כששני קווים מקבילים נפגשים1
שיחה עם פרופ' ג'רי צ'אוויס, מחלוצות ה-Poetry Therapy בארה"ב
מאת איל איבניצקי
בחג החנוכה האחרון עליתי במעלות ירושלים על מנת לפגוש את פרופסור ג'רי גייבל צ'אוויס.
פרופסור צ'אוויס, שאתייחס אליה מעתה בשמה הפרטי - ג'רי, הינה פרופסור לאנגלית באוניברסיטת סיינט קתרין במיניסוטה ארה"ב, פסיכולוגית קלינית וגם POETRY THERAPIST מוסמכת ומדריכה בינלאומית. בעברה כיהנה ג'רי כנשיאת הארגון האמריקאי לשירה תרפיה (NAPT) וכיום היא חברה בצוות העורכים של כתב העת JOURNAL OF POETRY THERAPY. בימים אלו היא עוסקת בעיקר בטיפול בקליניקה פרטית ובהכשרת ביבליותרפיסטים ברחבי העולם, מהונג קונג ועד אסטוניה.
ג'רי היא גם יהודיה, והיא הגיעה לארץ לביקור פרטי, אליו צירפנו את הפגישה שלנו.
המפגש נערך כחלק ממספר שיתופי פעולה שנעשים בין צוות המנחים של 'המילה' (המרכז הישראלי לביבליותרפיה')2, לבין נשות ואנשי מקצוע ברחבי העולם - במטרה להבין איך נראית הביבליותרפיה בארצות אחרות, על איזה בסיס תיאורטי היא נשענת ומהו תהליך ההכשרה.
אבל למען הסדר הטוב , אולי כדאי להתחיל דווקא בכמה הגדרות:
במדינת ישראל מקצוע הביבליותרפיה קיים כבר עשרות שנים. הביבליותרפיה שייכת לאשכול הטיפולים באמנויות, ובמקרה הזה - אומנות המילה הכתובה.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שלה יש תוכנית הכשרה ביבליותרפית אקדמאית, במסגרת תואר שני. ארגון יה"ת הוא ארגון מקצועי המאגד תחתיו את שלל הטיפולים באמנויות והוא הגורם המקצועי הפועל לביסוס התחום בארץ מבחינת רגולציה וכן מעניק לחבריו הסמכות המשך ודירוג מקצועי.
בארה"ב ישנם שלושה ענפים שונים הקשורים לעבודה טיפולית באמצעות טקסטים: ביבליותרפיה, פואטרי-תרפיה וכתיבה-תרפיה. הביבליותרפיה בארה"ב מתייחסת בעיקר לתהליכי קריאה בטיפול, הכתיבה-תרפיה עוסקת ברובה בתהליכי כתיבה ואילו הפואטרי-תרפיה (Poetry Therapy) למעשה משלבת את שניהם ומקבילה למה שאנו מתייחסים אליו בארץ כטיפול בביבליותרפיה.
בארה"ב אין תוכנית הכשרה אקדמאית והארגון המסמיך הוא למעשה הארגון המקצועי הנקרא International Federation for Biblio/Poetry Therapy. ארגון זה מציע מספר מסלולי הכשרה, כאשר ההסמכה לעסוק בפואטרי-תרפיה במסגרת קלינית ניתנת רק למי שהוא זה מכבר מטפל.ת מוסמכ.ת (עו"ס, פסיכולוגיים וכו'). מסלול ההכשרה אותו עורך הIFBPT, כולל שעות הדרכה והתנסות רבות ובכך דואג כי מטפליו יעמדו בקריטריונים מסוימים (כולל הסמכה קודמת) בהכשרתם כמטפלים בפואטיקה תרפיה. הגוף המחזיק את המחקר והידע הוא NAPT) National Association of Poetry Therapy), המחזיק גם בכתב העת המקצועי.
הפיצול בין הגוף שמכשיר את המטפלים הופרד בכוונה תחילה מהגוף האקדמי שאחראי על המחקר, הכנסים ועוד. אומנם, בראשית הדרך, הקהילה היתה קטנה ומרבית החברים בוועדים המנהלים היו בשני הגופים, אך מאז הגופים משלימים אחד את השני.
ניתן להבין כי, על אף קשיי החקיקה והאסדרה בארץ, העובדה שבארץ תכניות ההכשרה בביבליותרפיה הן חלק מלימודי תואר שני אקדמי, בניגוד למקרה בארה"ב, ממצבת את מקצוע הביבליותרפיה כאן במקום מבוסס, הזוכה להכרה נרחבת הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי.
ג'רי הנה אחת מהחלוצות של תחום ה-Poetry Therapy בארה"ב. היא כתבה ופרסמה מספר ספרים, המניחים תשתית תיאורטית ויישומית לעבודה הטיפולית באמצעות ודרך טקסטים. ביניהם: POETRY AND STORY THERAPY- The healing power of creative expression, שנכתב ע"י פרופ' צ'אוויס וראה אור ב-2011.
ספרה הנ"ל של ג'רי, וספרו של פרופ' ניקולאס מאזה, המכהן כיום כיו"ר ארגון NAPT (שהתארח במהלך הקיץ למפגש זום עבור קהילת המטפלות.ים בבילביותרפיה בארץ) Poetry Therapy - Theory and Practice, הם שניים מהספרים המקיפים ביותר שנכתבו על הביבליותרפיה בארצות הברית.
בנוסף לכך, כאמור, מתפרסם אחת לשנה כתב-העת המקצועי בשם Journal of Poetry Therapy, המאגד מאמרים אקדמיים במגוון נושאים הקשורים לתהליכים טיפוליים באמצעות שפה, סימבול וסיפור.
בפגישתנו, אני שואל את ג'רי על הרקע ההיסטורי להולדת המקצוע של biblio/poetry therapy בארה"ב. ג'רי לוקחת אותי אחורה לשנות השישים העליזות בארה"ב, שם שני אנשי מקצוע מרכזיים בשני קצוות הארץ, חיברו בין עולם השירה לבין עולם הטיפול: הראשון הוא ג'ק לידי (Jack Leedy)3, פסיכיאטר שפעל בניו יורק והשני - ארתור לרנר (Arthur Lerner)4, מהחוף המערבי. שניהם עשו שימוש בשירים למטרות טיפוליות בתוך המסגרות המקצועיות בהן עבדו והחלו לכתוב מאמרים בנושא.
ג'רי מציינת כי עוד לפני כן, בשנות הארבעים והחמישים, היו ספרניות בבתי חולים פסיכיאטריים שקראו לעצמן ביבליותרפיסטיות. אלו היו "משדכות" בין מטופל לבין ספר שחשבו שיכול להועיל לו. מאותה תקופה מוזכרת ארלין מק'קרטי היינץ (Arleen McCarty Hynes)5, שאולי היתה זו שכתבה את הספר הראשון על ביבליותרפיה ובו תיאורי מקרה מעבודתה.
עבודתם של לידי ולרנר הדגישה כי על אף הערך התרפויטי העצום בשירה וכתיבה, ישנה גם חשיבות לנוכחותו של איש מקצוע מיומן ומנוסה בעל הכשרה קלינית.
על הרקע הזה, עוברת ג'רי לספר כיצד היא עצמה הגיעה לתחום.
ג'רי החלה את דרכה כמרצה לספרות אנגלית. בתחילת שנות השבעים היא עבדה באוניברסיטה למקצועות הרפואה, שם היא לימדה בפקולטה למקצועות משלימי רפואה - אח.יות, טכנאי.ות רנטגן, ורדיולוגים.יות -הסטודנטים היו אנשים צעירים, שבמסגרת תואר בן שנתיים נדרשו ללמוד ארבעה קורסים בספרות אנגלית.
רוב המשתתפות בקורס של ג'רי היו אחיות, והיא מעידה כי היא זוכרת את עצמה מלמדת נובלה של טולסטוי, בשם "אושר משפחתי", המתארת קורות משפחה בשלבים שונים. באחד מהימים, ניגשו ארבע אחיות למשרדה של ג'רי. אלו היו נשים צעירות, בגיל 19 לערך, שהיו כבר נשואות או מאורסות, בדרכן להקים משפחה. ארבעתן הביעו את התרגשותן הרבה מהסיפור ומהדיון שהתנהל בעקבותיו. הן ציינו כי הן מרגישות שחייהן השתנו בעקבות הסיפור, שהן ידעו כעת להתמודד טוב יותר עם קונפליקטים משפחתיים שעתידים להן.
זו היתה הפעם הראשונה שבה הבזיק במוחה של ג'רי הקשר שבין ספרות לתהליכים נפשיים.
במקרה, או שלא במקרה, באותה אוניברסיטה היה מרחב של "שיחות ארוחת צהריים" - "מרחב בו היית מגיע עם קופסת האוכל שלך ומאזין להרצאות שונות. הרצאה אחת שכזו היתה של פסיכיאטר שעבד בקמפוס, שישב והקריא ורבטים וויניטות של מטופלים, כאילו היו שירה."
זו היתה הפעם השנייה שג'רי הרגישה את הקשר החזק בין ספרות לתהליכים נפשיים. היא נפעמה מעושר הדימויים והמטאפורות שאנשים משתמשים בהם ברגעי שיא או שפל בחייהם, מבלי לשים לב.
זה הרגע בו היא הכירה בעובדה שבכל אחד מאיתנו חבוי משורר.
בחופשה הבאה שלה בבית ההורים בניו יורק היא כבר פקדה את משרדיו החדשים של פרופסור לידי, שהיו עוד מבולגנים ובארגזים. זו הייתה נקודת הזמן בה היא הצטרפה למעגל הביבליותרפיסטים בארה"ב. בעקבות מפגש זה עם הביבליותרפיה החלה ג'רי את הכשרתה כפסיכולוגית קלינית.
כשאני שואל את ג'רי האם פניות המטופלים המגיעות אליה הן משום היותה ביבליותרפיסטית או פסיכולוגית, היא מציינת כי אמנם בתחילה לא הכירו אותה כביבליותרפיטסית אך מטופלים איכשהו הגיעו כשהם כבר מנהלים יומן אישי או עוסקים בכתיבה ובמרחב הטיפולי שהציעה היה מקום לכך. עם השנים התפתחה הידיעה על הכשרתה, ויותר ויותר מטופלים הגיעו אליה בעקבות כך.
אני מבקש מג'רי לספר לי על אופן עבודתה, והיא עושה זאת בהתרגשות רבה, תוך שילוב דוגמאות וציטוט שירים מזכרונה.
היא משתפת כי בתחילת טיפול היא נעזרת בתרגיל כתיבה הנקרא "stepping stones" ככלי אבחוני. בתרגיל זה היא מבקשת בעשר דקות ליצור ציר זמן של החיים ועליו שנתות עם אירועי החיים אותם המטופל.ת מגדיר.ה כמשמעותיים.
היא מספרת כיצד לימדה עצמה לכתוב במהלך פגישות דימויים ומטאפורות שעלו מן המטופלים בעת פגישה, וכיצד פעמים רבות בסיום הפגישה היא מקריאה אותן כשיר שנוצר. הדהודים אלו עוררו את תחושת המשורר הפנימי גם אצל מטופלים שבעת פנייתם הצהירו על עצמם כרחוקים משירה, כתיבה או כל אסתטיקה מילולית אחרת.
במשך כל אותן שנים המשיכה ג'רי בעבודתה באוניברסיטה, תוך שהיא משלבת ביבליותרפיה בקורסים שונים שלה בהוראת ספרות אנגלית, עד שהקימה קורס ביבליותרפיה מרוכז בחודשי הקיץ, ביחד עם ארלין היינץ שהוזכרה לעיל. ארלין הייתה אמונה על החלק התיאורטי וג'רי על החלקים המעשיים של ההכשרה. במהלך הקורס חולקה קבוצת הסטודנטים לשניים והם היו מתחלפים ביניהם כ"קבוצה עובדת" וכ"קבוצה צופה", כך נוצר מעגל של מראות והתייחסויות. המפגשים אף תועדו בווידאו, ולאחר ההתנסויות היא היתה צופה עם הסטודנטים תוך תשומת לב להנחיה שלה. בין השאלות שנידונו היו:" מה היא עשתה בהנחייתה?", " מה היו עושים אחרת?" , " מה לא עשתה?" ועוד.
אני מתאר לג'רי את התפתחות הביבליותרפיה בארץ ומציין את אב ואם הביבליותרפיה הארץ ישראלית, פרופ' אדיר כהן ופרופ' רחל צורן, ובעודי מספר אני מרגיש כיצד שני המסלולים הנפרדים, זה שהתפתח אי-שם בארה"ב הרחוקה, וזה שנולד כאן, בארץ ישראל של שנות ה-80, נפגשים.
ועם זאת, ניתן היה להבחין בכמה הבדלים בנקודות המוצא ובהתאמה גם בטכניקות העבודה: הביבליותרפיה בישראל מושתתת על עמודי התווך של הפסיכותרפיה הדינאמית והפסיכולוגיה הנרטיבית. במפגשים שלי בשנה האחרונה עם אנשי מקצוע מארצות הברית, עלתה בי התחושה כי שם הדגש הוא יותר קוגניטיבי-התנהגותי והשימוש בטקסטים ובתהליכי כתיבה מכוון לשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות בחיי היומיום.
אחד המקומות שבהם ניתן להבחין בהבדל זה הוא בבחירת השירים לטיפול. בגישה הדינמית, הטקסט יהיה פתוח ועמום באופן המאפשר כר רחב להשלכה, כזה שמזמין ריבוי פרשנויות. ב"טקסט סיביטיסטי", המשמעות תהיה ברורה ומונחית יותר.
ג'רי לא ממהרת להסכים עם האבחנה שלי. היא מודעת לכך שיש שימוש רב בביבליותרפיה בעבודת CBT, אך מייחסת זאת לעבודה כי אלו תהליכים קצרים יותר מהתהליך הדינמי ולכן הם נחשבים לבעלי ערך גדול יותר מבחינת "עלות- תועלת". בתהליכים אלו השידוך לביבליותרפיה מאפשר לתאר תחושות, חוויות, מחשבות ורגשות במילים ביתר קלות. לדבריה, במשך השנים היא משלבת בין הביבליותרפיה הדינמית והביבליותרפיה הסיביטיסטית. מבחינתה, האפשרות של שירים להנכיח רגשות ואת ההשפעה שיש להם על מחשבות והתנהגויות היא עצומה.
"ככלל," היא אומרת, "גיליתי שלאנשים נוח עם תרגיל כתיבה שהוא גם מובנה אך גם מאפשר חופש וספונטניות."
המבניות, לטענתה, מאפשרת את ההפתעה מהכתיבה. וברגע שאנחנו מופתעים, הדרך לתובנה ולמידה מתקצרת.
היא מתארת כיצד תרגילי השלמת משפטים (Sentence stamps) מסייעים בתיווך בין בני זוג או בין אדם לעצמו. השלמת שני משפטים שכאלו, המאוד דומים אחד לשני, מקשרת בין רגשות להתנהגויות ומחשבות.
אני עצוב כש.. (I feel sad when…)
כשאני מרגיש עצוב אני...(When I'm sad I…)
תרגיל פשוט כזה מחבר בטבעיות בין הרגשות, המחשבות, והמעשים.
ג'רי גם מתמצאת בתהליכים הדינמיים, לטענתה זו היתה נקודת ההתבוננות הראשונית של מייסדי התחום בארצות הברית, אשר התמקדו בהתבוננות פסיכודינמית בשאלה "מה קורה לנו כשאנחנו קוראים?" כלומר: האופן בו אנחנו קוראים טקסט בצורות שונות, הכניסה אל תוך מרחב השלכתי תוך כדי קריאה, האפשרות לראות רגעי הפתעה, שמחה או עצב על פניו של אדם קורא ועוד.
בקבוצה, היא מוסיפה, הטקסט משמש גם ליצירת לכידות והפגת תחושת בדידות (עוד מישהו מרגיש כמוני וכתב על זה!) וגם לשינוי נקודת מבט, בעקבות התייחסויות אחרות לשיר ממשתתפים אחרים.
"אחד מהדברים הקשים והחשובים שאנחנו עושים בעבודה שלנו הוא בחירת טקסטים," ג'רי אומרת. "זה חשוב באותה מידה כמו היכולת והידע שלנו בהנחייה קבוצתית."
ואת הדברים האלה היא מחברת לכללי אצבע לבחירת שיר:
הכלל הראשון הוא שהשיר לא אמור להיות מורכב מידי. אנחנו לא רוצים לגרום לאנשים להרגיש טיפשים. וזה יכול לקרות מול דימויים אסוציאטיביים מידי, או מול הקשרים למיתולוגיה יוונית או קלטית עתיקה.
היא תמיד תעדיף שיר פשוט, המתאר חוויה אישית של המשורר. שלא יהיה ארוך מידי- עד עמוד. "ואני באופן אישי אוהבת שירים עם שורות קצרות." היא מגלה.
בקבוצה, חובה להקריא את השיר, אך גם שלכל חבר בקבוצה יהיה דף מודפס עם השיר. ואם ישנה אפשרות להקראה משותפת, יש לכך אפקט חזק על המשתתפים.
זהו השלב בשיחה בו ג'רי מדקלמת שירים, ומדגימה עקרונות:
MARKS \ Linda Pastan
My husband gives me an A
for last night’s supper,
an incomplete for my ironing,
a B plus in bed.
My son says I am average,
an average mother, but if
I put my mind to it
I could improve.
My daughter believes
in Pass / Fail and tells me
I pass. Wait ‘til they learn
I’m dropping out.
ג'רי מתייחסת באופן מיידי לשורה האחרונה בשיר, היא שואלת בקול רם, האם ישנה סכנה בשורה שכזו המופיעה בסוף שיר. האם יש כאן רמיזה להתאבדות? האם אנשים אובדניים עלולים לפרש את השיר באופן שכזה? היא מציינת כי אלו סוג המחשבות ותשומות הלב שיש לקחת בחשבון בבחירת שיר.
הי ממשיכה ושואלת אותי, איך אני חווה את השיר? האם השורה האחרונה דווקא מאפשרת אנחת שחרור? (זו התגובה השכיחה לשיר, לדבריה של ג'רי). כך או אחרת, הדיון שאפשר לצאת אליו מהשורה האחרונה הוא מגוון ומרתק.
"מה שעושה את השיר הזה מוצלח בעיניי," ג'רי מסבירה, "הוא שהוא פשוט, יומיומי, עם מטאפורה שמשנה מבט ונותנת רגש."
אני מזכיר את עבודתי עם ניצולי שואה ואת העובדה שמכל שיר עולה האובדן.
ג'רי מוסיפה שלדעתה לא משנה עם איזו קבוצה נעבוד, בשלב מסוים אובדן ושכול יעלו בשיח הקבוצתי, כי זוהי חוויה אנושית אוניברסלית ולאנשים יש צורך לדבר על כך.
עקרון נוסף שמנחה את ג'רי בבחירת טקסט הוא התאמתו לנקודת זמן התפתחותית. השיר יכול לכלול איזו אמירה בנוגע לעתיד אך הוא חייב לצאת או להתבסס על הנקודה בה הקורא.ת נמצא.ת - ממש כשם שלא נביא מוזיקה שמחה לאדם אבל, או לא נגיד לו "אוו עוד שנה תרגיש טוב יותר."
"השומע לא שם, הוא צריך שתהיה איתו בנקודה בה הוא נמצא, ומעבר לנוכחות שלך איתו, אולי גם תוכל להעניק לו שיר שיישאר לו, ומילים לחוויה שלו."
והנה דוגמא נוספת מג'רי:
Island \ Langston Hughes
Wave of sorrow,
Do not drown me now:
I see the island
Still ahead somehow.
I see the island
And its sands are fair:
Wave of sorrow,
Take me there.
"זה אחד מהשירים האהובים עלי. אני עובדת איתו הרבה," היא מגלה. "אני נזכרת במקרה שהיה לפני שנים. אחות של מטופל שלי בעבר פנתה אלי. היא סיפרה לי שהוא נפטר לפני שבוע באופן מפתיע, ושאלה אם היא יכולה להיפגש איתי. היא ידעה שהייתי המטפלת שלו, והיא גם באה בגלל שידעה שעבדתי עם אחיה בביבליותרפיה.
החלטתי להציג לה את השיר. זה לאו דווקא שיר שמתאים לפגישה ראשונה, לרוב הוא דורש הכרות עמוקה יותר, אך לאחר קריאתו, היא יכלה להגיד שהקושי העיקרי מאז מות אחיה, הוא הקושי לנשום, ועל כן מאוד הזדהתה עם הטביעה בשיר. ועם זאת, בשיר הזה, גם בכותרתו, וגם בין שורותיו, יש אי וחול, ואפשר לראותם באופק. היא הבינה מכך שאי אפשר לעקוף את התחושות הקשות שהיא מרגישה ודווקא אלו הן שיביאו אותה אל החוף."
והנה דוגמא נוספת, "זהו שיר, שכותרתו היא מילה בלטינית, שיר קשה, שבמשך זמן רב נמנעתי מלעבוד איתו. הרגשתי שהוא מרוחק מדי. ואז גיליתי שאבי מאוד אוהב את השיר הזה, וחברה אמרה לי שגם אביה הזכיר את השיר", היא ציינה.
Invictus \ William Ernest Henley
Out of the night that covers me,
Black as the pit from pole to pole,
I thank whatever gods there be
For my unconquerable soul.
In the fell clutch of circumstance
I have not winced nor cried aloud.
Under the bludgeoning of chance
My head is bloody, but unbowed.
Beyond this place of wrath and tears
Looms but the Horror of the shade,
And yet the menace of the years
Finds and shall find me unafraid.
It matters not how strait the gate,
How charged with punishments the scroll,
I am the master of my fate:
I am the captain of my soul.
"ואז גיליתי שהשיר הזה היה השיר שהחזיק את נלסון מנדלה בכל שנות המאבק שלו," ג'רי ממשיכה לספר איך התפתחה מערכת היחסים שלה עם השיר. "יש סצינה נהדרת בסרט, הנושא את שם השיר, שבה נלסון מקריא / מעניק את השיר הזה לקפטן הקבוצה.6
וזה שיר די מדכא, האם יש בו בכלל תקווה? שנים לא השתמשתי בו. ואז חשבתי, אבא שלי אוהב את השיר הזה, וגם אבא של חברתי, אז מי אני שאגיד שהשיר הזה לא טיפולי? בבחירת טקסטים צריך לחשוב רחב, מחוץ לקופסא."
בשלב זה של השיחה אני כבר מבין שאנחנו חושבים באופן דומה כביבליותרפיסטים ושאנחנו עושים שימוש בטכניקות דומות גם כאן, בארץ, מבלי שנדע זה על זו ועל שני המסלולים המקבילים האלה שצמחו בשני מקומות שונים על הכדור, בעת ובעונה אחת.
אנחנו עוברים לדבר על עולם הביבליותרפיה בהווה ובעתיד ומגלים כי מעבר לשני צידי האוקיינוס יש התמודדויות דומות:
שנינו לא מרוצים משם המקצוע, מרגישים שהוא מסורבל ולא ממצה. בעוד שאני אוהב את ה POETRY THERAPY , (שאין דרך טובה לתרגם אותו לעברית) ג'רי מרגישה שהוא לא מכיל בתוכו את רוחב היריעה של החוויה הביבליותרפויטית. וגם היא, כמונו כאן, לקחה חלק בשיחות ובדיונים שניסו למצוא שם אחר, ללא הצלחה.
אנחנו מדברים על הצורך החיוני בחקיקה מסודרת, שתגדיר באופן ברור מי מוסמך לעסוק בטיפול של ממש ומי יכול רק לעשות שימוש בטכניקות ובכלים ביבליותרפיים במרחבים אחרים, שאינם קליניים. ג'רי מכירה ביתרון הגדול שאנו נהנים ממנו בארץ, שכן המקצועי נחשב לתואר טיפולי אקדמי ומטפלים באמנויות באופן הזה יכולים לעבוד בקופות חולים, במשרד החינוך ובעמותות שונות, מה שעוד רחוק מהישג יד בארה"ב. כל תרפיסט שם שירצה לעסוק בביבליותרפיה במוסד מסוים יצטרך להתקבל בזכות ההכשרה הקלינית הקודמת שלו, במידה והיא קיימת ומוכרת, ואז יוכל גם לעבוד ביבליותרפית.
לפעמים יש יתרון למדינה קטנה אחרי הכל, אני חושב לעצמי. ואולי כאן כדאי להכניס אמירה קטנטנה על האיום החדש להכשיר מטפלות במגר החרדי באופן שאינו תואם להכשרה האקדמית המסודרת והמלאה?
אנחנו מדברים על "טיפול בכתיבה" והאם בכלל אפשר להפריד בין הקריאה לכתיבה, ועל כך שסיפורים טקסטים, קריאה וכתיבה נמצאים היום בכל מקום, ואפילו ביתר שאת בעידן הדיגיטלי.
"השירה היום היא יותר פופולרית מאי פעם", ג'רי טוענת. "החל מספוקן וורד וראפ ועד האפשרות למצוא כל כך הרבה קטעי שירה און ליין. בארה"ב בבתי ספר רבים, כבר ביסודי יש שיעורי שירה. וכמובן שכתיבה וקריאה הן חלק מההתכתבויות של בני נוער, על כל הפרשנויות השונות ולעיתים המוטעות שמתרחשות שם."
אני מספר לה על העבודה שלי בארגונים, על טיוב וייעול התקשורת הכתובה.
אנחנו חושבים יחד מה כן אפשר לעשות כדי לבסס את התחום הן ברמה התיאורטית, הפרקטית, המחקרית והרגולטורית:
- האפשרות ליצור קריטריונים בינלאומיים להכשרה.
- שיתוף במאמרים, חומרים תיאורטיים ופרקטיים, טכניקות עבודה ועוד.
- להגביר ולקדם את המחקר בתחום- ליצור קבוצות עמיתים לחוקרים מרחבי העולם.
- וכמובן, בתור נשות ואנשי מילה - לכתוב ספרים.
הגיעה העת שלנו להיפרד. אבל, כמאמר הקלישאה, זה מרגיש יותר כמו התחלה.
השיחה מסתיימת עם טעם של עוד. אנחנו מתלבטים לרגע איך להיפרד, ומחליטים על חיבוק קרוב.
לסיכום, רגע בזמן שראוי לציון, במסע שלי כביבליותרפיסט.
הערות
- הטקסט נערך על ידי אפרת חבושה-פלדמן.
- כותב המאמר הוא מייסד המרכז.
- אפשר למצוא אותה כאן: .https://www.youtube.com/watch?v=FozhZHuAcCs
- להמשך קריאה על ג'ק לידי:
https://todayinsci.com/L/Leedy_Jack/LeedyJack-Quotations.htm
https://poetrytherapy.org/History
https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/0889367042000325139?journalCode=tjpt20
-
להמשך קריאה על ארתור לרנר
https://www.latimes.com/archives/la-xpm-1998-apr-08-mn-37268-story.html
https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/0197455682900326
https://todayinsci.com/L/Lerner_Arthur/LernerArthur-Quotations.htm
- להמשך קריאה על ארלין מק'קרטי היינץ: https://www.amazon.co.uk/Arleen-McCarty-Hynes/e/B001KJ5NSE%3Fref=dbs_a_mng_rwt_scns_share
