זנב של שד - המפגש עם הדמון - עיון פסיכו-מיתי בסיפור מעשייה: נפתלי בעל מעשיות וסוסו

זנב של שד - המפגש עם הדמון

עיון פסיכו-מיתי בסיפור מעשייה: נפתלי בעל מעשיות וסוסו

שי גיל

"I think that in every little child's heart there is a Fairy Land…, Oh, little children, keep your Fairy Land through all the years to come. There is a grown up Fairy Land too, you know, if you can only keep to the path that leads there, and which your little feet now tread so easily"(Lee 1988, p. 22-23).

הקדמה

סיפור המעשייה פרי עטו של יצחק בשביס זינגר - 'נפתלי בעל מעשיות וסוסו' - נכתב עבור ילדים שכדברי בשביס זינגר: "...הם הקוראים הטובים ביותר של ספרות מקורית… ילדים נוטים למיסטיקה. הם מאמינים באלוהים, בשדים...הילד הוא לעיתים קרובות פילוסוף שמחפש אחר אלוהים" (1989, עמ' 225-229). אך כדרכם של מעשיות, אגדות ומיתוסים, עסקינן באוצר בלום עבור נפש האדם בכל גיל, כפי שמבהיר בחינניות בשביס זינגר: "אנו כותבים לא רק לילדים, אלא גם להוריהם אף הם ילדים רציניים" (שם). המעשייה הנוכחית עוסקת בהתעוררות הקריאה הפנימית, כלומר בלידתה של 'הנפש המספרת' ובהתהוותו של מספר סיפורים כתולדת המפגש עם הנומינוזי,¹ עם דמון מסתורי בעומק היער ובהקבלה, בעומק סתרי נפשו של האדם.

המעשייה מגוללת את סיפור לידתו וקורות חייו של נפתלי מערש ילדותו ועד יום מותו, לצד תחנות ודמויות מרכזיות במסע חייו, בני לוויה מיטיבים שסייעו לו לממש את ייעודו כיוצר וכמספר מעשיות.

במאמר הנוכחי בחרתי להתמקד בפרק הראשון, בו מתוודע נפתלי לסיפור אודות מפגש מוזר ואפלולי ביער בין אביו זליג לבין שד. סיפור מכונן, המפגיש את נפתלי הבן, עם המסתורין - נוכח הדמון הפנימי שנעור בקרבו. אך בטרם נכנס לנבכי הפרק, אתאר בקיצור את השתלשלות חמשת פרקי המעשייה השלמה.

תקציר המעשייה

בפרק הראשון מסופר על נפתלי בנם של זליג העגלון וברינה ועל אהבתו הרבה של נפתלי לסיפורים אותם שמע בצמא מהוריו. בפרק השני ותוך כדי מפגש עם רבי זבולון המשמש עבור נפתלי הילד מעין מנטור המלמדו ש: "...לולא נכתבו ספרים היה האדם חי כבהמה חיי שעה בלבד..., כל חיי האדם הם סיפור ארוך אחד", מבשילה בנפתלי הילד הבנה כי ייעודו להביא לילדי העיירות והכפרים סיפורי מעשיות ואף להיות לסופר של מעשיות. בפרק השלישי מסופר על נפתלי שגדל והיה לבחור שיצר קשר קרוב ומיוחד עם סוסו (צאצא סוסתו של אביו זליג) המכונה על ידו בשם: "סוס". יחד עם סוס, נפתלי העלם נוסע מהעיירה לעיר, מוכר ספרי מעשיות, שומע סיפורים מדהימים על מכשפים ועושי נפלאות, שדים, רוחות ועוד מיני מסתורין ובדרך מספר מסיפוריו לילדי עיירות הצמאים לדבריו. בפרק הרביעי, אנו פוגשים בנפתלי הממשיך להתבגר ויעודו מבשיל בו, הוריו כבר אינם בין החיים, הוא בוחר בחיי נדודים על פני בית ומשפחה ותוך כדי נדודיו וחיפושיו הוא מתוודע אל בעל אחוזה שחי בלב חורש אלונים עתיק - רבי פאליק, שהנו, כך נאמר: "חובב גדול של סיפורים" ושהופך לידיד נפשו הקרוב של נפתלי. רבי פאליק מזמין את נפתלי שבגר להשתקע עמו באחוזה: "נהיה ידידים ונספר זה לזה שפע של סיפורים". הפרק החמישי מסיים את המעשייה וסוגר את סיפור חייו של נפתלי. עם השתקעותו בבית האחוזה, מקים רבי פאליק עבור נפתלי בית דפוס וספריה שם מועלים על הדפוס סיפורי המעשיות של נפתלי. בהמשך נפטר סוס וכעבור שנים ספורות נאספו אל קברם רבי פאליק ואחריו נפתלי בעל מעשיות, שביקש להיקבר מתחת לעץ האלון שגדל על קבר סוס האהוב.

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

נפתלי בעל מעשיות וסוסו (קטעים נבחרים מהפרק הראשון)

"האב זליג והאם ברינה התאוננו כי רבה מדי אהבתו של בנם נפתלי לסיפורים. מעולם לא נרדם עד שלא סיפרה לו אמו סיפור.... תמיד דרש "אימא עוד עוד"..."

"הסיפור היפה ביותר היה על זליג כשעדיין הוא עגלון צעיר. באחד הלילות בקיץ היה זליג חוזר מלובלין ועגלתו ריקה… זליג נסע בדרך העוברת ביער. הירח היה במלואו. הוא פרש רשתות כסופות על ענפי האורן ותלה מחרוזות פנינים על קליפתם של גזעי העצים. ציפורי לילה צרחו. מפעם לפעם נשמעה יללת זאב. בימים ההם עדיין רבים היו ביערות פולין הדובים, הזאבים, השועלים, הנמיות וחיות פרא אחרות. הלילה היה זליג מדוכדך. כשהעגלה ריקה מנוסעים ובארנקו אין פרוטה לא תוכל ברינה להכין לכבוד שבת."

"פתאום ראה זליג שק מוטל בדרך שנראה כמלא קמח או סוכר... פתח זליג את קישורו של השק, נטל וליקק והחליט כי סוכר הוא... העמיס את השק בעגלה, כה כבד היה עד שכמעט הזיק לשריריו של זליג. ישב על הדוכן מותח את המושכות אבל הסוס לא זז ממקומו....יש כאן משהו שאינו כשורה אמר זליג בינו לבין עצמו. שוב ירד פתח את קישורו של השק ושוב ליקק, אלוהים שבשמיים השק מלא מלח ולא סוכר...."

"החליט להשליך את השק מהעגלה, שכן ברור עתה כי הרוחות הרעות משטות בו אבל עתה היה השק כבד כאילו מילאוהו עופרת..."

"פתאום שמע זליג צחוק עולה מהשק, כעבור רגע קל התפורר השק ומתוכו זינק יצור בעל עיני עגל, קרני תיש וכנפי עטלף. אמר היצור בלשון בני אדם: "לא סוכר ליקקת ולא מלח אלא זנבו של שד". אמר את הדברים האלה, פרץ בצחוק פראי והתעופף."

"עשרות פעמים סיפר זליג העגלון סיפור זה לנפתלי ונפתלי לא שבע לשמוע אותו. רואה היה הכל בעיניו - היער, הלילה, הירח הכסוף, עינו הסקרנית של הסוס, השד. כל מיני שאלות היה שואל: היש לשד זקן, היה לו רגליים, מה מראה זנבו ולאן עף השד? זליג לא ידע לענות על כל השאלות...אבל על השאלה האחרונה ענה זליג: "קרוב לוודאי שעף לו אל מעבר להרי החושך, שאין אנשים הולכים לשם ואין הבהמות נקלעות לשם, והשמים שם נחושת, והאדמה והברזל וכוחות הטומאה רובצים שם מתחת לגגות של פטריות מאובנות ובמנהרות שנטשו אותן חפרפרות"". (בשביס זינגר, 1989 עמ' 126-128)

דיון

אנו למדים שנפתלי נמשך מילדות בחבלי קסם אל עולם הסיפורים, נפשו צמאה אליהם ובעיקר ביקש לשמוע שוב ושוב סיפור מסוים, המתאר את המפגש של אביו זליג עם שד במעבה היער. נתבונן מקרוב בהשתלשלות הסיפור בדומה להתבוננות בחלום, כאשר הייצוגים וההתרחשויות מהדהדים עבורנו איכויות נפשיות. נסתייע לשם כך במושגים ותובנות בעיקר (אך לא רק) מעולמה של הפסיכולוגיה היונגיאנית אשר העמיקה לחקור ולפרש את המשמעויות הסמליות של מיתוסים, אגדות ומעשיות בזיקה לתהליכים התפתחותיים.

יום פתוח לקראת פתיחת לימודי המחזור הרביעי של תכנית רוח אדם
שיערך בערב שני 16.12.2024 במשכננו בקרית אדם בלוד

עגלה ריקה נכנסת אל היער

מסופר כי האב זליג נוסע ועובר עם עגלתו ביער. המעבר ביער, המפגיש את האב עם מרחב פרא לא מוכר ומסוכן, מושך אליו בחבלי קסם את נפשו של המאזין - הילד נפתלי - ובבגרותו הופך עבורו לבית, עת ישתקע נפתלי בלב חורש אלונים עתיק. המסע המדובר מהדד מסע פנימי שמי שנקרא אליו עובר במהלכו שינוי התפתחותי המקרבו אל עצמו ומרחיב את מודעותו. מסע פנימי מעין זה, מכונה בפסיכולוגיה היונגיאנית בשם: 'מסע הגיבור',² במהלכו נקרא האגו (הגיבור), לעזוב את המציאות הנפשית הבטוחה והמוכרת לו וללכת אל הלא נודע. המסע אל הלא ידוע מיוצג במעשייה בכניסה ליער חשוך, מרחב פראי ולא מתורבת בו שוכנות חיות וכוחות לא מבויתים ולא נשלטים. מרחב היער הפראי להזכיר, הוא גם כור מחצבתה הראשוני של תנועת החסידות, שם לפי המסורת, התבודד מייסדה "איש היער" - רבי ישראל בן אליעזר, הידוע בשמו: הבעל שם טוב (1700-1760) - במשך שבע שנים ומתוכו בקעה בשורה חיה ורעננה עבור עולמם המנומנם והאורבני של יהודי אירופה במאה השמונה עשר (הורן 2017, עמ' 22-26). בפסיכולוגיה היונגיאנית, הכניסה ליער מסמלת בד"כ מפגש עם מציאות תוך נפשית מסתורית ולא נודעת, עם אזורי "צל"³ בנפש. היער גם מייצג מרחב לימינלי-גבולי שבו המודעות האישית באה במגע עם הלא מודע הקולקטיבי והארכיטיפלי⁴ המאיים לפתות, ללכוד או לבלוע את האגו המנץ. באגדות רבות מסופר על אוצרות נחשקים הנחבאים ביער, שצריך לעמול כדי להשיגם. כאן גם שוכנת המכשפה (באגדה: הנזל וגרטל), הבבא יגא (באגדה: וסליסה), הזאב (באגדה: כיפה אדומה), חיות פרא נוספות ויצורים פלאיים. אלו מסמלים בד"כ את ההיבט היצרי-החייתי-האינסטינקטואלי של הנפש (נצר, 2011). המפגש, האילוף וההתמודדות עם החיות, חונך את האגו ומאפשר תהליכי דיפרנציאציה ואינטגרציה עם תכנים לא מודעים ולא מובחנים, בשרות תהליך ההתפתחות הנפשי. חיות מסוימות שמופיעות באגדות משמשות כמורי דרך לאדם ולפעמים עליו ללמוד לקבל תחילה את החיה על חלקיה הדוחים, כדי שיתגלה אופייה הטרנספורמטיבי (נצר, תורת החלומות וחקר החלימה כתב עת מקוון).

מסופר כי העגלה של זליג ריקה, בארנקו אין פרוטה והוא מדוכדך. כלומר, אנו נרמזים כי המכל שאמור להכיל את המשאבים החומריים המזינים עבורו ועבור משפחתו ובהקבלה סמלית - את משאבי הנפש, המכל ריק והנפש נכאה ומדוכאת. הכניסה ליער במצב רגשי מעין זה יכולה לזמן מחד פורענות עקב פריצה אפשרית של תכני הלא מודע הקולקטיבי את גבולו של המודע מבעד הממברנות העדינות והחדירות למחצה של הגנות האני - אגו, ומאידך, גם התעוררות, הפריה והתפתחות. בדומה לנהר גואה המציף את האדמה היבשה והסדוקה. אם ההצפה גדולה היא עלולה לסחוף את הקרקע ולרוששה ואם היא מידתית, אזי כאשר המים נסוגים ושוקעים האדמה הלחה מתחילה להנביט יבוליה.

עצירה לפני מפגש מכונן

זליג נתקל בשק מוטל עלי דרך והוא עוצר, יורד מהעגלה מפתח את הקישורים ומלקק, זה סוכר לא זה מלח מה זה?...מעמיס את השק על העגלה ומבקש להמשיך בדרך, אך הסוסים ממענים להישמע לו ולמוש ממקומם.

היציאה למסע, שינוי המקום, כלומר התנועה מגבולות העולם המוכר והבטוח למקום חדש ובלתי ידוע, מתחיל בד"כ בעצירה - מכשול כלשהוא שמטרים שינוי. העצירה יכולה להיות נוכח חסימה פנימית, כמו גם לנוכח מחסום חיצוני (המייצג בד"כ קונפליקט פנימי שיש להתמודד עמו). כך לדוגמה, יעקב נדרש לעצור ולהיאבק במלאך במעבר יבוק עד עלות השחר (בראשית לב, 22-32), בטרם זה יסכים לברכו ובטרם נכון יעקב להתמודד ולהיפגש עם צלו בדמות האח התאום - עשיו. אתונו של בלעם סירבה להמשיך בדרך כאשר פגשה בדרך במלאך ה' שנגלה לעיניה בלבד (במדבר כב, א-ל), עצירה שהטרימה את השינוי שחל בבלעם שהפך ממקלל למברך. רבי ישראל בן אליעזר - הבעש"ט מייסד החסידות - הפוגש לראשונה ברבי יעקב יוסף מפולנאה, מספר לו משל שבמרכזו עגלה תקועה מאחר והסוסים המושכים אותה לא ידעו לצהול. "הרפה מהמושכות והסוסים יצהלו", אומר לו הבעש"ט (בובר 1967, עמ' 78). ולפתע נפתח סוגר ליבו של הרב מפולנאה ומועקה רבת שנים משתחרת בצורה של בכי עז מעומק נפשו של מי שהיה עד אז רב קפדן ומתנגד לחסידות הרגיל להחזיק ביד רמה את סוסיו, קרי את חלקי נפשו הרגשיים והיצריים.

ובחזרה לסיפור המעשייה שלנו. שק חוסם את הדרך, זליג יורד מהעגלה ומלקק, זה סוכר, זה מלח? מה לכל השדים והרוחות קורה כאן. דומה שהבלבול ואיבוד העשתונות של זליג, מלמד על כניסה למרחב ביניים לימינלי המתעתע בחושי הנפש הרגילים. האני מאבד לרגע מאחיזתו במושכות הנפש, סדרי טבע משתנים וזליג אובד עצות, מתוך 'מבוכת הנפש' מגיח דבר מה 'אחר' וזר הקורא לו. זליג אינו יכול עוד להסתמך על חושיו ועל הידוע לו שינחוהו נכונה במבוך היער - הלא מודע הנפשי, כאן נדרש להפנות את תשומת הלב לקריאה הפנימית, למפגש עם הנומינוזי, מפגש מכונן שמתחולל 'בתחום המעברי',⁵ שתולדותיו יפרו את נפש בנו נפתלי וינחו אותו אל ייעודו כמספר סיפורים.

קורס הכשרת מדריכים.ות בהתמחות בילדים ונוער מגווני מגדר
קורס ייחודי לאנשי טיפול המשלב כלים תיאורטיים ומעשיים

ללקק זנב שד – מלח וסוכר

מלח וסוכר הם חומרים אורגניים בעלי נוכחות עזה ומקוטבת, המקנים טעם למזון ומעוררים באדם תיאבון ותשוקה. המתוק והמלוח הם מבין חמשת הטעמים הבסיסיים, מה שמרמז אולי על כך שהמגע עם זנב השד מאפשר הבלעה של חומרי נפש ראשוניים שיכולים אולי להעניק ידע מיוחד. מדובר בסוג של חניכה נפשית שאנו מכירים ממיתוסים וטקסים קדמוניים, כגון טקסים שמאניים בהם נחשפים המשתתפים לחומרי מזון המכילים חומרים מרחיבי תודעה, או הסעודה האחרונה של ישו לפני שנצלב והשריד הטקסי בדמות אכילת לחם הקודש במיסה הנוצרית בימינו. נראה שבטקסים מעין אלה, נחשף החניך לידע ולחוויה עוצמתית וטרנספורמטיבית, בין השאר באמצעות אכילה ועיכול מזון או משקה מיוחד.

באגדה ששמעתי לפני שנים (מקורה נשמט מזיכרוני אך הוא ככל הנראה סופי-פרסי), מסופר על אדם הראשון בגן עדן שפוגש בשטן המפקיד בידי אדם את בנו. הבן מתברר הוא פגע רע שמעולל לאדם צרות ואדם מרוב כעס מבשל ואוכל אותו. כאשר שב השטן ושואל היכן בנו? ומתברר שאדם אכלו, מחייך השטן ואומר, לזה בדיוק כיוונתי. לאכילה יש אם כן משמעות מיוחדת במפגש עם הממד הדמוני. כך במיתוס היווני מסופר על בתה של האלה דמטר, פרספונה, שנחטפה על ידי אל השאול-האדס, ולאחר שאכלה מספר גרגירי רימון בשאול לא יכלה עוד לצאת משם אלא ברשותו, מי שהפך לבעלה-האדס. בשאול הופכת פרספונה מילדה תמימה לאישה בשלה ולמלכת השאול. גם במסורת היהודית האגדית, מסופר לא פעם, שמי שטועם ממזונם של השדים לא יוכל עוד לצאת משלטונם.⁶ באופן דומה, ע"י אכילת התפוח בגן העדן בעטיו של הנחש בתפקיד הדמון המפתה, נחנכים אדם וחווה ונפקחים עיניהם לדעת טוב ורע ולסוד זיווג הניגודים הטרנספורמטיבי.

דומה שכך גם בסיפורנו, התמימות הראשונית שמוחתמת ונפגמת כתוצאה מליקוק זנב השד, חונכת את הנפש ומוציאה אותה למסע התפתחותי. מנקודת מבט זו, השד המהתל בזליג שטועם בו טעמי מלח-סוכר, מייצג את 'הפרימה מטריה' - החומר הראשוני האפל והכאוטי בלשונם של האלכימאים בימי הביניים, שיזוקק בתהליכים מורכבים במעבדה האלכימית, יעבור טרנספורמציה ויהפוך בבוא היום ל 'אבן החכמים' האלכימית ובהקבלה נפשית, לזהב הנפש, העצמי - SELF⁷, בתהליך המכונה בפסיכולוגיה היונגיאנית: אינדיבידואציה.⁸ סיפור עתיק שהתגלגל לאוזני, מספר על אלכימאי שרקח את חומריו במכל מבעבע על מנת להופכם לזהב. בעודו מקפיד על טוהר התמיסה מכל סייגים ומזהמים, הופיע לפתע שד שחור ומרושע שריחף מעל הקדרה. האלכימאי שלח ידו כדי לתפוס את השד שחמק, כאשר זה צווח מכאב ומותיר בידו של האלכימאי את זנבו שנתלש מגופו. מרוב בהלה נפל הזנב המזוהם מידו של האלכימאי אל תוך הקדרה ו...הכל הפך זהב.⁹

כך, נפתלי בנו של זליג, ימשיך לחפש אחר פשר המעשייה ששמע מאביו וברבות הימים בנדודיו יהפוך למלקט ולמספר סיפורים, בעודו רוקם את פשר חייו עד שסיפורו האישי ישתכן וישתלם בתוכו. הטעימה המטפורית מזנב השד יוצרת אם כן בזליג ובבנו, נפתלי, מצב תודעתי קיומי חדש, קריאה אל המסתורין, אל המסע. מדובר ב"טעימה" שתעצב את ייעודו של נפתלי כמספר סיפורים המפגיש את הנפש עם הממד היצירתי, האפל והנומינוזי גם יחד.

שדים ושדות היבטים תרבותיים ופסיכו-מיתיים

השד כיצור מעברי

בכתבי אפלטון, מסופר מפיה של דיוטימה - האישה החכמה בדיאלוג 'המשתה': "המין הדמוני כולו הריהו באמצע בין אל ובן תמותה" ועל תפקידו נאמר:" לפרש ולהעביר לאלים את שניתן להם בידי האדם ולבני האדם את שניתן להם בידי האלים... ובהיותו באמצע בין אלה ואלה, הריהו משלים את העולם... ועל ידי המין ההוא נעשה כל מעשה התחברות ושיחה של אלים אם אנשים..." (כרך ב, עמ' 129). במסורת היהודית מסופר, כי השדים נמנים על עשרת הדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות (משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'). חז"ל מוסיפים כי מדובר ביצורים החולקים תכונות אנושיות ומלאכיות גם יחד. כמו מלאכים יש להם כנפיים, הם טסים ויודעי עתידות, וכמו בני אדם הם אוכלים, מתרבים ומתים. (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ז, עמוד א'). מכאן אנו למדים כי מדובר ביצור מעברי,¹⁰ המזכיר במאפייניו את האל התעלולן - הרמס מהפנתאון היווני, המתווך, מביא ומוציא בין האלים לבני האדם ובהקבלה מייצג איכות נפשית המתווכת בין המודע והלא מודע, בין האגו לבין העצמי - self.

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

השד כמייצג של מיניות עודפת

השד כבעל קרניים, מזכיר את אל הפריון והטבע הקלטי-קרננוס, כמו גם את האל דיוניסוס מהפנתאון היווני, המאפשר לבני אדם לשתות לשוכרה, לחוות אקסטזה ולפרוק את כבלי היום יום, לחצות את המפריד בין המודע לדחפי האיד האסורים באפלת הלא מודע. כך גם במעשיות עם יהודיות מימי הביניים, המפגש עם הממד השדי, מתואר על פי רוב כמפגש בין גבר לשדה מינית, המרמז על מיניות מודחקת שנתפסת כאסורה ומפתה ושבד"כ בסופו של יום לא מצליחה להגיע לאינטגרציה עם מכלול האישיות ואף ממיתה אסון על הגבר.¹¹ עדות מעניינת נוספת לכך שהשד קשור במיניות פורצת גבולות ומאיימת, אנו מוצאים בספר אלפא דבן סירא, שם מסופר שאלוהים נענה לתפילתו של אדם שחש בדידות וברא את לילית בת זוגו הראשונה ואת נעמה. מהזדווגותו של אדם עם שתיהן נולדו שדים רבים. אלא שאדם ולילית לא שהו זמן רב יחדיו. לילית לא הסכימה לאדנותו הגברית של אדם ולא הסכימה לקיים עמו יחסי-מין בתנוחה השמרנית (פרקדן) אלא ביקשה "להיות למעלה". משלא הגיעו לעמק השווה פרחה לה לילית ומאז היא מזדווגת בלילות עם בני האדם ומולידה שדים. ניתן אם כן לראות בשד כמייצג של מיניות מודחקת, עודפת, פורצת גבולות, מאיימת ומפתה כאחד.

השד במבט יונגיאני ופסיכודינמי

בפסיכולוגיה היונגיאנית, המפגש עם השד, הדמון הפרטי, הוא בד"כ מפגש עם המימד הצילי המודחק. האנליטיקאי היונגיאני Donald kalsched, רואה בשד עמו מתמודד הגיבור במסעו אל עצמו, כמייצג של הלא מודע הפרימיטיבי, הבולעני וחסר המובחנות, ממד 'התוהו' בנפש (kalsched 2013, p.210-211). לגישתו של הפסיכואנליטיקאי James S. Grotstein, הגיבור נקרא לעמוד למול מראת הממשות ולהעז לראות את עצמו כמות שהוא, כאשר הוא נלחם נגד הגנותיו הנפשיות המתייצבות למולו בדמות שדים יצירי נפשו, המגוננים עליו מפני מפגש עם הממשי (Grotstein 2000, p.207). נקודת המבט הדינמית, מוצאת הד בספר המתים הטיבטי, שמספר שלאחר פטירתו שרוי אדם במצב דמוי חלום שבו התשוקות, התאוות, והקונפליקטים הרגשיים הלא פטורים מהחיים הקודמים של האדם שבים אליו ולובשים צורות מפחידות של שדים ורוחות רעות, וכאשר האדם מסוגל להכיר בכך שאין אלו אלא פרי דמיונו והשלכותיו, הם נעלמים והנפש יכולה להמשיך במסעה הרוחני. בפסיכולוגיית החלום הארכיטיפלית מבית מדרשו של James Hillman, השד, בדומה לאלים האדס והקטה מלכי עולם המתים במיתוס היווני, מתאפיין בסוג ייחודי של מודעות, ניצוץ פנימי אפל שמעיד ומאיר תהליכי חניכה וטרנספורמציה נפשית המצריכים ירידה לשאול הנפשי (מהדהד בסיפורים על ירידה לשאול של אלים, וגיבורים מיתיים כגון: פרספונה, פסיכה, אודיסאוס, אורפאוס במיתוס היווני, והאלה איננה, במיתוס הבבלי), כחלק בלתי נפרד מהתחדשות והתפתחות (Hillman 1979, p.49-50).

מכלל הדברים, אפשר לומר, כי השד מייצג ישות מעברית המתקיימת בחור הפעור שבין הזמנים והממדים (בין זמן אלוהי לזמן אנושי, בין הממד האנושי למלאכי, בין המודע ללא מודע הנפשי). ככזה, הוא נע ומתווך בין איכויות נפשיות. האדם הנפגש ומתמודד עם הדמון הפנימי וייצוגיו השונים בעולמו הנפשי, נקרא לבוא במגע, לברר, לזקק, להשיב ולתחם חלקי נפש נידחים שהודחקו או הושלכו על מנת להביאם לכלל אינטגרציה בתהליך האינדיבידואציה.

בן זנב שד-לזנב עיט-בין פרויד לנוימן

ליקוק זנבו המשתלשל של שד מפגיש אותנו עם מרחב אינטימי-ארוטי, במנעד של אסוציאציות, כגון: ליקוק אורלי ינקותי של שד פאלי-אימהי, ליקוק פאלוס כחלק ממפגש מיני בין גבר ואישה או מפגש הומו-ארוטי, וגם קבלה נפשית פנימה של נוכחות האל בייצוגיו הפאליים השונים (כדוגמת פולחן ה'שיווה לינגם' במסורת ההינדית). ועם בארוס עסקינן, אפשר לתהות על העובדה שהמעשייה חסרה לכאורה את הצלע הנשית - דמות האם. למעט אזכור חד פעמי ולקוני בפרק הראשון, דמותה של האם נותרת עלומה וחסרה בהמשך. אפשר לשער שבחייו של נפתלי, עולם המעשייה ומעשה היצירה מגלמים עבורו אם גדולה, מכילה ומזינה עבור נפשו. יתר על כן, כל הדמויות הגבריות בסיפור: האב זליג, נפתלי, רבי זבולון מוכר הספרים של ימי ילדותו ורבי פאליק המנטור, ידיד הנפש והמוציא לאור של סיפוריו לעת בחרותו, כולם שותפים במושא אהבתם – סיפור המעשייה, כלומר כולם מאהביה של האם הגדולה- המעשייה, ונותרים במובן מסוים בלועים בה.

חיזוק להשערותינו ניתן למצוא במאמר של אריך נוימן: Leonardo Da Vinci and The Mother Archetype (Neumann 1972), המתבונן מחדש בפרשנות של פרויד ל:'זיכרון ילדות של לאונרדו דה וינצ'י' (Freud 1910). לאונרדו מספר, שכשהיה תינוק בעריסה, עיט ירד מהשמיים פתח את פיו ונגע עם זנבו בשפתיו פעמים רבות. פרויד מתייחס לזיכרון הילדות כאל פנטזיה, כאשר הזנב הנע בין שפתי התינוק מסמל לדידו שד אימהי ובו בזמן איבר מין זכרי. הפנטזיה לגישתו מלמדת על קומפלקס אימהי ונטייה הומוסקסואלית לטנטית. לעומתו, לגישתו של נוימן, פנטזיית 'זנב העיט' הנה טרנספרסונלית ומסמלת את האם הגדולה הארכיטיפית, שהיא נקבית וזכרית גם יחד, בנפשו של לאונרדו, את האחדות הראשונית המכילה את הניגודים, את היקום ובהקבלה את הנפש הינקותית במצבה הגולמי טרם התבחנות הניגודים, הפצעת העולם ובהקבלה, הפצעת הנפש המודעת והשסועה.¹² נוימן מוסיף, שניתן לראות שבנפש האדם היוצר, הצד הנשי פעיל יותר ומודחק פחות. במובן זה, האומן הוא בעל תודעה נשית יצירתית וקרבה יתרה ללא מודע ובמובנים רבים נותר ילדי ובלוע בתוך ארכיטיפ האם הגדולה ולא מצליח להיגמל מלינוק משדיה המזינים את עולמו. עקב כך, לטענתו של נוימן, האדם היצירתי משלם לעיתים בבדידות ומתקשה להתאים עצמו לדרישות ולנורמות של משפחה וחברה. כך להבנתו של נוימן, לאונרדו שהיה בן לא חוקי שאביו לא הכיר בו, החוסה תחת שלטון אלת העיט - האם הגדולה, מקדיש עצמו ליצירה וככל הידוע לנו לא יוצר בבגרותו קשרים משמעותיים עם נשים (שם בעמ' 24).

קבוצת הדרכה למנחי קבוצות
ההדרכה מתקיימת בזום פעם בשבועיים. בימי שלישי 20:00-21:30

ובחזרה לסיפורנו, אנו למדים בפרקים הבאים, שנערות רבות התאהבו בנפתלי, אך במקום להקים משפחה, ביכר עליהם את חיי הנדודים והקדיש את חייו לסיפורי מעשיות. מסכת חייו של נפתלי חוסה אם כן בצלו של מפגש הומו-ארוטי מכונן עם זנב שד פאלי, ולסברה שמנקודת מבט אדיפלית, נפתלי, הנותר בלוע באם הגדולה – המעשייה, הופך להיות אהוב של האב.¹³ ואכן, בסיומו של הסיפור אנו למדים שבערוב ימיו נפתלי קושר קשר חברי-אינטימי עם דמות גברית בוגרת-רבי פאליק ששותף לאהבתו לסיפורי מעשיות. נפתלי משתכן באחוזת רבי פאליק במעבה היער (סמל של הלא מודע והאם הגדולה) שם ייסגר מעגל חייו כשהוא מגשים את ייעודו כמספר סיפורים.

פתיחת שער לעת נעילה

ילדים, כותב בשביס זינגר, הם "הקוראים הטובים ביותר של ספרות מקורית...ילדים נוטים למיסטיקה, הם מאמינים באלוהים, בשדים...הילד הוא לעיתים קרובות פילוסוף המחפש אחר אלוהים..." (זינגר 1989, עמ' 225-229). גם אני נחשפתי לעולם המעשייה בעודי ילד רך בשנים ומאז ועד היום 'השד' שפגשתי ביער לא עזבני והוא ממשיך לשמש כבן לוויה נאמן ומאחז עיניים גם יחד, בשבילי הנפש והחיים ובקליניקה הטיפולית.

הנני להעיד שגם היום, שנים רבות מאז התחלתי לקרוא מעשיות ולאפשר להן לקרוא אותי, ממשיכים הם להותיר אותי משתומם, נפעם ולעיתים תוהה, המעשיות מזמינות את גלי הרגש ותובנות השכל להישבר כל פעם מחדש כנגד חופיהן, כאשר תוך כדי הקריאה אנו מובלים דרך שבילים נפתלים אל מחוזות עלומים וקמאיים בנפשנו, שכן "אגדות ומעשיות", כפי שמציינת האנליטיקאית מרי לואיז פון פרנץ "הן הביטוי המזוכך ביותר לתהליכים נפשיים שמקורם בלא מודע" (Von Franz 1982, p.1).

ברוח דבריה של הסופרת הולם לי המצוטטים בפתיח, אנו מוזמנים להיזכר: לא זו בלבד שבלבו של כל ילד שוכנת ממלכת פיות, ישנה גם "ארץ פיות" למבוגרים. אם נדע לשמור ולזכור את השביל הנסתר שהוביל לשם, עליו פסעו כפות רגלינו הקטנות בקלות כה רבה בילדותנו, נפגוש בסיפור המעשייה, שדווקא בעת זו של נעילת שערים פותח לנו שער, צוהר אל הלא נודע - אל עצמנו.

הערות

1. נומינוזום: מושג שטבע רודולף אוטו, כדי לציין חוויה ישירה, מסתורית ומלאת הוד ולעיתים אף מטילה אימה, שלא ניתנת לתיאור ומיוחסת למימד האלוהי.
2. מסע הגיבור- מסע פנים נפשי שבו האגו בא במגע עם תכני הלא מודע הנפשי, ערב רב של דחפים, תשוקות, כוחות ראשוניים ולא מובחנים, קולקטיבים וארכיטיפלים עימם יצטרך להתמודד, על מנת להתפתח ולהגיע למובחנות ולאינטגרציה חדשה (לקריאה נוספת: פרי 2003, עמ' 15-27; Neuman 1973, p. 152-191).
3. צל-הוא החלק הנחות של האישיות, צירוף כל היסודות האישיים והקולקטיביים אשר עקב אי התאמתם לעמדת המודע, נידחים מן החיים הגלויים ושוקעים לתוך "אישיות נוספת", לא מודעת, אוטונומית במידת מה ובעלת נטיות מנוגדות ומפצות ביחס למודעות. לתפיסתו של יונג, מטרתו הראשונה של הטיפול היא הכרת הצל, כאשר יש אינטגרציה בין הצל לבין האגו, הוא תומך בתהליכי התפתחות ויצירתיות. מאידך הצל הופך עוין, מפחיד ומזיק כאשר מתעלמים ממנו. (יונג, 1993, עמ' 377)
4. על הלא-מודע האישי שהגדיר פרויד, הוסיף יונג את מושג ה"לא-מודע הקולקטיבי", שכולל תבניות יסוד ארכיטיפיות, כלל אנושיות ומורשות. הארכיטיפ הינו מבנה נפשי אוניברסלי המתקיים בלא מודע הקולקטיבי. מדובר בתבנית אנושית הנוכחת כפוטנציאל נפשי המתפתח ומתמלא תוכן בהתאם לרקע ולהיסטוריה האישית של כל אדם. הארכיטיפ אינו מתגלה באופן ישיר. ניתן להתוודע אליו דרך דימויים נפשיים וסמלים המופיעים בחלומות, בדמיונות בהקיץ ובאופן קולקטיבי ביצירות אומנות, במיתוסים ובאגדות עם.
5. הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט טבע את המונחים 'אובייקטים של מעבר ו'תופעות של מעבר', לציון תחום הביניים של החוויה, מרחב אשלייתי משחקי ויצירתי המתקיים בין המציאות הפנימית הסובייקטיבית לחיצונית האובייקטיבית. לגישתו של ויניקוט: "תחום ביניים זה של חוויה שאין מציגים לו אתגר ביחס לשייכותו למציאות פנימית או חיצונית, מהווה את חלק הארי מחוויית התינוק וכל החיים נשמר תחום זה בחוויה העזה השייכת לאמנויות, ולדת ולחיים עתירי דמיון וכן לעבודה מדעית יוצרת" (ויניקוט 2001, עמ' 47).
6. בסיפור המעשייה 'המפתחות', מסופר על מוהל יהודי קמצן שנחטף על ידי השדים שמפתים אותו במזון ובאוצרות, אך הוא מוזהר:"לבלתי אכול כל מאכל ולבלתי לשתות כל משקה אשר ניתן במקום הזה, גם לא יקבל מתנה... כי בנפשו הוא". (בן יחזקאל תשי"ח, עמ' 34)
7. העצמי- SELF (על פי גישתו של יונג): ארכיטיפ מרכזי המייצג את כוליות הנפש, אחדות כל הניגודים, מכיל את המודע והלא מודע כאחד, כמו גם את היסוד הטרנסצנדנטי- האלוהי שבאדם, הוא המקור והיעד של תהליך ההתפתחות הנפשי- רוחני.
8. אינדיבידואציה- תהליך התפתחותי שבו היחיד חותר להשתלמות והתכללות ניגודיו, כחלק מהגשמת ייעודו ויחודו העצמי. לגישתו של יונג, תהליך זה מאפיין את מחצית החיים השנייה ומסומל באופוס האלכימאי.
9. תודה למורי וידידי ד"ר מיכה אנקורי ממנו שמעתי לפני שנים רבות את הסיפור.
10. ראה דיון באובייקטים ותופעות של מעבר, הערת שולים 4 לעיל.
11. 'מעשה ירושלמי' (אברבנאל 1994, עמ' 57-73).
12. נוימן מדבר על הקשר בן העיט של לאונרדו והאלה המצרית הקדמונית מות -אם האלים, התהום הקדמונית, בדומה לנחש האורובורוס המיתולוגי, האוחז את זנבו ומסמל את האחדות הכאוטית הראשיתית ממנה מפציעה הבריאה ואליה היא שבה (Neumann 1972, P. 9-14)
13. כאשר הילד מתאהב בגבר, במובן האדיפלי הוא הופך להיות אהוב של האב דרך הזדהות עם האם. מצב זה מכונה-פתרון אדיפלי שלילי, או הפוך.

השקת מחזור ד' של תכנית רוח אדם
תכנית הכשרה פסיכואנליטית-בודהיסטית

מקורות

אברבנאל נ' (1994). חוה ולילית. רמת גן: אוניברסיטת בר אילן.

אפלטון (1979).כתבי אפלטון כרך ב, תרגום: י"ג' ליבס. ירושלים ותל־אביב: שוקן.

בובר, מרדכי, מ' (1967).אור הגנוז, תל-אביב: שוקן.

בן יחזקאל מ' (תשי"ח).המפתחות, בתוך: ספר המעשיות כרך ד עמ' 33. ת"א: דביר.

הורן ר' (2017). "ועשו ביער כסא מענפי אילנות וקיבלו אותו לרב עליהם". תרומת חכמת היער לאנשי העיר. בתוך: הבעש"ט האיש שבא מן היער. קריאות חדשות בתורתו ובדמותו של מחולל החסידות. עורך רועי הורן. ת"א: ידיעות אחרונות. חמד.

ויניקוט ד.ו' (1953)." אובייקטים של מעבר ותופעות מעבר". בתוך: משחק ומציאות, עמ' 35-56.תל-אביב:עם עובד.

זינגר ב. י' (1989). נפתלי בעל מעשיות וסוסו. בתוך: סיפורים לילדים, ת"א:עם עובד.

זינגר ב. י' (1989). האם ילדים הם מבקרי ספרות מובהקים. בתוך: סיפורים לילדים, ת"א:עם עובד.

יונג ק.ג' (1993). זיכרונות חלומות מחשבות. ת"א: רמות.

נצר ר' (2004). מסע אל העצמי, אלכימיית הנפש- סמלים ומיתוסים. ת"א:מודן.

נצר, ר' (2011). מסע הגיבור. ת"א: מודן.

נצר, ר'. החיות החכמות המאכלסות את שנתך: על סמל החיה והחיה בחלומות. תורת החלומות וחקר החלימה כרך ב'- כתב עת מקוון, נדלה ב 19.10.24.

פרויד ז' (1910)." זיכרון ילדות של לאונרדו דה וינצ'י. " בתוך : ז' פרויד, מעשה היצירה בראי הפסיכואנליזה 1967, תרגם א' בר, תל אביב: דביר.

פרי ר' (2003). מעשה ביצירה. בן שמן: מודן.

Franz M. L.Von. (1982). Interpretation of Fairytales, Spring Publications U.S.A

Grotstein J.(2000). Who is the Dreamer Who Dreams the Dream: A Study of Psychic Presences, Hillsdale, NJ:The Analytic Press.

Hillman J (1979). The Dream and the Underworld. Harper Perennial, U.S.A

Kalsched D. (2013). Trauma and the Soul, A Psycho-Spiritual Approach to Human Development and Its Interruption. Routledge U.S.A

Lee H.(1988). Legends from Fairyland. London: Braken Books.

Neuman E. (1973). The Originis and History of Consciousnes, Princeton.

Neumann E. (1972). Leonardo Da Vinci and The Mother Archetype, in: Art and the Creative Unconscious. Princeton, U.S.A