"איפה היית ומה עשית - על בגידה במערכות יחסים": סקירת הכנס
מאת לילך אריאלי
הכנס "איפה היית ומה עשית" - על בגידה במערכות יחסים", נערך בסימן 50 שנה למכון "שילוב" לטיפול משפחתי וזוגי, והתקיים במתכונת וירטואלית ב-11.10.2021.
מכון "שילוב" הוא עמותה ללא כוונת רווח לתמיכה במשפחות בתחום בריאות הנפש, ולקידום המומחיות של הטיפול המשפחתי והזוגי בקהילה המקצועית. הכנס נפתח בברכות מאת הגב' עדנה ברונשטיין, מנהלת המכון מזה כעשור, M.S.W. בעבודה סוציאלית, מטפלת משפחתית מוסמכת ומדריכה מוסמכת. ברונשטיין הציגה את מעורבותו הרחבה של המכון בתחום הטיפולי מזה כ-50 שנות פעילות, והדגישה כי המכון עוסק בתפקוד המערכת המשפחתית כולה. לדבריה, מלבד ההתייחסות למערכת הזוגית, טיפול זוגי מחייב התייחסות גם למערכת המשפחתית וגם לעולמו הפנימי, לרגשותיו ולצרכיו של כל אחד מבני הזוג והמשפחה: ההנחה היא, שמצבי משבר נוגעים למשפחה כולה, אבל שבמערכת המשפחתית עצמה טמונים גם הכוחות לריפוי ולשיקום. המכון, שפועל בעיר ירושלים ומטפל במאות משפחות וזוגות מידי שנה, חורט על דגלו את הנגשת הטיפול הזוגי והמשפחתי לאוכלוסייה הרחבה. הצוות המקצועי במכון מציג מפגש בין תפיסות עולם מגוונות, תיאוריות מקצועיות שונות וטכניקות טיפול רבות.
הרצאה ראשונה: מה עושה נחש בגן עדן? | ד"ר שרה איווניר
את רצף ההרצאות המרתקות פתחה ד"ר שרה איווניר, עו"ס קלינית בכירה, ופסיכותרפיסטית זוגית, אישית ומשפחתית. איווניר היא ממייסדי "מכון שינוי" בו היא גם מרכזת, מרצה ומדריכה במסלול לטיפול זוגי. בהרצאתה, איווניר עסקה ביחסים רומנטיים מחוץ לנישואים, ודיברה על השלכות הבגידה לטווח הארוך על התפתחות אישית וזוגית דרך שני היבטים: הבגידה, מצד אחד, היא בסיס לגילוי ולחקירה עצמית, ומצד שני גם הזדמנות להגדרה מחדש של מערכת היחסים ולהעמקת תהליך ההיווצרות כזוג (co-creation).
איווניר ביקשה לבחון מהו המרכיב האבולוציוני בסיפור האהבה מחוץ לנישואין, המזמין את אותו מעבר טרנספורמטיבי מסגנון אחד של נישואים לסגנון אחר. את דבריה הדגימה באמצעות האמביוולנטיות האופיינית המתוארת בסיפור אדם וחווה, סיפור שנסוב סביב מערכות יחסים, פיתוי, תבונה ומודעות. לפי איווניר, חווה, אשר נוצרה לאחר מתן האיסור בנוגע לעץ הדעת, לא קיבלה את הציווי פשוטו כמשמעו, ודרשה בחקירתה באמצעות דיון תיאולוגי עם הנחש. עם זאת, הסיפור מבהיר, דרך התגובה של אלוהים, שאין מקום לדיון תיאולוגי מהסוג הזה. בסיפור המקראי חיי הנישואים מוצגים לראשונה כמעין גן עדן, מחוז הבטחון והוודאות המוחלטים, מקום בו השניים נשלטים על ידי סמכות עליונה וכללי התנהגות מוגדרים מראש. אלא שאדם וחווה יוצאים מגן עדן, ומכאן האפשרות לעבור לסגנון אחר של נישואים.
בנקודה זו איווניר הביאה את דבריה של אווה אילוז, שדנה בתבניות הנישואים מזווית ראייה סוציולוגית. אילוז תיארה את אחד השינויים החברתיים המרכזיים: ממצב בו חיי הנישואים נתפסים כהתארגנות שמפעילות סמכויות מוסדיות, למצב בו הקשר הרגשי הוא שעומד במרכז. סוציולוג נוסף אותו הזכירה איווניר, אנטוני גינס, גורס כי מדובר בסמכות חדשה שמבוססת על אוטונומיה ואינטימיות, ומניח כי מקורה של אותה אינטימיות היא בחירות אישית, משוחררת מדת וממסורת. בחברות מסורתיות למשל, הסמכות למוסד הנישואים היא המשפחה, משום שזו אמורה לבחור את בני הזוג. לפי ההשקפה בחברות אלו, אהבה אינה תנאי לנישואים, אלא תוצאה רצויה לאחר שאלו כבר נקבעו. במציאות כזו, חיי הנישואים נתפסים כהמשך ישיר וטבעי של המשפחה הביולוגית, המאופיינת בתלות הדדית מובנת מאליה. בקשרי נישואים מהסוג הזה, מציינת איווניר, עלולים בני הזוג להישאב לנוקשות תפיסתית בנוגע לקשר ביניהם, מבלי לחקור אותו או את החוויה הרגשית שהוא מעורר.
בכל הנוגע למוסד הנישואים, ניתן לומר כך, לפי איווניר: כשהגבולות נפרצים, גם התפקידים הקלאסיים נפרצים. אנשים רבים חוששים לערער את ההגדרות ואת החוקים שמוכרים להם ממערכות יחסים, ולפעמים החשש הזה הוא שגורם למעשה הבגידה. איווניר הציעה כי יחסי אהבה מחוץ לנישואים הם ביטוי לחיים שלא נחוו, געגוע שתוקף את האדם ברגע מסוים בחייו. לרוב געגוע זה יופנה לעבר דבר מה שאינו ראוי או מקובל שיתקיים בתוך המסגרת המשפחתית הטבעית המוגדרת, על תפקידיה והגדרותיה. היא הביאה מגוון דוגמאות מחדר הטיפול הזוגי, שעוסקות בהתעוררות מחודשת של תשוקות שאינן מוצאות את מקומן במסגרת חיי הנישואים.
איווניר הציגה שתי זיקות לאדם, שבהן עסק בובר. האחת היא 'אני-הלז' - במסגרתה הנטייה היא לראות את האחר כאובייקט, הממלא תפקיד פונקציונלי בשביל בן זוגו. לעומת זאת, הזיקה השנייה היא 'אני-אתה' - המאופיינת בהתחברות בינאישית נעדרת גשמיות, כזו שמתקיימת במרחב רוחני. התכלית של יחסים מסוג זה היא פגישה בין שני סובייקטים, שאיפה רצויה לפי איווניר מחיי נישואים. לעיתים היחסים האלו לא יתממשו מתוך התפתחות ספונטנית, אלא דווקא מתוך משבר בגידה, מעין אבולוציה של הפרט שיוצרת בתורה אבולוציה של הזוגיות. משמעותו של הקונפליקט היא הזמנה לאכול מפרי עץ הדעת, כלומר, להעמיק בתבונה ובמודעות גם במחיר של אי נוחות. תובנה אפשרית שכיחה שיכולה לעלות במסגרת הטרנספורמציה היא היעדר משיכה בין בני הזוג, אלא שהדבר אינו קשור בהכרח לממד התשוקתי. פעמים רבות, ציינה אוויניר, התשוקה נחסמת בגלל גורמים רגשיים, וביניהם האויב הגדול ביותר של יחסים בינאישיים - הכעס.
הרצאה שנייה: ללכת בדרכים הצדדיות ולחשב מסלול מחדש | דליה חרובי
הגב' דליה חרובי היא עו"ס, מדריכה, ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, ומומחית בטיפול בזוגות ובמשפחות שעברו משברים של אובדן, טראומות ומשברי אמון תוך משפחתיים. בהרצאתה דיברה חרובי על מעשה הבגידה, כולל הגדרותיו וסיבותיו. כמו כן הציגה את שלבי הטיפול לשיקום הקשר הזוגי מתוך התבוננות על הבגידה כעל משבר שיש בו סיכון אך גם סיכוי להתפתחות.
לשאלה "מהי בגידה" הביאה חרובי את דבריה של אסתר פרל (2016) שמניחה כי בגידה היא חבירה של שלושה מרכיבים שונים, אשר נבדלים זה מזה בעוצמתם: סודיות, אלכימיה מינית, ומעורבות רגשית. סודיות, המתאפיינת בהסתרה של מידע, היא מרכיב משמעותי בהתעוררות מחדש של חלקי אני שנמחקו מחיי היומיום, באמצעות השבת האוטונומיה, השליטה והריגוש; באלכימיה מינית הכוונה היא לצורות שונות של כימיה וארוטיקה בינאישית, מתוך ההנחה כי הדמיון שלנו, ולא עצם קיומו של אדם אחר, הוא האחראי להיווצרות אהבה; ואילו מעורבות רגשית יכולה להיווצר מטווח רחב של אינטראקציות בינאישיות, החל מסטוץ חד פעמי וכלה ברומן מתמשך. למפגשים שונים שמתקיימים מחוץ לנישואים יש מידה שונה של אינטימיות רגשית ושל חשיבות.
לפי חרובי, חשוב במיוחד כי טיפול שעוסק בבגידה מחוץ למערכת הנישואים ייפתח בהגדרה של החוזה הטיפולי. אחרת, הטיפול ומהלכו יוכתבו על ידי רכבת ההרים הרגשית בה נמצאים בני הזוג. ההסכם, המתקיים מול שני בני הזוג, מתייחס למטרות הטיפול. ההגדרה של מטרות הטיפול מתבררת דרך דיבור על רמת המחויבות בין בני הזוג, כולל קבלת החלטה לגבי עתידו של הרומן. תחילה, הטיפול נועד לעסוק בהבהרה לגבי סוג הבגידה והסטטוס של מערכת היחסים שהתפתחה ממנה. בהמשך מטרת הטיפול היא לאפשר מתן מקום לביטוי רגשי של שני הצדדים, הבוגד והנבגד, כשלעיתים חלקו של הנבגד בשלב זה הוא גדול יותר. הבנת משמעות הבגידה מבחינת יחסי הנישואין מסייעת לברר באיזה אופן מעשה הבגידה קשור לכל אחד מהצדדים במעגלי החיים השונים שלו, לרבות אפשרות של העברה בין דורית על רקע משפחות המוצא. הטיפול אמור לכלול תהליכים מרכזיים של שיקום הערך העצמי וכן בנייה מחדש של דפוסים לא מסתגלים. המטרה היא שבני הזוג יבנו מערכת יחסים מבוססת אמון, כזו שיש בה תקשורת הדדית והתבוננות הדדית ואישית פנימה.
חרובי הציגה שני מודלים לעבודה טיפולית זוגית במקרה של משבר בגידה. הראשון הוא של גוטמן (2013), על פיו שלבי הטיפול ביחסים רומנטיים מחוץ לנישואים הם: כפרה, באמצעות הקשבה הדדית למרכיב הרגשי בסיפור; התכווננות, אשר תגדיר את צעדי בניית הקשר; ושלב חותם של התקשרות, במסגרתו הקשר ייבנה מחדש.
מודל נוסף עליו הרחיבה חרובי מציג את שלבי הטיפול במשברי יחסים רומנטיים מחוץ לנישואים, לפי ד"ר נגה רובינשטיין נברו וד"ר שרה איווניר (2004). חמשת שלבי הטיפול כוללים את (1) הפאזה האקוטית, העוסקת בחשיפת נסיבות הגילוי ובהתמודדות עם התופעות הטראומטיות. משכו גמיש, אך השלמתו היא תנאי להמשך הטיפול, גם אם הוא יכול לעלות בטיפול מספר פעמים. שלב זה עוסק בידיעה מול הימנעות ממנה, בהפחתת החרדה ואי הוודאות, וכולל הכרה במעשה ונטילת אחריות להשלכותיו. במסגרת שלב זה תחל חזרתה של תחושת השפיות והשליטה של הצד הנבגד, לצד התחלה של שיקום האמון וויסות מצבי אופוריה ודיספוריה; (2) התפכחות, במסגרתה תתקיים בדיקת הרקע להתפתחות הבגידה, תוך זיהוי הסוגיות הבעייתיות של הנישואים והקונפליקטים הלא פתורים מהעבר. שלב זה מאופיין בהחלטה ברורה באשר לרצון בשיקום קשר הנישואים, ויעדו בזיהוי מסרים כפולים ותפיסות מוטעות, המאפיינים מצבי קונפליקט במערכות יחסים; (3) בשלב חשיפת סוגיות הנישואים יוצפו הסוגיות העמוקות שמקורן עוד בראשית הקשר, סביב משיכה וחיבור רגשי ורוחני. בשלב זה תיבנה מחדש האינטימיות, ועשוי להתקיים משא ומתן מחודש על מאפיינים שונים בחיי הנישואים; (4) טיפול וטיפוח הוא שלב בו תתמקד העבודה בקשיים ובסוגיות שעלו בנישואין, במקביל להידוק הבחירה בבן הזוג והמחויבות אליו, והבנת משמעות היחסים הרומנטיים שנבנו מחוץ לנישואים בהקשר האישי, הזוגי והמשפחתי; (5) סיום המשבר, פיוס וסליחה הדדית יחתמו את הטיפול. בשלב זה תתקיים בחירה הדדית ומחודשת של שני בני הזוג אחד את השנייה, זהו שלב שבו כל אחד מהצדדים מכיר בחלק שלו ביצירת הבעיה. לפי חרובי, בשלב זה אין רק הכרה בפגיעה באחר וקבלת אחריות, אלא גם מחויבות להפסקה מוחלטת של המעשה שגרם לפגיעה, או לכל הפחות צמצום של פיתויים לצד צעדים לבניית אמון.
בטיפול זוגי לאחר משבר בגידה, מוגדרות רמות מחויבות למסגרת הנישואים, שמהוות בסיס לתהליכי קבלת החלטות לאורך הטיפול. ראשית, יש מקום לנטילת אחריות ונכונות להכיר בהשלכות הבגידה; לאחר מכן, נדרשת בחירה בין המשפחה השלמה לבין בחירה ביציאה לדרך חדשה עם המאהב; השלב האפשרי הבא הוא בחירה בנישואים על פני המאהב, מתוך הכרה בחשיבותם ותקווה ליחסים מלאים יותר; לבסוף, הטיפול יכול להביא גם לבחירה בבן הזוג בזכות עצמו. בטיפול מסוג זה חשוב לראות גם את הצד הבוגד ולאפשר לו תהליך של עיבוד, אשר יוביל להתפתחות הקשר הזוגי.
הרצאה שלישית: וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשׇׁל־בָּֽךְ - ההשלכות של בגידה בדין בישראל | עו"ד משה ארלנדור אוקון
מר משה ארלנדור אוקון הוא עורך דין ומטפל משפחתי, ראש יחידת הגישור במכון שילוב. אוקון סקר בהרצאתו את השלכות הבגידה בדין בישראל, על המשמעויות ההלכתיות, ההוריות, הרכושיות והנזיקיות העולות מתוך כך. הוא הבחין, ראשית, בין שתי מערכות דינים שונות אשר נהוגות בישראל. האחת היא מערכת הדין האישי, הקשורה לשיוך הדתי של הפונה לאחר שזה נקבע על ידי המדינה, ועל ידיה בלבד. על רוב הזוגות היהודים חל הדין האישי, כלומר חוקי ההלכה. גם במקרה של נישואים אזרחיים של שני יהודים, כאלה שלא כללו חופה וקידושין, בית הדין הרבני הוא הסמכות היחידה שיכולה להתיר את קשר הנישואים. מערכת הדין השנייה היא הדין האזרחי, שלכל הפחות שואף להעניק יחס שווה לבאים בו.
להגדרתו של אוקון, בגידה היא מקרה בו אחד מבני הזוג מקיים יחסי מין עם אדם אחר ללא רשותו וללא ידיעתו של בן הזוג השני. אוקון הביא אזכורים ארכאיים מן המקורות ועד לחוק ההלכתי המדגימים את התפיסה השררת בדין הדתי לגבי הזכות שיש לאיש על אשתו, ולא בכדי: לדבריו ההלכה נכתבה על ידי גברים, פורשה על ידי גברים, ויועדה לגברים. על פי חוק זה מיניות האישה נמצאת בבעלות הגבר, ועל כן בגידה יכולה להתקיים רק על ידי האישה.
לאור זאת, עולה שאלה: מדוע חשוב להוכיח מעשה בגידה? הסיבה היא, שכיום גירושים בין בני זוג יהודים מוחלים אם יש הסכמה הדדית. אם אחד מבני הזוג מסרב לכך, התרת קשר הנישואים הופך סבוך יותר ויאלץ את הצד שמעוניין להתגרש להוכיח שקיימת עילה לכפיית גט ולהציג ראיות בגין ניאוף. כאן ניתן לראות את ההבדלים בין בית הדין האזרחי לבין בית הדין הרבני: בית הדין האזרחי שם במרכז את זכותו של האדם באשר הוא אדם לפני היותו אחד מזוג. לכן, יש אפשרות לפסול הצגת ראיות שמפרות את הזכות לפרטיות, גם אם הן מאפשרות להוכיח בגידה. לעומת זאת, על פי הדין הדתי, כלל אין מושג של פרטיות בין בני זוג. בני הזוג הם בבחינת יחידה אחת, ולכן לא יכולה רעיונית להתקיים חדירה של בן זוג אחד לפרטיותה של האחרת, ומותר להציג הוכחות למעשה ניאוף.
לפי הדין הדתי המסורתי התגובה האקוויוולנטית למעשה הניאוף הוא עונש מוות. כיום, מלבד הפסד כתובתה, אוסר הדין הדתי הפרוגרסיבי את הבוגדת שנחשבת כאסורה על בעלה ועל בועלה. לא רק שזו מחויבת להתגרש מבן זוגה הקיים, אלא שגם נבצר ממנה להינשא למאהבה. המקרה ההפוך לא יכול להתקיים, משום שמבחינה הלכתית מעשה הבגידה על ידי הגבר אינו פסול והוא אף רשאי לשאת יותר מאישה אחת. האפליה לטובת הגבר באה לידי ביטוי בעוד מובן: אם הבגידה התבצעה עם אישה ולא עם גבר, יש אפשרות לכפות על האישה גירושין וגם לטעון שאין לה מסוגלות הורית. קיימים מחירים נוספים, אשר רק האישה נדרשת לשלם במקרה של בגידה: למשל, אובדן מתנות שקיבלה לאורך תקופת הנישואים. העיקרון הוא, שהיה עליה לדעת כי מתנות אלו ניתנו לה על תנאי, במסגרת נאמנותה לבעל, ומחירו של המרד הוא החזרת המתנות. השלכה נוספת שיש לניאוף היא ממזרות. ילד שנולד לאשת איש שלא מבעלה מוגדר כממזר, ואסור לו באופן מוחלט להינשא. זהו עונש המוטל על צד שלישי, תינוק רך שחף מכל כוונת זדון ומשיקול דעת לגבי מעשה הבגידה. עם זאת יצוין, שהיכולת להוכיח ניאוף בסמוך להולדתו של ילד אינה פשוטה: האפשרות לבצע בדיקת רקמות מותנית באישור היועץ המשפטי לממשלה.
לעומת זאת, על פי החוק האזרחי לא קיים איסור על ניאוף, שכן כל סוג של יחסים בין בגירים הוא מותר, ללא קשר לסטטוס הזוגי שלהם. למעט במקרים בהם מעשה הבגידה הוא בבחינת התעללות, ובכלל פגיעה שהשלכותיה הרסניות בשביל הצד הנבגד, בגידה אינה מרכיב בפסיקה הקשורה לנושאים כלכליים. השוני נובע מכך שבבית הדין האזרחי מבקשים שלא לעסוק במעשה הבגידה ובמשמעותה, מתוך הנחה כי אין חוק אחד ואובייקטיבי לכל מעשי הבגידות באשר הם. הרעיון הוא, שדיון מסוג הזה, לרבות הטלת סנקציות כלכליות, עלול לחבל משמעותית בחייהם של בני הזוג לאחר פרידתם. כיום, למרבה המזל, גם בבתי הדין הדתיים הבגידה לא מובילה אוטומטית לשלילת רכוש וגם לא לפגיעה בזכות לאיזון משאבים, בתי הדין הדתיים מחויבים בדין האזרחי ואסור להם לפסוק לפי הדין ההלכתי. כמו כן, גם בתחום הנזיקין קיימות פסיקות הקשורות לבגידה מחוץ לנישואים. למשל, אב שגילה כי אינו אביו הביולוגי של בנו עליו הוא משלם מזונות, יכול לבקש פיצויים על עצם תשלום המזונות וגם על הנזקים הנפשיים שנגרמו לו. קיימת גם האפשרות לתבוע פיצויים עקב פגיעה אישית שנגרמה כתוצאה ממעשה הבגידה.
הרצאה רביעית: שנינו ביחד - וכל אחד לחוד? | ד"ר מאשה הלוי
את הכנס חתמה ד"ר מאשה הלוי, ד"ר לגיאוגרפיה מהאוניברסיטה העברית, מטפלת זוגית בשיטת מובחנות, מחברת הספר "לחיות פתוח". הלוי עוסקת בטיפול, ליווי ונרמול מערכות יחסים לא מונוגמיות בהסכמה. בהרצאתה ביקשה הלוי להסתכל על בגידה רומנטית באופן שונה ממה שהורגלנו אליו עד כה. היא דיברה על נוכחותה של הבגידה במערכות היחסים השונות, ובחנה את המאפיינים האישיותיים והזוגיים שעשויים להוות רכיב בהתפתחות מערכות יחסים א-מונוגמיות.
הלוי שילבה בהרצאתה את סיפורה האישי, שראשיתו בתהליכי מעבר מחיי זוגיות מונוגמיים, דרך עיצוב מחדש של המערכת הזוגית, ולעבר זוגיות במסגרת של פוליאמוריה (קיום מערכת יחסים מבוססת אהבה עם שני פרטנרים או יותר בו זמנית). מאז נמצאת הלוי, מזה כ-9 שנים, במערכות יחסים עם שני בני זוג במקביל. מבחינתה, הבחירה בסגנון מערכת היחסים מתוך כנות עצמית (בין אם הבחירה הסופית היא זוגיות מונוגמית ובין אם א-מונוגמית) היא בחירה גם בביטחון וגם בחופש יחד.
לפי הלוי, השאלה 'מהי בגידה?' אינה פשוטה או חד משמעית, שכן בגידה קשורה לתחומי חיים רבים. זאת ועוד, ההתייחסות למעשה הבגידה הוא תלוי הקשר תרבותי וזוגי. כך, למשל, התרבות הדיגיטלית משפיעה על תרבות: הלוי הביאה את ממצאיה של אלכסנדרה אלקסטופולוס, שמצאה כי שיעור הבגידות גבוה יותר באינטרנט מאשר במציאות. מעניין לשים לב לכך, שבגידה אינטרנטית מאפשרת לבוגד ליהנות מדיסוננס קוגניטיבי של "בגידה ללא בגידה", ולכן, במקרים רבים, בגידה מהסוג הזה לא תדווח לבן הזוג. במקרים רבים, לפי הלוי, אחד מבני הזוג בוחר לבגוד בסתר במקום לנהל דיאלוג עם בן הזוג לגבי פתיחת מערכת היחסים. הקושי לקיים דיאלוג יכול לנבוע מחשש מהיעדר שיתוף פעולה, או בשל הרצון לא לפגוע בבן הזוג. פתיחה של מערכת יחסים היא מפחידה, לעיתים קרובות היא מייצרת חרדת נטישה גם אצל האדם שמבקש בה, ולכן הבחירה בבגידה עלולה להיות קלה יותר, גם אם יש לה מחירים כבדים.
לפי הלוי, הבחירה במערכת יחסים פתוחה יכולה לנבוע ממגוון סיבות, מרביתן גם בריאות. לעיתים יש רצון לממש חיבור רומנטי משמעותי לאדם כלשהו, גם בהינתן סיפוק במערכת היחסים הקיימת. במקרים מסוימים פתיחת הקשר מאפשרת לענות על פערים בין בני הזוג, במגוון הקשרים (פערי ליבידו, צורך לפצל בין מיניות לאהבה, העדפות של פרקטיקות מיניות שונות או כאלו שנוגעות לסוג המגדר שאיתו מקיימים קשר). כמו כן, מערכת יחסים נוספת עשויה לתת ביטוי לחלקים שאינם באים לידי ביטוי במערכת האחרת, עקב נטילת תפקידים חברתיים ומשפחתיים. חשיפתם של צדדים אלו עשויה להביא לגילוי מחדש בתחום העצמי והמיני, כאשר הקשר הנוסף הוא מעין קטליזטור לתהליכי טרנספורמציה אישיים וזוגיים בכלל. אורח חיים רומנטי אלטרנטיבי זה עשוי לענות על הצרכים שאינם נענים במערכת מונוגמית, אך באופן שמבטיח נטרול משמעותי של רכיב הבגידה.
סיכום
הצלחתו של מכון 'שילוב' לזקק את המנעד הרחב של נקודות המבט על נושא הבגידה לארבע הרצאות, החל מראשיתו בסיפור גן העדן וסופו במערכות יחסים פוליאמוריות הרשימה אותי. בעיניי, רצף ההרצאות היה מוצלח ומרתק במיוחד. מההרצאות השונות עלה כי הבגידה היא מעשה שיש לבחון כחלק מההקשר הכללי – היחסים בין בני הזוג ובין בני התא המשפחתי. מהכנס עולה שהבגידה מהווה סיכון לקשר, אך יכולה גם להביא לצמיחה ולהתפתחות אישית וזוגית. בתום הרצאתה של ד"ר הלוי עלתה סקרנות רבה מתוך קהל הכנס, אשר הוכיחה שיש עניין להגדיר מחדש את מסגרות הזוגיות הקיימות. נראה כי אנו מתחילות להפנים שמסגרת הנישואין אינה ישות סמכותית בפני עצמה, אלא שאנחנו אלו שיכולות לקבוע את גבולות גזרתן של מערכות היחסים אותן נבחר לנהל. אסכם בדבריה של ד"ר איווניר באשר למיתוס כי מערכת יחסים שלמה ומאושרת היא תוצאה של עבודה קשה: לדעתה, איפכא מסתברא, המפגש הזוגי נוצר בחסד ולא דרך עבודה קשה ומייגעת. מדובר בהיפתחות נפשית ורוחנית, נעדרת כל מאמץ, ומלאה בתחושות של אחדות קיומית.
