מה בין פתח תקווה (העיר), חמלה עצמית, ותמיכה במורות בעת הנוכחית?
שמרית תלרז כהן
בשנת 2010, עברתי להתגורר בעיר פתח תקווה, לצורך סיום ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית במרפאת משרד הבריאות, הידועה בכינויה "אחד העם". מרפאה זו שוכנת באותו מקום משנת 1933 ולא שופצה רבות מאז הקמתה. בפתח המבנה ניצב לו שלט נחושת, המספר על ההיסטוריה של הבניין מימי הקמתו בזמן המנדט הבריטי, ועל הסליק שהוטמן בו על ידי כוחות "ההגנה". מצד אחד, פתח תקווה היא עיר שההיסטוריה שלה עשירה ומרתקת, כזו שהמתבונן יכול להבחין בה בכל רגע ומכל פינה; מצד שני, הבנייה של העיר נעדרת רוך או יופי, השמים שלה מלאים בבניינים זהים ומשמימים הבולעים את האור הטבעי בסביבה ואת שמחת החיים של המתבונן.
שפר מזלי לעבוד בשנים האחרונות במקום עבודה נאה ומזמין מאין כמוהו, מכללה לחינוך המשתרעת בין שדות תות ירוקים באזור השרון. כבר בכביש העפר המתפתל אל המכללה, אני שמה לב למצב הרוח שלי, לאופן בו הוא משתנה, מתרומם. אני מנצלת את ההתקדמות האיטית בפקקים לקראת שער הכניסה היחידי להתבוננות בשדות הרחבים ובנוף הפתוח, ומהרהרת במחזור החיים של שדות התות. הקמפוס שופע במדשאות רחבות ופינות קסומות בהן ניתן לשבת על ספסל ולתרגל מדיטציה. תרגול זה מתבצע בינות לענפים משתרגים השייכים לעצים רבי גוונים ועתירי קומה, אשר גילם וותיק יותר מגיל המדינה.
כאשר אני נדרשת לעבור מכיתה לכיתה, או צריכה למלא משימה אחרת הקשורה לתפקידי, אני יוצאת לסיבוב בקמפוס, נהנית לשמוע את ציוץ הציפורים ולהתבונן בפרחי העונה. בשבוע האחרון, בדרכי למשרד, שמתי לב לשלושה פועלים המחפשים את דרכם. הם נראו אובדי עצות, עייפים ומבולבלים. התלבטתי לשבריר שניה. האם לפנות אליהם? האם זה בטוח לאישה במדינת ישראל של ימינו לפנות לחבורת גברים שאינה מכירה?
בכל זאת פניתי. "אתם נראים קצת אבודים, אפשר לעזור לכם?" "אנחנו מחפשים כבר שעה את השוחות להתקנת סיב אופטי, תוכלי לעזור לנו"? איני יודעת לזהות סיב אופטי, ואיני מבינה למה הם מתכוונים ב"שוחה", אבל שיחה טלפונית קצרה לאחראי על כך במכללה פתרה את הבעיה ושחררה את הפועלים להמשך יומם העמוס.
האם זו חמלה? אותה הרגשה הנובטת במעמקי החזה של צער והשתתפות בכאב של האחר, יחד עם הדחף לפעול מיד, לעזור ולהקל עליו. כמה לא נעים להרגיש שאת מחפשת מחט בערימה של שחת. כמה מרגיז להיות תקוע במשך שעות על משימה שהיתה אמורה להיות פשוטה ולחזור הביתה עצבניים ומותשים. איזה יופי שיכולתי להושיט יד. אירוע קטן, לא כל כך משמעותי. שהרחיב את ליבי.
חמלה, אם כן, מתוארת באחת מהגדרותיה הפורמליות כמודעות עמוקה ואהדה לסבל של האחר, יחד עם רצון להקל על הסבל הזה (Mascaro et al., 2020). חמלה כרוכה ביכולת להבין ולחלוק את רגשותיהם של אחרים, להראות טוב לב, אמפתיה ודאגה אמיתית לשלומם. חמלה אינה מקבילה לרחמים; היא אינה אותה צביטה בחזה, המלווה באשמה והתרחקות מהירה, המתרחשת כאשר אנחנו רואים קבצן שרוע על המדרכה בתחנה המרכזית בפתח תקווה ומשתדלים להמנע מקשר עין. חמלה מהווה גורם מרכזי בהנעה פנימית של אנשים, והיא מובילה לנקיטת פעולות חיוביות כדי לעזור ולתמוך באחרים בזמנים של קושי או צורך (Steindl et al., 2021). חמלה נחשבת לעתים קרובות להיבט בסיסי של טוב לב אנושי והיא חיונית בטיפוח קשר והבנה בין יחידים וקהילות.
בשני העשורים האחרונים התרחבה החשיבה התיאורטית ועמה והמחקר באשר לחמלה וליישומיה במערכת החינוך (Jazaieri, 2018). אחת החוקרות הבולטות בתחום היא כריסטין נף (Kristin neff), פסיכולוגית וחוקרת אמריקאית, אשר החלה לתרגל מדיטציה בעקבות משברים קשים שעברה בחייה האישיים. נף למדה לעומק את החשיבה הבודהיסטית על חמלה והאופן בו מדיטציה היא אחת הדרכים לטפחה בחיי היום יום, ותרגמה את מערכת המושגים והפרקטיקות למונחים מערביים, פשוטים יותר ליישום ולתרגול. אחד הדברים אשר עניינו את נף במחקר הינו השיפוטיות העצמית והשפעותיה השליליות על רווחה נפשית ותפקוד פסיכולוגי (Neff et al., 2007). התרבות המערבית וגם מערכת החינוך המערבית ברובה, מדגישות לעיתים חזון חינוכי הכולל תוצאות מדידות, תרומה לשוק העבודה, והישגים מוחשיים. המשמעות היא רדיפה בלתי פוסקת אחר הצלחות ודחייה של פגמים, כישלונות וטעויות. נף מתייחסת לגביע הקדוש של "הערכה עצמית", אותה תחושה חמקמקה שאנחנו שווים ומוצלחים, הנבנית בעקבות משובים מחמיאים מהסביבה, כאל מלכודת דבש. היא מראה בסדרת מחקרים כי רדיפה אחרי הצלחות והלקאה עצמית על טעויות וכישלונות אינה באמת מובילה לשיפור ברווחה, בשביעות הרצון, בבריאות הנפשית, ואף לא בהישגים עצמם.
נף מציעה לנו להיות החברה התומכת, הלב האוהב, של עצמנו. חמלה עצמית כפרקטיקה מורכבת משלושה מרכיבים (Neff et al., 2021). המרכיב הראשון הוא ההכרה באוניברסליות של החוויות האנושיות, היכולת של הפרט לראות שאחרים עוברים קשיים דומים למה שהוא עובר. המרכיב השני הינו קשיבות או מיינדפולנס בשמה המוכר יותר. הכוונה ליכולת להתבונן פנימה ולתת מקום לרגשות הכואבים: לזהות אותם, לקבל אותם ולהבין אותם. המרכיב השלישי הוא טוב לב (kindness). הכוונה להפניה אקטיבית של טוב לב כלפי העצמי. זהו יחס סלחני, רך, מבין, מקבל ואוהד, יחס מנחם כלפי העצמי.
את אותו יחס מיטיב, מקל ואנושי הזה יש להפנות אל עצמנו, המורות.ים, המחנכות.ים, המנהלות.ים ותומכות.ים ההוראה. כל מורה היא דמות כל כך מרכזית, שכן מורים הם המבוגרים המשמעותיים ביותר, מלבד ההורים, שילדי הכיתה פוגשים. כדי לתפקד באופן טוב דיו כל מורה זקוקה למערך עצום של כישורים, קוגניטיביים, בין אישיים ורגשיים, אל מול מגוון המשימות המונחות על כתפיה. מול הצרכים הללו, חישבו כמה מאתגר להיות מורה בישראל של ימינו. אמנם, אחרי קו השבר של השביעי באוקטובר, אנחנו מסתכלים כמעט על כל אירוע בעבר כאילו הגיע מגלקסיה רחוקה, אך לא קשה להזכר בקמפיין של הסתדרות המורים אשר המחיש את המורכבות הרבה בתפקיד המורה. השכר הנמוך, התנאים המייגעים, ומעל לכל, חוסר בהערכה, הבנה, אמפתיה, ואף חמלה מצד הציבור.
בפועל, מול כובד המשימה ומול הקשיים האובייקטיביים, מורה כמעט לא יכולה להעביר יום לימודים ואפילו שעת לימודים בלי לעשות טעויות, בלי לפספס, ובלי להתחרט. יתרה מכך, העומס הרגשי והפיזי על המורה רק גדל סביב תקופת הקורונה והמתיחות הביטחונית הגוברת (Fray et al., 2023). מורות רבות חוות ריבוי של צרכים וקשיים אצל ילדים בשנים האחרונות, המעמיס על הצוות החינוכי אף יותר מבעבר, אך התמיכה, ההבנה, האמפתיה, והחמלה כלפי המורה, לא גדלו באותו קצב.
אל מול הקשיים האינהרנטיים האלו, יש מקום להשתמש במרכיבי החמלה העצמית בעבודת ההוראה. מבחינת מרכיב האוניברסליות, מורה אשר מרגישה נבוכה כי הרימה את הקול על תלמיד, אינה לבד. כל אחד מהאנשים והמורות.ים, מצא את עצמו מדי פעם במקום הזה. כל התנהגות, רגש וחוויה הם חלק מהחוויה האנושית שהיא אף פעם לא מושלמת ותמיד כוללת פגמים. מבחינת מרכיב הקשיבות, מורה שחווה כאב יכולה להפנות קשב לתחושות של עצמה, לומר לעצמה במפורש: כמה תסכול יש כרגע בתוכי, כמו הר געש העומד להתפרץ. זה מה שאני מרגישה כרגע, ואפשר להבין את זה. אם מחברים את היבט הקשיבות להיבט האוניברסליות, המורה יכולה להזכיר לעצמה שכל מורה במצבה הייתה מרגישה עצבנית ומתוסכלת – קשה לעמוד על הרגליים משמונה בבוקר ללא הפסקה אמיתית, קשה למלא כל כך הרבה תפקידים על רקע המחסור בנשות חינוך. ובימינו אנו - כל מורה, אשר הבן שלה נמצא בעזה כבר חודשיים היתה מרגישה לפעמים שהלב שלה כבר עולה על גדותיו ושסף התסכול שלה נחצה מזמן. מבחינת ההיבט השלישי של חמלה עצמית, טוב לב, אותה מורה יכולה להגיד לעצמה: יקרה שלי, כמה קשה לך עכשיו. כמה לא פשוט להתמודד עם כל מה שאת מתמודדת, הלוואי ויוקל לך.
חמלה וחמלה עצמית הן איכויות הניתנות לפיתוח על ידי תרגול. ניתן ליצור "מנטרה" פשוטה, המורכבת משלושת ההיבטים של חמלה עצמית שתוארו, ולחזור עליה במצבים של קושי ומכאוב. במילים שלי, אלו עשויות להיות מנטרות מתאימות: "זה נורמלי להרגיש ככה" (הכרה באנושיות), "הרגשות שלך כואבים מאוד עכשיו" (מיינדפולנס) ו"אני מאחלת לך רק טוב, שתדעי אושר ושמחה" (אדיבות). עם זאת, כפי שקשה להכנס לכושר גופני בלי קבוצת ריצה ובלי חלון פנוי בלו''ז השבועי, כך קשה לצאת לבד למסע של טיפוח חמלה עצמית. אפשר וכדאי ליזום תרגול של חמלה עצמית במסגרת יום הלימודים. למעשה, תרגול חמלה עצמית שהמורה מבצעת עשוי לתרום להתפתחותם ורווחתם של תלמידים יותר מאשר עוד רבע שיעור מתמטיקה, ואף לשפר את הישגיהם הלימודיים (Estrada et al., 2021). מורה עם חמלה עצמית מצליחה יותר להפנות חמלה לתלמידים, ומחקרים רבים מראים כי תלמידים לומדים ביעילות רבה יותר כשיש להם קשר קרוב ובטוח עם המורה. כדאי לאפשר לצוותים חינוכיים מסגרת קבועה לתרגול מדיטציה מבוססת חמלה, במסגרת קבוצתית. קבוצות תרגול קבועה תוכל להוות קבוצת תמיכה אשר תחזק ותתמוך ביישום חמלה עצמית על ידי כל אחת מהחברות בה. נכון לזמן כתיבת מאמר זה, אנו עדיין מתמודדים עם קשיים עצומים במדינה המשפיעים על מערכת החינוך, וסוף הדרך עוד רחוק מאיתנו. כדאי להיות טובים, רכים, ואוהבים לעצמנו במסע.
מקורות
Estrada, M., Monferrer, D., Rodríguez, A., & Moliner, M. Á. (2021). Does emotional intelligence influence academic performance? The role of compassion and engagement in education for sustainable development. Sustainability (Switzerland), 13(4), 1–18. https://doi.org/10.3390/su13041721
Fray, L., Jaremus, F., Gore, J., Miller, A., & Harris, J. (2023). Under pressure and overlooked: the impact of COVID-19 on teachers in NSW public schools. Australian Educational Researcher, 50(3), 701–727. https://doi.org/10.1007...-022-00518-3
Jazaieri, H. (2018). Compassionate education from preschool to graduate school. Journal of Research in Innovative Teaching & Learning, 11(1), 22–66. https://doi.org/10.1108...08-2017-0017
Mascaro, J. S., Florian, M. P., Ash, M. J., Palmer, P. K., Frazier, T., Condon, P., & Raison, C. (2020). Ways of Knowing Compassion: How Do We Come to Know, Understand, and Measure Compassion When We See It? Frontiers in Psychology, 11(October), 1–19. https://doi.org/10.3389....2020.547241
Neff, K. D., Kirkpatrick, K. L., & Rude, S. S. (2007). Self-compassion and adaptive psychological functioning. Journal of Research in Personality, 41(1), 139–154. https://doi.org/10.1016....2006.03.004
Neff, K. D., Tóth-Király, I., Knox, M. C., Kuchar, A., & Davidson, O. (2021). The Development and Validation of the State Self-Compassion Scale (Long- and Short Form). Mindfulness, 12(1), 121–140. https://doi.org/10.1007...-020-01505-4
Steindl, S. R., Tellegen, C. L., Filus, A., Seppälä, E., Doty, J. R., & Kirby, J. N. (2021). The Compassion Motivation and Action Scales: a self-report measure of compassionate and self-compassionate behaviours. Australian Psychologist, 56(2), 93–110. https://doi.org/10.1080...2021.1893110
