מהתמודדות לפוסט-טראומה: נח, גיבור טרגי
דני שטיינברג
נח, הוא הדמות המרכזית בסיפור המבול, המסופר בארבעה פרקים בספר בראשית – פרק ו' עד פרק ט'. נח נבחר להוביל משימה קשה ומורכבת: לבנות תיבה שבתוכה הוא ומשפחתו ישרדו את הרס העולם. הסיפור מתאר בתחילה התמודדות מוצלחת, והשלמת כל המטלות להצלחת המשימה, ומסתיים בקריסה של הגיבור. תיאור זה, מבטא מהלך אופייני של התמודדות המגייסת את כל המשאבים הפנימיים וכוחות האגו של אדם במשימה, כשנקודת הקריסה היא רגע סיום המשימה. בנקודה זו כל "הגיוס הפנימי" כבר לא רלוונטי למשימה הבאה, וללא עיבוד והכנה לתפקיד הבא, אדם נמצא בסכנה של כניסה למצב פוסט-טראומטי, עם פגיעה בתפקוד ובחוויה הרגשית הכוללת. עיבוד האבל או הטראומה הוא המפתח ליכולת לשרוד את הטלטלה הפנימית ולחזור לתפקוד ולשגרה.
תחילה אתאר את הסיפור המקראי, ולאחר מכן ננסה לראות הקבלות לתהליך קריסה בתום התמודדות מאומצת ומוצלחת. רוב פרשני המקרא רואים בסיפור של נח כישלון, אי יכולת והתמוטטות. המשבר אחרי המבול לא זוכה לאמפתיה והבנת החוויה הטראומטית הכמעט בלתי אנושית שעובר נח, אלא כאכזבה מאדם שאמור היה להנהיג וכשל.
הרקע לסיפור המבול הוא התנהגות לא מוסרית והתנהגות מושחתת של תושבי העולם ועל כן לא היה מנוס, מבחינת אלוהים, אלא להשמיד את האנושות, למעט נח ומשפחתו, משפחה צדיקה שזכתה להיות המשפחה הראשונה של האנושות החדשה. לצורך מטרה זו, אלוהים מצווה על נח לבנות את תיבה. בניית התיבה ארכה 120 שנים, על מנת לאפשר לכל יושבי הארץ להבין את מה שצפוי אם לא יחזרו בתשובה. לא היה אדם שביקש להצטרף או שחזר בתשובה. אז נכנס נח עם משפחתו ועם חיות רבות מכל המינים אל התיבה, והחל המבול שבעקבותיו לא נשאר אף אדם או חיה בחיים. הסיפור עד כאן (פרקים ו' עד ח') מציג את כל ההֵעַרכות של נח לקראת המבול, כמדגים את ההתמודדות עם המשימה הצפויה.
אתאר שלושה שלבים במהלך ההתמודדות של נח עם המשימה שקיבל:
- שלב ההכנות לקראת המשימה.
- שלב ההתמודדות עם המשימה.
- סיום המשימה וחזרה לחיי השגרה שקדמו למשימה.
ואכן, נח פועל על פי הכללים המתאימים בבואו להתמודד עם המשבר הצפוי, שהם המבול והרס העולם.
נח פועל לפי שני כללים, והם שמסייעים לו בהצלחת התהליך: הוא מבין ומקבל את העובדה שמשבר בפתח – הוא אינו מכחיש ואינו מתכחש לחומרת המצב ופועל בדיוק כפי שנדרש. כמו כן, הוא נצמד להוראות ובונה את התיבה בדיוק כפי שהוגדר מראש. הוא מקבל את כל מה שנדרש, ולא מטיל ספק בכלל. אחרים בסביבתו לא האמינו ולא צלחו את המשבר.
נח ללא ספק עובר משבר נפשי משמעותי. הוא יוצא מאיזון מכיון שהמבול הוא אירוע שמשנה את חייו לחלוטין. קיים לחץ עצום לצד דרישה להתמודד. והאירוע הוא בהחלט מסוכן ומאיים. וכך זה רק מתחיל...איננו יודעים מה עבר עליו במהלך כל התקופה בה שהה בתוך התיבה יחד עם משפחתו. השערת עבודה "מציאותית" היא שהמסע היה כרוך במפגש עם חוויות טראומטיות מאוד לא פשוטות שנמשכו כאמור כשנה. על בסיס מה ההנחה?
בואו נבדוק מה עבר על נח במהלך שנת המבול - 40 ימים של גשמי המבול ותקופת שהייה בתיבה עד שמפלס מי המבול ירד. במשך שנה מצאו עצמם נח ומשפחתו סגורים בתוך תיבה, כמו בשבי. בספרות מתוארת חשיפה לאירוע יחידני אך ממושך ורב עוצמה כגון שבי כמקור ודאי לפוסט-טראומה (Schottenbauer and al, 2008). מקום סגור ודי חשוך מכיוון שלא היה אור כלל בתוך התיבה (במדרש מתואר שדיירי התיבה נאלצו להסתפק באור שהפיקו אבנים יקרות שהיו בה). הפסוק הבא מתאר חוויה טראומטית "וימח את כל היקום... וישאר אך נח". הידיעה שכל העולם מת במבול (!) ומשפחתו של נח הם השריד האחרון לכלל האנושות בהחלט מהווים מחשבה מטרידה. במסע נח ושאר המשפחה כנראה איבדו תחושת זמן, ויש גם הטוענים שחל עליהם איסור לקיים יחסי מין - בכניסה לתיבה נאמר "ויבא נח, ובניו" כלומר, עפ"י רש"י, הנשים והגברים בנפרד (ידין, 1958). אין ספק שנח ומשפחתו סבלו מצוקה וקושי עצום במהלך המסע.
לאחר ירידת מפלס השיטפונות נח ומשפחתו, יחד עם בעלי החיים, יוצאים מהתיבה. הם ניצבים בפני משימה מרתיעה - לבנות מחדש את חייהם ואת העולם הסובב אותם. תקופת החלמה זו ללא ספק הייתה מלאה באתגרים ובסערה רגשית, כשהם נאבקים עם אובדן העולם שהכירו פעם והאחריות להתחיל מחדש.
עבור נח עצמו, הטראומה של עדות להרס האנושות, פרט למשפחתו ולבעלי החיים, הייתה עצומה. בצאתם הם ראו את מראות העולם ההרוס, מראות של האנושות שנכחדה. נח עזב עולם פורח ומשגשג וכשהוא יוצא מן התיבה, הוא פוגש עולם חרב, שומם, מת. הניתוק שאפשר לו במשך שנה לא לחוות את מה שמתרחש מחוץ לתיבה, מפסיק לשמש לו כהגנה מפני האימה. "כולנו התאבלנו, מתאבלים עכשיו, ונתאבל גם בעתיד: זהו המצב של בן האנוש...כאשר האבל הוא רע, במקרים בהם הוא גורם לקשיי הסתגלות ולסימפטומים, זה לרוב בעקבות אובדן חלק או איבר חשוב ובעל ערך לאדם, כמו רגל או זרוע, או הגורל וההצלחה שלו" (Akhatar,2001).
על מצבו הנפשי של נח מסופר במדרש ש"היה מתיירא לצאת מהתיבה שמא יביא הקב"ה מבול אחר על העולם" (ארזי, 2006). תיאור זה מתאר חרדה ומחשבה פרנואידית, שמא הפורענות לא הסתיימה. דרך חשיבה זו אופיינית לנפגע טראומה החושש שהטראומה תחזור ותופיע שוב (פוסט טראומה היא חזרתה של הטראומה בחוויה הפנימית).
פרק ט' הוא הפרק שמספר את המאורעות לאחר תום המבול. הפרק נוגע בשלושה נושאים:
- הברכה והציווי ל"פרו ורבו" לצד איסורים שנוגעים לרצח חיות ובני אדם.
- הברית של ה' עם האנושות, עם כל עולם החי ועם הארץ. כחלק מההסכם, ה' לא יביא עוד מבול על הארץ. לא יהיו עוד ניסיונות להכחיד את האנושות. הקשת שבענן תהיה זכרון לברית הזו.
- סיפור הכרם שנוטע נח, השכרות והקללה שהטיל על בנו, חם.1
החלק הראשון שולח את נח חזרה לשגרת החיים – הרחבת המשפחה והנחיות חדשות בהקשר לתזונה (תום עידן הטבעונות). החלק השני הוא ההבטחה של ה' לא להחריב שוב את העולם. בצד ההבטחה הוא מציע סימן שיזכיר, הקשת, שהעולם לא ייהרס שוב במבול. החלק האחרון הוא תיאור הקריסה של נח.
אפשרות להגדרת טראומה: טראומה היא חוויה רגשית מכאיבה העלולה לגרום נזק ממשי ומתמשך לתפקודו הנפשי של האדם ולהתפתחותו. אירועים טראומטיים הם מצבים יוצאי דופן של חוסר אונים, מצוקה ופורענות שהאדם חווה אותם ישירות, עֵד להם, או שומע עליהם, ואשר מסכנים את שלמותו הנפשית של אותו אדם. חשיפה של אנשים לאירועים קשים שונים, בהם יש סיכון לחייהם או סיכון לחיי אחרים מהווה מצב שעלול להתפתח בנפשם חוויה טראומטית (וילסון, 1996). דוגמה לאירועים הנחשבים לטראומטיים הם: אסון טבע ומצבי לחץ הקשורים במלחמה או שבי. טראומה יכולה להופיע בעקבות אירוע בודד, סדרת אירועים, או תקופה מסוימת בחיים הנושאת אופי טראומטי מתמשך. ICD-11 (2019) הכניס לראשונה את האבחנה של קומפלקס פוסט-טראומה (CPTSD). הקריטריונים – חשיפה לאירועים טראומטיים לאורך זמן מהם בלתי אפשרי היה להימלט או קשה ביותר להימלט לצד סימני פוסט טראומה וכן, קיומן של בעיות בוויסות רגשי, תחושת אשמה, עליבות, חוסר אונים וחוסר ערך בהקשר לטראומה, וקושי ליצור יחסים קרובים ולשמר אותם. נראה שנח היה עומד בקריטריונים הללו.
בניסיון להבין את האפשרות של השפעת הטראומה ניתן להבין את המפגש של הנפש עם הגורם הטראומטי כמו המפגש של המערכת החיסונית שלנו עם וירוס או טפיל תוקף. המערכת החיסונית בגוף שלנו אחראית לאתר, להשמיד ולתעד גורמים זרים שפולשים לגופנו (חיידקים, וירוסים ושאר טפילים). לעיתים המערכת החיסונית חזקה מספיק על מנת להתגבר על הפולש. במצב כזה לא מתרחשת פגיעה. לעיתים הפולש "מתיישב" בגוף, לא פוגע באופן ישיר, אבל "מאיים" לפרוץ אל תוך הגוף (טפיל). בנסיבות מסוימות הטפיל "מתעורר" לחיים ומתחיל לפגוע בגוף. במצב בו הוירוס או הטפיל "מנצחים" את המערכת החלשה, שחסרה את היכולת להתמודד - הגוף קורס.
נח מקבל על עצמו משימה כבדה, הדורשת מאמץ, וסיבולת נפשית. מראש נאמר שהוא נועד לשאת על גבו משא כבד: "ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהוה".2 תפקידו של נח יהיה לנחם ולהכיל את העצב שעומד ליפול על משפחתו.
את המשבר שפוקד את נח לאחר היציאה מהתיבה, ניתן להבין כהתנהגות פוסט-טראומטית (אלכוהוליזם, חוסר תפקוד, דיכאון, זעם). פוסט, היא הניסיון לתאר חוויה נפשית המתפתחת זמן מה אחרי האירוע הקשה, לעיתים לאחר זמן ממושך בו החוויה אינה קיימת במחשבות, בתודעה ולא מתבטאת בסימפטומים נפשיים (שטיינר, 1996).
אנשים שמפתחים פוסט-טראומה מתארים שבר המתרחש בחייהם. השבר עלול לפגוע במספר מרחבי חיים: בתפקוד, בתעסוקה, בקשרים החברתיים, ביחסים בזוגיות ובמשפחה. הנפש מגיבה לכך שהאירוע שצף ועולה בתודעה מפר את האיזון שבו האדם חי עד אז.
ישנם שני שלבים במשבר שנח ומשפחתו חווים – הוא נערך היטב לשלב המבול, אבל לא היה ערוך להתמודדות המתמשכת לאחר מכן, ובוודאי לא לשלב בו מתחיל השיקום. ההבנה שלי היא שקיימת התמודדות עם המשבר האקוטי, וקיימת גם התמודדות מתמשכת עם המצב החדש שנרקם ונוצר. המשפחה צריכה להיערך למשבר ולאחר שהמשבר חולף, לעיתים יש התמודדות עם הטראומה שהמשפחה עברה, ונדרשת עבודה רבה של ליווי, התמודדות ובנייה לאורך זמן ארוך מאוד. אפשרות נוספת להבנת המשבר שנח חווה הוא דרך מושג שטבע פרויד (1916), והוא התפרקות בעקבות הצלחה. פרויד טוען במאמר זה שאנשים עלולים להתפרק נפשית ברגע המימוש של משאלת חיים מיוחלת.3 קשה להם, כותב פרויד, לשאת את רגשות האושר והסיפוק שהם מרגישים עם השגת המטרה, אותה מטרה שבאופן פרדוקסלי השקיעו וחפצו בה בכל מאודם. במצב זה עלול להתפתח דיכאון, ולעיתים גם התנהגות הרסנית שתחריב את ההישג הנכסף.
נח לא ערוך למצב אליו הוא מגיע בתום המבול. הגישה לאובדן חסומה לעתים קרובות, מסיבות שונות: ראשית, כלל לא ברור מה אבד מכיוון שהאובדן אינו מוחשי וסופי (כמו במקרה מוות). מצב זה יוצר אצל הפוסט-טראומטי חרדה ובלבול ביחס לחוויית האובדן שהוא חש וביחס לאפשרות לחלוק אותה עם אחרים. הקונפליקט שנח חווה הוא פרדוקסלי: הוא ניצל ממוות, נבחר עם משפחתו להמשיך ולהצמיח את האנושות, ומקבל תנאים לאפשרות הזו. מנגד, הוא עלול לחוש אשמה, פחד וחרדה מהבאות, ויצירתה של חווית עצמי מרוקנת. המפגש עם המציאות הנוראית גובה את המחיר. ללא תהליך ממשי של התאבלות, הטראומה ונזקיה, יקבלו קיום כמעט אוטונומי באישיותו של הנפגע, ובכך תורמים לכרוניזציה האופיינית כל כך להפרעה הפוסט-טראומטית (כהן וחב', 2009). ניתן לשער שנח, כמו נפגעי טראומה רבים, נכנס למצב של אבל לא פתור שממשיך להתקיים בנפשו. הדגש על נטיעת כרם לשם ייצור יין (דבר שכמובן דורש תהליך ארוך) מעיד על האלכוהוליזם של נח, כדרך לא יעילה להתמודד עם הצער והכאב שמלווים אותו. האמונה ש"צריך להמשיך הלאה" כדרך להתמודדות מוצלחת עם משברי חיים מותירה חווית צער ואבל, ומייצרת הכנה ל"טפיל" שעלול להוביל לפוסט-טראומה. התפיסה המקובלת בקרב פרשני סיפור נח הוא שנח כשל בלקיחת תפקיד המנהיג.
מירב סויסה (2018) מסבירה מדוע אברהם נבחר להיות מייסד עם ישראל ולא נח - נח הוא בעל אישיות יוצאת דופן, בעל תכונות נעלות (צדיק), אבל הוא לא מצליח להנחיל את דרכו לצאצאיו. הדרך של נח להתמודד עם הרוע שבעולם היא בהתכנסות פנימה – בכניסה אל התיבה "עד יעבור זעם". הוא לא מנסה להשפיע, לתקן, והוא אף לא מנסה להיות חלק מהעולם אותו יש לתקן, אלא הוא מתנתק ממנו, על מנת להקים עולם חדש. אברהם, לא רק שאינו מתנתק מן העולם הזה אלא הוא שותף בו בתחומים רבים ומגוונים: הוא נודד בעולם, הוא נלחם, הוא חופר בארות, הוא בעל רכוש, הוא סוחר קרקעות, הוא בעל קשרים עם מלכים, ועוד. אין שום חמלה או הבנה של עוצמת הטראומה. נח מגלה חולשת אגו, קריסה, ניסיון הגנתי לא להתפרק, ומתכנס אל תוך עולמו הפנימי, בורח מהעולם. התנהגותו של נח זוכה לביקורת נוקבת מפרשנים רבים. פרנקל (2018) מוסיף שנח אינו מחפש אתגרים כלל, הוא עסוק רק בהישרדות שלו. הוא לא שאפתן כמו אברהם... "גישתו הפסיבית של נח עם אי יכולתו לשנות ולשפר היא הסיבה שהוא לא אביו של העם הנבחר" (פרנקל, 2018). תיאור נוסף – "נח, כשמו כן הוא, איש טוב ונח. הפרופיל האישיותי של נח נעדר עמוד שדרה, איתן וחזק. הוא אדם חלש ותלותי. הוא זקוק כל הזמן לתמיכה – "צריך סעד לתומכו" ".
ההעדפה להדחקה מושפעת כנראה מתרבות שמספקת חיזוקים להתמודדות המאפשרת חזרה לחיים (דהיינו – לתפקוד), מתוך חשש ש"כניעה" לכאב ולאבל עלולה להוביל לכאב כרוני חמור יותר, ולאובדן היכולת של החברה להגן על עצמה. בשנים הראשונות לאחר השואה, היחס לניצולים היה של בוז, העמדה התרבותית מצד החברה הישראלית, מגנה את החולשה של שורדי השואה, מנסה למחוק את הטראומה, ומעדיפה להאדיר את ישראל החדשה, החזקה, האמיצה, את דמות הלוחם המסוגל לעמוד מול כל צבאות ערב ולא כ"צאן המובל לטבח" - כל אלה הולידו יחס מורכב כלפי הניצולים. חיים גורי (1962), הצבר הפלמ"חניק, מנסה להתמודד בסקירה של משפט אייכמן עם השפלת בני עמו בשואה באמצעות טיעונים הגנתיים שונים. הוא מציג הסברים שונים לעובדה שהיהודים לא מרדו, ומנסה להבליט צורות שונות של התנגדות יהודית. מתוך אותו הלך רוח קולקטיבי של "להמשיך הלאה" ו"להיות חזק". יתכן שהנפגעים עצמם, במקרים רבים, עושים בחירה (מודעת או לא מודעת) בין הישרדות (הכוללת הכחשה של הכאב והאבל) לבין התחברות לכאב, עם הסיכון, אך גם הסיכוי להמשך צמיחה והתפתחות.
הציפיה היא להמשך התמודדות, לתפקוד ו"להמשיך הלאה". נח נתפס כאדם חלש ולא כאדם פגוע, מוחלש, הזקוק לתהליך שיקום, טיפול ועיבוד הטראומה. כמו שורד שואה שלא מתאים להנהיג את האומה המתגבשת.
לסיכום, קורות נח מלמדים על התמודדות עם משימה מורכבת, קשה ובעלת אלמנטים שעלולים להביא למצב משברי וטראומה מתוך מפגש עם תכנים רגשיים מעוררי אימה וחרדה. בתום ההתמודדות המוצלחת, ללא ליווי ועיבוד מתאים של החוויות שלו במהלך המשימה, הוא חווה משבר נפשי ומפתח, ככל הנראה, סימפטומים טראומטיים כגון שימוש באלכוהול, דיכאון, חרדה וזעם. ההתייחסות של הפרשנים הייתה שמדובר באדם חלש, שלא היה מסוגל לשאת את כובד התפקיד. יש כאן מקבילה ליחס שזוכים לו מעת לעת שורדי מצבים טראומטיים, יחס שמלווה באי אמון, בחוסר הערכה כלפי החולשה שהם מפגינים, ואכזבה מאי יכולתם להתמודד.
הערות
- ספר בראשית, פרק ט', פסוקים כ'–כ"ז.
- בראשית פרק ה פסוק כט.
- מעניינת התזה של איתי קגן, לפיה חטאו של חם היה שניצל את שכרותו של נח ושכב עם אימו, אשת נח, והסיבה שכנען נענש קשות היה שהוא תוצר של אותו משכב אסור. ויש עוד חוקרים שסברו כך. (Basset, 1971).
מקורות
ספר היובלות, פרק ד, פסוק כח.
ארזי, א. (2006). נח לאחר המבול היבטים פסיכולוגיים. עיונים בפסיכולוגיה, פסיכותרפיה ויהדות (נפש ישראל, תשס"ח). עמ' 78-86.
גורי, ח. (1953). מול תא הזכוכית. משפט ירושלים, הקיבוץ המאוחד. תל-אביב.
ידין, י. (1958). המגילות הגנוזות ממדבר יהודה. חלק רביעי, מגילה חיצונית ל'בראשית', עמ' 183-182. הוצאת שוקן.
כהן, מ', פראשה, א' ומרכוס - רימרצ'וק, נ'. (2009). האבל שלא נעשה: הסיפור שאינו נגמר של פוסט-טראומה. פסיכולוגיה עברית.
סויסה, מ. (2008). בין אברהם לנח – פרשת נח. פורום המדרשות התורניות לבנות. https://hamidrashot.org.il/.
פרנקל, ד. (2018). בין נח לאברהם: מנהיגות ברוח פרשת נח. מרכז הידע והמחקר. מכון שכטר ללימודי יהדות. https://schechter.ac.il/.
קגן, א. (2017). ארור כנען – מה היה חטאו של חם בן נח. מעגלים, י', תשע"ז 129-139.
שטיינר, ג'. (1993). מסתורים נפשיים: ארגונים פתולוגיים במטופלים פסיכוטיים, נוירוטיים וגבוליים. הוצאת תולעת ספרים. פרק 1, עמ' 29 – 44.
Akhatar, S. [2001]. Three Faces of Mourning - Melancholia, Manic Defense and Moving On. Northvale, NJ: Jason Aronson.
F.W. Bassett, “Noah's Nakedness and the Curse of Cannan, a Case of: Incest?”. Vetus Testamentum, 21:2 (1971), pp. 232–237; E.C. Martin, Incest and Inner Biblical. Exegesis, PhD Dissertation, Ann Arbor, 2009.
Freud. S. (1916). Some character-types met with in psycho-analytic work. SE, 14: 309—333
Schottenbauer, M.A., Glass, R.G., Arnkoff, D.B., & Gray, S.H. (2008). "Contributions of psychodynamic approaches to treatment of PTSD and trauma: A review of the empirical treatment and psychology literature". Psychiatry Research. (71(1)), 13-34.
World Health Organization. (2019). International statistical classification of diseases and related health problems. (11th ed.)
Wilson, J.P. [2006]. The posttraumatic-self: Restoring meaning and wholeness to personality. Taylor & Francies Group. LLC.
