אפרת בורנשטיין
שפת הרוך
חמלה ואמפתיה בבודהיזם ובפסיכואנליזה
רסלינג
ספרה של אפרת בורנשטיין מעמיד תרומה משמעותית לחשיבה ביקורתית ביחס לפסיכואנליזה; הוא מצמיח יסודות לחשיבה על אהבה חברית, חמלה ואלטרואיזם, ועל מקומם החשוב בתורת הנפש בכלל ובתורת ריפוי הנפש של האדם המודרני בפרט. במובן הזה הספר תורם לפיתוח של הבנה טובה יותר של החיבור המתהווה בין אתיקה לבריאות הנפש.
"שפת הרוך מהווה תוספת משמעותית למדף הספרים העברי הבוחן את פוטנציאל ההשפעה של ההגות הבודהיסטית על הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה בתקופה הנוכחית. הדגש על הממד האינטר-פרסונלי האתי מציע שינוי פרדיגמטי בחשיבה הפסיכואנליטית ומעשיר את עבודתם של מטפלים שנסמכים על החשיבה והמיומנות הפסיכואנליטיות. השילוב של תיאורי מקרה מחדר הטיפול תורם מאוד להבנת הערך היישומי של הרעיונות התיאורטיים, ובכך עוזר להמחיש כיצד המבט האתי,הבין-אישי, משתלב בטיפול". ד"ר אסף פדרמן, מחברם של הספרים: "מיינדפולנס" ו"הדרך".
"מצאתי שהחמלה בהגותו של שנטידווה והאמפתיה בפסיכולוגיית העצמי של קוהוט, וכוחם המרפא, מוצגות בבהירות מעוררת השראה בספרה של בורנשטיין. הדיון בהן בהקשר של המפגש הטיפולי מעלה שאלות חשובות: האם אמפתיה, אהבה וחמלה יכולות לשמש ככלים מרפאים? מהו תפקידן ביחסי מטפל-מטופל? מהן האיכויות הטרנספורמטיביות שמתגלות ברגעים של נוכחות ללא מחיצות, הן במרחב הטיפולי והן מחוצה לו? שפת הרוך מזמין מטפלים, אקדמאים וקוראים סקרנים להעמיק בקשר בין התיאוריה והמעשה הטיפולי". ד"ר גידי איפרגן, מחבר של הספרים: "האור והמראה" ו"גילוי העצמי בפסיכולוגיה של היוגה".
- פרסומת -
ד"ר אפרת בורנשטיין היא פסיכולוגית קלינית שיקומית, מתרגלת והולכת בדרך הבודהיסטית למעלה מעשרים שנה. במוקד מחקרה עומדים הפסיכואנליזה, הפילוסופיה הבודהיסטית והממשק הרעיוני והיישומי ביניהם. בעבודתה כמטפלת ומדריכה משלבת בורנשטיין בין פסיכותרפיה מערבית לתורת הנפש הבודהיסטית. פרסמה מאמרים העוסקים בפסיכותרפיה בהשראה בודהיסטית בכתבי-עת מקצועיים.
לפניכם הקדמת המחברת והפרק "'עצמי' ו'אין עצמי'" מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור.
הקדמת המחברת
ספר זה בוחן את ההתייחסות לגילויים של אמפתיה וחמלה בהגות הבודהיסטית והפסיכואנליטית.
בבודהיזם האמפתיה והחמלה מייצגים את הפן האלטרואיסטי בנפש האדם. "דרך החמלה" בבודהיזם מזרם המהאיאנה מכוונת את המתאמן לעבור תהליך של התמרה מתודעה עצמית צרה (מרוכזת בעצמי היחיד) אל תודעה רחבה החובקת בתוכה אותי ואת האחר מתוך קבלה בלתי מותנית, רכה, אנושית וחומלת לאי השלמות שאנחנו מגלים בעצמנו ובזולת. הבחירה בדרך החמלה מגלמת בתוכה את האפשרות למפגש חיוני, אינטימי, נוכח והרמוני עם החיים. הפן האלטרואיסטי של הקיום השיתופי, הוא בד בבד הפוטנציאל למימוש והגשמה אישית והריפוי ברוח הבודהיזם המהאיאני הוא ריפוי באמצעות האהבה, האמפתיה והחמלה.
בהגותו של קוהוט, מייסד 'פסיכולוגית העצמי' בפסיכואנליזה, ההיענות האמפתית מאפשרת את צמיחתו והישרדותו של העצמי כסובייקט לאורך כל חייו. העצמי מתקיים בזיקה של תלות בזולת אמפתי המהווה סביבה מזינה לצרכיו הפסיכולוגים של היחיד להרגיש מובן, נתמך ומוזן על ידי האחר. לטענת קוהוט, קיום העצמי בזיקה של תלות באחר האמפתי היא מהות החיים הפסיכולוגים מלידה ועד מוות.
על פי ניתוח התודעה והפנומנולוגיה של החוויה בבודהיזם ובפסיכואנליזה של קוהוט מתברר כי עולמנו החווייתי - השמחה, הצער, החַיּוּת, הערך, המשמעות והאושר, או בקצרה, מה שעושה אדם לאדם - קשור קשר הדוק לחיבור אינטימי, אינטר סובייקטיבי, ללא מחיצות לעולמו החווייתי של האחר - האמפתיה.
הספר מציע הסתכלות רחבה על איכויות הריפוי של האמפתיה והחמלה מההיבט הפרסונלי והעל פרסונלי בהגות הבודהיסטית והפסיכואנליטית: מההיבט הפרסונלי - האמפתיה כמשאב מזין ומרפא בהתפתחות העצמי ובשיקום העצמיות; מההיבט העל פרסונלי - טיפוח האמפתיה והחמלה העל פרסונליים, אלטרואיסטים, אתיים ורוחניים כהלכי רוח המובילים לרווחה ומימוש אישי בעולם. כיוון זה מציע הרחבה של נקודת המבט על נפש האדם מעבר לתחומי העצמיות האינדיווידואלית ובחינה של מערכת היחסים בין אתיקת החמלה האלטרואיסטית לבין תורת הנפש ובריאות נפשית. הריפוי בדרך האמפתיה והחמלה עובר כחוט השני דרך תיאורי מקרים רלוונטיים מחדר הטיפולים ומהספרות הפסיכואנליטית והבודהיסטית.
