגשתה כי אינה טובה דיה כפסיכואנליטיקאית בשל היותה שחורה.
ולהרחבה על תחושתם של פסיכואנליטיקאים שחורים במסגרת ההכשרה הפסיכואנליטית - סרטון מעניין ובו ראיונות עם אחד עשר פסיכואנליטיקאים ניו-יורקרים, (ביניהם גם ג'ניס בנט שהוזכרה לעיל), המשוחחים על חוויתם כמטפלים וכקנדידטים בהכשרה פסיכואנליטית. מטרת הסרטון להעלות מודעות לצורך בפתיחות ושימת לב מדוקדקת יותר להשפעות תרבותיות ואתניות על ההכשרה הפסיכואנליטית המקבלות ביטוי באינטרקציות של העברה והעברה נגדית, כמו גם בתהליכי גיוס וקבלה של מטפלים שאינם לבנים להכשרה הפסיכואנליטית.
