חיות המעבדה שחיות בתוכנו – כיצד מרגישים מדענים ביחס לחיות המעבדה שלהם?
שפיות זמנית | 6/7/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
"כשראית אותם מתים, אז מה עבר לך בראש?
'מה עבר לי? (מגחך) קונוטציות לא חיוביות'.
צער, עצבות?
'קונוטציות של שואה'.
באמת? למה?
'אני לא יודע...שהניסויים שאתה עושה הם משהו ממש רע'"
פסיכולוגיה ותחומי בריאות נפש אחרים אמורים לעסוק באדם ובחברה, לנסות ולצבור ידע אודותיהם ובעקיפין גם מכוונים לשיפור איכות החיים שלהם. לאור זאת, אפשר היה לצפות שמושאי המחקר בתחומים הללו יהיו בני אדם, ושמבדיקתם אפשר יהיה לגזור מסקנות ולשפר את ידיעותינו בתחום. ואמנם חלק מעולם המחקר הפסיכולוגי עוסק באופן ישיר בבני אדם, אך חלק אחר, שתופס נפח לא מבוטל מעולם המחקר, מושאיו אחרים - בעלי חיים.
לכאורה סטייה קטנה מהדרך, בעלת הצדקות שונות – אפשר ללמוד הרבה מבעלי חיים, יותר בטוח לבצע ניסויים על בעלי חיים, הניסויים יותר מבוקרים ועוד כהנה וכהנה טענות שיודע כל חוקר במעבדה לבטא - אך מה המחיר של סוג המחקר הזה, שבמסגרתו כמעט תמיד בעל החיים נידון לסבול?
ב"חיות וחברה" כתב העת הישראלי לקשר בין אנשים ובעלי חיים התפרסמה כתבה מרתקת, בה מתראיינים אנשי מחקר המבטאים באופן כנה מאוד מה הם חושבים על עבודתם עם בעלי חיים, כיצד זה גורם להם להרגיש, ומה ההצדקות, אם ישנן כאלה, לסוג כזה של פרקטיקה.
לא קל לקרוא, אך חשוב ביותר.
