סקירת ספרה של שרה הלפרין "פרח גדל על הר של אבנים"
מאת ד"ר נעמה גולדמן
פרח גדל על הר של אבנים: על פגיעה באנשים זקנים ועל דרכי התמרדותם בספרות ובתרבות העכשווית. שרה הלפרין, 2019, ירושלים: ג׳וינט ישראל-אשל,167 עמ'.
המפגש הקליני בין שפת הטיפול לבין שפות אחרות, שפת הספרות ושפת המציאות העובדתית, יוצר פסיפס מורכב ומסקרן, וסקירה זו הינה אחת התולדות של מפגש מעין זה. יש לציין, כי סקירה זו מצטרפת לתשומת הלב הרבה שכבר קיבל הספר, שנסקר על־ידי ד"ר רוני אלפנדרי בכתב העת "חברה ורווחה", על־ידי ד"ר שרה אלון בכתב העת ״גרונטולוגיה וגריאטריה״ ועל־ידי אהובה אוברשטיין ב״מידעו״ס״, ביטאון העובדים הסוציאליים. שרה הלפרין, כותבת הספר, היא בעלת תואר מוסמך בספרות כללית והשוואתית ובעבודה סוציאלית, ועובדת סוציאלית מומחית בתחום הזקנה, שעבדה שנים בליווי זקנות וזקנים שסבלו מגילויי התעללות במשפחה. הכשרתה רבת הפנים ניכרת בספר, בזוויות השונות מהן היא מתבוננת בטקסטים אותם היא מנתחת, וכן באפקט של קריאת הספר, השולח את הקורא אל התבוננות מחודשת בסביבתו ובתוכו פנימה. בתום שנה של מגפת הקורונה, בה חלק גדול מהזקנים התמודדו עם הדרה חברתית והצרה של צעדיהם, ספר זה, שעניינו היחס של החברה כלפי זקנים, רלוונטי מתמיד.
הספר "פרח גדל על הר של אבנים" מורכב משלושה חלקים: החלק הראשון עוסק בקשר שבין גילנות לפגיעה בזקנים, החלק השני מציג מופעים שונים של פגיעה, והחלק השלישי מתמקד בדרכים השונות בהן אנשים זקנים מתמרדים נגד הדיכוי והפגיעה. כל פרק בספר מציע קריאה אנטי־גילנית של יצירה ספרותית בה מציגה הלפרין באופן בהיר מושגים מעולם הספרות, ביקורת התרבות והעבודה הסוציאלית הבאים לעזרתה. קריאה אנטי־גילנית חושפת גילנות סמויה של הקורא, של הסופר או של הדמויות הספרותיות, ומצביעה על האופנים שבהם הגילנות משפיעה על מהלך העלילה או על היחס של הקורא כלפי הדמות הזקנה. החיבור בין טקסטים מגוונים ("החטא ועונשו" לדוסטוייבסקי, "האם הזקנה" לפרל ס' בק, "המלך ליר" לשייקספיר, "הזקנה ששברה את כל החוקים" לקתרינה אינגלמן־סונדברג ועוד), בעלי עוצמה פואטית ורעיונית, לבין הקריאה האנטי־גילנית, מאפשרים חוויה רגשית ואינטלקטואלית עשירה במיוחד. האופן הרהוט בו מתארת הלפרין תיאוריות מורכבות ומדגימה את יישומן בולט לטובה, ומאפשר קריאה קולחת ומעשירה בטקסט מורכב, בעל משקל המעלה לעיתים תכנים שאינם קלים לעיכול. יכולתה המרשימה של הלפרין לנצח על אנסמבל רעיוני זה, ובה בעת להציע לקורא חווית קריאה מהנה, היא לא פחות מווירטואוזית.
"פרח גדל על הר של אבנים" בוחן בין השאר, את האופנים שבהן תפיסות גילניות המושרשות בתרבות מובילות למעשים של פגיעה. הקריאה האנטי־גילנית של יצירות הספרות חושפת את הגילנות הסמויה הטמונה בהן. כך למשל, הניתוח של הלפרין לרומן ״החטא ועונשו״ מציב את השאלה: מדוע רסקולניקוב בוחר לרצוח דווקא אישה זקנה? הלפרין חושפת תפיסות גילניות לא מודעות המשפיעות על רסקולניקוב בבחירת מושא הרצח. היא מראה כיצד תפיסות אלה רווחות במידה רבה גם בתרבות העכשווית ומשפיעות על היחס כלפי זקנים במערכת הבריאות. קשה שלא לקרא ובה בעת לתהות, האם דרושה קריאה אנטי־גילנית של טקסטים טיפוליים? של תיאוריה פסיכואנליטית? של גישות טיפול שונות? של הצגות מקרה? מה מניבה קריאה אנטי־גילנית פנימית, אינטרוספקטיבית, בעצמנו כמטפלים? ההכשרה הקלינית הרווחת בישראל שמה דגש עצום על תחילת החיים כמו רוב התיאוריות הפסיכואנליטיות. הזקנה נשמטת, אם לא נמחקת כאופציה, ובמקרה הטוב היא נוכחת כדימוי. היא מייצגת חולשה, פחד מסוף החיים ובמובנים רבים את "האחר". כלומר, ההכרות הקלינית עם הזקנה בקרב אנשי מקצוע רבים נעדרת או ספוגה במיטב הסטריאוטיפים הגילניים. הקריאה בספר "פרח גדל על הר של אבנים", המעמתת את הקורא עם הגילנות הלא מודעת הקיימת בתוכו, הינה קריאה פוקחת עיניים לגבי מציאות זו. הספר שולח את הקורא לבחון מחדש עמדות, רגשות ומערכות יחסים עם זקנים בחייו.
נקודת המבט המפנה את הזרקור לעולם בריאות הנפש והטיפול באה לידי ביטוי בפרק השישי בספר: "שלוש נשים כלואות בבית: פרשנויות שונות לאלימות כלפי נשים זקנות ביחסים הזוגיים". בפרק זה מנתחת הלפרין באופן מרתק שני טקסטים: תיאור מקרה של מריאן רבינוביץ וסיפור קצר מאת הפסיכולוגית והסופרת אסתר פלד בשם: "להיצמד לעובדות או מסה אודות הרצון החופשי". בשני הטקסטים מתוארות נשים זקנות הסובלות מאלימות מצד בן הזוג. שתיהן מגיעות לאיש/אשת טיפול, שמחליט/ה שלא נכון להתערב בדינמיקה הזוגית כדי לשחרר את האישה מהאלימות שהיא חווה. ניתוח הטקסטים, המציגים עמדות של השלמה וקבלה של האלימות כלפי האשה הזקנה, מציבות ראי חשוב עבור הגישות הטיפוליות בקליניקה. ניתוח הטקסטים אף מעלה ביקורת מוסרית כלפי גישות פסיכולוגיות רווחות להבנת מצבים של פגיעה בנשים בחיק המשפחה. נטייה זו בקרב אנשי הטיפול גוברת כאשר מדובר בנשים זקנות, ומהווה בעיה חמורה יותר עבורן, משום שלעיתים קרובות תלותן באנשי המקצוע רבה יותר מזו של נשים צעירות. הנטייה לחיפוש תשובות אינטרה־פסיכיות במצבים שבהם יש שאלה מוסרית לעיתים מעוותת את השימוש בשכל הישר ואת התפיסה הפשוטה אך ההכרחית של המציאות כפי שהיא עולה מן העובדות. הביקורת של הלפרין על השימוש לרעה בשיח הפסיכולוגי במצבים אלו חשובה מעין כמותה כחלק מהחשיבה הקלינית.
האם טיפול נפשי בזקנים שונה מהותית מטיפול באוכלוסייה בת גיל אחר? האם אנו, כאנשי מקצוע, נוטים להיות עיוורים להבדל בין קבוצות הגיל, לטשטש את הייחוד שבמצבם הפיסי והנפשי או שמא להיפך, אנו רואים בהם קבוצה שונה ונפרדת בצרכיה משאר קבוצות הגיל ובכך אף חוטאים כלפיהם בדעה קדומה, אפליה ואף דה־הומניזציה? עד כמה אנו נוטים להפנות זקנים למטפלים זקנים בעצמם מתוך הנחה שיבינו זה את זה? אבל ילדים לא צריכים ילד שיטפל בהם, גם לא מתבגרים, הרי לא נשדך מטופל ומטפל על בסיס מוצא, לאום, גזע, דת ומגדר. ההתפקחות שמאפשר הספר בראש ובראשונה היא ביכולתו להציב ראי אמיץ ביחס לגילנות הקיימת במקצועות בריאות הנפש. זהו כוחה של הספרות ושל ביקורת הספרות במיטבה: לכוון עדשה אל נקודה עיוורת. להנכיח בצבע ובקול את מה שנמצא כרקע חסר רושם בחיינו. "ספרות יפה מייצרת חוויה רגשית המעוררת בקורא חמלה, ובכך בין היתר טמון כוחה." (הלפרין, 2019). בפרפרזה על אמירה זו, ניתן לומר על הספר "פרח גדל על הר של אבנים" שביקורת ספרות מייצרת חוויה של התפקחות, ומעוררת בקורא תובנה ואחריות, ובכך, בין היתר, טמון כוחה.
מקורות
אוברשטיין, א. (2020). על המדף: פרח גדל על הר של אבנים – על פגיעה באנשים זקנים ועל דרכי התמרדותם בספרות ובתרבות העכשווית. מידעו"ס העובדים הסוציאליים, 94, עמ׳ 46-47.
אלון, ש. (2019). סקירת ספרים: פרח גדל על הר של אבנים. גרונטולוגיה וגריאטריה, מו(4), עמ׳ 127-130.
אלפנדרי, ר. (2019). חדש על המדף. חברה ורווחה, ל״ט(3), עמ׳ 567.
הלפרין, ש. (2019). פרח גדל על הר של אבנים: על פגיעה באנשים זקנים ועל דרכי התמרדותם בספרות ובתרבות העכשווית. ירושלים: ג'וינט-אשל.
פלד, א. (2012). לאורה הצח של המציאות. תל אביב: בבל.
