על אבחנה מבדלת ופסיכולוגיה רפואית
שפיות זמנית | 2/11/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
היחסים שבין גוף ונפש מעסיקים את הרפואה, כמו גם את הפסיכולוגיה, מראשיתן. מצב העניינים הנוכחי באיזורים רבים בעולם הקליני מציג תמונה מפוצלת של גוף ונפש. בטור קצר ותכליתי שפרסם הפסיכולוג שאול נבון, הוא משתף אותנו בלבטיו אודות מצביים גבוליים בהם ישנה התלבטות בין טיפול נפשי ולבין טיפול רפואי, ועל האופנים בהם הוא בוחר לנהוג בהתלבטות זו.
" כפסיכולוג רפואי" כותב נבון, "כאשר מגיע אלי מטופל, שהופנה על ידי רופא או שהגיע באופן עצמאי ובפיו תלונות שונות, אני מנסה לחשוב בשני ערוצים: ערוץ רפואי-גופני-פיזיולוגי וערוץ נפשי-פסיכולוגי-רגשי. לעתים אין קשר בין שני הערוצים ולעתים יש. אני מאזין בקשב רב, שואל שאלות ומנסה להיות מדויק באבחנה. איני רופא, ולכן אם אני סבור שהבעיה היא פיזית ולא נפשית, אני מפנה אותו מיד לרופא המשפחה עם מכתב מלווה. לאחר מכן אני נמצא בקשר עם הרופא כדי לשמוע ממנו על אבחנתו ואם נכון היה להפנות אליו את המטופל."
