פסיכולוג ארצי | 27/3/2014 | הרשמו כמנויים
לכבוד ציבור הפסיכולוגים
מסמך זה בה להרחיב ולהבהיר את ההנחיות בנושא חובת הדיווח בעבודת הפסיכולוג.חלק א בחוזר כולל הנחיות לנושא הנסיגה מחובת הסודיות. חלק ב כולל סקירה של סעיפי החוק הרלוונטיים.
נסיגה מחובת הסודיות בעבודת הפסיכולוג
יובל בלינקי | סגן הפסיכולוגית הארצית
חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.
תגובה ליובל. ליובל שלום! תודה על תגובתך. אני כתבתי את הדברים לעיל בתגובה למסמך שלך שהוגש למועצת הפסיכולוגים. לצערי לא נכחתי בדיון שהתקיים השבוע ואינני יודע מה נידון ומה הוחלט במועצה. מבחינה פרוצדורלית, המסמך שהתפרסם כאן הוא המסמך שכתבת ואשר ה ו ג ש למועצה, וזה לא מסמך שאושר על ידי המועצה. נכון שאישור על ידי המועצה ועל ידי יועצת משפטית נותנים לו יותר תוקף, אבל זה לא הופך אותו לנכון או מחייב. מה שמחייב זה מה שנחקק או מה שהוחלט על ידי בית משפט שהוסמך לכך. אם יש דעה שהמצב החוקי הקיים צריך להשתנות (כפי שמשתמע מהכותרת שלך כאן - "נסיגה מחובת הסודיות" ) הן צריכות להדון בפורומים רבים (מועצת הפסיכולוגים, הסתדרות הפסיכולוגים, ועדת האתיקה של הפ"י, וכיו"ב) , ולתת להם נימוקים משפטיים ואתיים, ולא להתנסח בצורה של קביעה קטגורית. שינוי כזה יוצרת קונפליקט אתי מרחיק לכת, וקשה לקבל ניסוח שמציג את התוצר של קונפליקט כזה בתור קביעה מחייבת, בלי לנמק, ובלי להדרש לאספקטים השונים, לכאן ולכאן, שכרוכים בו.
הליך של חקיקה בכנסת, למשל, דורש קריאה ראשונה, קריאה שניה ושלישית דיון בודעת השרים לענייני חקיקה, דיון בועדה המתאימה בכנסת. בכל שלב כזה יש מקום לאנשים בכנסת ומחוצה לה להביע דעה ולהגיש נימוקים והסתיגויות. קשה לי לקבל שהליך מורכב ופתוח כזה נעקף (נדון בינך לבין היועצת המשפטית) ומוגש לנו בצורה של מסמך מחייב.
כפסיכולוג אתה בודאי יודע שהסודיות הכרוכה בעבודת הפסיכולוג - שמעוגנת גם בחוק הפסיכולוגים - נפרצת בקלות רבה למדי על ידי חוקים ותקנות רבות ופרוצדורות משפטיות. יורם צדיק התייחס לכך במאמרו הידוע "החדר הפרוץ - על כרסום הסודיות המקצועית באמצעות חקיקה" ('שיחות' ו(2) (1992) עמ. 173-175), במאמרו "פסיכותרפיסטים מול חובת דיווח" ('רפואה ומשפט' 27: 145-158,( 2002,) - במאמרו "שבירת החיסיון ביחסי מטפל-מטופל בבריאות הנפש" ('רפואה ומשפט : 148-155: 38 (2008), אני כתבתי על כך (גיל צ. ואברהמי ב. - הרשומה הפסיכולוגית בבית המשפט בהליך אזרחי, או: של מי הרשומה הזו? רפואה ומשפט 45: 61-74, 2012), ואחרים. אני חושב שאנחנו צריכים להזהר שבעתיים כאשר אנחנו באים ל ה ו ס י ף עוד פרצות בסודיות של הטיפול הנפשי.
שלך, צבי
לצבי גיל. תודה על תגובתך,
חזקה שאין סגן הפסיכולוגית הארצית מפרסם מסמך מסוג זה כלאחר יד.
המסמך נכתב לבקשת הפסיכולוגית הארצית ויו"ר מועצת הפסיכולוגים ועל דעתן,
המסמך נבחן ע"י היועצת המשפטית של מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות והובא לדיון במועצת הפסיכולוגים. פרסום מסמך זה אינו החלטה פרטית של סגן הפסיכולוגית הארצית.
באשר לתוכן הדברים,
אין חולק כי "הסודיות היא אבן- יסוד של הקשר הטיפולי..." כפי שמנסח זאת יורם צדיק (2002), במאמרו החשוב והמעמיק. השאלה המרכזית נוגעת לקו הגבול בו נסוגה חובה זו.
אני סבור שדיון פתוח בנושא הוא רצוי, וכל התייחסות לנושא היא מבורכת.
יובל בלינקי
להלן תגובתי (המסתייגת) שנשלחה למועצת הפסיכולוגים. הגנה על חייו של אדם תמיד קודמת לשמירת הסודיות:
נושא זה הינו חשוב, ונמצא במרכז הדיונים בממשק של הפסיכולוגיה (ומקצועות טיפוליים בכלל), חוק ואתיקה.
ההתייחסות המקובלת היא למקרה טרסוף (Tarasoff v. Regents of the University of California), אשר אני מניח שמוכר לחברי המועצה (יתכן שיהיה מקום לסקור את המקרה ואת השתלשלויותיו בפני המועצה, במסגרת דיון זה). יש להדגיש שמקרה זה היה במשפט אזרחי (תביעת נזיקין) ולא במשפט מנהלי או פלילי, והוא היה בארה"ב, ולא בישראל. למיטב ידיעתי, מעולם לא נקבע בישראל - בחוק או בפסיקה - שפסיכולוג רשאי, או אף חייב, להפר סודיות במקרה של סכנת חיים. הציטוט מסעיף 262 לחוק העונשין אשר אותו מביא יובל ("מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו - מאסר שנתיים") הוא אמנם רלבנטי, אבל מנגד עומדים הסעיפים העוסקים בחובת הפסיכולוג לשמור על סודיות הטיפול, כגון סעיף 7א בחוק הפסיכולוגים ("מידע על אדם שהגיע למי שרשאי לעסוק בפסיכולוגיה מעיסוקו המקצועי או בעקבותיו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו"), סעיף 19א בחוק זכויות החולה הקובע כי "מטפל או עובד מוסד רפואי ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם", וכן חוקים כלליים יותר, כגון סעיף 7 בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו, ואין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו", סעיף 496 לחוק העונשיןה קובע כי "המגלה מידע סודי שנמסר לו אגב מקצועו או מלאכתו... ואינו נדרש לגלותו מכוח הדין – דינו מאסר ששה חודשים", וסעיף 2 בחוק להגנת הפרטיות (1981) המגדיר פגיעה בפרטיות כ"הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם שנקבעה בהסכם מפורט או משתמע... שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלמשה נמסרה... פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או להתנהגותו ברשות היחיד".
היחס בין חוקים אלה שרלבנטים לזכות של המטופל על פרטיות ולחובה של פסיכולוג לשמור על סודיות מצטרפים לשורה ארוכה של טקסטים העוסקים בסודיות כ"נשמת אפו" של הטיפול הפסיכולוגי, למשל: הפסיכולוגית רבקה רייכר עתיר מועדת האתיקה של הפ"י קובעת כי "מהות הקשר המקצועי בפסיכולוגיה טמונה באמון המלא של המטופלת ובבטחונה, כי זוהי המסגרת שבה היא יכולה להפקיד את סודותיה הכמוסים." ד"ר משה אלמגור קובע כי "אחד היסודות המשמעותיים ביותר עליהם נשען הטיפול הפסיכולוגי הוא נושא מערכת היחסים בין איש המקצוע למטופל....איכות הקשר בין המטפל למטופל היא המרכיב החשוב ביותר ביעילותו של הטיפול הפסיכולוגי. קשר זה נשען על האמון אשר המטופל רוחש למטפל, המאפשר למטופל לחשוף בפני המטפל את בעיותיו בחופשיות מבלי לחשוש שמא דבריו יועברו לאחר שלא ברשותו ובידיעתו. רק כך יכול המטופל לחשוף ולדבר במהלך הטיפול על נושאים שאפילו עם עצמו אינו מעז לדבר. חשיפה זו הכרחית כאשר יש רצון לפתור את הבעיות בשלן הגיע המטופל לטיפול. השמירה על חיסיון המידע הנמסר בטיפול היא, לכן, מאבני היסוד של הטיפול". הפסיכולוג יורם צדיק כותב כי "הסודיות היא אבן- יסוד של הקשר הטיפולי...הסודיות היא חלק חשוב באימון של המטופל במטפל, והאמון הוא משאב חיוני ברפואה ובבריאות הנפש. מטופלים דורשים רמה גבוהה של אמון כדי להסכים להיחשף בפני המטפל בצורה שתאפשר אבחנה מדויקת וטיפול מתאים. הבסיס של שמירת הסודיות הוא כפול: רצוי לשמור על הסודיות כיון שאי שמירתה תביא להימנעות של אנשים מפניה לטיפול רפואי או נפשי. בין הפונים לטיפול, אי שמירת הסודיות תביא להסתרת מידע ועלולה להביא לטיפול לא יעיל. הדבר נכון בתחום הרפואה ועוד יותר בתחום הטיפול הנפשי. האמון שנוצר אצל המטופל, עקב ההבטחה של שמירת הסודיות הוא כה קריטי, לפי תיאורטיקנים מסוימים ,שפסיכותרפיה תהיה חסרת ערך בלעדיה....המטפלים מעודדים את המטופלים לחשוף מידע אישי ופרטי תוך הבטחה לשמירת הסודיות, ושמירת הסודיות היא חלק מן הנאמנות של המטפל כלפי הבטחותיו וכלפי המטופל.... הקשר הפסיכותרפויטי הוא קשר מורכב ועדין , שצריך להיבנות ע"י המטופל והמטפל, והסודיות היא יסוד חיוני בקשר שכזה. המטופל צריך להיות בטוח שחדר הטיפול איננו פרוץ , ושהוא יכול לחשוף אינפורמציה אישית , פרטית וסודית במסגרת הביטחון של הסודיות".
אני סבור שסוגיה זו - חובת הסודיות של הפסיכולוג, והצורך להגן על חיי אדם - צריכה להדון על ידי פורום רחב, ולא להקבע כלאחר יד ע"י סגן הפסיכולוגית הארצית. לכן אני מבקש שעמדתי זו תובא בפני חברי המועצה.
בברכה, צבי גיל
חשוב ואתי. תודה ליובל בלינקי. עשית עבודה חשובה מאוד במסמך זה.
