נוראות הטראומה וכוחה המרפא של החמלה, סקירת הספר: "מה קרה להגר באילת?"
אלון בר
מבוא
מעטים הרגעים בחיים שבהם אנו נתקלים ביצירת אמנות שמרגישה חד פעמית, נדירה, מקורית, שקשה ואולי בלתי אפשרי לשחזר אותה. ספרה החדש של עופרה עופר אורן, שזכה לאחרונה בפרס ספיר, הוא יצירה מסוג זה. שילוב של יכולות ספרותיות וירטואוזיות עם תובנות פסיכולוגיות עמוקות על טראומות מיניות, דיסוציאציה וחמלה אנושית מרפאת. הספר שערוך כמחזור של 336 סונטות היוצרות רומן מלא - הישג ספרותי נדיר כשלעצמו - מתאר את סיפור חייה של הגר. גדילה בצילו של אב, המכונה באירוניה 'הרופא' על שם עיסוקו, ניצול שואה ופוגע מינית, דמות עריצה, שתלטנית, מתקרבנת ופוגענית. וכמו בפגיעות מיניות רבות, לצד האב נמצאת אם חלשה, נוכחת-נפקדת שעוצמת עיניה לסודות באמצעות כדורי ואבן, שלוקחת לפני השינה. מכאן, כמו בפגיעות מיניות, הפגיעה המוקדמת בילדות משתחזרת בבגרות שוב ושוב בתנועה ספירלית מחרידה, עד ש... מגיע המושיע. פיטר1, דמות טראומטית שלקחה את עמדת המושיע שמציל את הגר. כי בצד הפגיעה והרצח הנפשי הבין דורי, הסופרת מציבה גם את אפשרות התיקון דרך חמלה וחסד של הזולת. האם ניתן להימלט מטראומת גילוי עריות? האם תצליח הגר להימלט מהגורל שהכתיבה לה הטראומה? העלילה מציעה מספר תשובות, דרך מספר דמויות, חלקן כמו הגר, יציעו לנו מספר תשובות לאורך העלילה. ואולי מכאן, כדאי להתייחס לכמה תובנות פסיכולוגיות עמוקות שהסופרת, נפגעת גילוי עריות בעצמה2, הצליחה לשרטט באופן מבריק פסיכולוגית וספרותית.
טראומה מינית: ההסתרה מעצמי ומהעולם
בבסיס מרבית מהטראומות המיניות במשפחה, נמצאת הסתרה. האדם המסתיר את הטראומה מעצמו באמצעות מנגנוני דיסוציאציה, בני המשפחה במעגל הפגיעה המסתירים מאלו שאינם נפגעים. וכמובן המשפחה המסתירה מסביבתה החברתית הרחבה. לעיתים ניתן לראות דפוסים משפחתיים של ניכור כלפי החברה שמהווים קרקע פוריה להתפתחות הטראומות, כך לדוגמה מתארת הסונטה ה-17 את האידיליה המשפחתית שמייצרת בהדרגה תחושת אי נוחות בקורא:
"בקיצור, יש לה אבא רופא, ואמהאמנית שטווה תחרה...בחגים הם עורכים בו שולחן שכלומטעמים וכלים הדורים, רק חבלשתמיד מסביבו ארבעה,זה הכל, אך אביה אמר שבכלללא צריך להזמין אנשים. הוא ראהכבר מספיק בחייו (כבר אבד משפחה)מה חשוב באמת? רק היחד שיש..."
אלא שככל שמתוודעים ליחד המשפחתי, הולך ומתגלה גודל הזוועה. אב עריץ, פוגע מינית בבנותיו, בוגדני לאשתו כרופא עם מטופלותיו ובו בזמן "הטיל על אשתו, להוכיח לו שוב, עד כמה היא אתו" (סונטה 21). ובמקום אחר (סונטה 23), מתוארת דינמיקת הפגיעה של האב במטופלותיו וריצוי האם:
"שוב ושוב הוא מוכרח להכניע, חייבלנסות כל אחת ולזלול עד בחילה,להוכיח שאון החיים שגנבמרוצחיו – עוד אתו, היא ודאי יכולהלהבין, היא הרי מוכרחה להשלים!...אם תביני את זה את כבר לא תתעני!כן, את לא תתעני," היא חוזרת כהד,אבל לא יכולה להפסיק לפחד".
על דיסוציאציה ורמיה עצמית
בבסיס הטראומות הקשות נמצאות דיסוציאציות, הפגיעות הקשות בזרם התודעה שמגינות על הפוגע מעוצמת הטראומה ובו בזמן משאירות חותם ארוך טווח של שבר, ניתוק ובלבול. מבחינה זו, שם הספר - "מה קרה להגר באילת? - נוגע אף הוא בעוצמת הדיסוציאציה. נדמה שכמו הקורא, שיגלה כמה תשובות לשאלה זו, שהאחרונה והמופלאה שבהן בסונטת הסיום, גם הגר הגיבורה מתענה בשאלת ההתרחשות. הדיסוציאציה, זו שמשכיחה את הנפגעת מעצמה, היא גם זו שתמשיך ותרדוף אותה גם לאחר סיום הטראומות. מה קרה שם? מי עשה? למה? כמו תמונת תעתוע שהולכת ומקבלת צורות ורבדים, אנו נעים עם הגר בתנועה מסחררת ומטלטלת של הסתרה וגילוי שלובשים ופושטים צורות לאורך העלילה.
הנה לדוגמה, תיאור לירי מופלא ורב שכבתי של הפגיעה המינית של האב בבתו הגר (סונטה 39):
"... בבקרים היא רואה את גופה ואת מלואהאסון שקרה, אך איננו נקלט.גם הלילה תהיה לעולה3 – אילהשאינה יכולה לקוות לתחליף,אין שום איל או שה, אין שום אל או אלה –אם לא היא, זאת תהיה בודאי סיגלית4.ובהמשך (סונטה 43):"הצלצול המתריע, צופר המזהיר מאויבים:הוא קרב לחדרה! זה האות לפצולהפנימי, לשסוע: החשך הוא שקהמלבש על ראשה, וגופה המנותק".ובהמשך (סונטה 48):"מה יקרה להגר?...אף אחד לא ידע, שהרי היא תחיהכרגיל, כרגיל, עם אותה משפחה,כמו תמיד בלי לדרש, בלי לשאל, בלי למחות –אך עתה היא עוד אי שפצל מהאישהוא היא ולא היא..."
בתיאור מדויק של מי שהיתה בתוך זוועת גילוי העריות, מתארת הכותבת את שפת הדיסוציאציה המבנית שניסח אונו ואן דר הארט (2006), הנפש שמתפצלת לחלקים מתפקדים ונורמליים לכאורה (ANP, Apparently Normal Parts) וחלקים ילדיים שחיים את הטראומה (EP, Emotional Parts). דומה שעל אף שספרות הטראומה העכשווית, תיארה בדייקנות תיאורטית את התופעות, ספק אם שפת הטראומה המינית של העברית המודרנית, פגשה וירטואוזיות מילולית וספרותית שכזו. משחקי מילים מופלאים, רב שכבתיים ועדינים שהולכים ומייצרים דחיסות טראומטית עוצמתית ומטלטלת.
על קשר אנושי מיטיב וחמלה מרפאת
במקביל לקו הטראומטי העוצמתי המלווה את הספר, של דמויות הפוגעות מינית מתוך אדישות, מצו'איזם ישראלי והתקרבנות שואתית, אנו פוגשים קו עלילתי נוסף ומקביל של חסד וחמלה אנושית. כי בצד הפגיעה האנושית, ישנה גם קרבה אנושית מגוננת ואף מרפאת.
לדוגמה, הסונטות העוסקות בהצלתה של הגר מאונס קבוצתי (סונטות 67 – 68):
"הם נטלו לעצמם חתיכות מגופה –נתחים שלקחו וטרפו בבולמוס,בלי ספקות לא חשבו שאולי זה סופה,לא היה שם אחד שיפסיק, שיחוס,אך פתאום נאלצו להרפות: מהיםהתקרבה הסירה שנשאה חניכים,ועמם המפקד שראה ונזעם:"מה קורה?" אז הבינו שהם מסתבכים...הוא עוטף את הגרואוסף איברים, חלקים – חלקיםמתוך גוף מפורק, שום דבר לא נשארמאחה ומחבר. איך ירכיב, איך יקים,איך יזכיר לה לחיות? שתי עיניה פקוחותאך סומות, והרי היא גם בת או אחות".
המפקד, אב טיפוס של דמות המושיע מאסון. האדם שנתקל בהתעללות בזולת חסר ישע ונחלץ לעזרה מתוך אמפתיה בריאה, זו שנוסחה ביהדות במשפט המוכר: "ואהבת לרעך כמוך". בשונה מדמות המושיע של המפקד או דמויות מיטיבות אחרות לאורך העלילה, דמותו המיטיבה של פיטר בן זוגה של הגר, מורכבת יותר. פיטר, אדם שחווה שוב ושוב טראומות נטישה קשות, מציב מול הטראומות והדמויות המקרבנות, עמדה מיטיבה של קשר אנושי מרפא באמצעות חמלה כמעט לא נתפסת. נקודת הפתיחה של הקשר ביניהם וחוסר השוויוניות ביניהם, כמעט ומזמינה פגיעה נוספת. חיילת למודת חיים טראומטיים קשים, לוקחת טרמפ עם פיטר הזר שעוד רגע עוזב את ישראל. אלא שכבר מההתחלה אנו פוגשים דמות גברית אחרת. שבורה וקורבנית, אך בוחרת לעשות שימוש מיטיב בקורבניות. פיטר אינו חייב דבר להגר. הוא פגש אותה למפגש קצר שכלל יחסים מיניים שבסיומם הם נפרדו איש לדרכו. אלא שהגר משתפת בהמשך את פיטר בהריונה שאין לו ביטחון שזה מזרעו, והוא באקט של ריפוי עצמי וחמלה, מאמץ אותה לאישה. לאט, על פני עשרות שנים של קשר מיטיב, סבלני ומסור על גבול הלא אנושי, הוא מצליח להטות את הגר ואלה (הבת שנולדה) אל עבר בריאות נפשית שברירית. עולם אנושי מיטיב, שהולך ומופנם אצל הגר לכדי רגיעה נפשית שברירית. כזו המאפשרת להם שגרה בריאה, אך בו בזמן מאוימת מאימת רוחות העבר.
הנה לדוגמה, עוד סונטה נפלאה (סונטות: 247 - 248) של חמלה וקשר משפחתי מיטיב שכמעט ומשכיח ממנה ומאיתנו הקוראים את זוועות החיים שמתוכם צמחה הגר:
"... והוסיף: "גם הכנתי לך קרפ עם רבה..."והיא שוב לחשה לעצמה – הוא מועךאת לבי, איך אפשר? שום דבר לא נבאבעבר שתגיע לכאן, שום דברלא נבא מציאות יציבה להגר.אך עכשיו היא יודעת שכן, שאפשרסתם לחיות בשלוה..."עד שבאת, האבדןלא נתן לי מנוח," אמר והצית בה מין זיק לא מוכר: עדינות וחמלהשבקעה מתוכה והלכה וצמחה".
סיום: מה קרה להגר באילת או האם ניתן להחלים מטראומות מיניות קשות?
בבסיס כל טיפול נפשי בטראומות קשות, נמצאת השאלה: האם ועד כמה ניתן להחלים מהן? האם ניתן לאחות את השבר הבסיסי? השבר הפנימי של הנפש והשבר החיצוני עם העולם האנושי? האם קללת הטראומות והקורבניות תמשיך על פני רצף הדורות? הספר אינו חדל להפתיע בתשובות מטלטלות שהוא נותן לאורכו. תשובות שמשלבות בערבוביה אור וחושך, פגיעות הופכות קרביים בצד חמלה אנושית מופלאה ומרפאת. לאורך התנועה הספירלית של הספר ניתנות לכך מספר תשובות שהמרגשת בהן היא אולי סונטת הסיום. זו היא סיבה נוספת לקרוא את הספר עד תום - יצירה ספרותית ישראלית נדירה ועוצמתית, והישג ספרותי ופסיכולוגי נדיר. ואולי כתיבתה על ידי נפגעת גילוי עריות בעצמה והקדשתה לנכדתה, מהווה אף היא תשובה נוספת וחזקה מכולן.
הערות
- פטר, בשמו המוקדם, שם שמרמז גם על דמות האב בלטינית, Pater, זה שיהיה בן זוגה של הגר אך לא פחות דמות אב מיטיב, וגם על תלמידו של ישו, פטרוס, זה שיקבל לידיו את "מפתחות מלכות שמים". ואולי אין זה מקרי שחלק מתשובת הכותבת לחמלה אפשרית, נמצאת בלונדון ובדמות בעלת סממנים נוצריים. עוד דוגמא לשיח ספרותי עשיר רב שכבתי.
- ראו לדוגמה, ראיון שנערך עימה לאחרונה: https://www.ynet.co.il/laisha/article/bjmfq11kaa
- רמז מובהק לסיפור מהופך של עקידת יצחק.
- אחותה של הגר.
- וראו גם את הצו הקטיגורי של קאנט: עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי, קאנט, 1933.
מקורות
עופרה עופר אורן (2023), מה קרה להגר באילת?, כנרת זמורה דביר.
עמנואל קאנט (1933), הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות, עמ' 77-78, ירושלים: מאגנס.
van der Hart, O., Nijenhuis, E. R. S., & Steele, K. (2006). The haunted self: Structural dissociation and the treatment of chronic traumatization. W W Norton & Co.
