על ההקשר העדתי של הפרעת קשב - ADHD חמור כתסמונת מזרחית?
שפיות זמנית | 4/4/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בשנים האחרונות נכתב המון על הפרעת קשב וריכוז – הורים, מורות, פסיכיאטריות, פסיכולוגים, נוירולוגיות ופילוסופים קפצו לקלחת של הדיון האינטנסיבי אודות ההפרעה והטיפול בה. הם כתבו על הסכנות שבכדורים, על העולם המודרני ועל (חוסר) ההתאמה של בני אדם (ובעיקר של הילדים) אליו, על אינטרסים של חברות תרופות, על האפשרות לקיים שיעורים אפקטיביים בבי"ס ללא שימוש בריטלין ועוד.
זווית אחת שפחות מקובל לנתח באמצעותה את ההפרעה ואת הנתונים אודותיה היא הזווית האתנית-עדתית. באופן לא מפתיע, כמו בהרבה נושאים שמעורבת בהם השקעה כלכלית של המדינה, מסתבר שקיים אי שוויון בממדים שונים של האבחון והטיפול בהפרעה הזו, שמתבטא בשיעורים תפוצה שונים בקרב ילדים ממוצא מזרחי ואשכנזי.
שלומי ענתבי, מומחה להפרעת קשב וריכוז כתב על כך בבלוג שלו וב"הארץ". הנתונים שהובאו והאופן שבו ענתבי ניתח אותם הפריעו למרסלו וקסלר, שכתב תגובה מפורטת, מנומקת ומעוררת מחשבה לפרסום. שווה קריאה.
"אולם הבעיה העיקרית במאמר של ענתבי, היא שלשיטתו יש שתי סיבות עיקריות להפרעות קשב וריכוז: גנטיקה וכימיה של המוח. אם הנטייה נעוצה בגנים או שיש הפרעה כימית במוח, הרי שכל השיח סביב הפרעות קשב וריכוז הוא שיח רפואי שמבסס את התופעה בפרט. בילד טמון שורש הבעיה. יש בכך משום התעלמות מהפוטנציאל הטמון בהקשר החברתי, הפוליטי, הכלכלי… לגרום להופעה, תאוצה, האטה ואף להיעלמות ההפרעות.
"במקום זאת, אציע כמה השערות לשאלה מדוע בשנים האחרונות יש עלייה באבחון של הפרעות קשב וריכוז שאינן מצויות בתחום הפרט. שהן בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית והסביבה, קרי הקשר חברתי, עוני, צפיפות וכדומה. "
