הנאום שלא ניתן - 2
ד"ר עפר גרוזברד | 7/1/2015 | הרשמו כמנויים
היום נדבר על השמאל ועל בוז'י הרצוג: מדוע הערבים מעדיפים את הימין ומה בוז'י יכול לעשות כדי לשפר את מעמדו של השמאל?
סאדאת שאל את נשיא רומניה ניקולאה צ'אושסקו אם בגין הוא מנהיג חזק וכנה. כשהתשובה הייתה חיובית ביחס לשתי השאלות הוא יצא למסעו לירושלים. מאוחר יותר יאמר סאדאת שהיה יכול לעשות שלום עם בגין או גולדה מאיר אבל לא עם רבין. משום שהשניים הראשונים הם מנהיגים חזקים. כמה שנים מאוחר יותר יעזרו המצרים לבגין לנצח את פרס בבחירות 1981. הם דחו במתכוון את וועידת שארם אל שייח' כדי שתערך זמן קצר לפני הבחירות ותעניק באופן זה קרדיט לבגין. חוסיין העדיף את נתניהו על פני פרס וערב בחירות 1996 הזמין את נתניהו לביקור בעמאן ונמנע להזמין את פרס. גם הוא גרס שעם מנהיג חזק אפשר לעשות הסכמים. בימים אלה עושה רושם שאבו מאזן שוב מעדיף את הימין. במקום להעניק טרם הבחירות הצהרות פיוס שיקדמו את מחנה השלום הוא פונה למועצת הביטחון של האום ולבית הדין הבינלאומי בהאג ומלבה עימות. מדוע מעדיפים הערבים את הימין?
התשובה פשוטה: משום שהם זקוקים לתחושה של גבולות ברורים ותקיפים. בחברה מסורתית-קולקטיבית, נעדרת נפרדות, האחר חייב לשרטט לך את גבולותיו בצורה ברורה. אין זה מפגש בין שני אינדיבידואלים המצייתים לחוקי הנפרדות של המערב הליברלי. כבוד למשל או סמכותיות אלה דרכים לשרטט את גבולותיך בחדות ובהירות. על כן, במשא ומתן הערבים תמיד מנסים לזהות את הקו האדום הישראלי ולא נרגעים עד שלא מגיעים אליו. הם מצידם תמיד יתחילו בעל מה הם אינם מוכנים לוותר ובכך יגדירו את גבולותיהם. בחברה אינדיבידואלית גבולות האדם מופנמים, בחברה קולקטיבית הם חייבים להיות נקבעים מבחוץ ואם לא הצבת את גבולותיך אין לך אלא להלין על עצמך.
מכאן שהערבים כמהים למנהיג ישראלי חזק אתו יוכלו לעשות "שלום של אמיצים" על פי ערפאת או "שלום של גיבורים" על פי סאדאת. זה לא השלום האירופאי של השוק המשותף. זוהי מערכת יחסים כמעט הפוכה לזו.
בוז'י יכול היה ללמוד מהתבטאויותיהם של בגין וז'בוטינסקי. הראשון דיבר על העם היהודי כעם של לוחמים עזי נפש שלא כדאי להתעסק אתו והאחרון בשיר בית"ר על העם היהודי "הנדיב והאכזר". שניהם הציעו שלום אבל לא בחלו גם לאיים. אולם השמאל שלנו לא מסוגל לאיים והוא בכלל לא מבין כמה העולם המוסלמי כמהה לקשר אחר - קשר שבו יש איום וכוח לצד חום וקרבה. השמאל לא מבין את מה שלימד אותנו התנ"ך -דוגמת מופת לחשיבה מסורתית קולקטיבית - "אשרי האיש מפחד תמיד". השמאל לא מוכן לאיים ולהפחיד. הוא רוצה אינדיבידואציה ליברלית מערבית ותו לא. בשיחה שהייתה לי עם אריאל שרון ז"ל הוא אמר: "אני לא מבין את השמאל הזה, כל הזמן רוצה שיחבקו אותו" (אמר ועשה תנועה של דובי שרוצה חיבוק).
אז אני מציע לראש האופוזיציה בוז'י הרצוג להתחיל לדבר ישירות לעולם המוסלמי הכמהה לקשר עם מנהיגנו בשפה של קרבה וכוח, כוח וקרבה השזורים זה בזו ולומר להם שהעם היהודי הוא עם של לוחמים אמיצים, הוכחנו זאת אינספור פעמים בעבר ולא נהסס לגדוע את היד הרוצה לאיים עלינו (עקרון הסמכותיות) אבל אנו גם מושיטים לכם יד - כדברי בגין - "לא רק יד לשלום אלא יד אחים" (עקרון ההזדהות). כן, זוהי שפה חדשה ובעצם ישנה והשמאל חייב להתגבר על האברסיה שיש לו לצורת דיבור זו שהיא מלאת משמעות לצד השני.
ואיזו עצה ניתן לשכנינו - עצה פשוטה, רוצים להגיע לציבור הישראלי, רוצים שאנו נכבד אתכם וזה יתבטא בקהל ישראלי שמוכן לוויתורים גדולים יותר, זה לא מסובך, פשוט תתפעלו מאתנו. תגידו לנו "כל הכבוד לכם על הפיתוחים הטכנולוגיים שלכם, על המדע והקדמה שלכם, באמת שיש לנו מה ללמוד מכם" (עקרון ההתפעלות). מלים כאלה יגרמו לקהל הישראלי להתרכך ולהיפתח. אתם, אחי הערבים, לא למדתם להתפעל. אתם מעדיפים כבוד. התפעלות עבורכם היא חיזוק נרציסטי, הוצאת הפרט מהקבוצה ויצירת קנאה ועל כן אינכם אוהבים להתפעל מהפרט. אתם מעניקים לו כבוד שבא מבחוץ ולא התפעלות שבאה מבפנים. (אל תגידו לנו: "כולם יודעים איזה מוכשרים אתם"). נכון, השפה המערבית, שפת הנפרדות היא חדשה עבורכם אבל היא תפתח לכם את השער למערב.
שבת שלום
עפר
להסבר המלא ראה: "בבל – מדריך למפגש בין מזרח למערב".
http://ofer-grosbard.com/books/babylon/
לגלות כיצד אתם חושבים - שאלון ווקטור החשיבה:
http://ofer-grosbard.co...uestionnaire/
לאתר של עפר
