דפנה ליבר
איך מסמסים געגוע?
רגעים אנושיים מקליניקה דיגיטלית
שתים הוצאה לאור
נמרוד מסביר לי שהתקשורת המרכזית שלו עם בתו מתקיימת בהודעות — תקשורת טרנס־אטלנטית, דיגיטלית. ״אני צריך את עזרתך. אני כל הזמן מנסה לסמס געגוע, ולא מצליח.״ הקשבתי לו אבל לא הצלחתי להבין לגמרי. לנמרוד ובתו יש יותר שעות שיחה ב־Time Face מאשר מפגשים פנים אל פנים. בין לוחות הזמנים שלו לגיל ההתבגרות הסוער שלה, אפיק התקשורת הנוח ביותר שמצאו הינו דיגיטלי.
״אבל דבר אחד אני לא מצליח לכתוב לה בהודעות. כאן אני זקוק לעזרתך,״ הוא מפנה את מכשיר הטלפון לעברי, ״אני לא יודע איך לכתוב בהודעות את הגעגוע שלי.״
העולם הדיגיטלי הוא חלק בלתי נפרד מחיינו: אפליקציות, משחקים, רשתות חברתיות, הודעות מייל וחילופי מסרים אחרים נעשים באופן יום־יומי דרך הטלפון הנייד. השעה הטיפולית בקליניקה מנסה להיות רגע בזמן, בלי לעצור אותו, להיות אי של מפגש אנושי שמתייחס לעולם שבחוץ אבל גם משהה אותו.
ספרה של ד״ר דפנה ליבר פורש את מפת ההתייחסות לעולם הדיגיטלי שבחוץ דרך שתי נקודות מבט, מהגרים דיגיטליים — אנשים שנולדו וגדלו לפני שהאינטרנט הפך לחלק בלתי נפרד מפעילות היום־יום והתרבות, וילידים דיגיטליים אנשים שנולדו לעולם זמין, מהיר ומרובה מסכים. הספר עוסק בפערים שבין הדורות, ובשינויים המהירים במבנה הסמכות ההורית, תרבות הפנאי, דימוי הגוף, שיח מתבגרים, תקשורת זוגית ושינויים בהיבט הטיפול הנפשי.
זהו ספר חובה למטפלים אבל גם להורים, מורים, אנשי אקדמיה, לכל מי שחווה את ההשתנות המתמדת שהטכנולוגיה מחוללת בחיינו. איך מסמסים געגוע נכתב על ידי מהגרת דיגיטלית לאחר שנים של מחקר על השפעות המציאות הדיגיטלית על חדר הטיפול. הוא מבוסס על סיפורי מקרה מתוך הקליניקה, משלב תיאוריה ופרקטיקה ומתאר את האופן שבו השינוי והמציאות הדיגיטלית פוגשים אותנו בתחומי התעסוקה, ההורות, הטיפול והקשרים המשפחתיים והזוגיים.
ד״ר דפנה ליבר- פסיכותרפיסטית, חוקרת את העולם הדיגיטלי והשפעותיו על הטיפול הנפשי. ראשת התכנית לתואר ראשון במדעי ההתנהגות בקריה האקדמית אונו. יועצת ארגונית ומלווה הנהלות בכירות. מרצה אורחת במגוון מוסדות בארץ ובעולם בנושא המציאות הדיגיטלית והזהות המשתנה בזירת הטיפול ומערכות היחסים. בעלת קליניקה פרטית מתחילת המילניום, עוסקת בפסיכותרפיה עם ׳מהגרים דיגיטליים׳ ו׳ילידים דיגיטליים׳ למול מציאות משתנה בעולם האישי, הנפשי והתעסוקתי.
לפניכם פרק ראשון מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
מבוא אנושי לעולם דיגיטלי
עוד לא התקיים דור דיגיטלי במלואו — על ציר חיים שלם מלידה ועד פרידה, ועם זאת כולנו דיגיטליים. המציאות סביבנו, השימושים היומיומיים שלנו. גם אם לא נולדנו דיגיטליים.
החדשות הנוקבות הן שהקִדמה בלתי נמנעת ושינויים מהירים ומרחיקי לכת עוד יקרו.
החדשות הטובות הן שהשינויים הללו מוּנעים על ידינו, יש לנו חלק מכריע בהם ויכולת להיות שותפים משמעותיים גם אם עברנו את גיל 20.
לאחר שנים של מחקר על השפעות המציאות הדיגיטלית על חדר הטיפול, מוגש לכם הספר שמשלב את התיאוריה והיישום באמצעות תרגילים ותיאורי מקרה מהקליניקה. הספר מתאר את האופן שבו השינוי והמציאות הדיגיטלית פוגשים אותנו בתחומי התעסוקה, ההורות, הממדים האנושיים והבינאישיים וזירת הטיפול.
הספר מפגיש אותנו עם עולם משתנה ועם מציאות פנימית שמשתנה בתוכנו, כילידים דיגיטליים שבאו לעולם עם אייפון ביד, או כמהגרים דיגיטליים שבקיאים בשפה אחרת ומתמודדים היום עם מציאות דיגיטלית מסקרנת ומוכרת פחות.
בין שגדלנו בעולם שבו הטלוויזיה היתה בשחור־לבן והטלפון היה מחובר לשקע בקיר בחוט, ובין שנולדנו לעולם מרובה מסכים, ערוצים וטלפונים חכמים, חווינו, ואנחנו עדיין חווים, שינויים מהותיים בקצב מהיר. אנחנו עדים לשינויים במבנה המשפחה, בשיח הציבורי, בתקשורת הזוגית, במעמד הסמכות ההורית ובהתרחשויות במערכת החינוך. כל אלו משנים את תהליכי הטיפול הנפשי בקליניקה, משפיעים עליהם ומשתקפים בהם.
הספר מתאר את המסע בעידן דיגיטלי שבו משתנים כללי המשחק, הצרכים האנושיים ותפיסת ההורות והזוגיות. מוצגים בו תיאורי מקרה של מטופלים ומטופלות מהקליניקה, המשקפים את חוויית החיים בספקטרום הדיגיטלי. בספר מוצעת תפיסה היברידית השואפת לשלב את מרכיבי האקולוגיה הדיגיטלית עם מבנה הצרכים האנושיים ומקצב הנפש המשתנה באופן איטי יותר.
הספר נכתב בידי מהגרת דיגיטלית ובכך מתייחס לעולם שהיה, ושזכור לי וליתר בני הדור שלי, ובו זמנית שואף להזמין ילידים דיגיטליים לקריאה שהיא עדכנית ומחברת את צירי הזמן למציאות המשותפת בה אנו נפגשים בקליניקה, באקדמיה ובמרחבי ההורות.
אני מאמינה כי מחקר טוב מתחיל בתחום שמעסיק אותנו, שמרגש אותנו ונוגע בנו מעֵבר לעניין האקדמי שבו.
עבורי היה זה ציר דיגיטלי מרגש, שהתחיל בזירה דיגיטלית ועבר למרחבי הנפש, אל בית החולים בילינסון, וחזר אל המפגש האנושי.
הרגע הדיגיטלי משנה החיים ורב־המשמעות, מתרחש לאחר שסיימתי את כתיבת הספר, מיד אחרי הדוקטורט ופרסום המחקר שלי על המציאות הדיגיטלית, נובמבר 2021, עמוק בתקופת הקורונה.
ישבנו בבית, סגר שני. הקליניקה שלי התקיימה בשעות של טיפולים ומפגשים באפליקציית זום, הקשבתי לשקט שבחוץ, הייתי אמפתית לזמזום שבפנים, חוויתי את העולם המשתנה דרך נקודת מבט של וירוס ששולט בעולם, והתרחשויות במציאות הדיגיטלית הנגישה.
לילה אחד בקצה הסגר קראתי ברשת החברתית פוסט של אישה צעירה וחייכנית, אמא לשני ילדים קטנים, שחולה וזקוקה לתרומת כליה מיידית.
בכל זמן אחר הפוסט הזה היה כנראה מצטרף לפוסטים שכולנו פוגשים על נזקקות ומצוקה. קוראים ועוברים הלאה, ממשיכים לגלול ולהתבונן בתמונות הנוף מהסגר ובצילומי הבישולים שאנשים העלו.
אבל באותו לילה משהו אחר קרה.
אולי היה זה התסכול ממגבלות הסגר,
אולי היה זה הרצון לעשות משהו בעל משמעות בימים של מגפה,
אולי הייאוש שבקיטוב ובהסתה מסביב,
ואולי משהו ביכולת של המרחב הדיגיטלי לשאת למרחק את תפילתה של אישה שמעולם לא פגשתי.
למחרת התחלתי תהליך של איסוף מידע מול ״המרכז הארצי להשתלות״ במשרד הבריאות, ולאחריו בירור רפואי כדי להתגייס למשימה שבחרתי לעצמי, לנסות להציל את האישה הזאת, לנסות לתרום כליה שתאפשר לה חיים בריאים בחיק משפחתה.
החודשים הבאים כללו תהליך ארוך של בדיקות, שמירת התוכנית שלי בסוד, ועדה רפואית, ואפילו סט ארוך של מבחנים פסיכולוגיים ולילות שבהם נשארתי ערה ומחייכת, מלאת התרגשות, סקרנות וחשש.
בחלוף שישה חודשים בדיוק מרגע קריאת אותו פוסט, ובמהלך מבצע "שומר חומות", ליוו אותי בני משפחתי לחדר הניתוח בבית החולים לילדים שניידר.
בדיקת סיווג הרקמות הראתה שלא אוכל לתרום את הכליה לאותה אישה בעלת חיוך מקסים. אך בדרך פלא התברר כי הכליה שלי, שעברה את כל המבחנים והבדיקות הרפואיות, נמצאה מתאימה לילדה קטנה בת שש שזקוקה לכליה בשל מחלה.
אי־שם מסתובבת עכשיו ילדה שהחלימה, עם כליה בריאה, שמשתוללת עם האחים שלה ולומדת לראשונה בבית הספר, ילדה שקיבלה כליה ממני, בזכות האדוות והגלים של המעטפת הדיגיטלית.
הרשת החברתית העבירה את הבקשה למרחבים הדיגיטליים, והרופאה המנתחת שהעבירה את הכליה שלי לילדה קטנה סגרה את המעגל המיוחד הזה.
אז בין הניתוק והניכור, הרשע והאימה הרוחשים ברשת, לצד הבריונות והרדידות, ישנו ברשת גם מרחב שבו יכולים להתרחש ניסים.
הזמנה להרכיב את הספר שלכם1
״שברתי את השיא של הודעות הטקסט הבלתי אפשריות,״ היא אמרה ונופפה במכשיר בצחקוק לא אופייני. היא נכנסה לקליניקה, התיישבה זקופה בכורסה מולי והמשיכה לנופף במכשיר, כאילו ההודעה תקריא את עצמה ואוכל גם אני להבין את ההתרחשות. ״הוא סימס לי לפני שעתיים שהוא עזב את אשתו ושאנחנו נוכל להיות ביחד.״ ועוד לפני שהספקתי להגיב, היא המשיכה בקול נרגש, ״בהודעה הבאה שקיבלתי כתוב שהתקבלתי לעבודה, סוף־סוף אחרי כל כך הרבה מיונים.״ בחורה אחת, שתי הודעות משנות חיים, אמצעי תקשורת חובק־כול ומציאות שמשתנה לנו בעודי כותבת (בעצם לא כותבת, מקלידה) את השורות האלו.
במרחב הדיגיטלי ניתן לעבור בין דפי אינטרנט, לגלול אימיילים ולהתחיל מהסוף להתחלה. אני מחכה להמצאה שתאפשר להגיע רחוק בלי לטוס, לאכול קינוח לפני האוכל ולקרוא ישר את סוף הספר בלי להרוס את המתח. לכן ניסיתי ליצור ספר שניתן לקרוא אותו לפי הסדר שתבחרו, אפשר מהסוף להתחלה. או להתחיל באמצע, בפרק שאת שמו הכי אהבתם, או לקרוא בדילוגים, כמו לנסות לאפשר מציאות דיגיטלית דינמית בספר מודפס וקשיח.
כחלק מדור שמוצף במידע וערוך למציאת פתרונות מהירים, מיון מידע וליקוט עיקרי הדברים, אנחנו פחות מתורגלים בקריאת ספר מתחילתו ועד סופו.
אז הנה ניסיון לאפשר קריאה דינאמית על עולם היברידי באמצעות ספר סטטי. קריאה מהנה.
הספר בנוי במתכונת של יחידות:
כולן עוסקות בפן העיוני של סוגיות טיפול, ייעוץ והדרכת הורים. לאורך היחידות כולן משולבות שאלות, נקודות למחשבה והתייחסות ל״רגע מהקליניקה״, המתאר את המפגשים האנושיים, הטיפוליים וההתרחשויות שמשלבות נגיעה אנושית בעולם דיגיטלי.
היחידה הראשונה עוסקת בסקירה היסטורית קצרה ובנקודות השינוי המרכזיות שהובילו אותנו לכאן. השינוי שהתרחש בעידן הדיגיטלי והמובחנות בספקטרום הדיגיטלי בין מי שנולד לאקולוגיה דיגיטלית למי שהיגר אליה מעולם פחות טכנולוגי. השינוי שהתחולל בממדים האנושיים כניסיון התאמה לשינויים הדיגיטליים. השפעות על מטרות הטיפול, סוג הקשר והציפיות מהמטפל, לצד סוגיות הפרטיות והאתיקה שנלוות למציאות דיגיטלית.
היחידה השנייה מתייחסת למפת הדרכים של השינוי ולהבנת מנגנוניו. מרכיבים מרכזיים שבהם חלו שינויים מרחיקי לכת — זמן, מרחב וזיכרון. לצד שינויים בזירות התעסוקה, ההורות והקליניקה.
היחידה השלישית מציגה את החשיבה ההיברידית, המאפשרת שילוב של היבט אישי ודיגיטלי במרחבים שמחברים יחד אנושיות ואפליקציות דיגיטליות.
מפת דרכים למטפל האנושי בעידן הדיגיטלי
ניטשה כתב כי ״כלי הכתיבה משפיע על המחשבות״, וחידד עבורי את ההבחנה שבעידן דיגיטלי עשוי להיווצר שוני בין הטקסטים שנכתוב בעט במחברת, במקלדת המחשב ובמגע במסך הטלפון. השוני יבוא לידי ביטוי לא רק באופן שבו נכתוב אותם, אלא אפילו באופן שבו נחשוב אותם, באורכם של הטקסטים, בצירוף אימוג׳ים, עם היכולת לשמור אותם, לגבות אותם בענן, או למחוק מהדף ולהשליך אותם לאש. ומובן שמצטרפת השאלה, מי יקרא את הטקסטים ואיך? האם לאורו של פנס או של נר, על מסך מחשב או צג טלפון, או שלא ייקראו בכלל, אלא יושמעו כספר מוקלט.
בכניסה לאתר אינטרנט אין שילוט מי מוזמן להיכנס לאתר, ואין תקציר מה נמצא בתוכו. בכריכת הספר יש תקציר והזמנה לקריאה. אני רוצה להזמין אתכם אל מאחורי הקלעים של הקליניקה. למקום שבו נפגשים ילידים דיגיטליים ומהגרת דיגיטלית בכורסת המטפלת. אל המקום שבו ניתן להתבונן על התהליכים המתרחשים ועל רגעי הסקרנות והשינוי בזמן אמת.
ב־20 השנים האחרונות אני פוגשת בקליניקה מדי יום מטופלים ומטופלות, מלווה ארגונים בתהליכי ייעוץ ושינוי, וכבר כמעט עשור אני חוקרת את השפעת הממד הדיגיטלי על הפן הנפשי, ואת האופן שבו אנו מוטמעים במציאות דיגיטלית. הקליניקה היא נקודת מפגש של אנשים וצרכים אנושיים, נקודת מפגש בין הדורות. מקום המפגיש את התרבות עם השינויים שמתרחשים בטיפול עצמו ובאתוס הטיפולי. בקליניקה מתקיים מרחב ייחודי, המחדד את ההבנה של הלך הרוח, של תהליכי שינוי אישי וחברתי ושל רגעי הקִרבה המיוחדים.
אני מזמינה את כולנו, את מגוון חברי הספקטרום הדיגיטלי, אל חוויית הקריאה והמבט הבין־דורי. המהגרים הדיגיטליים, אלו שכבר חוו כברת דרך בציר החיים, מרגישים בקיאים ועדכניים בתחום הטכנולוגי, אך מדי פעם עדיין מתקשים בהבנת חוקי המשחק והתקשורת בעולמם של הילידים הדיגיטליים. המקום שבו אנו שואפים להיות הורים מגניבים ומעודכנים (והנה הדיסוננס, להשתמש במילה "מגניב" זה הרי ממש לא מעודכן), אבל לעיתים מתמלאים פליאה, געגוע והתקף נוסטלגי לתחושה (שאנו נשבעים לעצמנו שלעולם לא נאמר בקול רם) ש״פעם היה פה שמח״, ״חברים היו חברים, קשר היה קשר״.
מפת הדרכים המוצגת בספר היא הזמנה רלוונטית גם לילידים הדיגיטליים בהתמודדות מול הורים, מטופלים ומציאות אישית, זוגית ותעסוקית אשר מתקיימת בתנועה מתמדת. הקודים והשפה עבור המטפלים, הפסיכולוגיות, הפסיכותרפיסטיות, המטפלים באומנויות, היועצות, המאמנים ומדריכי ההורים. אלו רבי־הניסיון ואלו שמצויים בתהליכי ההכשרה. כל מי שפוגש את התפר בין דור שהיה דיגיטלי פחות לזה שהינו דיגיטלי במלואו. כל מי שפוגש את פערי השיח והתפיסה ואת השוני בתפיסת האמת ובחוויות החיים, כל מי שפוגשת את התפר הפנימי בתוכה בתקופת השינוי הנוכחית — מוזמנים לקרוא ספר זה.
במחשבה על זירת טיפול דיגיטלית אי אפשר שלא להקדיש רגע לציר החשיבה על אתיקה דיגיטלית. כל כך הרבה משתנה בעבודה טיפולית וייעוצית במרחב דיגיטלי שאינו מצוי בשליטתנו. בתהליך טיפולי דיגיטלי, שנוגע בסוגיה של נוכחות חלקית, נעדר גוף פיזי. סוגיות של חיסיון, אנונימיות, גבולות ואחריות על הסטינג הטיפולי (setting) והחוזה הטיפולי, זקוקות להגדרה מחודשת ומותאמת. בתיאורי המקרה שיוצגו בספר עולות סוגיות טיפוליות, דיגיטליות ואתיות המשולבות זו בזו. זה גם המקום להדגיש כי בכל המקרים המובאים בספר שונו פרטי האירועים ופרטי המטופלים בקליניקה, אך האמת הפסיכולוגית המצויה בבסיסם נשמרה.
כיאה לעולם דיגיטלי, אתם מוזמנים להמשיך את חוויית הקריאה מעבר לדפי הספר, לשתף גם אותי וגם את יתר יתר הקוראים בזירה הדיגיטלית.
בממד דיגיטלי והיברידי היכולת לשתף באופן אינטימי, בשיחה פנים אל פנים, לא מונעת או שוללת את היכולת לשתף במסקנות ובתיאור החוויה שלכם במרחב הדיגיטלי, לצורך למידה משותפת.
Digitalclinic.co.il
הערות
- השפה שלנו, הציורית והשופעת, מלאה בהיברידיות ובחוסר נחת. הרצון לפנות לקוראות ולקוראים במילה אחת כמעט אינו אפשרי ליישום, היכולת ליצור תרגיל או מחשבה שיופנו למטפלות ולמטפלים היא מאתגרת במיוחד. בניסיון חסר הנחת לשלב בין השניים, ישנן הפניות כאלו וכאלו. בחלק מהמקרים לקוראות הספר, נשות המקצוע, האימהות והסטודנטיות, ובחלקים אחרים לגברים הקוראים, המטפלים. ניסיתי שלא לבחור רק מגדר אחד ולהוסיף הערת התנצלות כלפי היתר, ״הכתוב מתייחס לשני המינים״, אלא לאפשר כתיבה משולבת שפונה לעיתים אליכם ישירות לעיתים אליכן, מתוך זיכרון מתמיד של חוויית נוכחותנו כאן כייצוגי מגדרים שונים לאורך הקריאה. קריאה מהנה לכולנו.
