סקירת קדם הכנס "שלומי קשור בחוט לשלומך"
התיאוריה והפרקטיקה של עבודה פסיכואנליטית עם זוגות - מודל היחסים של מכון טביסטוק
מאת יעל אוהד בלנק
קדם הכנס "שלומי קשור בחוט לשלומך" של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי עסק בנושא מודל היחסים של מכון טביסטוק לטיפול זוגי בגישה פסיכואנליטית. ההשתלמות נערכה ב-23 בספטמבר 2019 בחיפה, בהנחיית ד"ר מגי מורגן ממכון טביסטוק בלונדון.
קדם הכנס, שעסק במודל טביסטוק לטיפול זוגי, היה אינטנסיבי, מושקע, עשיר בתוכן וכלל שלל מושגים פסיכואנליטיים מורכבים וכבדי משקל. המושגים הוצגו בבהירות, תוך עיגונם ברקע ההיסטורי והתיאורטי שלהם והמחשתם באמצעות דוגמאות קליניות. הניסיון להקיף כמות גדולה של מושגים מורכבים בשפה בהירה ותוך שמירה על דיוק ונאמנות למקורות, יצר מחד מצע עשיר ביותר, שבוודאי היווה קרקע פוריה לימי הכנס שבאו לאחריו. מאידך, מרוב עצים (מושגים), לעיתים חשתי כי אני מתקשה לראות את היער ולהחזיק במהות הדברים, מעבר למושגים עצמם. מעניין כי חוויה זו של ההעברה הנגדית שלי יכולה להדהד משהו מהותי מדבריה של מורגן בנוגע לחווייתם של זוגות המגיעים לנקודה של משבר ופנייה לטיפול. מורגן הבחינה כי זוגות אלו נדמים כמי ש"קרסו" לתוך המריבות עצמן ולא הצליחו להחזיק בעמדה של "מודעות זוגית". עמדה זו, המכונה גם עמדת השלישי, היא האיכות אותה תנסה המטפלת לייצר בטיפול. זאת, באופן שיעזור לזוג להבין מה הם מייצרים כזוג שמאמלל אותם והנו מעבר לנושאים השנויים במחלוקת עצמם. לפיכך, בסקירה אנסה הן לטייל בין עצי היער (המושגים), והן להביא משהו ממהותו של היער, המתאפשר לפעמים דרך מרחק הזמן והכתיבה. לצד זאת, בשל מורכבותם של הרעיונות שהוצגו בכנס, יתכן מאד שלעיתים דברי ישמטו הרבה הן מהמושגים והן מהמהות, אך גם יחזיקו לא מעט. גם בכך אהיה נאמנה לתנועה שהוצגה בכנס, של "קריסה" לצד התבוננות ושיקום מחדש.
מושב ראשון – מבט כולל על מודל היחסים של טביסטוק ועל "מודעות זוגית" או "הלך רוח זוגי" ("couple state of mind") – בהנחיית ד"ר מרי מורגן, מתדיינת ד"ר חני מן שלוי
ד"ר מורגן פתחה את הכנס באמירה כי מאחר שהעבודה עם הזוגות נעשית מתוך גישה פסיכואנליטית הדגש הוא על הלא מודע. דגש חשוב נוסף הוא על כך ש"הלקוח" הוא הזוג והיחסים ביניהם, ולא כל אחד מהאינדיבידואלים המרכיבים את הזוג.
מורגן תארה כי כשהתבקשה לראשונה להציג את מודל היחסים לעבודה עם זוגות של טביסטוק, נולד אצלה תיאור המבוסס על ציר הזמן. ההתבוננות עם הזוג היא במונחי עבר, הווה, עתיד. חשבתי לעצמי כי התיאור הזה מבטא יפה את נקודת המפתח לטעמה של מורגן בעבודה עם זוגות. מורגן מזמינה את הזוג להתחיל להסתכל מעבר למחלוקות עצמן, ולפתח מודעות לסיבות שהם, אולי בניגוד לזוג אחר עם אותן בעיות ממש, לא מצליחים לנהל את הבעיות הללו. כלומר להתחיל להבין מה הם כזוג יוצרים ביחסים שלהם שתוקע אותם. לעמדה הזו קוראת מורגן עמדת השלישי או מודעות זוגית. אצל זוג במשבר, בתחילת הטיפול, מייצגת את העמדה הזו על פי רוב המטפלת לבדה. עם הזמן, מתוך העבודה הטיפולית עם בני הזוג, עמדה זאת תוכל להיות מופנמת בתוכם והם יוכלו להשתמש בה בעת מחלוקות או קשיים ביניהם.
על מנת לסייע לזוג לפתח התבוננות הכוללת "הלך רוח זוגי" או "מודעות זוגית" כפי שהמשיגה זאת מורגן, מודל היחסים מסתייע בציר הזמן ויכול לבחון את התקיעות דרך הרזולוציה של העבר, ההווה והעתיד.
בהיבט של העבר, ניתן לבחון כיצד כל אחד מבני הזוג מביא ליחסים הבוגרים דפוסים בעייתיים מיחסיו בינקות ובילדות המוקדמת. על פי הגישה הפסיכואנליטית, באופן לא מודע, אנו מחפשים לשחזר ביחסים הבוגרים דפוסים בעייתיים מהעבר, מתוך תקווה לייצר הפעם תיקון ולרפא את מה שלא התאפשר בילדות. הדגש כאן הוא שבבסיס המשיכה שלנו לאדם אחר, אנו מזהים בו, באופן לא מודע, דבר מה שמאפשר לנו להשליך עליו חלקים מתוכנו שאנו פוחדים מהם ולא מסוגלים להיות עמם במגע. כתוצאה מכך נוצרת מערכת השלכתית הגנתית שמורגן מכנה "יחסים מתגוננים". במערכת זוגית אינטימית, השלכת החלקים הללו והחזקתם לא רחוק מאיתנו, אצל בן הזוג, יכולה לאפשר לנו עם הזמן ללמוד מהאופן שבו בן הזוג מתנהל עם החלקים הללו, ובהמשך להכיר בהם כשלנו ולקחת אותם בחזרה. כאשר התהליך הזה נתקע, הרבה פעמים עלול להתרחש מצב אותו מורגן מכנה "מנה כפולה" (double dose) של רגשות. במצב זה, מחזיק אחד מבני הזוג משהו עבור השניים לאורך זמן, מבלי שתהיה התפתחות ולמידה, דבר אשר עלול להביא לכדי משבר או לפנייה לטיפול. דוגמה לכך היא כאשר אחד מבני הזוג מחזיק לבדו בכעס או בדיכאון שאינם רק שלו אלא גם של בן הזוג השני, שכן האחרון אינו מסוגל להיות במגע עם החלקים הללו ועל כן מצא פרטנר עליו יוכל להשליך חלקים אלה.
מושג חשוב נוסף בהיבט של העבר, נקרא "פנטזיה לא מודעת משותפת". הרעיון הוא שבני הזוג אוחזים בדרכים מתגוננות משותפות ליחסים כתולדה של חוויות חיים וכך באופן לא מודע משמרים מצבים אלו. לדוגמא, בני זוג שלמדו מתוך נסיבות חייהם בעבר, לחשוש מביטוי רגשות חזקים, ובאופן לא מודע נמנעים כיום מרגשות כאלו דרך היעדר אינטימיות בקשר. הם יגיעו לטיפול עם התלונה על היעדר האינטימיות, ללא מודעות ל"פנטזיה הלא מודעת המשותפת" הקשורה בחשש מביטוי של רגשות עוצמתיים. בטיפול ניתן יהיה לחקור את הפנטזיה הלא מודעת המשותפת דרך הקשבה לחוויות העבר שלהם.
בהיבט של ההווה, ניתן לבחון את המופע של היחסים הזוגיים כיום על ציר התפתחותי. האם היחסים מאפיינים יחסי אם-תינוק, כאשר אחד מבני הזוג בתפקיד "ההורה" והשני "הילד", האם אלו יחסים האופייניים לגיל ההתבגרות. לדוגמא תיתכן תמה של פחד ממחויבות, פחד מעזיבת הקבוצה לטובת הזוג וכדומה. אספקט נוסף בהיבט של ההווה, הוא מידת הנרקיסיסטיות של היחסים. עד כמה יש יכולת לקבל את הנפרדות והאחרות של בן הזוג השני. קושי משמעותי ביכולת זו, יצור קושי באינטימיות, שכן לא תתאפשר היכרות עם בן הזוג האחר והנפרד ולא תתאפשר סקרנות לגביו.
בהיבט של העתיד, תיבחן היכולת להיות "זוג יצירתי", זוג המסוגל להכיל אי הסכמות, על מנת ללכת אל הלא נודע ובכך ליצור משהו חדש וייחודי. מורגן מסמנת את התפתחותה של יכולת זו כמטרה טיפולית משמעותית.
לסיכום המושב הראשון, בחלק זה ניתן לראות כיצד ההמשגה של המודל על ציר הזמן, דרך בחינת היבטי העבר, ההווה והעתיד, יכולה לסייע למטפלים להחזיק ולזהות אפשרויות שונות, לא מודעות, העומדות בבסיס התקיעויות שנוצרו במערכת היחסים. כך המטפל יכול לסייע לזוג לחפש את מוקדי הקושי ולהתחיל לייצר "מודעות זוגית", בין אם דרך הבנת מערכת ההשלכות הזוגית והקשר שלה לדפוסים בעייתיים מהעבר, בין אם דרך הבנת סוג היחסים בהווה ומידת היכולת לנפרדות וליצירת אינטימיות, ובין אם דרך היכולת להכיל אי הסכמות, באופן שמאפשר יצירתיות זוגית מתפתחת, בהיבט של העתיד.
חנה מן שלוי – מתדיינת
מן שלוי התבוננה על היכולת להחזיק ב"מודעות הזוגית" גם ביחסי מטפל-מטופל, תוך שהיא התייחסה למאפיינים הייחודיים של החברה הישראלית. מאפיינים אלה, הקשורים בין היתר למצבי חירום ומלחמה עלולים להביא הן לסכנת קריסה של היכולת הזו, והן להזדמנות יקרת ערך לשיקום אותה יכולת ובעקבותיה לפריצת דרך בטיפול. מן שלוי טענה כי המציאות הישראלית של מלחמות, איום קיומי, שואה, גיוס צבאי – כל אלו הם מטענים רגשיים עוצמתיים שנרשמים בנפש הפרט וביחסים משמעותיים. היא הסבירה כי נסיבות קיצוניות המוכרות לנו מהמציאות הישראלית, כגון זמני מלחמה ואזעקות, המשפיעות על הסטינג הטיפולי, יכולות לערער את המרחב הטיפולי הבטוח ובו בזמן גם לייצר הזדמנות לעיבוד של טראומות מוקדמות יותר. בדוגמא קלינית, תיארה כיצד מצב פתאומי של אזעקה בעת מלחמה ומעבר למרחב מוגן בביתה של המטפלת, יצר טרנספורמציה משמעותית בטיפול. היא תיארה כיצד מפגש עם סכנת איום הקיומי בהווה במהלך פגישה טיפולית, הפגיש מטופלת עם איום קיומי מהעבר, ובכך איפשר לגעת באזורים שעד אז לא היו נגישים והוביל לפריצת דרך בטיפול. לטענת מן שלוי, בתודעת הטיפול הזוגית של מטפל-מטופל, בדומה לתודעה של בני זוג, צריך לפעמים "לקרוס" יחד עם מטופלנו, כל עוד ניתן להשתקם, תחילה בתוכנו ולאחר מכן יחד עם המטופל, תוך שעוברים ביחד דרך המסלול הרגשי הלא מודע. מן שלוי הציעה שכמטפלים חשוב שנשים לב לאופן שבו האיומים החיצוניים שלפרקים פוקדים את החברה הישראלית, ולא רק הקיצוניים שבהם, משפיעים על היחסים בחדר ויכולים להציף חוויות איום פנימיות. היא סיימה בשאלה כיצד להכשיר את עצמנו כמטפלים לשיקום המרחב הרגשי שלנו כך שיאפשר לנו "תודעה זוגית", כשאנו נתונים בעצמנו תחת האיומים החיצוניים הייחודיים לחברה הישראלית.
מורגן ציינה כי בתוך קשר טיפולי עמדת ה"מודעות הזוגית", הן אצל הזוג והן אצל המטפלים, מתפרקת ומשתקמת שוב ושוב. דוגמה לכך היא כשבני הזוג עסוקים בהאשמה הדדית או כשהמטפלת מזדהה רק עם צד אחד ושומטת את האחר. השיקום יכול להתרחש כאשר המטפלת מצליחה ברגע מסוים לזהות שהיא אינה אוחזת ב"עמדה זוגית", לזהות את הסיבות לכך ולהשתמש באותה התרחשות פנימית שלה גם בעבודה עם בני הזוג.
מושב שני – המערכת הזוגית ההשלכתית, מנחה ד"ר מורגן
מושב זה התמקד בהבנת המושג של המערכת הזוגית ההשלכתית.
במושב זה התייחסה מורגן למאפיינים של המערכת ההשלכתית הזוגית – עד כמה היא תקשורתית, גמישה ומכילה או לחלופין פולשנית, נוקשה והגנתית. היא הדגימה באמצעות תיאורים קליניים את סוגי ההשלכה השונים ואת דרך העבודה איתם בטיפול הזוגי. חשיבה במונחי המערכת ההשלכתית הזוגית עוזרת להבין מדוע זוגות אומללים מאד אינם יכולים להיפרד. הרעיון הבסיסי הוא כי חלק מהעצמי שלהם מופקד אצל בן הזוג השני.
מורגן סקרה את משמעות המושג "הזדהות השלכתית", על פי קליין (1946, 1952) וכפי שהתפתח על ידי ביון (1959, 1962, 1967) והבאים אחריהם. ביון ראה בהזדהות ההשלכתית דרך תקשורת פרימיטיבית. באופן זה הוא פיתח את מושג המיכל. האם, כמיכל, הופכת את עצמה זמינה להשלכות התינוק ועושה להן טרנספורמציה, כך שהן חוזרות לתינוק בצורה שניתנת לעיכול. עם הזמן "הפונקציה האמהית" לעיבוד מופנמת אצל התינוק והוא יכול להשתמש בה בעצמו. ביון תיאר כי זהו תהליך נורמלי, אך יש מצבים בהם הוא משתבש, למשל כאשר האם מוצפת בחרדה, כך שאינה יכולה להכיל את השלכות התינוק, ולפעמים אף משליכה עליו את חרדותיה שלה.
מורגן תיארה כי תהליך זה מתקיים גם ביחסים זוגיים. באופן טבעי בין בני זוג, כל אחד מחפש בשני מיכל. אולם, כאשר היחסים בעייתיים במיוחד, בני הזוג עשויים להתקשות להכיל את השלכות השני. דוגמא קיצונית שתוארה הייתה של זוג שנמנע מקשר עין, בשל החשש ממה שבן הזוג ישליך לתוכם.
ביחסים הזוגיים, כל צד מנסה להיפטר מחלקים בעצמו שאינו רוצה בהם מסיבות הגנתיות או כחלק מניסיון לעבד את הדברים הללו, דרך השימוש הלא מודע בבן הזוג כמיכל. אפשרות נוספת, על פי מורגן ובהתבסס על רעיונותיהם של בולאס (1987), בריטון (2003) ואחרים, היא תהליך שבו צד אחד "לוקח" לתוכו חלק מבן הזוג ומשתלט עליו. דוגמא טיפוסית, על פי מורגן, היא זוג עם ילדים קטנים: באופן זמני, כל אחד משאיל לשני אספקטים של עצמו. למשל אישה המשאילה את הקומפטנטיות שלה לבן זוגה והוא משאיל לה את החלקים המטפחים שבו. כך לכל אחד מבני הזוג יש "מנה כפולה". לעיתים הגבר, לצורך העניין, שמחזיק ב"מנה כפולה" של קומפטנטיות, לא מעוניין להחזיר לאישה את החלק שלה, או שהאישה לא רוצה להחזיר לגבר את החלק המטפח שלו, ו"משתלטת" על האספקטים של הטיפול בבית ובמשפחה. במצבים כאלו נראה זוגות מקוטבים, כאשר אחד מבני הזוג הוא המחזיק הבלעדי בחלק משמעותי, בעוד האחר מרוקן ממנו.
בהמשך לכך ציינה מורגן את מלצר (1992), שחזר למושג המקורי של קליין ולחלק ההגנתי שבהזדהות השלכתית. מלצר משתמש בביטוי "קלוסטרום". קלוסטרום, בניגוד למיכל, אינו קשור בהתפתחות תקשורת, אלא בהיפטרות ממשהו והשתלטות על חלקים באחר.
לכל הזוגות יש מערכת השלכתית, השאלה עד כמה היא תקשורתית והתפתחותית ועד כמה היא הגנתית ושתלטנית. במערכת יחסים שתלטנית האחד משליך לתוך האחר ומשתלט על חלקים בו. יש לחשוב על שני בני הזוג ומה בכל אחד מהם מאפשר את זה. לעיתים בן הזוג, המוכן באופן לא מודע להיות נשלט, הוא בעל הערכה עצמית נמוכה, אין לו תחושה חזקה של העצמי שלו כך שמתאפשרת מערכת השלכתית פולשנית. כדוגמה לכך, מתארת מורגן זוג שבו האחד הרגיש שהשני "מומחה" ובחר בו כי כך הרגיש בטוח ומוכל. אולם עם הזמן חוויה זאת הפכה להיות מאמללת שכן בן הזוג "הנשלט" התחיל לאבד את זהותו וחש כי הוא מתפרק עד כדי שנוצר מבוי סתום השלכתי אשר הוביל אותם לטיפול. במקרים כאלו, העבודה בטיפול תהיה על ביסוס נפרדות, כדי שבני הזוג יוכלו לבנות יחסים בהם הם מתחילים להכיר אחד את השנייה ולקחת חזרה חלקים שלהם שהושלכו על האחר או שעברו השתלטות על ידו.
עוד מציינת מורגן, כי כששואלים בני זוג מה משך אותם זה לזו, חשוב להקשיב גם למרכיבים הלא מודעים של הבחירה. לעיתים קרובות גורם המשיכה הוא זה שבסופו של דבר עשוי להביא לתקיעות או להתפרקות. אפשר להסתכל על התאהבות עוצמתית ואמירות מהסוג של "מצאתי את החצי השני שלי" דרך העיניים של המערכת ההשלכתית; אנו מחפשים באופן לא מודע משהו באחר שחסר לנו ומשליכים עליו חלקים שלנו שאנחנו לא מרגישים עמם בנוח. ככל שהמערכת ההשלכתית פרימיטיבית יותר, פוחתת היכולת לראות את האחר וגובר הצורך להשתמש בו כדי להיפטר מחלקים לא רצויים. ככל שהמערכת פחות אבסולוטית ויותר זמנית, מתפתחת ומסתגלת, כך מיכל הזוגיות יהיה גמיש יותר. בזוגיות מסוג זה נראה יותר אמפתיה בין בני הזוג וחילופי תפקידים הנעשים באופן גמיש במקום התבצרות בתפקיד. היבט מעניין נוסף הוא שלעתים, דווקא מי שמתואר כ"חלש" במערכת הזוגית, הוא החזק יותר. זה שמסוגל להכיל את החלקים החלשים כדי לתמוך באחר שצריך להרגיש חזק. במקרים כאלו אם המערכת לא נוקשה מדי, הטיפול יכול להיות הזדמנות לשינוי, צמיחה והתפתחות. המטפלת יכולה לדבר עם הזוג על מה שהם יוצרים ביחד. מה ביחסים גרם לכל אחד לקחת את התפקיד שהוא לקח. על פי מורגן, פיתוח "מודעות זוגית" בטיפול מסייע בהפגת האשמה. בני הזוג מתחילים להבין איזו מערכת הם יצרו ביחד, מדוע הם זקוקים לה ואיך הם יכולים להביא את השינוי.
מושב שלישי – "אמונות משותפות לא מודעות" ו"פנטזיה משותפת לא מודעת", בהנחיית ד"ר מורגן. מתדיינת קרן שפירא, פסיכותרפיסטית פסיכואנליטית זוגית מוסמכת, בוגרת מכון טביסטוק ליחסים בלונדון.
מושב זה עסק במושגים של פנטזיה לא מודעת, פנטזיה משותפת ואמונות משותפות, כמו גם פנטזיות מודעות יותר אך נסתרות בחיי הזוג.
המושג של פנטזיה לא מודעת הוא מושג מורכב, גם עבור מי שיש לו רקע בפסיכואנליזה וזאת משום שהוא מושג נרחב ביותר. עבור קליין פנטזיה לא מודעת היא כמו חשיבה לא מודעת או רגשות לא מודעים. היא בחרה במונח פנטזיה, משום שהיא טיפלה בילדים ועל כן ראתה אותם כמי שעושים שימוש רב יותר בדמיון מאשר בחשיבה. בהגדרה רחבה, זה הבלתי מודע בכללותו.
מורגן תיארה כיצד המושג משרת אותה בעבודתה הקלינית. על פי מורגן, פנטזיה לא מודעת קיימת מלידה. זו למעשה הדרך שבה התינוק נותן מובן לחוויה שלו. בכל רגע, לדבריה, אנו חווים את המציאות בו בזמן שאנו חווים פנטזיה לא מודעת, המהווה את ה"פילטר" דרכו אנו תופסים את המציאות. לדוגמא, תינוק רעב בונה תמונה של הורה מזין או תמונה שלו כמי שלא זוכה להזנה ועל כן לא שורד. הפנטזיה בנויה שכבה על שכבה וכל הזמן מושפעת מהמציאות המשתנה וגם משפיעה על המציאות. אותו תינוק, בבגרותו, כחלק מזוג, כשעולה בו צורך, תהיה לו פנטזיה לא מודעת לגבי האופן שבו הוא מצפה שיפגשו את הצרכים שלו. האם תהיה היענות או שלא תהיה. לעיתים, גם אם היו חוויות ראשוניות קשות, תוכל הפנטזיה להשתנות, אם בהמשך החייםהגיעו מספיק חוויות חיוביות.
פנטזיות שאינן גמישות ואשר נתפסות ככאלה שקשה לשנותן במציאות החיצונית מכונות "אמונות לא מודעות". באופן הזה נוכל להשתמש במונח "פנטזיה לא מודעת", לזיהוי פנטזיות לא מודעות שהנן יותר גמישות לשינוי ובמושג "אמונה לא מודעת" כאשר אנו נתקלים בפנטזיות מקובעות ונוקשות יותר. אמונה היא יותר רגשית ולשינוי נדרש לא רק שינוי מחשבתי, אלא גם רגשי. כך, גם בתוך המערכת הזוגית נוכל לזהות פעמים רבות "פנטזיות/אמונות לא מודעות משותפות". זאת כאשר חוויות דומות מהילדות יצרו התנהגות זוגית המבוססת על תפיסות לא מודעות משותפות, לדוגמא סביב חרדות דומות. לעיתים תפיסות אלו יותר פתוחות לשינוי וניתן יהיה להשפיע עליהן בטיפול. במקרים אחרים התחושה היא כי בני הזוג לכודים בתפיסות הללו כך שלמציאות החיצונית קשה יותר להשפיע עליהן ולשנותן.
בטיפול, על פי מורגן, נרצה להביא למודעות את הפנטזיות והאמונות הללו, אם כי אין זה פשוט לזהותן משום שהן נמצאות ברקע. היא מציינת כי הדרך לזיהויין עוברת פעמים רבות דרך ההעברה הנגדית של המטפלת. המטפלת לעיתים נגררת להגיב בהתאם לפנטזיות, שכן הפנטזיה עצמה משפיעה על תגובות הסביבה. כשהמטפלת מזהה זאת, היא יכולה להתבונן בתגובותיה, להעלותן למודע ולפתח מודעות גם בקרב הזוג. כך, כשהסביבה מפסיקה להתנהג בדרך המוכרת, אז הפנטזיה יכולה להשתנות.
בהמשך לכך, הציגה מורגן דוגמאות לאיתותים שיכולים להצביע על ההעברה הנגדית. לדוגמא, כאשר מטפלת מאבדת את העמדה האנליטית ומתחילה לומר לזוג מה לעשות, כאשר מטפלת מוצאת עצמה מפחדת לתת פרשנות שמא בני הזוג יגיבו בצורה קשה, כאשר מטפלת שמה לב שהיא חוזרת על עצמה או שהפרשנויות הופכות ארוכות וסבוכות. פעמים רבות במצבים אלה, מוסיפה מורגן, תחוש המטפלת כי היא מנסה לפרוץ דרך חסומה ללא הצלחה.
מורגן מציינת כי אפשר לזהות פנטזיות לא מודעות על ידי כך ששואלים כל אחד מבני הזוג כיצד הוא חווה את הזוגיות שלהם. אם נקשיב לתשובותיהם דרך המושגים של פנטזיה ואמונה לא מודעות, נוכל לנסות לזהות את "הפילטרים"/הפרשנויות שעל פיהם כל אחד תופס מערכת יחסים זוגית ובהמשך נוכל להפוך אותן ליותר מודעות.
עוד מונח, שמסייע לזהות "אמונות לא מודעות", מכונה "ראיית הנולד". אנשים עם אמונות לא מודעות, עסוקים בנסיון לצפות את שעומד לבוא, במקום לאפשר למציאות חדשה להיכנס. במקרים אלו אין טעם בהקשבה לאדם השני, אין סקרנות לגבי מה השני יאמר או יעשה, שכן דבריו או מעשיו צפויים מראש.
קרן שפירא – מתדיינת
שפירא תיארה כי הפנטזיות הלא מודעות משמשות כרקע להתנהלות שלנו ואנו לא מודעים אליהן, עד שמשהו במציאות מאתגר את הרעיונות שלנו. הבעיה עם "אמונה לא מודעת" שהיא נוקשה יותר ונתפסת כעובדה ולכן קשה יותר לערעור. על פי שפירא, כאשר מרגישים בחדר הטיפולים שנמצאים באזור ש"אי אפשר לזוז שם", סביר כי זהו ביטוי מאוד חזק ל"פנטזיה לא מודעת". כל עוד הפנטזיה הזו שולטת, יהיה קשה לחולל שינוי ביחסים. זאת ועוד, לעיתים יש יחס הפוך בין התוכן הגלוי של התלונה, לבין התוכן הלא מודע, שנמצא מתחת לפני השטח. לדוגמא, בן זוג שמתלונן כי בת זוגו לא מכילה אותו, לא מקשיבה, וכי כתוצאה מכך הם לא מצליחים לדבר. לכאורה, נשמע כי הוא מאמין בדיאלוג ומצפה לשיח פתוח ומכיל, אולם, מתחת לפני השטח, מתגלה כי למעשה הוא מצפה לתמימות דעים וכל חריגה מהאופן בו הוא חושב או מרגיש מתפרשת כהיעדר הקשבה והכלה. זיהוי הפנטזיה הלא מודעת הזאת מאפשרת להבין את הקושי של בני הזוג לקיים דיאלוג.
המטפל, על פי שפירא, מנסה לחפש את הסיפור שמאחורי הסיפור, ותוך כדי מנסה גם להבין כמה הסיפורים גמישים וניתנים לשינוי. כאשר יש חוויות קודמות טובות דיין, המציאות החיצונית יכולה להגמיש את הפנטזיות והזוג יכול להמשיך ולהתפתח יחד. במקרים בהם הסביבה הראשונית הייתה פחות מותאמת והתפתחה חרדה גבוהה, עשוי החסך להתגלגל לתוך היחסים ולהיות מושלך אל הפרטנר. כך, המציאות הפנימית תהיה זאת שתשלוט בחוויה הפנימית, באופן שעשוי להקשות על המציאות החיצונית להשפיע. במצבים אלו, בני הזוג לא יכולים להשתמש בקשר כמשאב. בטיפול על פי שפירא, ננסה לתת לזוג החזקה מיטיבה מתוך אמונה כי היא תוכל לשכך ולו במעט את עוצמת ההשלכות.
לפני התובנה, מציינת שפירא, חשובה הנכונות להיות עם המטופלים באזורים הכי עיוורים שלהם, שאימת השיגעון מרחפת מעליהם, וגם אז להמשיך להתעניין ולשמור על סקרנות. להמשיך לשאוף לתת משמעות חדשה. שפירא מסבירה כי מטרתו של המטפל היא להחזיק את הזוג, ולעזור להם לפתח תובנה שהפנטזיות הללו הן רק רעיונות, שבעוד שפעם היו רלוונטיים לצורך הישרדות נפשית, היום אולי מוטב לוותר עליהם, שכן הם רק חוסמים ומעכבים.
הכנס הסתיים בהצגת מקרה מעניינת של גלית פלדמן, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, ובניתוח המקרה על ידי ד"ר מורגן, שהמחישו בצורה חיה ומעניינת רבים מהמושגים והרעיונות שהוצגו בכנס.
לסיכום, בכנס נפרשה בפנינו יריעה רחבה של עבודת עומק עם הלא מודע של זוגות המגיעים לטיפול פסיכואנליטי זוגי. בסיומו של הכנס, או בסיומה של קריאת הסקירה, נותר לכל אחד מאיתנו, המשתתפים או הקוראים, לזהות כיצד התכנים הללו פוגשים את הפנטזיות הלא מודעות שלנו, דרכן אנו מתבוננים על טיפול זוגי ועל יחסים בכלל, והאם פנטזיות אלו נוקשות או גמישות וניתנות לשינוי ולהתפתחות, במפגש עם מציאות חיצונית חדשה או עם מטופלים חדשים.
מקורות
Bion, W. R. (1959). Attacks on Linking. International Journal of Psycho-Analysis, 40: 308-315.
Bion, W. R. (1962). Learning from Experience. London: Karnac.
Bion, W. R. (1967). A Theory of Thinking. In: W. R. Bion, Second Thoughts (Chapter 9; pp. 110-119). London: Karnac.
Bollas, C. (1987). The Shadow of the object: Psychoanalysis of the Unthought Known. London: Free Association Books.
Britton, R. (2003). Sex, Death and the Superego:Experiences in Psychoanalysis. London: Karnac.
Klein, M. (1946). Notes on some schizoid mechanisms. International Journal of Psycho-Analysis, 27: 99-110
Klein, M. (1952). Notes on some schizoid mechanisms. In M. Klein, P. Heimann, S. Issacs & J. Riviere (Eds.), Developments in Psycho-Analysis, (pp.292-320) London: Hogarth Press.
Meltzer, D.(1992). The Claustrum: An Investigation of Claustrophobic Phenomena. Perthshire, Scotland: Clunie Press
Morgan, M. (2019). A Couple State Od Mind. Psychoanalysis Of Couples And The Tavistock Relationships Model. Abingdon: Routledge
