כדורגל מסובב את העולם
התבוננות יונגיאנית במשחק הפופולארי
מאת משה אלון
מאמר זה החל להיכתב בעיצומו של מונדיאל קטאר 2022 וכתיבתו הסתיימה לאחר משחק הגמר. קשה לעמוד מנגד ולא לנסות להבין את התופעה האנושית רבת הפנים שהתרחשה שם ובכל העולם. לקטאר הגיעו אלפי אוהדים ממדינות ששיחקו שם, וגם ממדינות שלא שיחקו, בעלויות כספיות גבוהות ויקרות מאוד. המונדיאל, שמשחקיו התנהלו כמעט מדי יום, נצפה בחמש יבשות על ידי מיליארד צופים ויותר, בשעות שונות. הדבר ממחיש את מידת העניין בספורט זה, ומשקף את האמוציות אישיות, הקבוצתיות והלאומיות, שמתקיימות בכדורגל יותר מאשר בענפי ספורט אחרים, לרבות האולימפיאדה. הדוגמאות לכך מגוונות: נבחרת מרוקו ניצחה את נבחרת בלגיה, ומהגרים ממרוקו יצאו להפגנות אלימות בבריסל והעלו באש מכוניות ורכוש נוסף. אלפי שוטרים נערכו למניעת הפגנות ופיזורם בערים הגדולות בפריז עוד לפני שהחל משחק חצי הגמר בין מרוקו לצרפת מחשש שאוהדי נבחרת מרוקו יצאו לרחובות בין אם תנצח מרוקו או צרפת, ובכך ייתנו ביטוי לתחושות בטן נעלמות ונאלמות המצויות בקרב פרטים וקהילות. לפני משחק הגמר של צרפת עם ארגנטינה ניצבו בפריז מסביב לשער הניצחון ושדרות השאנז אליזה 3,000 שוטרים לשמור על הסדר באם יחגגו שם לאחר משחק הגמר במקרה של ניצחון או יתאבלו בתרחיש של הפסד. מסוק המריא מעל העיר רוסריו בארגנטינה, עיר הולדתו של מסי, יום לפני משחק הגמר, והוביל מאחוריו את חולצתו תכולת-לבנת הפסים עם המספר 10.
נשאלת השאלה: מה מתרחש לנגד עינינו ומה מתרחש ונסתר מעינינו? אילו תהליכים סמויים וגלויים קורים כאן ובדרך כלל במשחקי כדורגל בליגות השונות בעולם?
אנו חוזים במהלך המשחקים בהתעוררות רגשות לאומיים, דתיים, חברתיים, ארגוניים, קבוצתיים, אישיים ועוד. בעבר התרחשו מספר אירועים יוצאי דופן בעקבות משחקי כדורגל כמו פרוץ מלחמה בדרום אמריקה בין שתי מדינות, או רצח שחקנים שאכזבו. למעשה, לעוצמות הרגשיות יש השלכות אדירות על קבוצות, על שחקנים כקבוצה ועל שחקנים בודדים. מראדונה הועלה לדרגת אל בארגנטינה עם זכיית ארגנטינה במונדיאל 1986, ולא שינה לאיש שבאחרית ימיו הוא היה צרכן סמים כבד ואף נפטר בגיל צעיר יחסית כתוצאה מצריכת יתר של סמים. מסי נשא על כתפיו משא אדיר עבור ארגנטינה מדינתו, אך גם עבור אוהדים רבים ברחבי העולם. ניתן היה להניח לפני תחילת המשחקים שאם יוביל את נבחרת ארגנטינה לזכייה במונדיאל גם הוא יועלה לדרגת אל, עד אז הוא היה 'רק' בדרגת אליל... לפני משחק הגמר בין ארגנטינה לצרפת אמר אוהד התכולים-לבנים בריאיון לרדיו שאם ארגנטינה תנצח מסי יהפוך ממסי ל - MESSIAH....ואם לא תנצח?
מעבר למונדיאל, לספורט זה משמעויות כלכליות רחבות: קבוצות כדורגל רבות נסחרות בבורסה, ערכם של שחקנים רבים מרקיע לשחקים וערך קבוצות הוא רב מאוד. על פי נתוני פיפ"א משנת 2000, 240 מיליון איש ואישה ילד וילדה משחקים משחק זה ברחבי העולם, מספר ללא תקדים בשום ענף ספורט אחר והנחשב למשחק הפופולרי ביותר בעולם מבין משחקי הכדור ובכלל. קיימים בעולם 300 אלף מועדוני ספורט לכדורגל. מתקיימים טורנירים יוקרתיים ביותר המושכים קהל עצום לצפות בהם כמו: המונדיאל, היורו, גביע אופ"א, אליפות אפריקה, אסיה, דרום אמריקה, במשחקים האולימפיים וליגת האלופות באירופה, שלא לדבר על הליגות האירופיות בעיקר שנצפות בעיני מיליוני צופים רבים מכל העולם מדי שנה. בזווית הלאומית, הסיכוי לראות שליטים במשחקי כדורגל, בעיקר בטורנירים בשלבי הגמר, הוא גבוה בכדורגל (הרבה יותר מבענפי ספורט אחרים). נשיא צרפת הגיע למשחק חצי הגמר בקאטר בין צרפת למרוקו, והיו ציפיות ריאליות שגם מלך מרוקו יגיע למשחק זה. יש להניח שלו מרוקו הייתה עולה לגמר, הציפיות ממנו להגיע היו עולות אף יותר.
כותב המאמר, האוחז בתיאוריה היונגיאנית, מנסה להסביר, ולו באופן חלקי, את התופעות האנושיות העצומות המתרחשות לנגד עינינו: מה יש במשחק הכדורגל שמעורר כל כך הרבה רגשות ותופעות במונדיאל ובתחרויות נוספות?
מובן, שתופעה אנושית זו ניתנת לניתוח על פי תיאוריות מתחומי ידע רבים כמו סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מדעי המדינה, ספורט וכמובן על פי תיאוריות שונות בפסיכולוגיה. הניסיון הנעשה כאן הוא לנסח את תרומת התיאוריה היונגיאנית לתופעות מרשימות אלו.
תולדות המשחק וחוקיו העיקריים
כדורגל הוא משחק נפוץ החל מהמאה השנייה לפני הספירה, במתכונת שונה מהיום. שיחקו כדורגל בסין בווריאציה מקומית, וגם ברומא העתיקה. המשחק התפתח בתקופת ימי הביניים ובמחצית המאה ה – 18 הוא כבר היה קרוב לנוסח המשחק המשוחק היום. ראשית באנגליה, שם חוברו החוקים הראשונים של המשחק שמהווים עד היום בסיס למשחק (על פי פרסומי פיפ"א, במוזיאון לכדורגל בציריך, שווייץ).
המשחק הוא פשוט באופיו, כמעט בניגוד לתופעות הרגשיות המורכבות שהוא מייצר: שתי קבוצות, בנות 11 שחקנים כל אחת, משחקות אחת כנגד השנייה, על מגרש יחסית גדול ורחב. לשחקני השדה, מלבד השוער של כל קבוצה, אסור לגעת בידיים עם הכדור. לעומת זאת, מותר להשתמש בשאר חלקי הגוף, בעיקר הרגליים, וגם הראש, החזה, הברכיים והכתפיים. כל קבוצה מנסה בכל כוחה להבקיע כמות גבוהה של שערים (גולים) בין קורות שער הקבוצה היריבה. משך המשחק הוא 90 דקות עם הפסקה בין שתי מחציות. את המשחק מנהלים לרוב שופט ראשי ושני שופטי קו. לאחרונה משולבים אמצעיים אלקטרוניים, ה- VAR, לקבלת החלטות שיפוט לשם מניעת מחלוקות וטעויות.
נאמר כאן שרוב משחקי הכדור הידועים משוחקים עם הידיים. הכדורגל הוא בין המשחקים הבודדים המשוחקים עם הרגליים, אם לא היחיד. רמת הדיוק בידיים היא הרבה יותר גדולה מאשר ברגליים. למשל, כיום במשחק הכדורסל קליעת סלים מטווח שלוש יכולה לקרות באחוזי קליעה גבוהים; קליעה כזו מעידה על רמת דיוק גבוהה בזריקת כדור עם הידיים. לעומת זאת משחק עם כדור ברגליים הוא קשה יותר, הדיוק הרבה פחות טוב ולכן מלאכת הבקעת השערים היא מצומצמת יותר בכל משחק, נדירה וערכה רב מאוד. לרוב, מספר השערים שמבקיעים במהלך משחק הוא מועט, ומשחקים רבים יכולים להסתיים אף בתיקו אפס. כחלק מכך, בכדורגל, בניגוד למשחקי כדור רבים אחרים, לאו דווקא הקבוצה הטובה, הפייבוריטית, היא מנצחת; קבוצות רבות עם שחקנים פחות טובים יכולות לנצח בזכות שער בודד ומשחק הגנתי לכל משך יתרת הזמן של המשחק. הגנה, התקפה, טקטיקה, אסטרטגיית משחק, שיטת משחק ועוד מושגים הם כיום מושגים ברורים בעולם הכדורגל והוא מתקרב כיום לעולם המדע. זאת בניגוד לעבר, כאשר המשחק היה פחות מתוכנן, אקראי, יותר גברי, גס ופחות מווסת. הנתונים הנאספים במהלך המשחקים וביניהם הם כלי עבור המאמנים לצורך קבלת החלטות לגבי תכנון המשחק מול היריבה. ממאפיינים אלה נגזר הביטוי "הכדור הוא עגול": כלומר, יש סיכויים טובים לכל קבוצה לנצח בטרם החל המשחק, מה שלא נהוג לומר במשחקי כדור אחרים.
דווקא פשטות המשחק והיכולת של כל אחד ואחת לשחק אותו במגוון תפקידים, מאפשר לרוב מוחלט של בני האנוש בכל מקום בעולם לשחק אותו. ניתן להניח ולבנות מגרש כדורגל כמעט בכל תנאי שטח: שתי אבנים יכולות לסמן שער בכל צד ומשחקים: בחוף הים, במדבר, בעמקים בין הרים, על כביש שלא נוהגים בו כלי רכב. גם העלות של המשחק היא זניחה ונדרש רק כדור אחד בלבד כדי לשחק. כיום, עם הפופולריות העצומה של המשחק, המגרשים של קבוצות רבות בעולם נראים מבחוץ כמעט כמו מקדשים; אלה מקומות שעלויות ההקמה והתחזוקה שלהם גבוהות מאוד.
מה יש במשחק הפשוט הזה שמעורר כל כך הרבה אמוציות?
אין ספק שהמשחק נוגע ביסודות בסיסיים, ראשוניים, ארכיטיפיים בנפש האדם, כמו אגדה טובה או מיתוס שיכולים להיות מסופרים בתרבויות רבות, ומשקפים מציאות נפשית המשותפת לכל בני האדם בכל העולם באשר הם (Von Franz, 1996, Campbell 1988). Jung (1927) פיתח כעיקר בתפיסתו התיאורטית את נפש ואישיות האדם כמצויות בלא מודע קולקטיבי, בנוסף ללא מודע האישי שהמשיג פרויד. בלא מודע הקולקטיבי שוכנים הארכיטיפים שהם מבנים המכילים את כל המידע שזקוק להם אדם לשם קיומו והתפתחותו. ארכיטיפים עיקריים הם: האב, האם, הילד, הזקן החכם, לידה, מוות, חיים, נישואין, מלחמה ועוד רבים. במבנים מולדים אלו מצוי באופן גולמי כל המידע הקשור לאותם ארכיטיפים והם עומדים לרשות האדם: הוא יכול להפיק מהם מידע ואנרגיה לשם מימושו ופעילותו ביום יום. הארכיטיפ בנוי משני קטבים מנוגדים: שלילי וחיובי. כך, לדוגמה, האם יכולה להיות מזינה, מכילה, מחיה בקוטב החיובי, אבל חונקת, ממיתה ומאביסה בקוטב השלילי. הדמויות המטפלות בתינוק ובילד, בדרך כלל ההורים, מתווכים לילד את הארכיטיפים שלו והמפעילים אותם. כאשר הדבר נעשה באופן מתואם ומווסת, הילד מקבל הזנה מהקטבים החיוביים של הארכיטיפים. לעומת זאת, אם מהלכי התיווך הם בעיתיים או טראומטיים, התיווך של הארכיטיפים הוא בעייתי, והקטבים השליליים הם אלה שמשפיעים על הפרשנות של הילד למצבים שונים.
הצל
Jungכ(1945) פיתח את מושג הצל (SHADOW). הצל שוכן בנפש האדם הפרטי, בלא מודע האישי (להבדיל מהלא מודע הקולקטיבי), אך ניתן להשאילו לצל הקבוצתי, החברתי והלאומי. כך כתב בקצרה ובחדות יונג: "הצל הוא מה שאדם אינו חפץ להיות". במילון היונגיאני, שכתבו Samuels, Shorter and Plaut (1997), הם תיארו את הצל כך (תרגום חופשי): "הצד השלילי של האישיות, הסך של כל התכונות הלא נעימות ולא נוחות שאדם רוצה להסתיר, הנחיתות, חוסר הערך והצד הפרימיטיבי של טבע האדם, 'האדם האחר' המצוי בפרט, הצד האפל באדם. יונג היה מודע היטב למציאות של הרוע בחיי בני אנוש" (עמ' 138).
הסיפור הידוע, המתאר במדויק את האדם וצלו הוא דר' ג'קיל ומיסטר הייד (באנגלית: הנסתר). Sanford (1990) מנתח סיפור זה בהיבט היונגיאני וממחיש את הנחותיו של יונג דרך סיפור חשוב זה על אופיו של האדם. גיבור הסיפור ביום הוא רופא ובלילה הוא דמות אפלה, רוצח, היוצא לחפש את קורבנותיו. בצל, אם כן, מצויים החלקים שקיים קושי להיות איתם בקשר בשל התכנים המערערים והמאיימים המצויים בהם. במקרים מסוימים אין יכולת לשאת את הרגשות והמחשבות השליליים שהוא מעורר.
Jungכ(1945) הוסיף שהצל מכיל את החלקים הנחותים של האדם ומכאן שצל של אדם, קבוצה, חברה, ארגון ולאום מכיל גם כן את החלקים הנחותים שלהם. נחותים במובן תחושה של בושה, לקות כלשהי, פער ביחס לנורמטיבי, בהשוואה לאחרים. לפי Jung (1946), הצל הוא חלק חי באישיות האדם, והוא מבקש לחיות ולפעול דרך האישיות. שלושת כותבי המילון היונגיאני, שהוזכרו קודם, ממשיכים ומתארים את הצל ופעילותו כך: "ההנחה היא שהצל הוא יסוד ארכיטיפי בלא מודע האישי של האדם. מכאן שתכניו עוצמתיים, מאופיינים על ידי רגש, אובססיביות, פוססיביות ואוטונומיות... הצל יכול להבהיל ולגבור על אגו מאורגן היטב... התכנים של הצל בתחילה מופיעים כהשלכות וכאשר המודעות מאוימת או ספקנית הצל מופיע כהשלכה לא הגיונית וחזקה, חיובית או שלילית, על מישהו הנמצא בסמיכות. כך יונג מצא הסבר משכנע לא רק לאנטיפתיה אישית אלא לדעה קדומה אכזרית ולרדיפות של המאה ה - 20" (עמ' 139).
כלומר, האדם, באופן טבעי, בגלל הקושי הרב שהוא חווה מול צלו, נוטה להשליך את הצל שלו על האחרים, בעיקר על קרובים לו. מנגנוני ההגנה של ההשלכה או תהליכי ההעברה הם אלו שכוללים מהלכים אלו של השלכת הצל על האחר, האחרים. בהיבט הזה ניתן להבין מערכות יחסים רבות בקרב בני זוג, אחים, חברים, התנהלות קבוצות וגם ביחסי מטפל ומטופל. למשל, תופעות "השעיר לעזאזל" או "הכבשה השחורה", "הפציינט המזוהה" במשפחה או בקבוצה, בכל גיל, הן תופעות הקשורות לצל ומושלכות על חברים בקבוצה ובמשפחה (Perera, 1986). "הפציינט המזוהה" בגישת הטיפול המשפחתי הוא אותה "כבשה שחורה" במשפחה אשר נושא על גבו את כישלונות המשפחה ו/או את פחדיה. חברי המשפחה, בעיקר ההורים, מתקשים לשאת את הקשיים שלהם והם מודחקים לצל המשפחה, והאחים מצטרפים לתהליך ההשלכה על מי שנבחר להיות "הפציינט המזוהה" או "הכבשה השחורה" (Satir, 1983).
מעבר למערכות יחסים, התופעה מתקיימת בין עמים, דתות, תרבויות ועוד. למשל, יש להניח שהאנטישמיות התפתחה מתוך חרדות הנצרות שראו ביהדות צל מאיים על אמתותה ויכולתה להתפשט ולהתפתח. על רקע ובסיס זה ניתן הצידוק המוסרי לנוצרים לאורך השנים לפגוע ביהודים פיזית וחוקתית. בימי הביניים נעשו מאמצים רבים ברוח זו להמיר את דתם של יהודים לנצרות, בעיקר בספרד ופורטוגל עד לרמה של גירוש היהודים מספרד בשנת 1492. מכאן הצגת היהדות והיהודים כנחותים על ידי הנצרות (הברית הישנה לעומת החדשה, רוצחי ישו ועוד עלילות דם). גם הנאציזם ראה ביהודים צל רציני ומאיים, על רקע הקושי של העם הגרמני בהנהגתו של היטלר לשאת חלקים נחותים בגזע העליון. ה'צל' של העם הגרמני הושלך בעיקר על יהודים ולא רק עליהם (צוענים, בעלי מוגבלויות, להט"בים ועוד).
הצל במשחק הכדורגל
משחק הכדורגל הוא קבוצתי, ופרט יכול לשחק או להיות אוהד המזוהה עם קבוצה. ניצחון והפסד הם חוויות ארכיטיפיות בלא מודע הקולקטיבי (,Williams 2019). חוויית ההפסד היא כואבת מאוד, משולה לתחושות קומפטנטיות נמוכה או אפסית ולחוויית מוות. חווית הניצחון היא חוויית קומפטנטיות עצומה משולה לחוויית חיים. מכאן הניסיונות לא לפגוש את ההפסד מחוץ ובתוך הנפש והמרחק משם ועד להשלכות והזדהות עם מנצחים המרחק קצר. הבקעת שער מחברת את המבקיע, את הקבוצה שלו ואת האוהדים לחוויית הניצחון הטובה ולחיות. ספיגת שער והפסד במשחק משולים לאין אונים ומוות. בקליניקה שלי התנהל מפגש עם ילד כבן שש ששיחק עמי כדורגל למשך שנה, במה שנקרא "שערים קטנים". בכל פעם שהתוצאה הייתה נגד המטופל הצעיר הוא התפרץ בכעס, בזעם ובתוקפנות כנגד המטפל והאשימו ברמאות, בשקרים. הילד המטופל ממש "התאבד" במגרש-בקליניקה כדי לנצח, והעביר תחושה שעבורו לספוג שער ולהפסיד זה סוף העולם, זה המוות. אלו ההעברות שהוא השליך אל המטפל.
מכאן מובנת הבחירה של אוהדים להעריץ שחקנים: כשהמעריץ מזדהה עם מראדונה, מסי, רונאלדו ועוד, המשמעות היא נשיאה שלהם בתוכו, חוויה של עצמו כמנצח כמותם. כאשר החוויה של תהליכים אלו היא קבוצתית, חברתית, לאומית, דתית, היא כבר נטענת באמוציות נוספות מכל עבר: מהעבר, מיחסים בהווה, מהספרות, מטקסים, ממיתוסים. השחקנים הנערצים והקבוצות האהודות הם בחזקת מושיעים מהמקום הנחות, הצלי, של קהל המעריצים. לכן, אין פלא שהעולם הערבי והמוסלמי הזדהה עם מרוקו, הסינדרלה של משחקי קטאר, כקבוצה שמייצגת את עליונותם בניגוד לחוויית הנחיתות הנסתרת בלא מודע בצל של העולם הערבי, המוסלמי ושל אפריקה. מרוקו ייצגה את הקומפטנטיות: "אנחנו גם יכולים, גם אנחנו שווים ומסוגלים".
ככל שמידת הטעינות הרגשית בקבוצה גבוהה יותר, כך ישנה סכנה רבה יותר לאלימות ולהרס ממשיים. ברצלונה וריאל מדריד הן לא רק שתי קבוצות כדורגל, הן מייצגות את הסכסוך העמוק והעתיק בספרד בין קטלוניה השואפת לעצמאות משאר ספרד שלא מוותרת על קטלוניה כחלק ממנה. מכאן כל ניצחון של ריאל מדריד על ברצלונה הוא לא רק אירוע ספורטיבי של ניצחון במשחק ספורט, אלא ייצוג של עליונות. אם חלילה הקבוצה מפסידה החוויה היא של נחיתות ברמה הלאומית – זוהי המשמעות בכל משחק ומשחק. גם משחק חצי הגמר בין צרפת למרוקו הכיל בתוכו את תקופת הכיבוש של צרפת את מרוקו, את ריכוז המהגרים הרבים ממרוקו ברחבי אירופה, את האסלאם מול הנצרות, את העניים והרעבים מול העשירים והשבעים. חוויית הצל וההתגברות על אותו צל הן עצומות אצל כל אוהד ואוהד ואצל קהל האוהדים כולו. מכאן ועד להתפרצות מהומות נדרש ניצוץ קטן, בין אם מרוקו מנצחת או מפסידה.
הניגודיות המובנית במשחק גם היא יוצרת טעינות: הפסד-ניצחון, יכולת-אין אונים, חזק-חלש, הגנה-התקפה, בעד-נגד, חיים-מוות, למעלה-למטה, ידיים-רגליים. סמלי הקבוצות וצבעי התלבושות גם הן משתתפות בתהליך של הקוטביות, הזיהוי וההנגדה, 'אני לעומת האחר'. הנפיצות הכי גבוהה בתחרויות בין שתי קבוצות כדורגל מצויה במשחקי דרבי, שהם משחקים בין שתי קבוצות מאותה העיר. משחקים שכאלו מייצגים את הפיצול - הספליט הרב ביותר שקיים. המשחקים הללו טעונים באמוציות רבות שיכולות לגלוש בקלות לאלימות בין האוהדים היריבים. שוב ניתן להניח שכל קבוצה מהווה את הצל של היריבה, והאוהדים משליכים על הקבוצה היריבה את כל נחיתותם, חרדותיהם, החשש ממוות, מחיסול. בישראל ידועה מאוד היריבות בין שתי קבוצות יריבות בעיר תל-אביב-יפו וכל משחק מעורר מחדש רגשות עוינות רבים בין האוהדים. האוהדים מצטיידים לפני המשחק בחומרים מסוכנים שיכולים ממש לפגוע ביריבים. במהלך המשחק מושרים שירי שטנה על ידי אוהדי שתי הקבוצות, ואף משתמשים באיחולי "שואה" כלפי היריבים. צבעי האדום מול הצהוב הם הסמלים הכי חזקים של היריבות. אין סיכוי לאינטגרציה כלשהי במשחקים של אחת משתי הקבוצות בעולם והאיחולים להפסד-חיסול מושמעים אפילו כאשר אחת מהן מייצגת את המדינה במפעל ספורט עולמי כמו הצ'מפיון-ליג. אוהד קבוצה אדומה השמיע במהלך אנליזה שהוא מעדיף שקבוצתו האהובה תפסיד ובתנאי שהיריבה תפסיד גם. יותר חשובה לו ולשאר האוהדים הפסד היריבה המרה מאשר ניצחון קבוצתו האהובה. במילים אחרות, ההשלכה על האחר כחלק מניסיון לגבור על 'הצל' היא משמעותית במשחק הכדורגל.
השופטים
השופטים במשחק הכדורגל, בייחוד השופט הראשי, ממלאים את תפקיד האב הגדול, הגוזר, המחליט ועל פיו יישק דבר (Abramovitch, 1994, Samuels, 1985). Greenfield (1985) מרחיבה במאמרה על ארכיטיפ האב ומציינת שהאב הוא נציג עיקרון המנטליות והרוחניות, מייצג את הסמכות הכוח, החוק, הגבולות. את התפקיד החשוב הזה ממלאים, בספורט בכלל ובכדורגל בפרט, השופטים. כמו כל ארכיטיפ, שהוא בעל קוטב חיובי או שלילי, השופטים יכולים להיות מחמירים, מקפידים, מצמצמים או מאפשרים, מתווכים ומחנכים. מאחר ואנו עוסקים בענייני הצל ובמרחב הנחיתות, ברור שלעיתים קרובות סופג האב השלכות עצומות ואיומות מצד אוהדי שתי הקבוצות. זו הזדמנות אדירה ונדירה לשפוך על האב הגדול, בלא מורא ובלא חשש מעונש, כל מה שנדמה שחושבים ומרגישים ביחס לאב האישי והקולקטיבי. השופט זוכה כמעט בכל משחק למטר של קללות, איומים, חרומות, נידויים ואיחולים רעים שונים ואף אמו זוכה לקללות רבות... אבל עד לתום המשחק הוא נשאר האב הגדול הקובע, מחליט, גוזר ומיישם את החוקים כיאה לארכיטיפ האב.
המאמן והשחקן/ים המרכזי/ים
הסלף-Self האנליטי הוא הכוליות המלאה על פי יונג (Jung, 1928): "העצמי אינו רק המרכז אלא גם ההיקף החובק את המודע ואת הלא-מודע. זהו מרכז הכוליות כשם שהאני-ego הוא מרכז המודע". שם מרוכז המידע האישי של כל אדם הנשלח לאגו, למודעות, לשם מימוש עצמי. הסלף מחזיק ידע מלא, טוטאלי, ויודע לתת פתרונות במצבים קשים. הוא שולח מסרים מהלא מודע הקולקטיבי למודעות, לאגו, כיצד לנהוג ולהגיב בכל מצבי החיים וההתפתחויות שלהם (Stein, 2021). ה- Self על פי יונג (1928) הוא שווה ערך לצלם אלוהים והוא דימוי האל בנפש האדם. עיקר המסרים של הסלף מועברים בחלומות, בסמלים ובמסרים-קולות פנימיים כמו אברהם אבינו ששמע קול פנימי האומר לו: "לך לך".
בכדורגל, המאמן מייצג את הסלף של הקבוצה, את השלם שלה. הוא אמור להחזיק את כל השחקנים בתוכו ולהחזיק את כל הניגודים של השחקנים, התפקידים והמשחק. עליו להרגיש חזק כשנחלשים שחקניו, להאמין בניצחון כאשר הקבוצה בפיגור, לחשוב התקפה כאשר קבוצתו במגננה וכך הלאה. כמו הסלף, המאמן אמור להחזיק ידע מלא, טוטאלי, לפתור בעיות, ולשלוח מסרים והנחיות לשחקנים. מאמן טוב מכיר את קבוצתו ממקום פנימי עלום; ככזה הוא מחזיק את כול שחקניו כפרטים וכשלם בקרבו, ולכן יכול להפיק מהם את המרב האפשרי. מאמן טוב מגדל שחקנים צעירים ומטפח עוד ועוד את הוותיקים. הוא יודע להתמודד עם רצף ניצחונות ולא לגלוש להיבריס, וגם להתמודד ולהחזיק את התקווה גם לאחר סדרת הפסדים צורבים - כל זאת על סמך המידע הכוללני המוחזק בתוכו מההווה והעבר של הקבוצה, גם אם הוא חדש בתפקיד. כאשר קבוצת כדורגל נכשלת לאורך זמן ולא עומדת בציפיות, הראשון להיות מוחלף-מסולק הוא המאמן. ההנחה באותו זמן היא, שאותו מאמן לא הצליח להיכנס לתפקיד הסלף של הקבוצה, הוא לא קלט את כל שחקניו על חזקותיהם וחולשותיהם, לא התחבר להיסטוריה של המועדון ולכן לא הצליח להפיק המרב והמיטב משחקניו כיחידים וכקבוצה. התקווה היא שמאמן חדש יכנס לתפקיד הזה ויצליח להתחבר היכן שנכשל קודמו. קיימות לא מעט דוגמאות לכך ששינויים כאלו אכן הצליחו.
המאמן הוא הדמות החשובה ביותר בקבוצה, אך כמו הסלף הוא לא בחזית ולא מוערך ככזה. בחזית ניצבים השחקנים הבולטים, בדרך כלל כובשי השערים ממערך ההתקפה. המאמן נמצא מאחור, במרכז, זוכה לאהדה אך אף פעם לא כמו השחקן המרכזי בקבוצה, שאולי מייצג את האגו של הקבוצה, את המודעות, את המוציא לפועל של הסלף. חשוב לציין, שמאמן שממלא רק פונקציה של אב עלול להיכשל לאורך הדרך משום שהוא אמור להיות במגוון תפקידים ארכיטיפיים נוספים: עבור חלק כאם גדולה, עבור חלק כשוטר, עבור חלק כחבר, כחונך. מובן כי התפקידים יכולים להתחלף עבור אותם שחקנים לפי ההתפתחויות השונות.
אלכימיה וכדורגל
על פי התיאוריה היונגיאנית והתייחסותה לאלכימיה של ימי הביניים ניתן לעשות קישור למשחק הכדורגל. Jung (1974) ו-Von Franz 1980)) חקרו את האלכימיה של ימי הביניים ומצאו שבעצם חכמי האלכימיה דאז עסקו בתורת הנפש במסווה של עיסוק בכימיה. חכמי האלכימיה הניחו הנחה בסיסית, לפיה ניתן לקחת מתכות שונות ולהתיכן בתהליך אלכימי בתוך תנור מיוחד, ובאופן כזה להפיק מהם זהב. חכמים אלו לא היו נאיביים וככל הנראה לא באמת האמינו שניתן להפיק מתכת יקרה זו כך. אולם, הם המשילו את החומרים הבסיסים לחומרי הנפש, שבהיתוך מסוים ניתן להפיק מהם משהו חדש ולו קראו הזהב. למשל, המטבח נחשב למקום עבודה אלכימית, וכך אף הוא מופיע בחלומות. במטבח רוקחים תבשילים מחומרי בסיס ומגיעים בעבודת הבישול, בדרך כלל עם חום אש או תנור, לתבשיל הסופי. מהתבשיל הסופי קשה לזהות את החומרים הבסיסיים ובוודאי טעמם השתנה.
זוהי עבודה אלכימית שנעשית בנפש ובטיפול. מטופל מגיע אל המטפל עם חומרים גולמיים, לא מעובדים. השניים נפגשים בתוך כור היתוך, בקליניקה, שם הם מבצעים ביחד תהליך אלכימי. הניסיון הוא לייצר את הזהב, את חיבור החומרים בנפש למשהו חדש אותו מחפש המטופל, אליו הוא משתוקק.
מה לאלכימיה ולכדורגל?
משחק הכדורגל מבוסס על מסירות בין השחקנים והרמות כדורים לגובה ברחבת היריב. המסירות והרמות הכדור משולות לחומרים הבסיסים-הגולמיים, כאשר בתהליך מוצלח מגיע "הבישול", מסירה שמובילה לשער - הזהב הנכסף. הקושי בהבקעת שערים ומיעוט השערים במשחק הכדורגל מעלה את ערכו של כל שער ולכן אין פלא שניתן לדמותו ליקר מפז, לזהב. שערו של שפיגלר במונדיאל מקסיקו 1970, היחיד של נבחרת ישראל בהשתתפות היחידה במונדיאל, הוא יקר וזכור לטוב במיוחד, ומוקרן בהזדמנויות שונות שוב ושוב. ההשוואה של השער לזהב רווחת, וניתן לזהות אותה בתקופות שונות ובאירועים שונים. פעם, במשחקי נוק-אאוט בכדורגל (משחקים שאמורים להסתיים בהכרעה), היה נהוג שקבוצה שמבקיעה שער בהארכה היא המנצחת. במצבים אלה, השער שהבקיעו נקרא שער הזהב; בקבוצת הפועל פ"ת ובנבחרת ישראל שיחק שחקן מצטיין בשם נחום סטלמך. הוא היה מאוד מיומן בהבקעת שערים ליריבות בנגיחות ראש ולכן זכה לכינוי ראש הזהב; אצטדיון הכדורגל בו התקיים משחק הגמר בקטאר, אצטדיון לוסייל, נבנה בצורת קערה, מעין מיכל, בצבע זהב; ככלל, הגביעים שמקבלים השחקנים בסיום המונדיאל הם מזהב או בצבע זהב - "נעל הזהב" למבקיע השערים הרב ביותר, "כפפת הזהב" לשוער המצטיין של המונדיאל, ועוד; גם הגביע המוענק לשחקן המצטיין של המונדיאל וגביע המונדיאל בו זוכה הקבוצה המנצחת בגמר עשויים מזהב או לפחות צבעם זהב. גם "בישול" השער הוא אלמנט מהותי; שחקן שמוסר למבקיע הוא מוערך כמעט כמו המבקיע עצמו. במילים אחרות, הכדורגל הוא תהליך אלכימי – הפיכת פעולות בסיסיות וגולמיות להישג קונקרטי, לשער, לזהב.
תפקידו החברתי של הכדורגל
הגישה האנליטית-יונגיאנית מניחה שכל דבר נכון בתנאי שגם ההיפך הוא נכון (Jung, 1954). מכאן, לכאורה, ניתן להניח שבקרב אוהד אדום יש גרעין של אוהד צהוב ולהיפך, ושבאוהדי ברצלונה יש יסוד מאוהדי ריאל מדריד ולהיפך. במרחבי ספורט בכלל ובמשחק הכדורגל בפרט בלתי אפשרי כמעט לדבר על אחדות הניגודים באופן הזה, כמעט בלתי אפשרי לחשוב על הכלת הצל בתוך האגו, במודעות. מתקיימות תופעות נפשיות של הרחקה והדחקה, שמתחזקות עוד ועוד ככל שהיריבות בין הקבוצות והאוהדים נמשכת, כמעט ללא יכולת לשכוח ולהניח את העבר מאחור. לאיבה בין קבוצות כדורגל נוסף הקשר תרבותי והיסטורי: נבחרת גרמניה נחשבת לשנואה בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה, אף שחלפו 77 שנים מאז שהסתיימה; כיום נבחרות ספורט מרוסיה מייצגות את הרוע בעקבות המלחמה האכזרית עם אוקראינה, כאשר לרוסיה לא התאפשר להשתתף במשחקי המונדיאל. לו ניתן היה להכיל את היריב כחלק מכל אחד, מכל קבוצה, אין ספק שהאלימות הייתה פוחתת; אולי רמת הכדורגל הייתה עולה ולא מונעת מאימה, שנאה או השמדה. עם זאת, אולי עדיף שמאבקים יתקיימו בשדה הכדורגל, על המגרש, ולא בשדה הקרב. אולי תיעול העוינות והשנאה המובנית בנפש האדם ובכל קבוצה ולאום לשדה המשחק מאפשרת הפחתה של אלימות במקומות אחרים. אם כן, אולי יש משהו בסיסמה של המונדיאל בקטאר: הכדורגל מאחד אנשים.
סיכום
המונדיאל הסתיים עם כתיבת חלק זה של המאמר. נבחרת ארגנטינה זכתה. השחקנים שבו למולדתם עם הגביע המוזהב, הנכסף והתקבלו בהערצה ובאהבה עצומה ויום חופש הוכרז במדינה לכבוד האירוע, מהלך שכמעט אין לו תקדים. ניתן להניח שלו מדינות כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה או שווייץ היו זוכות באליפות המונדיאל תגובות הציבור היו פחות נלהבות ולא הייתה התופעה של מתן ימי חופש לכלל התושבים משום רגשי נחיתות מועטים יחסית באוכלוסיות מדינות אלו. בקטאר נכתב מיתוס חדש ובו מסי עלה לדרגת אל, בוודאי בארגנטינה ואצל מיליוני מעריציו ברחבי העולם. מראדונה ומסי יהיו מעתה ולעד אלים שיסגדו להם ויושלכו עליהם על ידי המעריצים-מאמינים תחושת האונות, חוויית הניצחון והחיות, שכל כך משתוקקים לחוותם הארגנטינאים לנוכח המצב ההפוך במדינתם. בישראל ימשיכו ילדים רבים להתחפש בפורים למסי ולרונאלדו. אולי זקוק להם כל אדם כדי להמשיך ולחיות בעולם הרווי בניצחונות בהפסדים, בחיים ובמוות. אולי זה חלק מהרצון להדחיק לצל את המוות וההפסד, ולהישאר בחוויה האשלייתית של ניצחון וחיים כמרכיבים יחידים, ללא צילם האחר.
כאן המקום להוסיף שחלק מהרעיונות שנאמרו יתכן ויתאימו לענפי ספורט אחרים ולהתנהלות ארגונים אחרים, אך הכדורגל נוגע באופן משמעותי יותר בשורשי הנפש, בארכיטיפים, ולכן עוצמתו לרוב רבה יותר מענפי ספורט אחרים.
מקורות
Abramovitch, H. H. 1994 – The First Father Abraham, University Press of America, Lanham, Maryland, U.S.A.
Campbell, C. 1988 – The Power of Myth, Apostrophe S. Productions, Inc., and Alfred van der Marck Editions, U.S.A.
FIFA, 2000 - A Survey: approximately 250 million footballers worldwide" (PDF). FIFAwebsite. (webarchive).
Greenfield, B. 1985 – The Archetypal Masculine: Its Manifestation in Myth, and its Significance for Women, In the Book: The Father Ed. Samuels, A. Jung, C.G. 1928 –The Relations Between the Ego and the Unconscious, CW 7, Routledge and Kegan Paul Ltd, London, England.
Jung, C. G. 1945 – The Practice of Psychotherapy, CW 16, Routledge and Kegan Paul Ltd, London, England.
Jung, C.G 1927 – The Structure of the Psyche, CW 8, Routledge and Kegan Paul Ltd, London, England.
Jung, C.G. 1946 – Psychology and Religion: East and West, CW 11, Routledge and Kegan Paul Ltd, London, England.
Jung, C. G. 1954 – Psychological Aspects of the Mother Archetype, CW 9, Routledge and Kegan Paul Ltd., London, England.
Jung, C. G. 1974 – Psychology and Alchemy, CW 12, Routledge and Kegan Paul Ltd, London, England.
Rerera, S. B. 1986 – The Scapegoat Complex – Toward a Mythology of Shadow and Guilt, Inner City books, Toronto, Canada.
Samuels, A. 1985 – The Father – Contemporary Jungian Perspectives, NYU Press, New-York, U.S.A.
Samuels, A, Shorter, B. and Plaut, F. 1997 – A Critical Dictionary of Jungian Analysis, Routledge, London and New-York.
Sanford, J. A. 1990 – Dr. Jekyll and Mr. Hyde, In: Meeting the Shadow – The Hidden Power of the Dark Side of Human Nature, Edited by Zweig, C. and Abrams, J., Penguin Putman Inc. New-York, U.S.A.
Satir, V. 1983 – Conjoint Family Therapy, Science and Behavior Books, Palo Alto, Ca. U.S.A.
Stein, L. 2021 – The Self in Jungian Psychology – Theory and Clinical Practice, Chiron Publication, Ashville, N. C., U.S.A.
Von Franz, M. L. 1980 – Alchemy – An Introduction to the Symbolism and the Psychology, Inner City Books, Toronto, Canada.
Von Franz, M. L. 1996 – The Interpretations of Fairy Tales, Shambhala Publications, Inc., Boston, Mass., U.S.A.
