בינה מלאכותית וחרדה אמיתית
אוריה חורש
שיחה עם רובוט
אתה אוהב אותי?לפי כל החיישנים: מאוד.אתה אוהב עוד אנשים?לא, רק אותך.כי אי אפשר לאהוב יותר מאדם אחד?אני דגם ישן. למעבד שלי יש רק ליבה אחת.(אלכס אפשטיין, מתוך "מכמונת געגועים לפניך").
מבוא: בינה מלאכותית והאיום הבין-אישי
בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המהירה, בשנים האחרונות מצאתי את עצמי בוחנת את עמדותיהם וערכיהם של פסיכולוגיות ופסיכולוגים כלפי טכנולוגיה בכלל, ובפרט כלפי הבינה המלאכותית, שנכנסה לחיינו בסערה וזוכה לחשיפה הולכת וגוברת. מתוך המפגשים עם אנשי מקצוע, בכנסים מקצועיים, ובמסגרת עבודתי, ניתן היה לזהות כי האיום המקושר לבינה המלאכותית גבר על תחושת ההבטחה. עם זאת, במהלך השנה האחרונה חל מהפך בשיח, אם הרשתות החברתיות והסמארטפונים התקבלו בחשדנות רבה, דאגה, ודגש רב על הסכנות בתחילת הדרך, נדמה כי ה"בינה מלאכותית" הפכה לשם קוד חדש ונחשק, המסמל קדמה ורלוונטיות. הייתי מדמה זאת ממש להתאהבות (אכן הרשתות החברתיות כבר גדושות בסרטונים של אנשים המתאהבים במודלים של בינה מלאכותית), גם בשל איכויותיה הרגשיות העוצמתיות, אבל גם כהתנהלות המאופיינת במידת מה של "עיוורון". במאמר זה, שבו אני מתמקדת בהתרשמות איכותנית יותר, אנסה להתחקות אחרי שורשיו של הקונפליקט המתעורר בעקבות סוגיות אלו ולהנכיח אותו. אציג מספר כיווני מחשבה בנוגע לתחושת ה"איום", ואנסה לעורר שיח מקצועי בקרב קהילת אנשי הטיפול סביב נושא זה.
ברצוני להציע כי הבינה המלאכותית היא למעשה התפתחות טכנולוגית נוספת בהקשר של Technoself – השפעת הטכנולוגיה על העצמי. כמו כל התפתחות טכנולוגית אחרת שמתרקמת בקצב מסחרר, גם להשלכותיה יש פוטנציאל להיות מרחיקות לכת.
מודלים של עמדות כלפי טכנולוגיה
עמדות כלפי טכנולוגיה נבדקו בדרכים שונות ומגוונות. מחקר מעניין בנושא בוחן את עמדותיהם של הורים כלפי טכנולוגיה (Livingstone & Blum-Ross, 2020). מתוך תשובות ההורים עולה חלוקה לשלוש קבוצות המציגות עמדות שונות כלפי טכנולוגיה: קבוצת ה-"embrace" – מאמצי הטכנולוגיה, קבוצת ה-"balance" – הורים העוסקים כל הזמן באיזון ובמינון השימוש בטכנולוגיה, וקבוצת ה-"resist" – המתנגדים, הסבורים כי ככל שפחות טכנולוגיה, כך טוב יותר. חלוקה זו נשמעת הגיונית למדי ואינה מפתיעה במיוחד, אך הממצא המעניין יותר הוא שההורים לא מצליחים להישאר בעמדה אליה דיווחו. במילים אחרות, בתנאים משתנים או כתלות בפרמטרים אחרים, העמדה של ההורה משתנה.
מחקר נוסף בחן את סוגי השיח השונים שמציגים אנשים ביחס לשימוש בסמארטפונים. החוקרים מתארים תנועת לולאה אינסופית בין סוגי השיח השונים. סוג השיח הראשון הוגדר כ-"multitask master", כלומר שיח המדגיש את יכולות השליטה של האדם בהפרעה הטכנולוגית, תוך פיתוח מיומנות ומומחיות בתפקוד מקביל בכמה ערוצים שונים. השהייה במצב זה לאורך זמן מעוררת את סוג השיח השני, אשר הוגדר כ-"distracted addict" – חוויה של אדם מוסח ומכור, שההפרעה הטכנולוגית השתלטה על חייו. לאחר שהייה במצב זה מתעורר סוג השיח השלישי, המכונה "authentic human" – הצורך האנושי לחזור למקום של חיבור שקט לעצמי ולסביבה, לא דרך המסך. סוג השיח הרביעי מתעורר לאחר השהייה במקום זה, ומוגדר כ-"out of touch luddite" – אדם מנותק ומוזר, שלא באמת מתנהג בהתאם למציאות בה הוא חי, מה שמחזיר אותנו לשיח הראשון – "multitask master". תנועה זו חוזרת על עצמה וממחישה את ההשתנות התמידית בין סוגי השיח השונים (Harmon & Mazmanian, 2013).
המשגה נוספת מוצגת על ידי יובל הבר בהרצאתו בכנס ה'שלישי המלאכותי' בתאריך 18.9.23, בה הוא מתייחס באופן ספציפי לבינה המלאכותית. הוא ממקם על שני צירים: 1. מוקסמים – מוטרדים, 2. יישומיים – תיאורטיים, ארבע אופנויות תגובה שכיחות ביחס למהפכת הבינה המלאכותית. המוקסמים והיישומיים הם ה'מאמצים', המוקסמים והתיאורטיים הם ה'חולמים', המוטרדים והתיאורטיים הם ה'אפוקליפטיים', והמוטרדים והיישומיים הם ה'שומרי הסף'.
הקונפליקט הפנימי של אנשי טיפול: היבטים אתיים ורגשיים
פתחתי בהצגת שלושת המודלים הללו כדי להצביע על הקונפליקט האינהרנטי שמתעורר בנו נוכח המפגש עם הטכנולוגיה והחדשנות. ארצה לטעון כי חלק מהסיבות המקשות עלינו להתכנס לעמדות יציבות נעוץ גם בקצב השינוי המהיר ובאתגר לנסח את תפיסותינו תוך כדי תנועה.
בדומה לכך, ניתן לחשוב על הקונפליקט שמעוררת התפתחותה של הבינה המלאכותית – קונפליקט רב-תחומי ורחב יריעה. עם זאת, במאמר זה ארצה להתמקד בחוויית האיום סביב ההיבטים הבין-אישיים ובקונפליקט של אנשי טיפול, בפרט, סביב היבט זה.
יובל הבר (2023) במאמרו על הבינה המלאכותית ממשיג את המפגש בינה לבין תחום הטיפול כ'שלישי מלאכותי', וכותב על 'רעידת האדמה השפתית', במובן שאותה בינה מלאכותית מאיימת על האקסקלוסיביות של השפה האנושית. הייתי רוצה, על משקל המשגה זו, לדון ב'שני האמיתי' ולהציע כי האיום האפשרי על קיומו של ה'שני האמיתי' עשוי להסביר במידת מה את הקונפליקט הרגשי המתעורר בקרב אנשי הטיפול.
אתייחס לרעיון זה מזוויות ראייה שונות, ואולי, בדומה לטכנולוגיה ולבינה המלאכותית שמביאות איתן חשיבה אינטרדיסציפלינרית, ארצה להציג את האיום הפוטנציאלי על ה'שני האמיתי' דרך מספר זוויות מתחומי דעת שונים, ולבסוף דרך הראייה הפסיכולוגית-טיפולית.
חברתית – סוציולוגית: בספרו 'אנחנו אנשים חדשים' כותב עפרי אילני (2023) על 'מהפכת הנתק'. לטענתו, יחד עם קולות הקדמה וההתרגשות, קיימת גם חשדנות גוברת והתנגדות. הוא משווה תהליך זה למהפכה המינית בשנות השבעים, והאופן שבו מיניות נתפסה אז כחסרת רסן, בעוד שכיום אנחנו חיים בחברה שמרנית יותר במובנים אלה. "התברר שהקדמה לא צועדת בכיוון אחד, או שמה שנחשב אתמול לאוטופיה משחררת נחשב היום לדיסטופיה מעוררת סלידה".
ניתן לראות תופעה זו גם דרך קולות הנגד העולים ברמה החברתית-פוליטית. אמנם כאן בישראל, על הציר שבין 'האצה - האטה', קולות ההאצה דומיננטיים יותר. עם זאת, גם קולות ההאטה נשמעים אצלנו. בספרו 'ההיסטוריה של המהירות' מציג עמית נויפלד (2019) את 'תנועת ההאטה' ומסביר על מהותה. תנועת ההאטה דוגלת ביצירת חיבורים. תנועה זו מבקשת ליצור קשרים טובים יותר בין האדם, המזון, העבודה, המשפחה, הבריאות, הקהילה והפנאי. המהות של תנועה זו היא בראייה ההוליסטית של יחסי האדם-זולת-עולם, בהבנה שכל פרט במשוואה הזו חשוב במידה שווה.
פיזיולוגית – ביולוגית: גם המחקר בתחומים אלה תומך ברעיון התלות שלנו בסביבתנו. צוות חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' השתמש באא"ג כפול כדי למדוד אותות מוחיים אצל אמהות ותינוקות בזמן אינטראקציה. מהממצאים עלה כי במצבים מסוימים מוח האם ומוח התינוק פועלים יחד, ונוצרת ביניהם קישוריות עצבית בין-אישית (interpersonal neural connectivity). במילים אחרות, המוח של האם ושל התינוק פעל בתיאום כשהנוירונים של שניהם היו מקושרים (Santamaria et al., 2020).
עדות נוספת לרעיון זה ניתן למצוא במחקר הגובר על המיקרוביום האנושי, המצביע על כך שהאדם אינו יצור אוטונומי גם במובן הפיזיולוגי. מעבר לקיומם של התאים האנושיים בגופינו, קיימות בו אוכלוסיות שלמות של חיידקים, פטריות ווירוסים, הנמצאים בקשר מתמיד עם תאי הגוף. אוכלוסיות אלה נמצאות, בין היתר, במערכת העיכול שלנו ואחראיות במידה רבה לבריאותנו, גם דרך שינוי והתערבות בתהליכים התאיים בגוף, מה שמכונה "אפי-גנטיקה" – התערבות הסביבה בתהליכים גנטיים (Ciocan & Elyaniv, 2023). עובדה מעניינת מתחום בריאות הנפש היא שכ-90% מייצור הסרוטונין בגופנו מתרחש במערכת העיכול, דרך תהליכים המערבים את אוכלוסיות חיידקי המעיים הטובים. למעשה, בריאותנו הנפשית תלויה באותה מיקרוביום, וליתר דיוק, החלק המשמעותי נעוץ בשונות ובמגוון של מרכיביה, המשתנים כל הזמן כתלות במגע האנושי ובסביבה הפיזית שלנו (אנדרס, 2016).
מה המשמעות של צמצום האינטראקציה האנושית הפיזית שלנו בהקשר זה? האם, יחד עם הפלטפורמות הווירטואליות ההולכות ומתרחבות, תצטמצם השונות במיקרוביום שלנו ואיתה רווחתנו הפיזית והנפשית? או שמא, עם הפלטפורמות העתידיות, נקבל גם צנצנת של כמוסות פרוביוטיות? כמובן, מחשבות אלו מרחיקות לכת, אך הן בהחלט מעלות סוגיות העוסקות באדם כמבנה אקולוגי שלם, המתקיים בתלות ובזיקה אל סביבתו, בעוד שניתוק ממנה עלול להוביל לתחלואה.
פסיכולוגית – דינמית: דיון מעמיק בנושא מביאה קלאודיה קוגן בספרה המכונן 'כוחה המרפא של הסולידריות' (2023). בספר, חוקרת קוגן את שורשיו של חיבור האדם עם האחר, ונעה מהתפיסה הסוליפסיסטית הפרוידיאנית של האדם כישות סגורה אל עבר תפיסות פסיכואנליטיות של האדם כישות פתוחה וחדירה, הנמצאת ביחסי גומלין תמידיים עם סביבתה. קוגן רואה את האדם לא רק כאינדיבידואל, אלא כישות המממשת את תכליתה בהשתתפות בסביבתה האנושית. בספרה היא ממשיגה שני סוגי סולידריות: 1. סולידריות "עם שכמותי" שמטרתה להיטיב עם האחר, אך עדיין נמצאת בתוך מערכת הדדית של "כתף אל כתף", ועשויה לייצג גם מטרות הישרדותיות של היות חלק מקבוצה. 2. סולידריות "כחריגה מהעצמי", המתוארת כפעולה בה אין אינטרס או זהות משותפים בין הפרט הסולידרי לבין האחר, למעט העובדה כי הם בני אדם. בתיאורה הפיוטי מציגה קוגן את העדינות והיופי הכרוכים בסולידריות מהסוג הזה, ואת חשיבות "הרכינה אל" להוויה האנושית.
אותה "רכינה אל" או היכולת שלנו לחרוג מהעצמי וצרכיו, היא יכולת התפתחותית חשובה, והיא מומשגת כתהליך התפתחותי באופנים שונים בספרות הפסיכואנליטית. ארצה להתייחס אל האחר כאל הבינה המלאכותית, או "המכונה", דרך מספר מושגים מתיאוריית העצמי של פרנץ קוהוט. ראשית, אתייחס אל מושג ה"תסכול האופטימלי", אותו כשל מדוד ונסבל של הסביבה בסיפוק הצרכים, המאפשר התפתחות. האחר, כ"זולת-עצמי", על אף שיכול להתגלם גם באובייקטים שאינם אנושיים (כגון אמנות ומוזיקה, טבע, אמונות דתיות, סמלים תרבותיים, ספרים ורעיונות), מספק מידה מסוימת של תסכול הדורש התאמה של העצמי. תהליך זה מאפשר התפתחות בריאה של נרקיסיזם, בניית משאבים פנימיים, הפנמה ממירה של פונקציות נפשיות, ויסות עצמי ופיתוח של יכולות אמפתיות. הבינה המלאכותית, עם זאת, מעלה סוגיות ושאלות מעניינות סביב המשגות אלה, הן בשאלת דיוק הצרכים האולטימטיביים והיעדר כשלים אופטימליים, כמו כן בהיעדר צרכים עצמאיים משלה (לפחות לעת עתה), ועד לקשר בינה לבין התפתחות נרקיסיזם בריא אל מול פתולוגי. (Kohut, 2013; Kohut & Stepansky, 2009).
סיכום
מעבר להבטחה הקיימת בטכנולוגיות הבינה המלאכותית בשירות האדם, מפציעה שאלה ביחס לאופן בו תחליף הבינה המלאכותית את האנושי. מאמר זה התמקד יותר בזירה הבין – אישית: מה מקומה של הבינה המלאכותית בסוגיות הבין-אישיות? האם היא מהווה שלב נוסף ב"מהפיכת הנתק"? מערכת מתוחכמת הלומדת את הפרט ומספקת לו את צרכיו עד דיוק מושלם? האם אותו "שלישי המלאכותי" עשוי לאיים על הקשר עם ה"שני האמיתי"? והיכן ההתייצבות האתית והערכית בנושאים אלה, פוגשת אותנו כאנשי טיפול.
מקורות
אילני, ע. (2023). אנחנו אנשים חדשים. תל אביב: בבל.
אנדרס, ג'. (2016). תחושת בטן. כנרת זמורה דביר.
הבר, י' (6 באוגוסט 2023). בינה מלאכותית ורעידת האדמה השפתית: המכה הנרקיסיסטית הרביעית. פסיכולוגיה עברית . https://www.hebpsy.net/....asp?id=4620
נויפלד, ע. (2019) היסטוריה של מהירות.
קוגן, ק. (2023). כוחה המרפא של הסולידריות: מסע פילוסופי ספרותי ופסיכואנליטי. ירושלים: הוצאת כרמל.
Ciocan, D., & Elinav, E. (2023). Engineering bacteria to modulate host metabolism. Acta Physiologica, e14001. https://doi.org/10.1111/apha.14001
Harmon, E., & Mazmanian, M. (2013). Stories of the smartphone in everyday discourse: Conflict, tension & instability. Conference on Human Factors in Computing Systems - Proceedings, 1051–1060. https://doi.org/10.1145/2470654.2466134
Kohut, H. (2013). The Analysis of the Self: A Systematic Approach to the Psychoanalytic Treatment of Narcissistic Personality Disorders. University of Chicago Press.
Kohut, H., & Stepansky, P. E. (2009). How Does Analysis Cure? University of Chicago Press.
Santamaria, L., Noreika, V., Georgieva, S., Clackson, K., Wass, S., & Leong, V. (2020). Emotional valence modulates the topology of the parent-infant inter-brain network. NeuroImage, Volume (207). DOI https://doi.org/10.1016....2019.116341
