אמא ופאפא בדרך לבית הספר
או כיצד יכולים ההורים והמורים לסייע לילדים ב 1 בספטמבר
מאת יעל אברהם
המתח והדאגה של ההורה והשפעתם על המתח והדאגה של הילד
ילדים צעירים החווים מצבי לחץ תלויים רגשית במבוגרים שסביבם. בגיל הצעיר הם תלויים בהם באופן כמעט מלא וככל שעולים בגיל אמנם פוחתת התלות אולם היא עדיין קיימת. הילדים מושפעים ממצבי הרוח של המבוגרים שסביבם, הם חשים במתח ובאי-שקט גם כאשר לא נאמר להם דבר. חרדה ומצוקה עשויים להתפתח אצל הילד כאשר הוא חווה את ההורה שלו חסר אונים וכמי שהוא לא יכול להיעזר בו בשעת הצורך. לכן, בשלב ראשון יש לנסות ולהבחין בין המתח והחרדה שלי, המבוגר, ולמצוא לה מענה ותמיכה בסביבה שלי, לבין המתח והחרדה של הילד. חשוב להכיר בנפרדות ביני לבין הילד ולהתבונן בו ובצרכיו שלו ולבדוק מה הקושי שלו וכיצד ניתן לסייע לו.
אציג כעת שלושה עקרונות מארגנים: אא"א, פאפ"א ואמ"א:
העקרון המארגן הראשון - א.א.א: אוורור, אינפורמציה וארגון
אוורור: יש לאפשר לילדינו להביע את רגשותיהם. עלינו כמבוגרים להיות מסוגלים לשמוע את החששות, המתח החרדות שלהם ולתת להם הכרה. לפעמים כהורים אנחנו נבהלים מהמתח של הילד ומרגשותיו הקשים ומנסים להרגיע אותו באמירות כמו "אין ממה לפחד" "אין לך מה לדאוג בכלל", אמירות שעלולות להותיר את הילד לבד עם רגשות המתח והחשש שלו. הכרה ברגש משמעה להגיד לילד למשל: "אני שומעת שאתה חושש מהיום הראשון בבית הספר, בוא ספר לי - מה מלחיץ אותך?"
אינפורמציה: אחת הדרכים להרגיע את הילד היא לספק לו מידע אמין, אמיתי וקונקרטי על המצב. בהעדר הסבר ברור מצד המבוגרים, נוטים ילדים לפרש בעצמם את המצב או להסתמך על מידע שהם שומעים מכלי התקשורת ומן הסביבה. חשוב שישמעו את המידע מהמבוגרים בסביבתם, ההורים והמורים, וילמדו להבחין בין עובדות לבין שמועות. יש לקחת בחשבון כמובן את גילו של הילד, אישיותו, מצבו הרגשי ומידת רצונו לשמוע את המידע.
ארגון: לאחר האוורור והאינפורמציה, יש לעזור לילד בארגון ולכוון אותו לדרכי פתרון. כלומר לזהות את דרכי ההתמודדות היעילות עבורו. מה מסייע לו להתמודד בדרך כלל ואפשר ליישם אותו גם כעת: האם לשבת ליד החבר הקרוב שלו יסייע לו? האם הקשר האישי עם המורה?
העקרון המארגן השני - פ.א.פ.א: פרספקטיבה, אופטימיות, פרופורציה ואמונה
פרספקטיבה: הגדרת המילה פרספקטיבה הינה "מרחק מסוים, במקום או בזמן, המאפשר לי להעריך תופעה מסוימת ולראות אותה מנקודת מבט אחרת". ילדים חסרים לעיתים פרספקטיבה ומתקשים ליצור את המרחק הדרוש להתמודדות עם המצב. למבוגרים לעומתם יש את יכולת הפרספקטיבה שנובעת מגילם הבוגר יותר, מניסיון החיים שלהם ומהעובדה שהם עברו בחייהם תקופות קשות והתגברו עליהן. ההורים והמורים יכולים לתת לילד מסר המכוון לעתיד ובכך להחזיק ולטפח עבור ילדם את פונקציית העיתוד: אותה פונקציה נפשית המאפשרת לנו להתכונן ולחתור לעבר העתידים שלנו (סמנה, 2017).
אופטימיות: רצוי שהמסר המכוון לעתיד יהיה מסר אופטימי אשר מכוון לפעולות שננקטות כדי להתמודד עם המצב. כך למשל, אפשר לומר לילד "בכל העולם עובדים עכשיו טובי המומחים כדי למצוא חיסון לקורונה".
פרופורציה: הגדרת המילה פרופורציה הינה "יחס תואם בין הדברים, ממדים מציאותיים ומתונים של בעיה בלי להגזים בחשיבותה או בסכנותיה". לילדים חסרה לעיתים פרופורציה בהערכה שלהם את המצב. לכן חשוב כי המסרים של ההורים והמורים לילדים ישמרו על פרופורציה. כך למשל ניתן לומר לילד "כל עוד אנחנו שומרים על כללי הבטיחות שלמדנו: היגיינה אישית, מרחק פיזי, מסיכות - אנחנו בטוחים ורגועים".
אמונה: חשוב שהמסרים ההוריים ישקפו את האמונה שלהם בכוחותיו של הילד להתמודד. ימימה אביטל מציינת בספרה כי עלינו להתבונן בילדינו בעיניים מתפעלות, עיניים אשר מאמינות בכוחות שלהם ולא בעיניים דואגות וחרדות. אחת הפונקציות ההוריות המשמעותיות אותה ממלאים הורים עבור ילדם הינה פונקציית העֶדוּת (Seiden, 1966). ההורה, אשר נוכח באופן רציף ומתמשך בחייו של ילדו, הינו עֶד להתפתחותו, הוא מלווה ועוקב אחר האירועים והחוויות שילדו עובר, עד כדי גיבוש העצמי שלו. הוא עושה זאת תוך אחריות ודאגה אמיתית כאשר הוא "נושא את הילד בדעתו", חושב עליו ונזכר בו (ירושלמי, 2012). מקומו של ההורה כעד, משמעותי במיוחד במצבים של משבר וערעור הסדר הקיים והמוכר. תפקיד ההורה הוא לא להיסחף אחר הנתקים שבחוויית הילד אלא לראות את התמונה הכוללת. לזכור אירועים על פני רצף של זמן ולהצליח לשמר עבור הילד את תחושת הזמן הזורם. מתוקף עדותו ומתוקף העובדה שהוא "נושא את הילד שלו בדעתו" הוא יכול להחזיר לילד את כוחותיו, את ביטחונו העצמי ואת יכולת ההתמודדות שלו ולמעשה "להחזיר לו את עצמו".
העקרון המארגן השלישי - א.מ.א: אדמה, מים, אויר
בחלק זה אנסה לתאר שלוש דרכים יעילות ומהירות להרגעת הגוף במצבים של מתח ודאגה. חשוב לזכור כי במצבי מתח ודאגה הגוף שלנו מגיב אף הוא, לעיתים הנשימה מואצת ואינה רגועה, הפה מתייבש, יש לנו דפיקות לב ועוד. בעזרת הרגעת הגוף אנחנו מעבירים למוח מסר ש"הכל בסדר, העניינים בשליטה ואפשר להירגע" והוא מצידו משחרר חומרים מרגיעים אל הגוף.
אדמה: יצירת תחושה של קרקוע (grounding) – אשר מחזירה את תחושת היציבות, הנוכחות והתפקוד. הקרקוע עוזר לשמור על חווית ה"כאן ועכשיו" ומסייע לחזור למיקוד מחשבתי. בתרגיל הקרקוע נבקש מהילד להרגיש את הכיסא עליו הוא יושב, לחוש את הגב שלו אשר נוגע במשענת הכיסא, לחוש את כפות הרגליים שלו נוגעות ברצפה, לחוש כיצד גופו חזק, בטוח ויציב בעולם. החיבור לגוף מסייע בהרגעת המתח והחרדה.
מים: כאשר האדם בחרדה ובמתח הפה שלו מתייבש. לעומת זאת, כאשר אנו מצליחים לייצר נוזלים בפה אנו מעבירים למוח מסר שהגוף רגוע והמוח שלנו בתגובה משחרר לגוף חומרים מרגיעים. בתרגיל המים נבקש מהילד לדמיין שהוא סוחט לימון חמוץ ביותר אל פיו. בדרך כלל בתרגיל זה מתחיל ייצור של רוק בפה אשר מתחיל מעגל של הרגעת המתח.
אויר: כאשר האדם בחרדה הנשימה שלו מהירה ושטוחה. בתרגיל האויר ננסה ללמד את הילד לנשום נשימה נכונה ומרגיעה: נכניס את האויר לאט לכיוון הבטן וננפח אותה כמו בלון (אפשר לספור עד ארבע בשאיפה פנימה), נחזיק את האויר רגע בבטן ואז נוציא אותו החוצה בנשיפה איטית וארוכה. כדאי לעשות לפחות חמש נשימות נכונות ורגועות.
אני מאחלת לכולנו, ילדים, הורים ומורים, שנת לימודים טובה, רגועה ומוצלחת!
