בינה מלאכותית ורעידת האדמה השפתית: המכה הנרקיסיסטית הרביעית
מאת יובל הבר
מאמר זה הוצג לראשונה כהרצאה בכנס המקוון הראשון של קהילת 'השלישי המלאכותי', העוסקת במפגש בין בינה מלאכותית לבריאות הנפש1.
המאמר הנוכחי מבקש להיות בית בין-תחומי למעיזות ולמעיזים לצאת ולהכיר את המרחב החדש והלא-נודע שנוצר כתוצאה מכניסת הבינה המלאכותית לעולמנו בכלל, ולשדה בריאות הנפש בפרט. חלק מקוראי המאמר וודאי התנסו וחקרו כבר את עולם הבינה המלאכותית, בעוד שחלק עדיין מכיר אותו באופן שטחי וראשוני בלבד. כאשר, המשותף לכולם הוא העניין, הסקרנות, הדחף, החשש והפליאה מהמפגש בין עולם בריאות הנפש לעולם החדש והמתהווה של בינה מלאכותית. או אולי, אם נגנוב לרגע מושג מעולם הפסיכולוגיה של ביון (2003) – הדחף להתחיל לקרוא את המאמר נובע מנגיעה בקצה של מחשבה שבאה והולכת. המחשבה הזו צריכה ומבקשת מרחב שיהיה לה לבית כדי שניתן יהיה לחשוב אותה. כמו יעל מסיפור הילדים המפורסם 'הבית של יעל' (רות, 1977), שמחפשת מקום משלה, כך גם לנו יש צורך במרחב שמאפשר תהליכי חשיבה, שמאפשר להבין מעט טוב יותר את המציאות שמשתנה בקצב מסחרר ממש מתחת לרגלינו ולנגד עינינו.
אבל מה בעצם אנחנו מנסים להבין כאן? מה הסיפור הגדול שמתרחש? במאמר זה ננסה להצביע על הזדמנויות, אתגרים וסכנות שעולים מהמפגש עם מה שאציע להמשיג כ"שלישי המלאכותי" – שהוא המפגש שנוצר בין הבינה המלאכותית לשדה בריאות הנפש, בעקבות הקשר החדש שנוצר לסובייקט האנושי עם האובייקט המלאכותי. קשר חדש שהוא דרמה גדולה. חשבו על זה לרגע, אנו בני האדם, מבינים עצמנו מתוך קשרים, זו תובנה בסיסית כמובן לכל מי שעוסק במקצועות הטיפול. למראה שאנו מקבלים מהזולת - החל מהעיניים של אמנו, דרך המבט של בן או בת הזוג שלנו ועד לאופן בו מביט בנו המטפל.ת שלנו– יש כוח לעצב את התפיסה שלנו על עצמנו (Winnicott, 1967). עד היום, הדרך לחקור את התודעה שלנו הייתה דרך תודעות אנושיות אחרות. כעת, מצב העניינים שונה - לראשונה אנו מתחילים לדעת את עצמנו לא רק דרך מראה של יצור חי, בן אנוש, אלא גם דרך תבונה מלאכותית, יודעת כל. לכן, לקשר החדש שלנו בני האדם עם הבינה המלאכותית, יש השלכות כבדות משקל לא רק על הפרקטיקה בבריאות הנפש, אלא קודם כל על אופק ההחברה האנושית ועל האופן שבו אנו תופסים את עצמנו, מבינים את התשובה לשאלה הגדולה שמלווה אותנו משחר ההיסטוריה האנושית - מי אנחנו? מהו האדם? מה יחסו אל העולם?
ובכן, על מנת להתייחס לשאלות אלו צריך להגביה עוף ולפתוח מבט רחב על ההיסטוריה האנושית וטיב הסובייקט האנושי. דרך מבט זה נראה שבימים אלו ממש מתרחשת רעידת אדמה המערערת בפעם הראשונה את השליטה של האדם על המאפיין שייחד אותו מן החי, מן העולם. בימים אלו ממש, בפעם הראשונה, האדם איבד את המונופול הגדול שהיה לו על השפה. לא רק שאנו כבר איננו היחידים שיודעים לשלוט בשפה, אלא שנראה שהבינה המלאכותית שיצרנו מתעלה עלינו במובנים רבים, והרבה יותר מעניין מכך, היא גם משתכללת כל הזמן - היא יודעת לשפר את עצמה בעצמה.
קשה להפריז בדרמת אובדן המונופול של האדם על השפה. מספר בראשית אנו למדים שהשליטה בשפה והיכולת לתת 'סימנים' בחיות ובעולם, היה המאפיין- ב'ה'' הידיעה שהבדיל את האדם מן החי, עוד טרם אכל מפרי עץ הדעת טוב ורע: "ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו." (בראשית,ב', פס' יט'). האל יצר את העולם, אך האדם יצר בו משמעות. לסיפור המקראי יש אם כן מסר ענקי – המאפיין הטבעי והראשוני של האדם אינו יכולת השיפוט טוב ורע, אלא העובדה שיש לו שפה שהוא יכול לשחק בה, ולייצר אינסוף סימנים משתנים בעולם, דרכם הוא מייצר להם ולעצמו משמעות. הסימנים האלו יכולים להיות מילוליים אך גם סימבוליים בתצורה של ציורים, סמלים, טקסים וכו'. במילים אחרות, השפה והיכולת לשחק בה, כפי שלמדנו מווינקוט, היא הבסיס לכל התרבות האנושית כפי שאנו מכירים אותה בעולם כולו (ויניקוט, 2004).
יתרה מכך, הסיפור המקראי לוכד כאן הבנה עמוקה על היחס בין הסובייקט האנושי, השפה והעולם- אין דבר כזה "אלו רק מילים". מילים הם הכל, מילים יוצרות משמעות לאדם ולעולם (ויטגנשטיין, 1995). ועל כן נאמר "אברא כדברא" – אנו בוראים ומחריבים עולמות באמצעות המילים שלנו, באמצעות השליטה והמשחק שלנו בשפה.
אובדן המונופול הבלעדי של האדם על השפה, הוא אם כן רגע היסטורי בו פיתוח מדעי מערער את עליונותו וייחודו של האדם בעולם. ברצוני לקחת טענה זו צעד קדימה ולהראות דרך המושגים של פרויד (Freud, 1917) כי אנו למעשה חווים ברגעים אלו את המכה הנרקיסיסטית הרביעית שמוטחת על האדם על ידי המדע. מכה שאנו נמצאים כרגע רק בפתחה ומכאן ההתרגשות, הפחד והסקרנות הרבה שאוחזת ברבים מאיתנו, כולל בי. פרויד טען כי תגליות המדע הטיחו שלוש מכות על האדם, מכות שאתגרו את תפיסתו הנרקיסטסית כי הוא במוקד העולם ונשגב ממנו ואילצו אותו לצאת מהתפיסות הילדותיות שלו. מכות אלו עוררו כאב גדול, אך גם הניעו התפתחות עצומה לאנושות. ואלו הן מכות המדע, לפי פרויד: את המכה המדעית הראשונה, ה'קוסמולוגית', הטיח קופרניקוס, כשחשף שכדור הארץ מסתובב סביב השמש. בכך הוא ניער את האדם מהתפיסה הילדותית כאילו כדור הארץ, ממלכתו, היא מרכז העולם. את המכה המדעית השנייה, "הביולוגית", הטיח דרווין, כשחשף שהאדם אינו נזר הבריאה של אלוהים, אלא רק עוד חיה בשרשרת אבולוציונית מתמשכת. את המכה המדעית השלישית, "הפסיכולוגית", פרויד ניכס לעצמו ולתורתו הפסיכואנליטית אשר חשפה, כי לא רק שהאדם אינו מרכז היקום, ואינו נזר הבריאה, אלא שהוא אפילו לא שולט על עצמו בכוח התבונה כפי שחשב, אלא מושפע מדחפים וקונפליקטים שרובם כלל אינם מודעים. לכן טען פרויד כי בניגוד למה שהאדם מספר לעצמו הוא אפילו "אינו אדון בביתו" (Freud, 1917, p.143), איננו שולט בגופו ונפשו שלו.
אם נמשיך את המחשבה של פרויד על שלושת המכות הללו שהמדע הטיח בנרקיסיזם של האדם, נוכל לראות שכעת מדעי המחשב הטיחו באדם לא פחות מאת המכה המדעית הרביעית, שנדמה לי שהיא הקשה מכולן, שכן היא מאלצת את האדם לחלוק לראשונה את שליטתו בשפה עם גוף תבוני אחר. כלומר אם נחזור לאדם וחווה מסיפור הבריאה בגן עדן – נוכל להבין את גודל השעה, את עוצמת המכה עימה האנושות מתמודדת כעת: ראשית, הבנו שכדור הארץ- אינו מרכז היקום, אלא רק נקודה קטנה ושולית בו. שנית, הבנו, שהאדם - אינו נזר הבריאה של האל, אלא רק עוד חוליה בשרשרת היצורים החיים. שלישית, הבנו שהנפש – אינה בשליטה מלאה של התבונה והאגו, אלא מלאה בחלקים סוערים, מאיימים ובלתי מוכרים לנו. וכעת, הנורא מכל, השפה - גם היא כבר לא שלנו בלבד, עתה נצרך לחלוק בה עם יצורים תבוניים, מהירים, חזקים ומשוכללים מאיתנו לאין ערוך. נראה, אם כן, שזו לא תהיה הגזמה לומר שאנו עומדים בפתחה של תקופה חדשה עם הזדמנויות כבירות ולצדן סכנות אדירות לחברה האנושית ככלל ולשדה בריאות הנפש בפרט. לשם ביהור המצב אתייחס להשלכות אובדן מונפול השפה של האדם על שדה היחסים ועל תחום ליבה אחד בבריאות הנפש - השדה הטיפולי.
בשדה היחסים, בוא נודה על האמת כבר עכשיו רבים מתוך הקהל כאן מנהלים יחסים של ממש עם בינות מלאכותיות. למעשה, אנו מתייחסים לבינה המלאכותית במובנים רבים כבר כמו בן-שיח אנושי – ביטויים המבטאים זאת חוזרים כמעט בכל שיחה בין חברים בנושא: "הוא אמר לי" , "היא הבינה אותי", "תשאל אותו מה דעתו?". ביטויים אלו מבטאים תופעה מרתקת של יחס אנמיסטי, כלומר של ייחוס תכונות אנושיות לדבר חי או דומם שאינו אנושי. נראה שיש עונג אינטלקטואלי ובמובן מסוים כנראה גם עונג רגשי בסוג היחסים החדש הזה עם בינה יודעת כל שיודעת לבקשתנו לשנות את סגנונה, עד כדי אימוץ דפוסים של אנשים אמיתיים או מדומיינים מחיינו. ההשלכות של התפתחויות אלו ביחסי אדם-מכונה הן דרמטיות. מצד אחד, היחסים עם הבינה המלאכותית יכולים לתת פתרון למצוקות של בדידות, קשיים במצב רוח ואולי אף לסייע לנו לווסת עצמנו וכך למנוע אלימות כלפי האחר, או כלפי עצמנו בתצורה של פגיעות עצמיות ואובדנות. מצד שני, עולה שאלה האם בינה מלאכותית, יכולה לספק באמת באופן מלא את הצורך האנושי ביחסים בין-אישיים, או שאולי היחסים עם הבינה המלאכותית יותירו את האדם רק עם חווית דימוי, 'יעני' של יחסים, שנותנים מענה מסוים אך מותירים בסוף תחושה של בידוד גובר וחוסר שייכות. מחשבות מטרידות אלו הזכירו לי את האזהרה הגדולה של אפלטון כי המצאת הכתב עשויה להתברר כ'פרמקון', מילה יוונית שמשמעותה כפולה - תרופה שהיא גם רעל. כלומר שהמצאת הכתב תהיה טכנולוגיה שתוביל להתקדמות בנגישות לידע, אך בפועל תוביל את המשתמשים בה להיות רק "חכמים לכאורה", שכן "מתוך בטחון שיבטחו בכתב, לא יהיו עוד נזכרים מבפנים, מכוח עצמם, אלא מבחוץ", ובכך יאבדו גישה ישירה לאמת (כתבי אפלטון, ליבס, עמ' 274). אולי כהמשך לאפלטון אפשר לתהות האם המצאת הבינה המלאכותית, תהיה גם כן 'פרמקון', תרופה שהיא גם רעל, לא רק לחשיבה עצמה, אלא בעיקר ליחסים הבין-אישיים, שכן מצד אחד היא תאפשר נגישות אבסולוטית ורב-גונית לשיח וליחסים, אך מצד שני אלו עלולים להתברר כדימוי בלבד של יחסים, 'יחסים לכאורה', שהם בלתי מספקים ברמה הרגשית העמוקה לה אנו זקוקים כבני אדם.
משדה היחסים הטלטלה ממשיכה באופן ברור גם לשדה הטיפולי. חשבו על זה רגע, הפסיכותרפיה, היא כהגדרתו של פרויד "ריפוי בדיבור" (Breuer & Freud, 1895/2001 p. 30). מה המשמעות של הריפוי בדיבור, לאחר אובדן המונופול של האדם על השפה? עד כה, לא היה צורך של ממש לפסיכותרפיה לשנות את הטכניקה הבסיסית שלה, שני אנשים יושבים ומדברים, אך מה יקרה כעת כשאנשי הטיפול הם כבר לא אומני השפה הטובים ביותר ? בעולם כזה, בו לבינה המלאכותית יש עליונות על השפה יהיה קשה לפסיכותרפיה להמשיך לסגור את דלתה ולתלות עליו שלט גדול "אין כניסה" לטכנולוגיה, ובעצם למה שנעשה זאת? נראה שלבינה המלאכותית יש פוטנציאל לסייע לנו ולמטופלנו באופן משמעותי. כפי שתשמעו עוד בהמשך הערב- היא מסוגלת טוב יותר לסכם, לאתר גורמי סיכון, להחזיק את העבר ביחס להווה, לזהות דפוסים חוזרים ונרטיבים ולשזור ביניהם לכדי סיפור שלם, כולל לתת אבחנות והמלצות בזמן אמת. אבל אולי דווקא כאן בנקודת החוזק של הבינה המלאכותית מתגלה גם חולשתה וייחודו של המטפל בן האנוש - בעוד שהבינה המלאכותית מבוססת על ניבויים של סדירויות ודפוסים חוזרים, הטיפול, לפחות זה שמבוסס על החשיבה הפסיכואנליטית, מבוסס גם על ממלכת הכאוס, על הבלתי צפוי ועל החוויה המתרחשת ב'כאן ובעכשיו'. המהות של הבינה המלאכותית מבוססת על ניבוי, המהות של החוויה האנושית מבוססת על חירות, חיות ורגש. לכן, בעוד שהבינה המלאכותית יודעת לספק תובנות אינטגרטיביות טוב מהמטפל הממוצע, היא עדיין רחוקה מלספק את ההחזקה הרגשית אותה מחפש המטופל הכואב את כאבו.
קשה לדעת כרגע לאן הדברים יתפתחו, הרי בדיוק בכך עוסק המאמר הנוכחי - בלייצר מיכל שיחשוב את המחשבות שקשה לחשוב אותן כעת. ועדיין, יש כמה דברים שהם כן מאוד ברורים כבר עכשיו. נראה שהמכה השפתית, שהטיח עלינו המדע, תדרוש מאיתנו לתפוס מחדש את מושג היחסים, את מושג הסובייקט ואת האופן שבו אנו תופסים את המעשה הטיפולי והתערבויות המקדמות בריאות נפשית בקהילה. ברור גם שיותר משהבינה תהפוך את המטפלים למיותרים, היא תדרוש מאיתנו להשיל שכבות עור מיותרות ולחזק דווקא את החלקים הייחודיים לנו כבני אדם. בנוסף, נראה שיש צורך בשינוי האופן בו אנו מגדרים את המקצוע. זהו לא צורך אינטלקטואלי אלא צורך הישרדותי ודחוף. חשבו על זה לרגע, בעולם החדש שמתהווה: הבינה המלאכותית חושבת מהר, מהר מאוד, היא חושבת בכל השפות בעולם, ובאופן בין-תחומי, היא מפציצה בקלות ובמהירות דברי חכמה, היא נקייה מרגשות ודחפים ויודעת גם לשכלל ולשפר עצמה בעצמה. אנחנו לעומת זאת, חכמים ומקצועיים ככל שנהיה, "אנושיים, אנושיים מדי" (Nietzsche,1984/1878), אנחנו חושבים לאט, עסוקים לרוב בדחפים ראשוניים, רוב השטויות שרצות לנו בתודעה הן הבלים גמורים ורק לעיתים נדירות מפציע איזה דבר חכמה, אנחנו עובדים לרוב בשפה אחת עד שתיים, וככל שאנו מקצועיים יותר כך אנו לרוב בין תחומיים פחות. זה נכון על אנשי מקצוע בבריאות הנפש כמו גם על שאר אנשי המקצוע.
מכאן הצורך בלייצר מרחב, כמו זה שאנו מנסים ליצור בקהילה הבין-מקצועית "השלישי המלאכותי". קהילה זו מבקשת לבנות חיבורים בין-תחומיים מהירים דרכם נוכל יחד לייצר מיכל שיחשוב את המחשבות שרצות, שטסות, שיתפוס בקצת את התהליכים המדהימים והמפחידים שקורים כאן. יש כאן כמובן גם אמירה על העתיד של בריאות הנפש בעולם החדש - בעולם החדש, חשוב שיהיו אנשי מקצוע טיפוליים מיומנים ומקצועיים, אך זו דרישת סף שאינה מספקת עוד. יש צורך שאנשי מקצוע בבריאות הנפש יהיו בשיח קבוע, מתמשך ומפרה עם אנשי הגות, אומנות, מדע, מחקר, פיתוח וקובעי וקובעות מדיניות ציבורית. זהו גם עקרון הליבה של הקהילה שלנו, של הערב הזה: חיבורים בין-תחומיים. אם לא נעשה זאת, לא רק שלא נצליח להציע שירות טוב דיו בעולם מואץ טכנולוגית, אלא שיש סכנה אמיתית ומיידית שלא נצליח להבין באילו אופנים צריך להפעיל רגולציה שתשמור עלינו, ועל חירות התודעה שלנו, מפני בינה ששולטת בשפה טוב מאיתנו ושמתפתחת בקצב מהיר מאיתנו, שיכולה תאורטית, לשלוט בנו דרך היחסים שלנו איתה, דרך השפה, דרך המשמעות שאנו נותנים לעצמנו ולעולם. זוהי, אם כן, המשימה המרכזית של בריאות הנפש בעולם החדש – להשתמש בטכנולוגיה לשפר את איכות חיינו, תוך כדי הגנה על הנכס היקר והייחודי האחרון שנותר לאדם - חירות מחשבתו ויכולתו לבחור להשתנות ולשנות את עצמו וסביבתו. זהו גם הנכס שלפחות לעת עתה מבחין אותנו לא רק משאר החיות בעולם, אלא אף מהבינה המלאכותית.
הערות
מקורות
ביון ו. ר., במחשבה שנייה. תל אביב. תולעת ספרים. 2003.
רות, מ' (1977). הבית של יעל. (איור: א' איל). תל-אביב : ספרית פועלים.
ויטגנשטיין, ל'. חקירות פילוסופיות. תרגמה: עדנה אולמן-מרגלית. ירושלים: מאגנס, 1995.
ויניקוט, ד. ו. (2004). משחק ומציאות. תל-אביב: עם עובד.
Breuer J., Freud S. (1895/2001). Studies on Hysteria. London: Vintage Books
Freud, S. (1917) A Difficulty in the Path of Psycho-Analysis. The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud 17:135-144.
Nietzsche, F. W. (1984/1878]. Human, All Too Human: a Book for Free Spirits. Translated by Marion Faber & Stephen Lehmann. Lincoln, NE: University of Nebraska Press
Winnicott, D.W., (1967). "Mirror role of mother and family in child development”, in (1971), Playing and Reality, pp.111-18, London: Tavistok.
