סדנת כתיבה בכנס הפסיכולוגים החינוכיים – על הכתיבה, הרבדים והקולות, הכותבים והקבוצה
מאת שבתאי מג'ר
אני מתבונן חודש לאחור אל סדנת הכתיבה שהנחיתי בכנס הפסיכולוגים החינוכיים באילת. ארבעה ימים סדנה, 12 משתתפות ועוד משתתף, ומנחה.
נכנסנו לחדר במלון לעשות כתיבה, לדבר על כתיבה, לנסות לפגוש חלקים באישיות ופרקים בסיפור האישי של כל אחד, ולהביא לביטוי בכתיבת מלים ומשפטים. לא הייתה תכנית סדורה מראש, רק הזמנה להתכנס, לשבת יחד ולעשות מסעות אישיים באמצעות עט שיוציא לאור סיפורים, רגשות, הבזקים והפתעות.
הקול הקורא לסדנה הוכתר בכותרת: 'שאי אפשר לנסח', שהזמינה למפגש שיתחיל להתהוות מרגע הפתיחה ויוביל לשבילים שעדיין לא נודעו.
האמונה הבסיסית היא שכל הנוכחים כותבים, ואף שולטים בכתיבה. סבב ההכרות לימד שכמה מהם מנהלים יחסים מתוחים למדי עם הבעה עצמית בכתיבה, חלק מתגעגעים לחזור לכתוב, ויש שכמהים ומאמינים שביכולתם לנוע על כנפי הכתיבה ולמצוא נופים שהם מחפשים.
הצעות הכתיבה במהותן הן הזמנות להתבוננות, ותוך כדי גם הקשבה. הנושא שמוצע מסמן שדה התייחסות שהשהייה בו מפעילה אסוציאציות ומעלה תמונות, רגשות וטעמים. ואז שלב הניסוח: כיצד לבנות את המשפטים שיביעו נאמנה את התחושות ואת המראות שמחוללים בנפש ויעבירו את הרושם כך שיירשם בדף וייקלט אצל השומעים באופן הקרוב ביותר למקור. וזאת בידיעה שברגע הפקת המשפט זע המקור ממקומו ומשנה צורה ואופי, וכבר איננו אותו עניין ממש שהיה אך רגע קודם ומילא את הישות הנפשית בתחושות וברעיון כה צלול ושלם. זהו אחד הפרדוכסים בכתיבה: שהוצאתה מן הכוח אל הפועל יוצרת הסטה מסוימת וכיסוי למה שאך רגע קודם שאף להיאמר, והכתיבה אף שינתה משהו, ואולי לא מבוטל, במהותו. זה מאבק הכתיבה, שאינו נכנע לדין טבע השפה, אלא מנסה כוחו לנווט ולמצוא את מקום השקט שאין בו מלים, ולהביע אותו במלים, או לפחות את זנבו, או את ראשיתו.
האינטימיות שהלכה והתהוותה בקבוצה אפשרה למשתתפים להביא מכִתביהם ולהקריא בפנינו, ולקבל משוב וביקורת. המשוב בעיקרו היה שיתוף במה שהטקסט הנקרא מעורר אצל השומעים, ומשם החוויה האישית המשותפת, או הפרטית; והביקורת, שהלכה והתחדדה עם הזמן, התמקדה בעניינים של כתיבה, מבנה וניסוח, ירדה לדקויות של תשומת לב, ותרגלה הקשבה לסימונים עודפים, או לחריקות בטקסט. כאן הוצעו הערות עריכה, שהקלו על הטקסט ואווררו אותו, וגם קירבו אל המהות שרצתה מלכתחילה להיאמר ולהישמע. דרך הצעות ופעולות העריכה נוצר דיאלוג בין הכותבים, והתחדדה ההקשבה לנימים דקים שמופיעים בטקסט, וגם לקולות ולמשמעויות שאינם מופיעים בכתובים, אבל נשמעים בתוכם כהד וכמקור. ובתוך העשייה והיצירות הלכה והתהוותה קבוצה. דברי המשתתפים וסגנונות התייחסותם זה לזה ואל הטקסטים הכתובים הקימו מארג של נקודות מבט ומגוון שפות אישיות וביטויים. הלכה ונרקמה מערכת יחסים בין האנשים דרך הכתיבה והמלים והעמיקה הכרות בעולמות האישיים. האווירה תרמה למעורבות ולהתעניינות הדדית ונולדו התרגשויות שחיברו אותנו לתחושות ולחוויות אנושיות, מהן יצאנו להפנות מבט אל הספרות והשירה ואל העבודה כמטפלים.
