ארבעה הרהורים על איחוד תוך קריאה ב'תורת הייחוד'
גיא פרל | 13/10/2013 | הרשמו כמנויים
ארבעה הרהורים על איחוד תוך קריאה ב'תורת הייחוד'
קריאה בספר תורת הייחוד מאת מרדכי גלדמן (הוצאת קשב לשירה 2013)
יש חופש גדול בספרו הנהדר של גלדמן. חופש השחרור מתבניות מגדירות, ממגדרות ומפצלות - חופש החותר אל האיחוד. הנה ארבעה הרהורים חופשיים על ייחוד ואיחוד שהתעוררו אצלי בשעה שקראתי בו:
א. סימני הניקוד שולחו לחופשי. אין בספר כולו נקודות, וגם הפסיקים מועטים מאוד. כהרגלו, גלדמן שובר את תבנית המשפט ולמרבה ההפתעה, התוצאה רהוטה, זורמת ומתנגנת להפליא. הרעיונות והתחושות אינם מופרדים בנקודה זה מזה ורק הפסיחות בין השורות מזמינות את הקורא לנשום. בעדינות, בלי לשבור כלום.
ב. מקום מרכזי בספר יש לסדרה ארוכה של שירי אהבה ותשוקה יפיפיים, ובמרכזם החתירה לאיחוד חסר גבולות, מיני ורגשי, המבקש להתגבר על הפרדות ומחסומים המעכבים את מימושו. כל שיר בסדרה מופיע בשתי גרסאות - אחת מופנית לגבר, והשנייה לאישה. התוצאה מרתקת, ומעוררת טלטלה ומחשבה. גלדמן שובר ביד אמן את אחת התבניות האוטומטיות והממוגדרות ביותר, וחותר אל מעבר להגדרות כדוגמת 'שירה הומו-ארוטית' היישר אל המקום בו קיימת אהבה אחת, ותשוקה אחת, מעבר לתבנית המפצלת.
ג. 'תורת הייחוד', השיר שנתן לספר את לשמו, עוסק באופן מודע בצורך לשלח את התבניות לחופשי (עמ' 64). השיר סוקר בזו אחר זו שורה ארוכה של תבניות אתניות, לשוניות ודתיות בהן מתנסה המחבר – "עָשִׂיתִי סֶקְס עִם כָּהֲנִי כָּל הַדָּתוֹת ... הָיוּ לִי רַק אֱלֹהִים אֲחֵרִים / הֲמוֹן אֱלֹהִים אֲחֵרִים ... אַךְ זוֹהִי דְּרָשַׁת הַכּוֹפֵר / הָאוֹהֵב אֶת כָּל הַתּוֹרוֹת / וְאֵינוֹ מַאֲמִין בְּאַף אַחַת'. הגודש הגדול, הריבוי, האחיזה בשני קצוות החבל, והטלת הספק המתמדת, מוליכים את הקורא, שוב, אל מקום שמעבר לפיצול. בסופו של השיר מופיע אחד הסמלים המרתקים ביותר לאיחוד, שעל פי דעת רבים הוא גם ייחוד במובנו המיני – "זֶה שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם וְתֹאַר וְצֶלֶם / וְתוֹרָתוֹ תּוֹרַת הַיִּחוּד / כְּרוּבִים מִזְדַּוְּגִים עַל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ". פרשנויות שונות נתנו למשמעותם של הכרובים, ובגמרא מופיע התיאור הבא: "אמר רַב קְטִינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל - מְגַלְלִין לָהֶם אֶת הַפָּרֹכֶת, וּמַרְאִין לָהֶם אֶת הַכְּרוּבִים שֶׁהָיוּ מְעוּרִין זֶה בָזֶה, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם, רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה" (יומא, נד(. אל נקודה זו של איחוד וייחוד מתכנסים שירי האהבה אליהם התייחסתי ושירים רבים נוספים. כדוגמא נוספת אביא את שורתו האחרונה של השיר 'ידידות' (עמ' 36) המתאר התקרבות מתמדת עד לסיומו בנקודת האיחוד – "וַחֲרָקִים סַסְגּוֹנִיִּים יְנַגְּנוּ לָנוּ / דּוֹ".
ד. קיים דמיון מרתק בין השירים 'ראיתי כי חלמתי' (עמ' 74) ו 'הזקן' (עמ' 75) העוסקים בחלימה, לבין חלום מפורסם של ק. ג. יונג אשר מופיע בספרו האוטוביוגראפי 'זכרונות, חלומות, מחשבות' (הוצאת רמות 1993, תרגם לעברית מיכה אנקורי). שני השירים, המושפעים מרוח הזן-בודהיזם, מתארים רגע של התרוממות מעל המודעות המפצלת בין אובייקט לסובייקט אל עבר תודעת האחדות, כרגע של התעוררות מחלום: "רָאִיתִי כִּי חָלַמְתִּי אֶת חַיַּי / וְיָצָאתִי לְרֶגַע מֵחֲלוֹמִי – / מַה נִּגְלָה מֵעֵבֶר לַחֲלוֹם? / מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר / כְּבָר אֵינִי זוֹכֵר" (חציו הראשון של 'ראיתי כי חלמתי'). "הִתְאַמַּנְתִּי בְּצַעֲדִי צָב / וּבְקִפְאוֹנוֹ שֶׁל סֶלַע / עַד שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי כָּלִיל / וְרָאִיתִי אֶת חֲלוֹמִי / אֶת חֲלוֹמְךָ / אֶת חֲלוֹמֵנוּ / אֶת כֶּלֶא הַחֲלוֹם" (מתוך 'זקן').
והנה חלומו של יונג, המדגים לדבריו את קיומה של חווית השלמות והאחדות בלא מודע, חלום שיש בו מפגש עם הגרעין הנפשי אותו כינה 'עצמי' (self), האוצר חווית אחדות מקיפה וגדולה מאיתנו – "חלמתי פעם על בעיית העצמי והאני. בחלום מוקדם זה הייתי מהלך בטיול. הלכתי לאורך שביל שחצה נוף הררי; שמש זרחה והנוף נפרש לכל מלוא העין. לפתע הגעתי לכנסיה קטנה על אם הדרך. הדלת הייתה פתוחה במקצת, ונכנסתי פנימה. להפתעתי, לא ניצבה על המזבח כל דמות של הבתולה, ולא הצלוב, אלא סדירת פרחים נהדרת בלבד. אך אז ראיתי שעל הרצפה לפני המזבח, הישר למולי, ישב יוגי - בתנוחה של לוטוס, כשהוא שרוי במדיטציה עמוקה. כשהתבוננתי בו מקרוב, ראיתי שהפנים היו שלי. נרתעתי בפחד עז, והתעוררתי עם המחשבה: "אהה, הנה הוא אשר מודט אותי. הוא חולם ואני הנחלם". ידעתי שכאשר יתעורר לא אהיה עוד." (עמ' 299).
יש להבחין בהבדל בין השירים לבין החלום - אצל גלדמן, חווית האחדות משולה להתעוררות מחלום, בעוד שאצל יונג מאפשר החלום מפגש עם גרעין האחדות המצוי בלא מודע. חציו השני של השיר 'ראיתי כי חלמתי' מפגיש באופן מלא בין תחושותיו והבנותיו של גלדמן, לאלו של יונג: "שַׁבְתִּי וְשָׁקַעְתִּי בִּשְׁנָתִי / וְחָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי חוֹלֵם אֶת הַמַּמָשׁוּת הַמֻּחְלֶטֶת / כְּלוֹמַר חֲלוֹם / אֶשָּׂא תְּפִלָּה אֶל חֲלוֹמִי / בְּיֶרַחַ הַדְּבַשׁ הֶהָדוּר שֶׁל נִישּׂוּאַי לַלַּיְלָה".
ההשוואה בין שירי חלום אלו של גלדמן לחלומו של יונג הופכת למעניינת עוד יותר אם נעיין בשורות מאת גלדמן שראו אור עשרים שנה קודם לכן, בספרו 'עין' (בשיר 'שינוי שם', עמ' 130 באוסף 'הלכתי שנים לצדךָ, כרך ב') - "חַיִּים שֶׁנֶּחֶלְמוּ בְּמַעֲמַקָּיו / מַעֲמַקִּים שֶׁחָלְמוּ אֲנִי אַחֵר / הַמִּלָּה חָלְמָה אוֹתוֹ סַהֲרוּרִית וּמְנַמְנֶמֶת / כְּיוֹגִי שָׁלֵו הַנָּתוּן בְּמֶדִיטַצְיָה".
יש חופש גדול בספרו של גלדמן, ושבירת התבנית המקודשת מובילה בו לייחוד המוביל לאיחוד, ודוגמא טובה נוספת לכך ניתן לראות בשיר ההייקו שלפנינו המופיע בשער החותם את הספר 'הייקו יומי לפייסבוק באייפון'
"בְּחַלּוֹן הַבֹּקֶר
לֹא הַפוּגִ'י אוֹ סַנְט וִיקְטוֹאַר
זוּג יוֹנִים מֵכִין בֵּיצָה"
(עמ' 107)
המאמר ראה אור לראשונה בכתב העת 'עיתון 77', גליון 369-370, ספט'-אוק' 2013
