סקרנות והתפתחות מינית נורמלית אצל ילדים ממבט פסיכואנליטית
הרצאה מאת מונה זופניק
פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה
ילדה בת 9 שהייתה בטיפול פסיכולוגי אצלי לפני מספר שנים ספרה לי שהיא משוכנעת שאישה יכולה להרות ללא עזרה מבעל, חבר או תרומת זרע. כשעבדנו על הנושא בטיפול התברר שהיא יודעת היטב את העובדות הביולוגיות של הפריית בני האדם- עובדות שכתובות עבור ילדים וילדות בספרים כגון "כיצד באים תינוקות לעולם." אבל, לטענתה אני לא הייתי מספיק בקיעה בספרות הנוספת שנכתבה בנושא. אמנם, היא אמרה, יש מעט ספרים שמבססים את עובדות המחקר המיני שלה- אבל בהחלט ישנם ספרים כאלה שמאשררות את העובדה שאישה יכולה להיכנס להריון ללא עזרה כלשהו מבחוץ. יותר מאוחר בתהליך הטיפולי אותה ילדה חיננית ספרה לי שהתווסף לה עוד מידע אודות הקושיה המעניינת של כיצד באים תינוקות לעולם. היא אמרה- הריון זה קשור לתזונה בריאה ואם למשל האישה לא שותה יין והיא חושבת על הריון בצורה מאמצת וחזקה, היא תוכל להרות לבדה ושגם השמרטפית המתבגרת שלה אישרה שבמקרים נדירים זה אומנם כך. בתקופה הזאת ,בפגישת הורים, אמה של הילדה ספרה לי שבתה גלתה לה שהיא מאוהבת בילדה בכיתה ושכנראה שהיא עצמה, לסבית. תכנים מיניים אלו לא היו היחידים בטיפולה אך הייתה תקופה שהם היו בולטים יותר מתכנים אחרים. האם אלו תכנים נורמטיביים שאפשר לצפות מכל ילדה בגילאים האלה או האם הם מעידים על הקשיים הרגשיים שבגללן היא הגיעה לטיפול פסיכולוגי? אחזור לדבר עליה ועל הרהורים אלו בסוף הרצאתי.
בני אדם הם יצורים ביולוגים, פסיכולוגים וחברתיים ומראשית חיינו כולנו יצורים מיניים. זיגמונד פרויד, לפני יותר ממאה שנה גילה את האתיולוגיה של המיניות בחיינו. מאז ועד היום התפתחו גישות תאורטיות שונות בנושא.אך נראה שמבחינה פסיכואנאליטית התאוריה שלו על המיניות הילדית והתפתחותה נשארת הכי מקיפה.
היום יש עדות לכך שכבר ברחם עוברים בנים מגיעים לזיקפה. כבר מלידה לכולנו יש רמות שונות של הדחף המיני. כאשר אני מדברת על הדחף המיני אני מתייחסת לליבידו- אותו מונח של פרויד שמצביע על האנרגיה המינית של בני האדם כמבטאת את אנרגיית החיים .בהרצאה הזאת אתייחס להתפתחות המינית והתפתחות הסקרנות המינית מגיל 0 ועד גיל החביון.
Lauretta Heiman סקסולוגית ידועה בשנות השמונים של המאה הקודמת, וזיגמונד פרויד במאמרים מתחילת המאה הקודמת תוקפים את השאלות מה זאת התפתחות ופמנולוגיה מינית בילדות . אני אתחיל עם המידע היותר עכשיוי. אחר-כך אעשה קישור בין פנומנולוגיה שידועה כיום לבין התורה של פרויד על המיניות והסקרנות הילדית. היימן במאמר מ-1985 עם מהדורה חדשה ב-Electronic Journal of Human Sexuality בשנת 2000, מדגישה את ההיבט הביולוגי והסוציולוגי-חברתי של ההתפתחות המינית הנורמטיבית. פרויד מדגיש את מקום הביולוגיה בהתפתחות הדחף המיני לצד המקום של הלא מודע וההגנות הפסיכולוגיות שכפופים לעקרון ההנאה. אתחיל קודם במידע המבוסס על מחקריה של Lauretta Heiman.
היימן (1985) מתייחסת לעובדה - שכבר בהיולדם לאנשים יש רמות שונות של הדחף המיני. לטענתה, לחברה יש השפעה מכרעת על ההתפתחות של התפישה העצמית כיצור מיני דווקא אצל אותם אנשים עם רמות דחף ממוצעות כאשר אלו עם רמות דחף קטנות יקבלו את תכתיבי החברה בלי שום בעיה ואלו בצד השני של הרצף- האנשים שברוכים ברמת דחף מיני גבוהה- לא יושפעו מתכתיבי החברה. אז- בשנות ה-80-, היימן עדיין הדגישה את ההבדל של הנורמות החברתיות לגבי שני המינים- למשל, חקרנות מינית ואוננות יותר מתקבלות אצל בנים מאשר אצל בנות ובנות מעודדות להיות יותר פסיביות לגבי סקרנותן וחיפוש סיפוקן המיני. נראה שהבדלים אלו אינם כה מודגשים כיום.
היא מחלקת את הילדות וההתבגרות ל-4 שלבים שבהם ההתמקדות על הגוף משתנה מעסוק ראשוני לעסוק משני. אני אדבר על השלב הראשון ואתייחס גם לחיבור שהיא עושה בין התפתחות הדחף המיני לבין הנאות של האגו כגון ההנאות מסקרנות, משליטה ומיומנות ומתופעות קוגניטיביות וביולוגיות אחרות.
השלב הראשון הוא מלידה ועד בערך גיל 6. הגוף הפיזי הוא המוקד הראשון של הילד והוא מבטא התעניינות מינית, סקרנות, והתעוררות.
הוא או היא מתנהגים בצורה ספונטנית אלה אם כן מלמדים אותו או אותה להדחיק או לעקב את נטיות ההנאה המינית שלו-שלה.
השנה הראשונה של החיים היא בעיקר נחות כחוויה פיזית. פונקציות הגדילה הן יותר נשלטות כשהכימיה של הגוף ומערכת העצבים של הילד מתרגלים לסביבה ה- post-natal. היוצרות הקשר הסמביוטי ואיכות האינטראקציה בין הילד לאמו (בדרך כלל) היא הבסיס להתפתחות התייחסותו של הילד לגופו ולמיניותו (x2). עמדות אלו לגבי הגוף והפונקציות הגופניות מהוות- לפי היימן- את הבסיס לתחושות הנאה או אי הנאה לגבי המיניות ולגבי איך אני תופש את השיתוף של גופי עם גוף של מישהו אחר באינטימיות מינית. אפילו בגיל 4 שבועות הילד(ה) מגלה הנאה מלהיות באמבטיה, מחבוקים וכדומה ומגלה אי הנאה לגבי תגובות שליליות גופניות כגון מתח, רעב וכאבים.
מגיל 4 חודשים ואילך התינוק הוא יצור יותר חברתי, לפי היימן, ויכול לבכות אך ורק כדי לקרב את המטפלת אליו ללא צורך בסיפוק צרכים ביולוגיים. הוא מפתח את היכולת לגעת ונוגע כשנוגעים בו או בה. הוא גם יכול לחקור עם הידיים, הוא כבר סקרן בגיל הזה, וחוקר גם את עצמו באוננות מינית.
פרויד בתגובה להיימן היה אומר, אני מסכים איתך לגבי הפנומנלוגיה אך אני מגיע למסקנות שונות על פי התאוריה שלי שמבוססת על עקרון ההנאה.
לפני שאתייחס לעיקרון הזה של פרויד חשוב לי להדגיש שגם עבור פרויד וגם עבור פרופסור היימן, המיניות הילדית כמובן אינה מתייחסת לאקט של יחסי מין בינקות אי בילדות אלה לאותם ביטויים של מיניות שקשורים להתפתחות פרה-גניטלית- או- כפי שאתם בוודאי יודעים- לשלבים הפסיכוסקסואליים של ההתפתחות. בהרצאה הזאת אתייחס לשלבים האוראליים, אנאליים ופאליים. האוננות היא פעילות אוטוארוטית שמאפשרת לתינוק או לילד או לילדה להגיע להנאה מינית מהאזורים האלה. היום זה ברור שאוננות בילדות זוהי תופעה טבעית, נורמטיבית ואפילו רצויה וצפויה. חשוב לי כאן לציין שבשנים שפרויד כתב על הנושא, אנשים עדיין האמינו שאוננות ילדית אינה רצויה, יכולה לגרום לעיוורון ולתחלואות אחרות ושצריך לעצור אותה מהר ככל האפשר. היימן- לעומת זאת יכלה להגיד לפרויד- תודה לך אדוני היקר, שחסכת ממני את הצורך ללמד את החברה שאוננות ילדית היא תופעה נורמטיבית, ולכן אני פנויה להרחיב את הנושא של המיניות הילדית לתחומים נוספים, כגון סקרנות טבעית בגוף של עצמי ושל האחר וכדומה.
עכשיו אחזור לדבר על עיקרון ההנאה לפי פרויד (1900, 1915), זהו אחד העקרונות ששולטים על התפקוד המנטלי ומתבסס על כך שמטרתן של כל הפעילות הפסיכית ופיזית של בני האדם מכוונים להימנע מאי-הנאה ולהשיג הנאה ואו ספוק של הדחפים (המילון הפסיכואנליטי של , Laplanche and Pontalis 1985. עקרון המציאות מתפתח די מהר על ידי התנסויות חוזרות עם המציאות (האם מאחרת לבוא לספק את צרכי התזונה והמציצה של התינוק ) שגורמות לאי סיפוק הדחף המיני ולתסכול. הילד או ילדה אז לומד או לומדת לדחות סיפוק ולקבל את עקרון המציאות. זוהי יכולת שמתחזקת מאוד עם התפתחות השפה.
עד גיל ההתבגרות כאשר האזורים המיניים הם אברי המין בעצמם (האזורים הגניטליים), פרויד מתייחס לספוק המיני שילדים מגיעים אליו כמבטאים את הדחף המיני החלקי. האובייקטים שמספקים את חלקי הדחף מילדות ואילך נקראים חלקי אובייקט.לפי פרויד, השד, הצואה והפין הם דוגמאות לחלקי אובייקט אלו. היימן, עם גישתה ההוליסטית להתפתחות הילד שלוקחת בחשבון שהוא יצור ביולוגי שזקוק לקשר ולא רק לספוק הדחף הייתה אומרת- אבל דר. פרויד, אתה שכחת להוסיף לרשימת חלקי האובייקט שלך את הפנים והעניים של האם- שמאפשרים מגע חושני אך גם עונים על הסקרנות הויזואלית של התינוק. סקרנות זו אינה דווקא קשורה למציצנות בגיל כה צעיר- כפי שבטח היית טוען- אלה להנאה שקשורה בתחושות של שליטה והנאה שנובעות מחקר הסביבה.
יתכן שפרויד (1905 "המיניות הילדית"), היה אומר לפרופסור היימן- אני לא מסכים. כל מה שהזכרת כן קשור להתבטאות של הדחף המיני. בואי ניקח לדוגמא את המציצה כמייצגת את אחד האופנים שאוננות ילדית מכוונת לסיפוק הדחף. אוננות זו אף יכולה להמשך בצורות שונות עד בגרות (על ידי עישון ואלכוהול למשל).
בהתחלה ההנאה מהמציצה קשורה לשד האם ולתחושות הנעימות של החלב החם על השפתיים, הפה ובגרון ולאחר מכן ההנאה מהמציצה מתנתקת ממילוי הצרכיים הפיזיים המציאותיים-קונקרטיים של הנאה. כנאמן לעקרון ההנאה פרויד מציין שזה ברור שהילד המוצץ מחפש אחר הנאה שהוא כבר חווה וכאשר הוא מוצץ הוא שב ונזכר בהנאה זו. כך, פרופסור היימן- אם התינוק נהנה מלהסתכל על אמו ואו למשש את פניה, אלה הנאות שנגרמות על יד החיבור של התנהגויות אלו להנאה האוטוארוטית של המציצה .זאת אומרת, הדחף המיני הוא זה שראשוני ולא הצורך בקשר. הוא אף היה ממשיך שמה שבא קודם הוא ההנאה המינית שבמציצה.
המציצה- כפי שכולכם יודעים- היא תנועה חוזרת באופן ריתמי של הפה ובמיוחד של השפתיים. התינוק משתמש בכל דבר שנמצא בהישג ידו כאובייקט המציצה כולל, אפילו, בוהן רגלו. בוהן הרגל יכול להפוך אחר-כך עבור הילד לאזור ארוטוגני, כאשר אזור ארוטוגני עבור פרויד זהו כל מקום בעור או בקרום הרירי שבו גירויים מסוימים מעוררים תחושות הנאה בעלת איכות מוגדרת. המציצה לשם תענוג גורמת להרדמות או אפילו לתגובה מוטורית שנחוית כמעין אורגזמה.
"לעתים קרובות מצטרפת אל המציצה לשם תענוג גם נגיעה המחככת חלקי גוף מסוימים כגון החזה או איברי המין החיצוניים. בדרך זו מגיעים ילדים רבים מן המציצה אל האוננות". הופעת השניים מצריכה הפרדה בין הצורך בתזונה לבין הצורך בהנאה מינית ואז הילד מעדיף את גופו שלו לשם מציצה וכך הוא אינו תלוי בעולם החיצוני.
היימן בתגובה כאן הייתה יכולה להתייחס להתפתחות הקוגניטיבית ופיזית שנותנת לילדים בני שנה את ההנאה שלהם מהאוטונומיה של עצמם. לא הכל קשור למיניות- היא הייתה שוב אומרת- אלה לסקרנות שקשורה לפונקציות אחרות של הילד. בגיל שנה ילדים אוהבים להיות במרכז, הם נהנים מהגוף של עצמם- במיוחד באוטונומיה והתנועתיות של הגוף. הם יכולים לשבת ללא עזרה, עובדה שמאפשרת לבני שנה לשחרר את הידיים לחיפוש. כיון שעדיין הידיים ומפרקי הידיים אינם בשליטה מלאה קשה לצפות באוננות מכוונת. בגיל שנה ושנתיים ילדים מגלים עניין בהטלת שתן או צואה. הבנות צוחקות כשהן עושות פיפי ושני המינים אוהבים לשהות ולשחק באמבטיה –במיוחד עם האחים הגדולים שלהם , ולהתפשט ולרוץ ערומים.
לא מזמן, בקיץ, ביקרתי במעון של ילדים בני שנה וראיתי ילדים רצים ערומים בפרוזדורים והורים רצים אחריהם עם בגדים ביד ומנסים להלביש אותם. הילדים האלה צחקו לעבר הוריהם, ברחו מהם והתפשטו שוב. היימן בטח הייתה אומרת לפרויד- זהו משחק של אוטונומיה ושל משחק חברתי ולא רק ביטוי של אקזהיביציוניזם.
כאשר בני השנה קמים משינה הם משחקים לבד ולשחק עם אברי המין הוא נפוץ. גם למרוח צואה זה כף ומסקרן. לדאבונם של הילדים, הורים בדרך כלל מענישים או מביישים אותם בהקשרים הקשורים להטלת שתן או יציאת צואה, וכך עוצרים את מחקריהם בנושאים האלו.
אותה ילדה בת 9 שהשכרתי בהתחלת הרצאתי, הייתה בשלב רגרסיבי בטיפול. היא שיחקה עם בית הבובות והעמידה אולי 8 בתי שימוש אחד ליד השני. ההנאה שלה הייתה מורגשת כשהיא שמה בובה אחרי בובה על האסלה ואמרה- הם צריכים קאקי עכשיו. מאוד טוב להם כאשר הם על הסלה. לאחר מכן- היא ארגנה לכמה בובות תאונות קלות. הם לא הספיקו להגיע לאסלה והקאקי שלהם היה מרוח על כל הרצפה.
בגיל שנתיים ישנה עוד קפיצה בהתפתחות מבחינה ביולוגית. מבחינה נוירולוגית, הילד יכול לעשות תנועות מעגליות, עובדה שמאפשרת לו לגרות את אברי המין של עצמו בצורה מכוונת וכך להגיע לאוננות מכוונת. המוקד העיקרי של חייהם קשור לשליטה בשתן ובצואה. הם משתמשים בשליטה על הסוגרים יחד עם משוש אברי המין כדי לשחרר מתח. אם כעונש על מעשי שובבי הם נשלחים לחדר, הם עלולים לפתח בחדר דפוסים יציבים של אוננות כאסוציאציה לתחושה החדשה שיש להם של עצמאות ואוטונומיה. דהיינו, היימן כאן מתייחסת לאוננות כפונקציה של האגו. כאן אפשר להגדיר אגו בתור מיצג פונקציות אוטונומיות כמו התפתחות פיזיולוגית והיכולת להיות לבד שאינן באופן ישיר קשורות לדחף.
פרויד היה אומר גב. היימן- את שוב טועה, אבל באופן חלקי. את מתייחסת די הצורך בחשיבותה של האוננות אך את מיחסת לתופעה הזאת קשרים שאינם רלוונטים. אני מתייחס בעיקר לסיפוק הדחף. מהינקות ועד גיל 3 ,אוננות שקשורה לפעילות של אזור פי הטבעת קיימת כי חלק זה של הגוף מתאים לקשירת המיניות לתפקודים גופניים אחרים. בנוסף, הפרעות המעיים ששכיחות בשנות הילדות אחראיות לריגושים החזקים שמקורם באזור זה. פרויד מתייחס למשחקי שליטה שקשורים לאזור זה כמסגירים את הגרויים המיניים שהילדים חשים. למשל- כשהם עוצרים את הצואה שבהצטברותה גורמת להתכווצות שרירים כשהצואה עוברת דרך פי הטבעת ויכולה להפעיל גרויי חזק על הקרום הרירי. ליד תחושת הכאב, לפי פרויד, חייבת להיווצר גם תחושה של הנאה רבה.
לא מזמן הגיעו אלי זוג הורים להתייעצות לגבי בנם בן ה-4. הוא מושלם מכל הבחינות, הם אמרו ובאמת האנמנזה שקבלתי מהם אודות הילד אשרה זאת- הוא היה מפותח, חברתי, ומסוגל להביע את צרכיו באופן ברור. כך שלא הבחנתי בפתולוגיה מיוחדת במשפחה. אז מה הבעיה, שאלתי. הסתבר שמאז שהוא הבחין בהבדל בין בנים ובנות- דהיינו שבנים עושים פיפי בעמידה ובנות, לא- הוא מסרב לשבת על הסיר או על בית השימוש כדי לעשות קאקי . זה כמובן דוחה את נושא גמילה מהחתולים. הוא עקשן ולא מוכן בשום אופן לשבת לרגע. נראה שבנוסף לכך שהוא מגבש לעצמו את הזהות של בן- הנאתו הגלויה תוך עשיית צרכיו מצביעה על עוד אפשרויות שקשורות לאוננות של פי הטבעת ולשליטה.
לפי פרויד, הצואה נחשבת לחלק מהגוף עבור הילד ומהווה את המתנה הראשונה של הילד להוריו. הוצאתה מבטאת צייתנות לדרישת סביבתו ומניעתה עלולה להתפרש כסרבנות שלו. הגירויים שנובעים מהפרשות של איבר המין עשויים לעורר את הגרוי המיני המוקדם. בנוסף, בגלל הרחיצות והטיפולים האחרים בגוף, נוצרת תחושות הנאה שיעוררו צורך לחזור על פעילויות אלו באזור הגניטלי על ידי אוננות. לאיסור להפיק עונג מן הפעילות האנאלית ותוצריה, לפי פרויד, יש השפעה גדולה על התפתחות הילד. מבחינת פרויד, זוהי הפעם הראשונה שהוא קולט את הסביבה כעוינת את האימפולסים של הדחף שלו. כך שכאן ,אפשר להסיק שגם עבור פרויד, לסביבה יש השפעה גדולה על תפישת הילד את עצמו.
גיל 3 זהו גיל משמעותי מאוד גם עבור Loretta Heiman (1985,2000) וגם עבור פרויד (1905,1910). בני ה-3 מתאפיינים על ידי שליטה עצמית, הם אוהבים לרצות, להנות מפעילויות בישיבה-הם מתעניינים באנשים ומבטאים חיבה. מבחינת הזהות המינית, שני המינים יכולים לבטא את המגדר שלהם- הרבה פעמים בשלילה- "אני לא בן" למשל. בנות הרבה פעמים מנסות להטיל שתן בעמידה וישנה תשוקה של שני המינים לגעת בשדיים של האם (היימן,1985). שני המינים גם מתעניינים בלידה ובנישואין. יתכן שכאן היימן הייתה מסכימה עם פרויד שגילאים 3-5 מבוססים בעיקר על סקרנות מינית למרות שישנם ביטויים להישגים שהם גם אחרים.
טוב, היה אומר פרויד- סוף סוף אנחנו מסכימים על משהו. והוא היה ממשיך...
מהשנה 3-5 מופיעה אצל הילד פעילויות המיוחסות לדחף לדעת או לדחף החקירה- דהיינו, סקרנות. למרות שדחפים אלו, לפי פרויד אינם כפופים באופן בלעדי למיניות, ילדים נעזרים בהם כדי לחקור את המיניות. פעילותו כאן פועל בעזרת האנרגיה של הדחף להביט- שהינו אחד הדחפים החלקיים שבאים לידי בטויי בשנות הילדות. מתוך אנליזות של אנשים מבוגרים ומהדרכה של אב את האנליזה של בנו ( הנס הקטן, 1905) פרויד הסיק שהדחף לדעת בגילאים האלה נמשך בצורה חזקה אל בעיות המיניות ואפילו הסיק שבעיות אלו הן מה שמעוררות את סקרנות הילד.
פרויד חשב שהבנת התאוריות המיניות הילדיות הכרחית כדי להבין את הנוירוזות עצמן בהן התאוריות האלו עדיין מורגשות ומשפיעות על עיצוב הסמפטומים. לעתים לידתו של תינוק חדש במשפחה מעוררת את רצונו של הילד לדעת מאיפה באים יצורים מעצבנים אלו. שאלות אלו אינן פוסקות על ילדים ללא אחים כי הם יכולים להזדהות עם חבריהם שקרא להם אסון זה. החרדה מאובדן תשומת הלב של ההורים מעוררים את חיי הרגש של הילד ומחדדים את יכולת המחשבה שלו. (x2) .קיימת קנאה ולעתים חבלות כלפי יצורים קטנים אלו. על רקע התחזקות רגשית זו הילד מתחיל לעסוק בשאלה מאין באים התינוקות. רוב הפעמים הורים באירופה בתחילת המאה הקודמת מכרו "לוקשים" לילדיהם כמו סיפור החסידה למשל. לרוב לילדים יש מידע חלקי בנושא, או מצפייה בחיות ומאחים בוגרים- ועקב סיפורי סרק אלו של הוריהם, מתחילים להטיל ספק בפעם הראשונה בהורים שלהם. מתחיל חוסר אמון מסוים אצל ילדים כלפי הוריהם שמצריך מהם לחקור את הנושא לבד ולהגיע למסקנות של עצמם. הם לפי פרויד לכן "עוטפים את מחקריהם הבאים במעטה של סוד." ( אהבה ומיניות, , 2002 עמ.121).
התאוריות הן כדלקמן:
1.ישנה הזנחה של ההבדלים בין המינים (היימן כאן אומרת לו- סליחה- אתה שוב טועה- אני במחקרים שלי מוצאת שבני השלוש מבחינים בשוני בין המינים. לכך פרויד מגיב- תני לי בבקשה לסיים, גבירתי). שני המינים מייחסים את קיומו של הפין לכל בני האדם כולל נשים. כשבנים רואים את איבר המין של ילדות הם לעתים אומרים- זה קטן- זה עוד יגדל". אבל כיצד נכנס הילד לגוף האם הוא שואל את עצמו. כנראה לאב יש חלק בזה- אבל איך? פרויד גם מצביע על העוררות המינית שיש לבנים ודחפים נלווים שנעים לקראת פעולה אלימה של חדירה כשהם חושבים על קושיות אלו בתור מידע שרומז שגם לפין יש כנראה חלק בתהליכים סמויים אלו. בשלב הזה חקירתם של הבנים (שהם אלה שפרויד ביסס עליהם את מחקרו בנושאים אלו) נפסקת כי קיום החלל שקולט את הפין נשאר עלום.
אוכל לתת כאן עוד דוגמא של הילדה שחשבה שאפשר להרות מבלי שום עזרה מבחוץ. ממשחקיה ומשיחות איתה היה ברור שהיא מכחישה לגמרי את העובדה שבנים ובנות הם בנויים אחרת. דהיינו- לא היה לה מושג על הצורך בחדירה של איבר המין של הזכר כדי שתתאפשר רבייה. לאחר כשנה בטיפול היא הביאה בובה ענקית של ילד עם פין שיכל גם לעשות פיפי (ממים כמובן) בתוך החיתול שלו. ראיתי את העיסוק שלה בפין בתור התקדמות טיפולית. היא גם הסתכלה על האיבר תוך כדי שהבובה הרטיב את החיתול ולאמירות שלי שהפין הוא איבר מסקרן היא ענתה- לא נכון. אני לא יודעת למה, אבל לא נוח לי שזה יתקרב אלי."
התאוריה השנייה של פרויד גם כן מבוססת על העדר היכרות הנרתיק. ילדים משתכנעים שהתינוק נפלט כמו צואה בשעת עשיית צרכים. זהו נושא לשיחה או לילד עם עצמו או של שיחה בין 2 ילדים. זאת התאוריה הקלואקית כאשר אין בה שמץ של השפלה לבוא כך לעולם כי תחושות הגועל טרם שפטו את הצואה לרעה. אני יכולה מניסיון אישי לאשרר את קיום התאוריה הזאת לפני מספר שנים, כשביתי הייתה בת 4- היא שחקה עם חברתה בחדרה בביתי כאשר שתיתי קפה ופטפטתי להנאתי עם אמה של החברה. היה שקט מוחלט מחדרה של בתי- שקט שנמשך יותר מידי זמן. כאשר הצצתי בחדרה ראיתי ששתי הבנות החמודות והסקרניות האלו עשו את צרכיהם על הרצפה. כיון ששתיהן כבר היו גמולות מחתולים ולא היה נראה לי שקיימת סיבה סבירה להתנהגות זו- אבדתי את אשתונותי וצעקתי. לאחר מספר שעות, לאחר שנרגעו הרוחות, בתי ספרה לי שכך היא רצתה לעשות תינוק.
התאוריה השלישית שילדים מפתחים היא התאוריה הסדיסטית של המשגל. לעתים תאוריה זו מתפתחת כי הילד היה עד למגע מיני בין ההורים או- בימנו- צפה בכך במחשב ואו בטלויזיה. כאן ילדים רואים במשגל דבר מה שהצד החזק מעולל באלימות לצד החלש. לפי פרויד, בנים משווים את זה אל תגרית ידיים שאותה הם מכירים מן המגעים ביניהם שלא נעדרים ממנה גם מידה של גרויי מיני.
לעתים ילדים מתעלמים מהקשור בין אקט זה לשאלה מאין באים התינוקות. הם יכולים להתחיל לקשר בין שאלה זו לאקט שהם ראו או דמיינו אם הם מגלים עקבות של דם במיטה או בלבנים של אמו. ולגבי העסוק של מה זה נישואין- מנקודת הראות של הדחפים של הילד, הוא מגיע למסקנה שבנישואין ההורים משתינים זה בפני זה-או ההורים מראים זה לזה את הישבן. הרעיונות האלה של מה זה להיות נשוי באות לידי ביטוי במשחקי ילדים שבהם הילדים עושים זה לזה את מה שנראה "להיות נשוי." התאוריה האחרונה של פרויד אודות הפנטזיות המיניות של ילדים שאני אדבר עליה היא שילד מקבלים על ידי נשיקה. זוהי תאוריה שמסבירה את עליונותו של האזור הארוטי של הפה ולפי פרויד זוהי תאוריה נשית בלבד.
היימן הייתה אומרת לפרויד- האם ידעת שבנות בגילאי שלוש, שזהו הגיל שאתה חקרת בעיקר אצל בנים בהקשר לפיתוח של תאוריות מיניות של ילדים,הן סדוקטיביות עם חברים גברים של המשפחה. הצורך החזק שלהן לתשומת לב בגיל הזה, העסוק בפונקציות גופניות, ההתעניינות והסקרנות לגבי הרבייה והיכולת ההולכת וגוברת ליצור קומוניקציה ורבלית עם מבוגרים עלולים לגרום לכך שהם מבטאות התנהגות פסוידו-מבוגרת וסדוקטיבית. הן לעתים יושבות על הברכיים של ידיד ההורים במסיבה ואף ממשיכות להתעניין באותו ידיד למשך זמן אחרי זה. כנראה שאותן תגובות אצל בנים זוכות לתגובות שליליות או לחוסר התייחסות ולכן הן נעלמות די מהר.
מבחינת פרויד, גיל 4 מהווה את השלב השני של האוננות הילדית. היימן מתייחסת לכך ,לדעתי, כשהיא מצביעה על המתח שילדים חשים באמצע השנה השלישית לחייהם. הם עלולים לגמגם, למצוץ אצבע,לחטט באף, לאונן ואו לירוק. פרויד היה אומר להיימן-אנחנו יכולים להסיק שכל התנהגויות אלו מבטאים סוג של אוננות.אני רוצה להביא דוגמא דרך ילדה שהייתה בטיפול אצלי לפני מספר שנים. היא היגיעה אז עקב סמפטום קשה של מריטת שער. הסתבר בטיפול דרך עבודה דרך ציורים ופלסטלינה שילדה זו- שהייתה יפה באופן יוצא דופן, חוותה את הוריה- במיוחד את אביה- כמבקר ולא מקבל את האוננות הגניטלית שהייתה בצורה אינטנסיבית נוהגת לעשות. כאשר היא הפסיקה את האוננות ה"רגילה" הופיע סמפטום מריטת השיער. היא ומשפחתה היו עם מספיק כוחות להתגבר על סמפטום זה לאחר טיפול קצר יחסית.
פרויד מציין שלעתים פיתוי חיצוני יכול להפוך את הילד בטרם עת לאובייקט מיני והוא לומד על ידי כך לחוות את הסיפוק שבא מהאזורים הגניטליים- ספוק שהוא בדרך כלל מחדש על ידי אוננות. כמובן- לפי דבריו- אין צורך בפיתוי כדי לעורר את חיי המין של הילד- התעוררות זו יכולה לקרות באופן ספונטני.
על פי פרויד, ההתרגשות המינית הינקותית חוזרת בגיל הזה, גיל 4 כגירוי של דגדוג המעורר לסיפוק מאוננות. ההתרגשות המינית גם מתבטאת בכעין פליטה שדומה לקרי לילה. כאן הילדה (בדרך כלל ) מגיעה לסיפוק ללא סיוע של פעילות חיצונית. פרויד אפילו טוען שכל המחלות המכונות מחלות שלפוחית ( enuresis למשל) אלא אם כן הן עקב אפילפסיה, הן המקבילות של קרי לילה.
בגיל 4 אנחנו יכולים גם לצפות בהתנהגויות שמבטאות את חלקי הדחף של: הדחף להביט, אקזהיביציוניזם והדחף לאכזריות. אני קודם אתייחס למה שפרופסור היימן כתבה על הגיל הזה.
בני ה-4 הם אנטי- סוציאליים, אוהבים לקרוא לאנשים בשמות גנאי והרבה פעמים הם משתמשים בשמות שקשורים לבתי שימוש או לחלקי גוף כשהם מנסים להשפיל אחרים. גם בנים וגם בנות אוהבים לשחק אנחנו משפחה ואוהבים להלביש ולהפשיט את הבובות שלהם. הם מאוד מתעניינים במוות וקיימים חלומות רעים. הם עסוקים בטבור כמשהו לחשוף או להסתיר והם יכולים עדיין להאמין שקונים תינוקות בבית-חולים- ולא משנה איזה הסבר ניתן להם.
מבחינת משחקים גניטליים- בני ה-4 יכולים לשחק בלהראות ובלחשוף את עצמם עם ילדים אחרים-עם בנים או עם בנות.
את מדברת על הסקרנות לראות, אומר פרויד להיימן, שהוא בן הזוג של האקזהיביציוניזם,. ילדים קטנים שתשומת לבם הופנתה פעם אל איברי המין של עצמם, על פי רוב בזמן אוננות, רגילים לעשות את הצעד הנוסף קדימה ללא סיוע חיצוני ולפתח התעניינות באיברי המין של חבריהם למשחק. סקרנות זו בדרך כלל מגיע לסיפוק בשירותים ולכן ילדים אלו נהיים מציצים ו" צופים נלהבים בהטלת השתן ובהפרשת הצואה של אחרים."
פרויד טען שיש גם רכיב של אכזריות של הדחף המיני שמתפתח באי תלות מהאזורים הארוטוגניים. המחסום שעוצר את דחף השליטה כי הוא גורם כאב לזולת- דהיינו היכולת לחמלה- מתפתח- לפי פרויד, מאוחר יחסית. ילדים שאכזריותם כלפי בעלי חיים וחברים למשחק בולטת במיוחד חשודים כגם שותפים בפעילות מינית אינטנסיבית בטרם עת. לעתים דחף פסיבי לאכזריות בא לידי בטויי כאשר מכות בטוסיק מעוררים זאת. נראה שדחף חלקי זה איננו תורם לסקרנות או למחקר המיני.
לסיום אני אזכיר את אותה ילדה בת 9 שטיפלתי בה שסבורה שנשים יכולות להרות ללא עזרה של חבר, בעל או תרומת זרע ושחושבת שהיא לסבית כיון שהיא התאהבה בילדה אחרת מכיתתה. שאלתי הייתה האם תופעות אלו הן נורמטיביות או לא?
אחלק את תשובתי לשתיים. לגבי אמונתה שבנות ונשים יכולות להרות לבד- אני סבורה שבגיל 9 זוהי סמפטום של ההפרעה הרגשית שהייתה לה ולאמה. אביה נטש את המשפחה לאוסטרליה כאשר היא הייתה תינוקת, ואמה שמאוד אוהבת אותה לא מאפשרת שום קשר עם האב- גם לא רגשית או פנימית. לאותה ילדה היו כוחות אגו שאפשרו לה, בעזרת הטיפול ,
לשים על השולחן את אותן שאלות שכה הטרידו אותה. האחת הייתה השאלה הגלויה לגבי מאין באים התינוקות- שאלה שעוררה את סקרנותה ומחקרים שהובילו אותה לפנטזיות מוטעות ביולוגית לגבי הנושא, אך מאוד לא מוטעות לגבי הרקע של משפחתה.הנושא של קיום האב והרלוונטיות שלו לגבי קיומה היו מוכחשות על ידי האם והכחשות אלו לא אפשרו למטופלת הצעירה שלי להגיע למסקנות הנכונות. כך- שמצד אחד, הייתה בה סקרנות מינית בריאה ונורמטיבית ומצד שני,היה מכשול מבחינת האם שגרם לרגרסיה במחקר שלה, ולמסקנות נוקשות שלא התאימו לגילה. לעומת זאת- התאהבותה בילדה מהכיתה והחרדה שאולי היא לסבית כן מתאימות לגיל שהיא הייתה בו אז ולכן נתפשות בעיני כהתנהגות נורמטיבית וכעובדה שלילדים יש כוחות שמאפשרים להתפתחות נורמלית של סקרנות מינית – למרות תנאי משפחה לא קלים. לפחות לגבי ילדה ספציפית זאת, שהתמזל מזלה שיש לה אמא שלקחה אותה לטיפול בעת הצורך, וגם אחות גדולה בצבא שגדלה עד גיל 10 עם האב ויכלה לעיתים לענות לה לגבי האב, וגם לעיתים לענות על הסקרנות המינית של המטופלת הצעירה שלי .
ביליוגרפיה
מיניות ואהבה, תרגום מאמרים של זיגמונד פרויד, הוצאת עם עובד 2000 .
Heiman, Lauretta, Human Sexuality, Electronic Journal of Sexuality, 2000.
