עוד על הדחקות והפרכות: הדיון המקצועי נותר בכותרות
שפיות זמנית | 5/11/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
גילוי הדעת של החוקרים מתחום הפסיכולוגיה שעסק במהימנות המשפטית של ראיות הנובעות מזיכרונות מודחקים ממשיך לעורר תגובות ולהזין דיון מקצועי ער, המתנהל בפורומים מקצועיים כמו גם בכלי תקשורת ציבוריים. הנה קישורים לכמה מהפרסומים החשובים שהצטרפו לאחרונה לשיח הציבורי:
פרופ' מיה בר-הלל מהאוניברסיטה העברית, אחת מן החותמים על גילוי הדעת, פרסמה מאמר שבו ביקשה לענות לטענות הביקורת שהושמעו ולהסביר בהרחבה מדוע בחרה לחתום. במקביל, לחיזוק טענתם של החותמים גויסו חוקרים מובילים מתחום חקר הזיכרון והטראומה שקיבלו במה בראיונות לעיתונים; ביניהם פרופ' יונתן גושן מאוניברסיטת תל אביב, אשר שימש כעד מומחה מטעם ההגנה במשפטי אונס, ופרופ' עדנה פואה מאוניברסיטת פנסילבניה, הידועה כמפתחת שיטת PE לטיפול התנהגותי בפוסט-טראומה.
מן הצד השני, פורסמו כמה מסמכים מטעמם של אנשי מקצועות בריאות הנפש המציגים עמדה חלופית. מתוכם ראוי לציון נייר עמדה עליו חתומים מעל 90 מומחים לטראומה, ביניהם פרופ' ג'ודית לואיס הרמן מאוניברסיטת הרוורד, הפסיכיאטרית והחוקרת שמאחורי הספר הנודע "טראומה והחלמה". במסמך, המסתמך על רשימת מקורות מחקריים ארוכה, נטען בין השאר כי זיכרונות משוחזרים של תקיפה אינם מדויקים פחות מאשר זיכרונות רציפים. נראה כי החוקרים חלוקים ביניהם גם על פירוש ממצאי המחקרים. מאמרי דיעה חריפים פורסמו בנושא על ידי הפסיכואנליטיקאי ערן רולניק ועל-ידי השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, הרואה בגילוי הדעת "התערבות חריגה ומדאיגה בהליכים משפטיים".
נראה כי העירוב בין תחומי המשפט, המחקר הקוגניטיבי והטיפול הקליני מזמן לדיון מגוון פרספקטיבות; מהקישורים שלעיל ומהדיונים בפורומים מקצועיים שונים עולה הקושי לערוך אינטגרציה ביניהן. האם תצליח קהילת המתדיינים לקיים דיאלוג שלא לוקה בפיצול קוטבי ומאפשר הסכמות? אם כן, נראה שהאתיקה המקצועית שלנו היא הראשונה שתצא נשכרת מכך, ואיתה התמיכה והסיוע לקורבנות.
אנשי מקצוע, מוזמנים להמשיך להביע את דעתכם.
------
סריקה של מאמר הדעה המלא של ערן רולניק כפי שהתפרסם בעיתון הארץ ב31 באוקטובר זמינה לקריאתכם, באדיבות הכותב ועיתון 'הארץ'':'לשקר עם האמת'/ ערן רולניק
