להכיר במגבלות המציאות במקום בגבולות
מאת יששכר עשת
גבולות נוטים לפגוע בהתקשרות הבטוחה של ילדנו וביכולתם ללמוד מטעויותיהם. לעומת זאת, הכרה במגבלות המציאות מכינה אותם טוב יותר לחיים משמעותיים.
מבוא
מאמר זה מציע להחליף את מושג "גבולות" – מושג שנעשה בו שימוש רב בחינוך ובטיפול – במושג "מגבלות המציאות". המציאות מגבילה אותנו בצורות שונות: חוקי טבע, ידע רפואי, חוקי מדינה, כללי התנהגות ומנהגי תרבות. המציאות גם מפגישה אותנו עם רוע, הגובר לפעמים על טוב ליבו הבסיסי של האדם (ברחמן, 2020). מפגש כזה יכול לערער את תפישת המציאות שלנו.
גם כאשר אנו פועלים למען השגת מטרה מסוימת, היכרות עם מגבלות המציאות והתחשבות בהן – אף שאלה מצמצמות את חופש הפעולה שלנו – הן גם מחייבת אותנו לגייס משמעת עצמית ולהיות יצירתיים. בנוסף, יש בכך משום בקרת מציאות: במקרים רבים נוכל להגשים את המטרות שלנו באופן חלקי בלבד, או אף בכלל לא.
חינוך להקניית כישורי התחשבות במציאות ובמגבלותיה מציע לשלב חירות עם אחריות, כפי שלמדנו מוויקטור פרנקל (1982). חינוך להתחשבות במגבלות המציאות מציע גם חיים על פי ערכי אקולוגיה, והתנהגות פרו-חברתית. במילים אחרות, נוכחות במציאות, בהווה (Hayes & Smith, 2005).
בחלק הראשון של המאמר מובאת הדרך שהובילה אותי להחלפת השימוש במושג גבולות ברעיון של זיהוי מגבלות המציאות – והתחשבות בהן. לאחריו יובאו סקירה של המחקר והרקע התיאורטי בתחום. בהמשך אסקור יתרונות חינוכיים וטיפוליים בהתייחסות למגבלות במקום לגבולות. לסיום יובאו דרכי שימוש בלימוד המגבלות. דרכים מפורטות יותר ניתן ללמוד במאמרי (עשת, 2022).
מדוע ויתרתי על המושג גבולות
הרעיון להחליף בין "גבולות" ל"מגבלות" עלה תוך כדי עבודה במודל הטראנס-דיאגנוסטי או בשמו העברי "הגישה המאחדת" (עשת ורולניק, 2011). הגישה מדגישה כמטרה טיפולית – ועבורי גם כמטרה חינוכית – את האפשרות להסתגל למציאות.
לפי הגישה המאחדת, להסתגלות למציאות יש מספר מאפיינים: א. כישורי חשיבה שהם הערכת מציאות (Appraisals), ככזו שניתן להסתמך עליה בבחירת דרך פעולה יעילה ומותאמת למציאות. ב. יכולת להערכה מסתברת של העתיד, כולל עריכת תוכנית פעולה במקרה של נטילת סיכון וכישלון אפשרי. ג. תרגולי מיינדפולנס, קשיבות, כדי לאפשר למערכת העצבית לשאת אי נוחות רגשית, ולהסתגל למציאות ולהווה – על הטוב והרע שבהם, ובתוכם לפעול. ד. ויסות רגשות, שהיא היכולת שלא להימנע מלהרגיש, וגם לא לפעול אך ורק מתוך הרגשות. ה. יכולת לחשיפה יעילה במצבים מאיימים במציאות, באמצעות הכישורים הללו, שהיא הביטוי המעשי של חירות מתוך אחריות.
דרך עבודה זו הובילה אותי לחשוב על המציאות ככזו שבה החופש שלנו מתוחם במסגרת מגבלות הקיימות במציאות. לכן, כדי לאפשר לילדנו להסתגל, לשרוד ולחיות חיים משמעותיים ושמחים, עליהם להכיר במגבלות המציאות ולפתח את הכישורים שתוארו, וכן כישורים נוספים.
משמעת איננה צייתנות
כאשר חשבתי מהי התועלת שיש בהפעלת אמצעים משמעתיים כחלק מהצבת הגבולות, מצאתי שיש בהם מעט מאוד לתרום לכישורי החיים שתוארו. לא רק זאת, אלא יש בהם פגיעה רבה בהתקשרות הבטוחה, המאפשרת להורים, למחנכות ולמטפלים לסייע לילדנו באימונים לרכישת כישורי חיים אלו (עשת, 2015).
מערכות חינוך רבות נוטות לראות בחוסר השמת גבולות כמקור המרכזי לקשיים של ילדים. לא אחת מטפלים ומחנכות "מאשימים" בכעס הורים על שאינם מציבים גבולות. כאילו שהצבת גבולות היא "התרופה" המרכזית לקשיי ילדים. בנוסף, נעשה שימוש מופרז בהתייחסות לקשיי ההתנהגות כהפרעת התנהגות.
מחקרים רבים (כגון: Lubit, 2019) מראים שהשכיחות של "הפרעת התנהגות" ו"הפרעה מתמרדת מתנגדת" נמוכה, ואינה עולה על 5%. ניתן לומר לפיכך כי במרבית המקרים, לילדים המתנהגים באופן הפוגע בסביבה או בעצמם, אין כוונה ישירה לפגוע, וניתן לראות בהתנהגותם את דרכם להתמודד עם סיבלם. על כן, מטרת החינוך והטיפול היא לסייע להם לרכוש דרכי התמודדות חלופיות, המתחשבות גם בסביבה, לצד רכישה של דרכי ביטוי חלופיות, המבטאות את חירותם לצד הפעלת אחריות.
הפעלת אמצעי כוח כלפי ילדינו מביאה אותם במקרים רבים להשיב מלחמה. צמצום משמעותי של שימוש בכוח מאפשר התחלה של אימון לרכישת כישורי התמודדות אחרים, ולביטויי חופש אחראיים. גישה חינוכית או טיפולית שעיקרה היא משמעתית ומאשימה אינה מאפשרת לילדנו להכיר את מגבלותיהם ואת החוזקות שלהם. בניגוד לכך, הכרה במגבלות המציאות מעודדת ילדים לזהותן ולרכוש כישורי התמודדות לנהל חיים במסגרת מגבלות אלה.
גם עיון בגישות חינוכיות מגובות מחקרית העוסקות במשמעת מציע שהגישה הכוחנית של הצבת גבולות ועונשים אינה המומלצת בהכרח. משמעות המילה "משמעת" (discipline) היא להקנות ידע ומיומנות, כלומר ללמד ולאמן. משמעת איננה צייתנות. משמעת יעילה מטפחת התנהגות מותאמת למציאות, ומאפשרת את התפתחותו של מבוגר בוגר רגשית. המילה limits פירושה הגבלה או מגבלה – ולא גבול.
שתי הדוגמאות הבאות מייצגות גוף ידע המתייחס למשמעות וגבולות בדרך של למידה משולבת באימונים להקניית כישורי התמודדות המתחשבים במגבלות המציאות (עשת, 2015):
א. כתב העת הקנדי Paediatric Child Health, מפרסם מאמרים העוסקים בהנחיות לרופאים במטרה לקדם בריאות ואיכות חיים של ילדים. בחוברת העוסקת במשמעת יעילה (Paediatric Child Health, 2004) אנו מוצאים כי משמעות המילה משמעת (discipline) היא להקנות ידע ומיומנות, כלומר ללמד ולאמן. משמעת אינה צייתנות.
משמעת יעילה מטפחת התנהגות מותאמת למציאות ולמגבלותיה ומגדלת מבוגר בוגר רגשית. אדם המכיר במגבלות המציאות מפתח מצפון בריא, ופועל מתוך אחריות לאור ערכים בעלי משמעות חיובית לעצמו ולעולם. אדם כזה מסוגל לדחות סיפוקים, להתחשב בצורכי אחרים, להתפשר מול רצונות אחרים (אסרטיביות), וכן יכול לשאת אי נוחות רגשית בעת הצורך (חוסן נפשי).
משמעת היא בעצם חינוך למשמעת עצמית, המיושמת על ידינו המבוגרים כשיש לנו קשר רגשי משמעותי לילדנו בכבוד הדדי, באופן הוגן ולא תוקפני, אבל עקבי. משמעת כזאת גם מתחשבת בקשיי ילדנו, בגילו ההתפתחותי ובסכנות שלו או שלה להיפגע.
ב. משרד החינוך של ממשלת דרום אוסטרליה מוציאה שפע של חוברות הדרכה להורים בתחומים שונים (Parenting SA/ Parent Easy Guides, 2015). בחוברת שעסקה גם היא במשמעת מוצע כי זו עוסקת בהדרכה ובאימון ילדים ללמוד את המצופה מהם במציאות. כך הם לומדים בהדרגה כיצד לווסת את התנהגותם. משמעת היא הדרכה המאפשרת לשמור על בטיחות הילדים כשהם מגלים את העולם. הם צריכים ללמוד איך לנהל את הרגשות, הדחפים והפעולות שלהם. הם גם לומדים לתכנן פעולות, ולומדים את הערכים של הסביבות שבהן הם יפעלו ויחיו. כך הם יוכלו להסתדר עם אחרים ועם הטבע, ולממש רצונות באופן חופשי ואחראי.
הורות חמה ואיתנה
דגש נוסף בחוברת Parenting SA/ Parent Easy Guides (2015) העוסקת בחינוך להתחשבות במגבלות המציאות הוא, שילדנו ילמד באופן יעיל יותר כשההורות שלנו תהיה חמה ואיתנה. כך, ילדנו יעשה שינויים בדרכו תוך שמירה על הקשר עמנו ההורים, ובאופן דומה עם המחנכות. שיתוף הילד בתהליכי קבלת החלטות במשפחה ובבית הספר, גם היא מסייעת להפנמת משמעת עצמית. לימוד של פתרון בעיות באופן יעיל, מחזק את ביטחונו העצמי ויכולתו להסתדר במציאות. למידה תוך כדי התנסות – הכוללת גם טעויות – מלמדת אותו להכיר טוב יותר את עצמו ואת המציאות שבה הוא חי. טעויות גם זוכות לא אחת במעין שיעור, או "עונש טבעי", שהוא תגובת הסביבה, ושממנה הוא לומד על מגבלות המציאות.
דרך נוספת לתת לילדים תחושת ביטחון והכלה היא שינוי השימוש בעצירה כדי להירגע (Time Out), שנתפס לא אחת כעונש, ל-Time in, שהיא השהיית התגובה למצב, והתבוננות פנימה במחשבות והרגשות שהתעוררו במהלך אירוע. השהיה כזו מאפשרת לאמן את ילדנו הנמצא בסערת רגשות בהרגעה, שאחריה הוא יוכל לחשוב באופן צלול על דרך פתרון הקושי שלו אופן יעיל ומתחשב במגבלות הקיימות – כמו למשל עייפות שלנו, הזמן המוגבל שיש לנו ועוד.
עם הפתרון שהילד חשב עליו הוא יחזור לאירוע. כך יתאפשר לו למשל להשפיע עלינו לאפשר לו לממש לפחות חלק מרצונו.
בדוגמאות שהובאו ניתן למצוא כישורי חיים נוספים – כגון יכולת לווסת רגשות, יכולת לפתור בעיות באופן מתוכנן, תכנון פעולות, מוכנות ללמוד מטעויות וכישלונות ועוד.
להכיר במציאות – לא להילחם בה
החשיבות של זיהוי מגבלות המציאות וניהול של חיים מודעים במסגרת מגבלות אלו, כדי לחיות חיים בעלי ערך, עולה בתחומי מחקר והגות שונים.
גישת הטיפול DBT מדגישה את ההכרה במציאות במקום המלחמה בה. קבלת המציאות פירושה יכולת לשאת את הסבל המתעורר כאשר המציאות מכאיבה (Chapman, 2006). בנוסף הגישה מציעה שאין חובה להיכנע למציאות. ניתן להכיר את מגבלותיה ולתכנן פעולות במסגרת מגבלות המציאות, וכך לצמצם את סיכויי הפגיעה ועדיין לממש צרכים ורצונות.
גישת הטיפול באמצעות קבלה ומחויבות (Hayes, & Smith 2005) מזכירה לנו שפעמים רבות אנו לא חיים כפי שרצינו לחיות, אך בכל זאת עלינו להתחייב לפעולות שונות. עלינו להפעיל גמישות מחשבתית למול המגבלות. כך נוכל להגדיר לעצמנו ערכים שעל פיהם אפשר לחיות חיים בעלי ערך.
הגישה המציאותנית (Glasser, 1997) מציעה כי הצרכים הבסיסיים שיש לאדם הם יצירת הישג ומשמעות, שייכות, חירות, הנאות והישרדות. צרכים בסיסיים מתממשים באמצעות תכנון פעולות להשגת מטרות, במסגרת הערכה והתחשבות במגבלות המציאות ובמגבלות האישיות.
חוקרים מתחום ההתייעלות המקצועית (Bernstein, et. al. 1989) מצאו שבאמצעות הכרה והבנה של המגבלות של בעל המקצוע – הן הפנימיות והן החיצוניות – תהיה לו יותר אנרגיה להתמקד במשאבים העומדים לרשותו, ולהשתמש בחוזקות שלו כדי להיות איש מקצוע יעיל יותר. מגבלות אלו יכולות להיות שאין מספיק זמן וכסף, שלא כולם יאהבו אותו, שהוא לא יוכל למלא את תפקידו באופן מושלם, שלא יהיה מספיק ידע ועוד. אם איש המקצוע יתחשב במגבלות הקיימות – הרמה המקצועית שלו תעלה.
חוקרים בתחום מדעי כדור הארץ (Martina, et. al. 2016) טוענים שיש צורך בשינויים מהותיים בערכי האדם: לא עוד חברה ממוקדת צמיחה, אלא חברה המכירה במגבלות משאבי כדור הארץ. חינוך כזה אמור להתחיל מגיל צעיר.
מגבלות המציאות לא חייבות להגביל את הרגשת החופש שלנו. הרגשת חופש יכולה להתממש גם במסגרת מגבלות. פרנקל (1982) אומר לאמריקאים שלא מספיק פסל החירות, "עליכם לבנות בחוף המערבי את פסל האחריות. חירות ללא אחריות היא הפקרות". כך אמר גם סבו של ספיידרמן רגע לפני מותו: "עם כוח גדול באה אחריות גדולה".
במסותיו המפורסמות מציע גם ישעיהו ברלין (1971) שני סוגי חירות (או חופש). החירות השלילית היא החופש ממגבלות מסוימות, והחירות החיובית היא החופש להגדיר ערכים למימוש עצמי ולהתפתחות לפי רצוננו וחלומותינו. במילים אחרות, חירות שלילית משמעותה להסתכן ולפעול על אף המגבלות. חירות חיובית היא בחירה בדרך חיים.
במקום אחר פרנקל (2010) מציע כי נפשו ורוחו של האדם חופשיים תמיד, ואי אפשר לשלוט בהם גם אם שולטים בגופו. באופן דומה אמר זאת רבי יהודה הלוי בשירו "עבדי הזמן". עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – הזמן מתרחש במציאות, ואנו נאלצים להגביל את עצמנו בגלל מגבלות המציאות. עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי – מי שחי חיי רוח, הוא חופשי גם במסגרת מגבלות המציאות. הלל הזקן היה אומר: אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי? (מסכת אבות, א' י"ג). כלומר, אם אני רק דואג לעצמי ולא מתחשב באחרים, לא אוכל להרגיש חופשי ובעל ערך. בו זמנית עליי לדאוג לעצמי ולאחרים.
יתרונות ההכרה במגבלות המציאות
מטרתו החיובית של גבול היא לשמור על טריטוריה מפני סכנות אפשריות הקיימות כאשר אויבים יחצו אותו. לכן בגבול עומדים שומרים, יש גדרות תיל, וחצייתו ללא אישור מביאה למעצר ולעונש. אבל האם כל חציית גבול באמת פוגעת בטריטוריה של האחר? האם אפשר לראות בילדנו אויבים?
בחיי היום יום החברתיים שלנו, רוב הזמן, גבול מסמן בעיקר מרחב מחיה פרטי. גבול מסמן פרטיות ומאפשר "לבעל הבית" לפתוח דלתות, לארח ולהתארח, לחזק את קשרים בין אנשים ולקדם שלום בעולם (פרדס, 2020). במרחב הפרטי יש כללי התנהגות מחייבים. אם נגיע למרחב פרטי של אחר, נגלה שיש מגבלות תרבותיות שאותן עלינו להכיר, ולפעול בהתחשב בהן. גישה זו מעודדת את האורח להתחשב במגבלות אלו, ואת המארח לקבל את האורח בסבר פנים יפות, גם אם לא אחת הוא אינו מתחשב באופן מדויק בכללי התרבות המקובלים.
במקרה של ילדים ומתבגרים, צוות בית הספר יכולים להיחשב כמארחים. צוות המורים המארחים אמורים לנהוג ברוחב לב והילדים האורחים יתנהגו באופן המתחשב במגבלות תרבות המארחים.
שימוש נכון במגבלות מאפשר לילדנו לפגוש את המציאות הטבעית והחברתית, ולזהות מגבלות במציאות ואף את מגבלות יכולתם. לפעמים הם עשויים להרגיש פחד מסכנה מסוימת או תסכול מחוסר יכולת לממש רצון. תפקידנו, המבוגרים, הוא לסייע להם לזהות מגבלות, ולסייע להם לפתח כישורי חיים שיאפשרו לממש חלק מרצונותיהם במסגרת מגבלות אלו.
ילדנו אמור לגלות שגם אנו המבוגרים נתונים למגבלות שונות ומשתדלים לבנות את חיינו תוך התחשבות בהן. כאשר נחשוף בפני ילדנו את שיקולינו בקבלת החלטה המתחשבת במגבלות המציאות, אנו נהיה מודל לחיקוי בתחום זה.
מגבלה היא גם הזמנה להכיר במגבלות של היכולות שלנו, המגדילה את הסיכויים להצלחת תוכניות שנפעל לממש. במילים אחרות, אנחנו לא כל יכולים, ואנו מוזמנים להיות צנועים יותר.
מגבלה היא גם הזמנה להתחשבות באחרים, בחי, בצומח ובדומם. מגבלות של הטבע מזמינות השתלבות בטבע. מגבלות שמציבה החברה מזמינות השתלבות חברתית.
כאשר מחנכים להכרה במגבלות כמעט שאין צורך בעונשים. המציאות הטבעית והחברתית "מענישות" אותנו בדרך כלל אם נטלנו סיכון ולא התחשבנו במגבלות הטבע והחברה. עונשים טבעיים אלו מטביעים בנו ידע חשוב על אודות מציאות מסוימת, ומה כדאי ומה לא כדאי לעשות במסגרתה. נשים לב לרגעים שבהם ילדנו "נענש", נהיה שם כדי לחבק, לנחם, לעודד ללמוד מטעויות ומכישלונות, ולהמשיך לזהות דרכים נוספות להשיג מטרה כלשהי במסגרת המגבלות.
התחשבות במגבלות מאמנת אותנו גם בוויסות רגשות. נוכל לשאת טוב יותר תסכול, אכזבה, החמצה ועוד. אימון של ילדנו להשהות תגובות ולתכנן פעולות תוך התחשבות במגבלות המציאות, הוא משמעותי בהתפתחותם, לקראת חיים בוגרים עצמאיים. בנוסף, היכרות עם מגבלות המציאות מזמינה אותנו לבחון מגבלות אלו ולהטיל ספק בנחיצות שלהן. בחינת המגבלה נעשית לא אחת על ידי נטילת סיכונים מחושבים ללא התחשבות במגבלת מציאות. סיכון מחושב פירושו ידיעה שאנו עלולים להיפגע, ולכן הסיכון גם מחייב תוכנית פעולה להתאוששות אם ניפגע. לא אחת מהלכים אלו תורמים לחוסן נפשי, שהוא היכולת להתאושש אחרי פגיעות שמהן נפגענו.
לא אחת המסתכנים יהיו פורצי דרך מחדשים. אנשים אלו זיהו מגבלות מציאות פוגעניות, והנהיגו שינויים ואף נתנו דוגמה אישית להסרה או להגמשה של מגבלות אלו. ידע רפואי חדש מלמד שמגבלות של פעם הן מיותרות כיום, כגון לא לאכול אבטיח ולשתות מים בו זמנית. ידע פסיכולוגי חדש הסיר את המגבלה שלגברים אסור לבכות. כללים בלתי מתחשבים בטבע האדם, כגון מגבלות קשות על סוגי קיום יחסי מין, התגלו כפוגעניות, וכיום יחסים אלה אפשריים, כגון יחסים חד מיניים. מגבלות תרבות שבעבר פגעו במעמד האישה משתנות לאט לאט. את המגבלה "אין משיחים בשעת הסעודה" הפכנו לסעודה כמפגש חברתי הכולל שיח. לאפשר לילדנו ליטול סיכונים מחושבים יטע בהם את הרצון אולי להיות בעתיד גם פורצי דרך.
מתוך הדברים שהובאו עד כה עולה שהמציאות המגבילה מזמינה אותנו לפיתוח תכונות וכישורים המגדילים את הסיכוי שלנו להישרדות, להסתגלות ולטיפוח חיים בעלי משמעות מתחשבת במציאות.
דגשים בחינוך להתחשבות במגבלות המציאות
מתן הסברים ביו-פסיכו-סוציאליים: את ההסברים מקבלים הורים והמחנכות, המעבירים אותם לילדים. ההסברים כוללים ידע על מגבלות המציאות השונות, תוך הדגשה שהמגבלות אינן נובעות משרירות לב. מגבלות חברתיות הן דרך החברה להסדיר את היחסים בין בני האדם כדי לצמצם פגיעות זה בזה, למשל חוקים כיצד לנהוג בכביש מבלי לפגוע זה בזה. מגבלות הטבע הן החוקיות בה הטבע פועל וחוקיות זו עלולה לפגוע באדם כמו למשל מפגש עם נחש ארסי, אם טיילנו בקיץ בטבע יחפים.
האווירה שבה ניתנים ההסברים: ההסברים ניתנים לא ברגעי משבר וסערת רגשות, וללא קשר לאירוע מסוים, באווירה חומלת ומתחשבת. באווירה זו ניתן ליצור שיח פתוח המאפשר לילדנו לשאול שאלות, להקשות, ולהתלבט איתנו. כך תתרחב יכולתם לזהות מגבלות מציאות ולקבל אותן כחלק טבעי של המציאות שיש להתחשב בו במהלך פעילות.
סכנות בהקשר למגבלת המציאות: ההסברים כוללים גם את הסכנות ואת הסתברות הסכנות באי התחשבות במגבלת מציאות זו או אחרת. ניתנת אפשרות גם ליטול סיכונים מחושבים תוך ידיעת המחיר שהוא "העונש" שניתן לא אחת על אי התחשבות במגבלת המציאות. למשל לקפוץ ממקום גבוה, כשחוק פיזיקלי אומר שככל שגובה הקפיצה גבוה יותר המכה על הרגל חזקה יותר ועצם עלולה להישבר. או איחור לבית הספר שעלול לגרור נזיפה. ההסברים כוללים גם שיח על הגדרת החופש כמימוש רצונות באופן מתחשב ואחראי.
נטילת סיכון מחושב: חשוב ששיחה על מגבלות המציאות תכלול גם מתן אפשרות לילדנו ללמוד מנסיונם, כדי להעריך לעצמם כדאיות של אי התחשבות במגבלה. הילד ייטול סיכון מחושב, יעבור על מגבלת מציאות כלשהי, ויהיה מוכן לשלם את המחיר. למשל נער שהחליט שלא להיכנס לשיעור כדי לזכות בשעת מפגש עם אהובתו מהכיתה המקבילה. סיכון מחושב הוא סיכון שיש בו ידיעת ערך המעשה, ובדיקה אם הוא שווה את המחיר שאנו עלולים לשלם.
הינה כמה דוגמאות למגבלות שונות – וכיצד להעביר אותן לילדים באופן בהיר ומתחשב.
מגבלות חברתיות של חוקי מדינה, של תקנון בית ספר, של כללי התנהלות המשפחה: מטרתן לאפשר סדר חברתי במרחבים שונים שאמור לשמור מפני פגיעות זה בזה, כמו חוקי תחבורה.
מגבלות רפואיות: מטרתן לשמור על בריאותנו, כמו החובה ליחסי מין מוגנים כדי לצמצם סיכון להידבק ולהדביק במחלת האיידס.
מגבלות תרבות: מגבלות תרבות הן ידע שהצטבר במשך מאות שנים שמטרתו להגן על החברה והטבע. ידע זה מועבר באמצעות טכסים, מנהגים וכתבים משמרי תרבות. למשל חובת השתתפות בטכסים משפחתיים התורמת ללכידות המשפחתית.
מגבלות הטבע ותנועותיו: טבע עלול לפגוע בנו כגון, כוח גלי הים והרוח, כוח הקור והחום, כוח הכובד, חיות וצמחים מסוכנים. למשל ידע על תנועת הגלים בים סוער עשוי להציל מטביעה.
מגבלות רצונם של אחרים: ילדנו אמור להיות מודע לכך שלכל אדם יש רצונות משלו ועלולה להיות התנגשות בין מימוש בו זמנית של רצונות השניים. מודעות זו מאפשרת לילדנו לבחור במימוש חלקי של רצונו תוך מתן מקום למימוש חלק של רצון האחר. מורה רוצה ללמד כדי שהתלמידים יצליחו במבחן ומולה ילד מסוים רוצה לשוחח עם חברו במהלך השיעור על נושא חשוב מאוד.
ה. התייחסות ברגעי חוסר התחשבות במגבלות: במקום להעניש אפשר לשאול ארבע שאלות שעל הילד להרהר בהן במשך זמן מה ולחזור עם תשובות:
- מה רצית להשיג, והאם השגת את זה?
- מה היה מחיר ההישג?
- האם המחיר היה שווה את ההישג?
- אם היית מתחשב במגבלת המציאות, האם מימוש חלקי של רצונך, או אף וויתור על רצונך היה שווה את הפגיעה שעלול היית להיפגע?
ו. מקרים קיצוניים יותר של חוסר התחשבות במגבלות. ישנם מצבים שבהם ילדים סובלים מהפרעות רגשיות קשות יותר, כגון קשיים בוויסות רגשי, חרדה, דיכאון, כפייתיות, קשיים בהבנת המציאות ואף מקרים נדירים של מצפון לקוי (בדרך כלל לא יותר מ-5% מהאוכלוסייה). במצבים אלה התחשבות במגבלות המציאות היא מרכיב משמעותי בטיפול.
ז. שימוש באמצעים משמעתיים יחד עם התייחסות למגבלות המציאות: שמירה על הסדר החברתי היא גם שמירה על מגבלות חברתיות. לפעמים הסביבה תנקוט אמצעים משמעתיים על מנת להגן על עצמה. נזכור שאמצעים משמעתיים פוגעים ומכאיבים.
מחקרים מלמדים שהפחדות ואף עונשים מסייעים במידת מה להבנת המציאות, אבל רק במצבים שיש קשר משמעותי בין הילד למבוגר .(Maccoby, 1992) לכן תגובה משמעתית מתחילה מבירור הקושי של ילדנו שהוביל אותו לנקוט פעולה שלא מתחשבת במגבלת המציאות. בהמשך נקיים בירור האם ניתן יהיה להתמודד בעתיד עם הקושי בדרך שתתחשב במגבלת המציאות. אם הוחלט על עונש הוא אמור לא להיות קיצוני, מותאם למעשה, ולהיעשות מתוך צער של אין ברירה ולא מתוך כעס והפגנת כוח.
דוגמאות לשימוש במגבלות המציאות עם ילדים
לילדנו המפחד להיפגע מכלב נוכל לומר: "שמתי לב שכלבים מגבילים את החופש שלך לבלות עם חברים, ולשחק בפארק. זה בטח מעצבן. תצטרך ללמוד לחיות עם כלבים ולגלות מי מהם מסוכן ומי אולי מסוכן פחות. אז תהיה יותר חופשי, גיבור ואמיץ, ותוכל לקחת סיכון קל לפגוש כלבים ולגלות שברוב הפעמים אין סכנה לבלות איתם ואפילו אפשר ליהנות בחברתם".
לילדתנו החוששת שחברותיה לא ירצו לשתף אותה במשחק נוכל לומר: "שמתי לב שיש חברות שלפעמים מעליבות. הן מגבילות את החופש שלך לבלות עם חברות אחרות. זה עצוב להיות לבד. תצטרכי ליטול סיכון, להיפגש עם חברות ולגלות מי פוגעת הרבה, ומי פוגעת מעט. אז תהיי יותר חופשיה לבחור לעצמך חברות שנעים לך יותר בחברתן".
מחנכת תוכל לומר לילדנו שרגיל לדבר הרבה עם חבריו במהלך השיעור: "אני מבינה שקשה לך להסתדר עם המגבלה הזאת של לא לדבר עם ילדים בזמן השיעור. אני מגבילה אתכם כי אני לא מצליחה ללמד כשיש הרבה דיבורים בשיעור, זה גם מפריע לילדים אחרים להקשיב. אמרת לי שמשעמם לך, ולדבר עם ילדים עוזר לך לא להשתעמם. תצטרך להתחשב במגבלה הזו שאפשר לדבר בשיעור אבל מעט. אבל נחשוב ביחד ונמצא איך להפיג את השעמום שלך בדרך שלא תפריע לי ולכיתה".
לילדנו המבלה שעות רבות במשחקי מחשב נוכל לומר: "יש מגבלה לשעות מחשב. את זה הרופאים לימדו אותנו. לשחק במחשב יותר מדי זמן מחליש את השכל, גורם לנו להיות עצבנים יותר בגלל ההתמכרות, ואז אנחנו כבר לא נהנים מדברים אחרים. אתה אומר לי ששום דבר אחר לא מעניין אותך ושאתה עצבני אם אתה לא במחשב. זה נכון. זה המחיר שמשלם מי שלא מתחשב במגבלת הזמן במחשב. נצטרך לעזור לך לחזור ולגלות עניין בדברים אחרים, ולאט לאט לשחק הרבה פחות זמן במשחקי המחשב".
לילדתנו המקללת אותנו נוכל לומר: "כשאת מקללת אותי אני נעלב, ואני לא יכול להקשיב לך. זו מגבלה של אנשים שמרגישים עלבון. כשעולה רגש לא נעים חזק, ההקשבה היא אפסית. לכן אם תרצי שאקשיב לך, תרגיעי את עצמך, תחשבי מה לומר לי, תחזרי אליי, דברי יפה ואני אקשיב ואתייחס ברצינות לדברים שלך".
אפילוג: מימוש חלומות במסגרת מגבלות המציאות
כדי להגדיל את הסיכוי שילדנו יוכל לממש חלום במסגרת מגבלות המציאות, אנו נאמן את ילדנו לרכוש בין השאר כישורים של ויסות רגשות, חמלה, יצירתיות, כישורי פתרון בעיות, ויכולת להתמיד בעבודה ולהתמודד עם טעויות וכישלונות וללמוד מהם (נחישות). כישורים אלו ואחרים יאפשרו לילדנו לפתח תוכניות למימוש חלום, ולעמול לאורך זמן לפי התוכנית.
כך נוצרת התקשרות בטוחה בינינו לבין ילדנו, שהיא נוכחות יחד במציאות, ותמיכה ועידוד ללמוד לחיות עם מגבלותיה בשלום. כך יגדלו הסיכויים שילדנו ייצא לעולם מוכן לפעול למימוש ייעודו, גמיש יותר ובעל חוסן נפשי. לפעמים הוא אף יסתכן לאתגר את עצמו מול מגבלות הטבע והחברה, ויהיה פורץ דרך ומקדם תחום מסוים בחברה האנושית.
הערות
- יששכר עשת. הורות בדרכי שלום isas.eshet@gmail.com ובאתר "לרפא את יצירי כפיך". המאמר כתוב בלשון זכר, אך מתייחס לשני המינים.
מקורות
ברחמן, ר' (2020) המין האנושי: היסטוריה של תקווה. הוצאת פן ידיעות אחרונות.
ברלין, י' (1971) ארבע מסות על חירות. הוצאת רשפים.
הלוי, י' עַבְדֵי זְמָן. באתר פרויקט בן יהודה https://benyehuda.org/read/3067
הלל, הזקן. מסכת אבות, פרק א' פסוק י"ג.
עשת, י' ורולניק, א' (2011) "הגישה המאחדת: עיקרי הגישה ודרך לימוד משותפת למטפלים מנוסים". פסיכולוגיה עברית https://www.hebpsy.net/....asp?id=2681
עשת, י' (2015) הורות בדרכי שלום: הקניית כישורי חיים בדרכי נועם. הוצאה עצמית, סטודיו צפריר.
עשת, י' (2022) "הקניית כישורי חיים בדרכי נועם ושלום לילדים ומתבגרים באמצעות ההורים. פסיכולוגיה עברית https://www.hebpsy.net/....asp?id=4337
פרדס, א' (2020) "הכנסת אורחים טיפולית בצל הקורונה". בטיפולנט.
פרנקל, ו' (1982) הזעקה הלא נשמעת למשמעות: הפסיכותרפיה וההומניזם. הוצאת דביר.
פרנקל, ו' (2010) הרופא והנפש: יסודות הלוגותרפיה והאנליזה האקזיסטנציאלית. הוצאת כנרת זמורה ביתן
Bernstein, G. S. and Judith, H. A. (1989). Human Services?... That Must Be So Rewarding. Baltimore: Paul H. Brookes Publishing Co.
Chapman, A. L. (2006). "Dialectical Behavior Therapy Current Indications and Unique Elements". Psychiatry MMC,3(9), 62-68.
Glasser, W. (1997). "Choice theory and student success". The Education Digest. 63(3):16-21.
Hayes, S. and Smith, S. (2005) Get Out of Your Mind and Into Your Life: New Acceptance and Commitment Therapy. New Harbinger Publications.
Lubit, R.H. (2019). Oppositional Defiant Disorder. Medscape. https://emedicine....overview#a2
Maccoby, E.E. (1992). "The role of parents in the socialization of children: An historical overview". Developmental Psychology, 28, 1006-1017
Martina, J. L. Marisa, V. Simberloff D.S. (2016). "The need to respect nature and its limits challenges society and conservation science". PNAS 113 (22) 6105–6112.
Paediat. Child Health, (2004) Effective discipline for children. 9(1): 37-41
Parenting SA/ Parent Easy Guides, (2015). Discipline (0 – 12 years.) https://www.education.s...v=1489727260
לקריאה נוספת:
פרדס, א' (2020) הכנסת אורחים טיפולית בצל הקורונה. בטיפולנט
Lubit, R.H. (2019). Oppositional Defiant Disorder. Medscape. https://emedicine.medsc...-overview#a2
Martina, J. L. Marisa, V. Simberloff D.S. (2016). The need to respect nature and its limits challenges society and conservation science. PNAS 113 (22) 6105–6112. https://doi.org/10.1073/pnas.1525003113
