"נפגשים בטבע"
על האפשרות לקיים עבודה חינוכית – טיפולית בטבע
רונן ברגר – מנהל המרכז לטבע תרפיה ותוכנית ההכשרה באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת תל-חי.
מנהל תוכנית "נפגשים בטבע" באגף לחינוך מיוחד, מחוז צפון, משרד החינוך
חלק גדול מהילדים שמגיעים למסגרות החינוך המיוחד מוצאים קושי בעצם המפגש עם הנורמות ודרכי הלמידה המקובלות במוסד הבית ספרי: עם הישיבה המרובה על הכיסא, בזמן שבטוסיק יש קוצים והגוף מבקש לפרוק, עם הלימודים הווירטואליים בהם מתבקש הילד ללמוד בצורה מופשטת על דברים שיתכן ולא פגש מעולם אשר נראים חד-ממדיים, נטולי טעם וריח בספר הלימוד או על מסך המחשב, עם השפה המילולית אשר שמה דגש על הערוץ הקוגניטיבי וממעטת לתת ביטוי ולפתח את ערוצי התקשורת הרגשיים, החברתיים, הדמיוניים והגופניים.
יתכן כי חלק מאותם הילדים, למשל אלו הסובלים מקשיי למידה, הפרעות קשב וריכוז ו/או בעיות התנהגות הגיעו לאותם מסגרות מיוחדות לאחר שלא הצליחו להתמודד עם התנהלות בתי הספר "הרגילים" בהם הלימודים מתקיימים בכיתות מרובות ילדים תחת דרישות תקן הולכות וגדלות. ילדים אחרים, כאלו הסובלים מאיחור התפתחותי, פיגור, תסמונת דאון או אוטיזם אשר מתקשים להתמודד עם דרישות העולם "הרגיל" מגיעים למסגרות אחרות אשר מבקשות להקנות להם דרכי התמודדות ותקשורת אשר יאפשרו להם להשתלב בבוא הזמן, בדרך זו או אחרת בחברה "הרגילה".
למרות מאפייניהם המיוחדים של ילדים אלו חלק גדול מתוכניות הלימוד המוצאות לפועל במסגרות החינוך המיוחד מתקיימות באופן דומה לאלו המופעלות במסגרות הרגילות: בדרכים מילוליות, וירטואליות וקוגניטיביות בתוך החדר, במרחב הסגור והסטאטי באופן שלא שם מספיק דגש על מתן ביטוי ופיתוח ערוצי התקשורת האחרים, המהווים בהרבה מקרים את נקודות החוזק והיכולת של הילדים. מאמר זה בא לפתוח צוהר לאפשרות לקיים עבודה טיפולית-חינוכית בצורה התנסותית בטבע תוך העזרות באלמנטים המרפאים שבו לקידום תהליכי למידה, גדילה והתפתחות. המאמר מתבסס על תוכנית "נפגשים בטבע" ועל תוצאותיו הטריות של המחקר שליווה אותה בתשס"ה. המאמר מתמקד בדוגמאות מעבודה בשטח אשר מהוות בסיס להמשגת מושגי יסוד בתחום.
נפגשים בטבע
"נפגשים בטבע" היא תוכנית טיפולית-חינוכית המתקיימת בטבע באופן חוויתי ויצירתי. התוכנית מתבססת על גישת הטבע תרפיה החדשנית (ברגר 2004, 2005) הפועלת מתוך הנחת יסוד כי בטבע מתקיימים משאבים רגשיים, תחושתיים ורוחניים אשר מגע וקשר עימם יכול לקדם תהליכי למידה, גדילה והתפתחות אישית ובינאישית. הגישה משלבת מתחומי הטיפול באומנויות, האקופסיכולוגיה, הגשטאלט, החינוך ההתנסותי, הגישה האתגרית, הגישה הנרטיבית והשאמאניזם באופן היוצר תיאוריה ומודלים ייחודיים שמתאימים לעבודה במרחב הפתוח, החי והדינאמי, במערך קבוצתי ופרטני. "נפגשים בטבע" מוצאת לפועל במגוון מסגרות לחינוך מיוחד בצפון כאשר הנחייתה מתבצעת במשולב על-ידי מורה ומטפל/ת מבית הספר המסוים. התוכנית מוצאת לפועל על-ידי האגף לחינוך מיוחד בשיתוף המרכז לטבע תרפיה שמכשיר את אנשי הצוות ומלווה את עבודתם בהדרכה ומחקר.
יוצאים למסע:
כיתה בת אחת-עשר ילדים בגילאי שבע עד תשע השתתפה בתוכנית "נפגשים בטבע" בבית ספר לחינוך מיוחד גלים שבעין המפרץ. הקבוצה שהורכבה מילדים עם קשיים לימודיים והתנהגותיים חריפים נפגשה במרחב הפתוח של בית הספר, אחת לשבוע למשך שעתיים כל פעם. מטרת התוכנית הייתה לעזור למשתתפים להתאקלם במוסד; להפנים את דפוסי התנהגות המקובלים בו, לחזק את ביטחונם העצמי ולתמוך בהתגבשותם כקבוצה. התוכנית נבנתה סביב סיפור מסגרת על קבוצת ילדים אינדיאנים היוצאים למסע ההתבגרות המסורתי שלהם בטבע. במהלך המסע צריכים הילדים לפגוש ולהתמודד עם אתגרים פיזיים ורגשיים אשר ההתמודדות המוצלחת עימם תאפשר להם לזכות בכבוד השבט שיכיר בתהליך המעבר שעשו כולל את המעבר מילדות לנערות. כל מפגש נפתח בכיתה באזכור החוזה הקבוצתי ויציאה בטור לעבר "חדר הטבע". בחדר זה, שיוחד רק ל"נפגשים בטבע" התקיים טקס הפתיחה אשר בו, בעזרת "מקל דיבור" היו המשתתפים מספרים בשלומם ובציפיותיהם מהיום. לאחר הטקס יצאו הילדים החוצה באופן חופשי לפעילות, שהשתנתה ממפגש למפגש. הפעילות נבנתה באופן מדורג וכללה משחקי אתגר כגון מעבר נהר או פארק חבלים, פעילות מתחום הטיפול באומנויות כבניית סמל ומסכת כוח (טוטם), הכנת מתנות, חיפוש מזון מהטבע ובישול על מדורה. התהליך כלל גם בניית בית קבוצתי בטבע, טקס הענקת שם מעצים ותהליך טיפול בגוזלי בזים פצועים עד להשבתם המוצלחת לטבע. המפגשים הסתיימו בטקס בו חברי הקבוצה שיתפו את כל ילדי ומורי בית הספר בתהליך השנתי שעברו ושיחררו את הבזים הבריאים לחופשי.
דוגמא זו ממחישה את הדרך בו השימוש בסיפור יכול להוות מסגרת תוחמת תהליך באופן שעוזר ביצירת ושמירת גבולות הפעילות ומאפשר לצקת לתוכו משמעות והקשר. העבודה עם הסיפור מאפשרת למנחה להקנות למשתתפים מסר חינוכי וטיפולי באופן חוויתי שאינו מאיים או גורם להתנגדות. בדרך זו יכולה הפעילות כולה להתרחש במרחב משחקי בו הלמידה מתבצעת דרך עשייה מוחשית ומהנה שהילדים שותפים ליצירתה ושימורה. אלמנט זה המהווה מרכיב בסיסי בגישת החינוך ההתנסותי (Experiential Education) מקבל משנה תוקף על-ידי השימוש שנעשה בטקסים. בדוגמא המפורטת שימשו הטקסים כאלמנט מארגן "יוצר סדר" כאשר החזרתיות סיפקה למשתתפים תחושת שליטה וביטחון. מדיווח מנחי התוכנית עולה כי הטקסים עזרו להם ליצור מרחב מובנה ועם זאת דינאמי אשר בתוכו יכלו הילדים להתנסות במשחק ספונטאני ויצירתי יחד עם הידיעה כי מסגרת הטקס מחזיקה את המשחק ומכאן גם את המשתתפים. בנוסף נראה כי השימוש בטקסים עזר לילדים להבחין בצורה ברורה בין המרחב הכיתתי היומיומי, למרחבי "נפגשים בטבע". הבחנה זו עזרה להם להתמודד עם השינויים האיכותיים שבין שני המרחבים והקלה על המעבר בין המרחב הכיתתי – לימודי למרחב החוויתי – טיפולי של המפגש בטבע. בנוסף לטקסים שגרתיים אילו התקיימו גם טקסים מסוגים אחרים שבאו לעזור בעבודה על נושאים טיפוליים ולתמוך בשלבי מעבר והתבגרות הילדים. "טקס הענקת השם" מהווה דוגמא אחת לאופן בו הטקס יכול להוות מסגרת תומכת בעבודה על דימוי וערך עצמי. בטקס, שנערך באמצע השנה, קיבל כל ילד שם חדש ומעצים שהתבסס על תכונת אופי חיובית שהתגלתה במהלך המפגשים. טקס הסיום, שכלל את טקס שחרור הבזים מהווה דוגמא אחרת לאופן בו יכול הטקס לתמוך בשלבי מעבר ושינוי שעובר הילד, לדוגמא מכיתה א' ל – ב, ילדות לנערות. גישה טקסית זו המפותחת ב"טבע תרפיה" מבקשת להשתמש בעקרונות מטקסי המעבר הקדומים תוך התאמתם לקונטקט החברתי המודרני. מהמחקר עולה כי דרך עבודה זו, שיושמה בתוכנית, תמכה באופן משמעותי בגיבוש הקבוצה, שיפרה את תחושת הערך העצמי של המשתתפים ועזרה להם להפנים את חוקי ההתנהגות של בית הספר.
בית בטבע
כיתה בת שבעה ילדים בגילאי שמונה עד עשר השתתפה בתוכנית "נפגשים בטבע" בבית ספר לחינוך מיוחד אילנות, נהריה. הקבוצה שהורכבה מילדים עם פיגור קל ובינוני נפגשה במשך שעה שבועית אחת והונחתה במשותף על-ידי מורה ומטפלת. מטרת התוכנית הייתה להרחיב את מנגנוני התקשורת של הילדים, לתמוך בבניית ביטחונם וערכם העצמי ולעזור בגיבושם כקבוצה. העבודה התחילה במפגשים בכיתה, במרחב הבטוח והמוכר, דרך התבוננות החוצה מהחלון ועמידה על השינויים שהביא הסתיו. באמצעות תהליך זה הציגו המנחות את דרך העבודה החוויתית והדינאמית שהכיתה עומדת להיכנס אליה כמו את ההנחיה המשותפת – אלמנטים שהיו חדשים לילדים. בהמשך יצאו החוצה למספר דקות והביאו אלמנט מהטבע לכיתה, התבוננו ולמדו אודותיו בדרך סדנאית. לאחר כחודשיים החלה הקבוצה להיפגש בחצר בית הספר באזור מרוחק ומוזנח שאינו נמצא בשימוש. העבודה בשלב זה התבססה על מודל "הבית בטבע" (ברגר 2004) אשר במהלכו בחרו הילדים לתכנן, לבנות ולתחזק בתים אישיים מחומרים שמצאו בשטח. תהליך יצירתי זה אפשר לילדים לעבוד על נושאים אישיים ובינאישיים כגון גבולות, נפרדות ושייכות בדרך קונקרטית ומהנה השונה מהדרכים המילוליות והקוגניטיביות המקובלות. עם השתנות העונות ובוא האביב התחמם השטח, דבר שהביא את הילדים לחפש מקום חדש ולהגר אליו. שינוי זה שזימן הטבע פתח צוהר לאפשרות לבנות בית קבוצתי אחד משותף. הפעם נבנה הבית במרכז בית הספר מחומרי הבתים האישיים בשילוב חומרים חדשים שנמצאו בשטח. סיום התהליך השנתי התרכז סביב השאלה מה לקחנו ומה משאירים מאחור כאשר המשתתפים בחרו את האופן בו יעזבו את הבית וישאירו את עתידו בידי רוחות השמים.
דוגמא זו ממחישה את האופן בו "נפגשים בטבע" נעזרת באופיו הדינאמי והעצמאי של הטבע כדי לעצב מחדש את המערך (setting) והתהליך. בדרך זו יכולה הגישה לזמן סיטואציות טיפוליות ולימודיות ולקדם נושאים אשר אולי לא היו מתאפשרים בכיתה. במקרה הספציפי התקיים תהליך למידה מעניין סביב המפגש הבלתי צפוי בחרקים שהפכו מיצורים לא מוכרים שנתפסים כמגעילים ומפחידים למוכרים, מסקרנים ושותפים לבית. דוגמא זו מציגה את הדרך בה הטבע תרפיה יכולה לשמש כלי חינוכי רב עצמה בו השינוי התפיסתי יכול להתבצע גם דרך הפן הרגשי ולא רק דרך מנגנונים קוגניטיביים או התנהגותיים (ראה: ברגר 2005; Berger 2003). המפגש בטבע מאפשר למידה התנסותית של מונחי יסוד בסיסיים (כגון עונות השנה והתמצאות במרחב) ומספק לילד מרחב לפתח ולתרגל מיומנויות חיים בסיסיות כגון חציית כביש או התמודדות עם גשם, אלמנטים שקשה היה לפגוש בכיתה. בנוסף מהווה הטבע במה ללמידה חוץ כיתתית בו ניתן ללמוד באופן מוחשי על נושאים כגון אקולוגיה, גיאוגרפיה, טבע וידיעת הארץ. ברמה הטיפולית מספק הטבע מרחב השלכתי חי ורחב אשר קל להזדהות עימו ולהשליך עליו סיפורים אישיים. העבודה החוויתית בטבע עוזרת להסיר מנגנוני הגנה ונותנת מרחב לביטוי נושאי טאבו שלא דוברו קודם לכן. באופן זה יכול מפגש בלתי מתוכנן בחיה מתה לפתוח את האפשרות לגעת ולעבד חווית פרידה, כשם שצמח נובט יכול לזמן עבודה על לידה והתחלה. גישת הטבע תרפיה טוענת כי המגע הישיר בטבע ומחזוריותו יכולים לעזור לילד להתחבר לתחושת משמעות ורצף רחבים, כאשר מאפשרים לו להרגיש כי סיפור חייו האישי קשור ותלוי בסיפור הקולקטיבי – של יתר האנשים, בעלי-חיים, צמחים ונוף (Berger 2005). הדוגמא שפורטה קודם ממחישה את האופן בו הטבע לוקח חלק במערך המשלש: מטופל – מטפל – טבע כאשר ממחיש את האופן בו התחממות השטח קידמה את התהליך ביוצרה תנאים חיצוניים שדרבנו את הקבוצה לעבור ממקום אחד לאחר ובכך לשנות את הדינאמיקה והדפוסים שבה - ממצב של יחידים הגרים בבתים פרטיים ומבודדים לקבוצה מלוכדת החיה בבית משותף. באופן זה משקפת הדוגמא את הפוטנציאל הטמון בעבודה עם "הבית בטבע" ככזה המאפשר עבודה על תכנים אישיים ובין-אישיים בסיסיים בדרך יצירתית שאינה ורבאלית. בחירת מיקום הבית, אופן בנייתו ואחזקתו מהווים מטפורה חיה ומוחשית לנושאים כגון מיקומו החברתי של הילד בקבוצה, סוג הגבולות בהם רגיל, תפיסת המרחב שלו ודימויי הגופני בזמן שהשינויים שמזמן הטבע והאטראקציות החברתית מזמנים את בחינתם המחודשת. תהליך התבוננות מחזורי זה פותח בפני הילד והקבוצה את האפשרות לעבור שינוי ולהתפתח. מהמחקר עולה כי אלמנט טיפולי משמעותי נוסף היה טמון באופן בו תהליך בניית ה"הבית בטבע" ובשלב מאוחר יותר הגנה עליו סיפקו לילדים הזדמנות לפתח תחושת בעלות וסמכות ופיתח אלמנטים חשובים של עצמאות ומסוגלות. באופן זה הדוגמא ממחישה את האופן בו הטבע תרפיה בטבע מאפשרת לילד עם הצרכים המיוחדים הזדמנות לקחת חלק בפעילות יצירתית, להשתמש בחושיו ולבטא ערוצי תקשורת וכישורים שיתכן ולא קיבלו מספיק ביטוי בכיתה. המפגש, שמתקיים מחוץ להקשר הכיתתי הרגיל תוך התנסות במדיום אחר, יכול לאפשר לילדים להיפגש אחד עם השני ועם המבוגר באור חדש ובכך ולפתוח את ההזדמנות לשנות את האופן בו נתפסים על-ידי האחר ועל ידי עצמם.
לקראת סיום:
מאמר זה ביקש להציג דרך עבודה חינוכית-טיפולית חדשנית המתקיימת בצורה חוויתית בטבע. המאמר הדגיש את הפוטנציאל הטמון בטבע כמרחב לקיום עבודה ההתנסותית ואת האופן בו השימוש בטקסים, קשר עם הטבע ויצירה יכולים לקדם תהליכי למידה והתפתחות בפרט ובקבוצה. אלמנט מעניין ובלתי צפוי שעלה מהמחקר שליווה את "נפגשים בטבע" היה קשור בהנאה והסיפוק שביטאו המורים והמטפלים מהנחייתם המשותפת בתוכנית. נראה כי ההזדמנות זו לעבוד באופנים יצירתיים בטבע אפשרה להם, כמו לילדים, לתת ביטוי לקולות שקטים ועזרו להם להיפגש עם הילדים בדרך אוטנטית, כזו שלא הייתה מותנת בסילבוס או בעמידה בלוחות הזמנים...
מהמחקר עולה כי חלק גדול מיעילות התוכנית היה קשור בעבודת הצוות הטיפולית-חינוכית שיצרו מנחייה, אלמנט שהשפיע גם על דרכי חשיבה והתנהלות בהקשרים בית ספריים רחבים יותר. בנוסף לנושאים שהוצגו במאמר באופן ישיר מבקש זה לפתוח שיח רחב על האפשרות להרחיב את השימוש בדרכי הוראה התנסותיות בכלל ובמסגרות חינוך מיוחד בפרט. מכאן, כמילות פרידה המזמינות להמשך דיאלוג אבקש לסיים בהזמנה אישית, לך, קורא/ת המאמר, לאפשר לעצמך לפתוח דלת להתנסות בקיום "מפגש קטן" בטבע. הצעתי היא כי תאפשר/י ללב ולאינטואיציה להוביל וליצור עם הילדים את סוג הפעילות האהובה עליך. את/ה מוזמן/ת להעזר בחלק מהעקרונות שהוצגו במאמר או בכל מידע אחר שיתמוך בך, בקבוצה ובטבע...
אשמח לשמוע חוויות, בהצלחה...
יום עיון על גישת הטבע תרפיה ותוכנית "נפגשים בטבע" יתקיים ב – 7.7.05 בשיתוף מכללת תל-חי, משרד החינוך והמרכז לטבע תרפיה
לפרטים ניתן לפנות לאגף לחינוך מיוחד במחוז צפון: 04-6500200
ולאתר: www.naturetherapy.org
תודות:
ברצוני להודות, למורים/ות ולמטפלים/ות שלקחו חלק בהנחיית "נפגשים בטבע" בתשס"ה ותשס"ו "ו בכלל ולאלו שהנחו את התוכניות שמפורטות במאמר בפרט: יערה שמשון, איילת לווי, יפה כנפי ואירית רן, על שאתם מאפשרים למספר ילדים גדל והולך לפגוש בטבע... , למפקחות החינוך המיוחד יעל ברם, ניצה דקל ושלומית גל על תמיכתם לאורך הדרך, למיכל דורות על ההדרכה והליווי המקצועי ולילדים ולטבע שמאפשרים לי ללמוד ולהיפגש... תודה מקרב לב.
לקריאה נוספת:
1. ברגר, ר (2005). "לגעת בטבע". נפש, גיליון 19-20, ע"מ: 139-142
2. ברגר, ר (2004). טבע תרפיה – היבטים טיפוליים. טיפול באמצעות אמנויות. כתב העט
של יה"ת. כרך 3 (2): 60-69
