פאלוס בדעיכה
שפיות זמנית | 26/8/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
במוסף סןף השבוע של "הארץ" פרסם גבריאל בוקבוזה מאמר שנשא את הכותרת "סוף עידן הטוסטסטרון". במאמר הוא פורש באופן אלגנטי ואינטליגנטי את מצב הגבריות בעידן המודרני המאוחר, ומעלה שאלות מרתקות אודות ההמשכיות והשינוי בהגדרות הגבריות, ואודות האינטראקציה שבין הגופניות הגברית והמשמעות החברתית שניתנת לה. מומלץ מאוד.
"כה גדול השינוי במעמדו של הגבר עד שספר שיצא לאחרונה תחת הכותרת 'דוקטרינת אתנה: איך נשים (וגברים שחושבים כמוהן) ישלטו בעתיד', טוען, כפי ששמו מבשר, כי דפוסי חשיבה שנחשבים לנשיים ואפילו למעידים על חולשה, הם אלה שיובילו בעתיד הקרוב את המנהלים והמנהיגים המתוחכמים ביותר של פירמות וחברות. אמנם במוקדי השליטה המרכזיים ישנו עדיין רוב גברי, אך המגמות מצביעות על כיוון אחר. ב–2010 הפכו נשים לקבוצה הגדולה ביותר בכוח העבודה האמריקאי, בארצות המערב יש יותר ויותר מנהלות ומנהיגות נשים, ומעבר לכל - ברחבי העולם ישנם שיעורים הולכים וגוברים של נשים משכילות בכל הדיסציפלינות. הוסיפו לכך את שוק העבודה בעידן המידע שאינו מבכר עובד/ת עם עוצמה פיזית על פני עובד/ת עם תבונה רגשית או כישורי תקשורת גבוהים וראו עד כמה השתנתה המציאות. סימנים אלה ואחרים מעידים על הבלתי־נמנע; במילותיה של יוהאנה סיגורדארדוטיר, ראש ממשלת איסלנד לשעבר וראש המדינה הלסבית הראשונה בהיסטוריה - עידן הטסטוסטרון הסתיים. הגבריות הקפואה, הדכאנית, הפאלוצנטרית הגיעה לקצה.
"התגובה של גברים אחדים לאמירות מסוג זה עשויה להתבטא ברתיעה, דחייה, לגלוג או אפתיה. זו תגובה טבעית לאיום של שינוי, אך התועלת שבה נראית נמוכה. תגובה אחרת רואה במשבר הזדמנות מצוינת להגברת מודעות, דיבור וצמיחה אישית. כפי שכתבה הלן סיקסו, הפילוסופית היהודייה האלג’ירית: 'יש לגברים כל כך הרבה דברים לומר לגבי המיניות שלהם, וכל כך הרבה לכתוב'. ואכן, ישנם גברים הערים לתמורות, סקרנים לגבי ההשלכות, חוקרים אותן ומגיבים אליהן באופן מעמיק ומקורי. למעשה, כבר בשנות ה–70 פעלה התנועה לשחרור הגבר שחתרה להגביר את המודעות לזהות גברית, לבעיות של גברים, לצמיחה ולריפוי שלהם."
