פסיכואנליזה בנפשנו - מחשבות על העשיה הפסיכואנליטית העכשוית

shira29/5/2012

מדהים.... ניצה, יישר-כוח!
קראתי, ברפרוף מעמיק (ועוד אמשיך בקרוב), ושמחתי על היכולת להרים את הכפפה, ולתאר את החוויה הפסיכואנליטית על כל צדדיה - לחיוב ולשלילה.
במיוחד החכמתי מהחלק על השימוש בשתיקה. כמנגנון הגנה לעיתים של המטפל.
(כמטופלת של מטפל שתקן, זכיתי להזדהות מהכתוב, וגם זה משהו...)

טל חורב23/11/2008

תגובה לספר.  כל כך חשוב להיות מוכנים לחשוב באופן רענן על דברים. הספר הוא ביטויי לחשיבה כזאת.

לירי8/10/2006

תודה על ההצעה [ל"ת]. מברכת על הרעיון. בתור מטפלת, אני מוצאת את עצמי מוטרדת רבות בין הרצון והאמונה לעשות את הטיפול "אורתודוקסי", "כפי שצריך", לבין הצרכים והזרימה היום יומית הן של החיים והן של הטיפול. בנוסף, אני מתדיינת הרבה ביני לבין עצמי על תפקיד המטפל (שותק יותר או פחות, מעורב יותר או פחות וכד') . לכן, ללא ספק, אקרא את הספר שאת מספקת לנו בנדיבות וכשאסיים, אשמח לחזור ולהגיב.
תודה

מ.מ.מ.11/9/2006

החלפת מטפל. אז מה לעשות כאשר המטופל מתחנן לקבל מטפל אחר

hirom@netvision.net.il17/10/2005

לרוז. שלום לך רוז,
מאד שמחתי לקרוא את תגובתך לספ

רוז15/10/2005

תרומתך אדירה!!. תודה שחשפת אותי למידע זה אני סתם  מטופלת מזה שנים ודרכים רבות ויוזמתך להציג ספר זה ברוכה בעיני
יישר כח!...וזמן

ניצה ירום27/3/2005

טיפול נפשי בעקבות משבר גירושין. רונן שלום,
המחשבה לפנות לטיפול נפשי בעקבות משבר גרושין, כמו
בעקבות משברי חיים אחרים הינה מבורכת ונכונה בעיני.
מכיון שאינני מכירה אותך אישית אינני יכולה לתרום
עזרה יותר מפורטת, אולם הפניה לאיש מקצוע מוסמך
אפשרית דרך מרכזי בריאות הנפש, דרך רשימות המטפלים
בקופות החולים וברשימת אנשי המקצוע באתר זה.
אני מציעה להשתמש בשיקול הדעת ובשכל
הישר שלך בפניה שכזאת ומאחלת לך הצלחה
בדרך זו, שאין בי ספק שתעזור לך להתארגן,
לעשות חשבון נפש ולשקם את עצמך.
בהצלחה
ניצה ירום
 

ניצה ירום27/3/2005

בריאות הנפש בנהריה. אל: א.פ.
שלום רב,
לצערי אינני מכירה את פרטי המקרה שעליו אתה מלין ולכן אינני יכולה להגיב
ענינית.
שלום רב,
ניצה ירום

רונן23/3/2005

טיפול נפשי במשבר גירושיין. שלום
אני נימצא בהליך גירושין קשה שפרץ במהירות
כתוצאה מיכך אני נימצא בתיסקול שמפריע לי לתפקד בחיי היום יום
מה עלי לעשות קדי לשפר את המצב? למי לפנות?
 

א.פ22/2/2005

בריאות הנפש נהרייה.  
בין המטפל לבין המטופל יש דברים שם לא נודעים מפגישה ראשונה ואסור לקחת את הדברים כמובן  
מהלב כמו שנוטעים הפסיכיאטריים והפסיכולוגים לחשוב.                                                                                                                                הם לא נוטעים לחקור לעומק של הביעה  מה שאבי את המטופל לתחנת בריאות הנפש יש לי כמה סיבות  אישיות
יש לי סיפור אישי ומרתק יום אחד אם בואי לתחנת בריאות הנפש  אני מגיה מוזנח לא מסופר לא מגולח וקיצר אדם הקדמון  היגיע כמו שכטוב בספרים. בפגישה הראשונה עם המטפל תוך כדי הצגת השאלות אל המטול  אני לא איפרת את השאלות משבה של דיסקרטיות  של המערכת כדיי לא לי פגועה      אני לא עינקוד בשמות הפסיכולוגים ו הפסיכיאטריים , תוך כדי הצגת השאלות אל המטול.       
והמטפל פיתום נכנס  לי למצב של טראומה הוא לו יודה  מעופה בתי לא. ומעין.                                                                                                        אל פי הנמצאים שי בידו יש לו דג ברשת ומשם  כבר עברתי אצל כול כליברים שהנחשבים מי ו מי
וגם איכנתי את המקום לפוסט מודרני ונשרתי כוכב,
                                                                                                                                                           
 

א.פ21/2/2005

בריאות הנפש נהרייה [ל"ת].

גלעד אלמגור28/1/2005

מסמך מרתק וכמה הרהורים.
נהניתי מאד מהכתיבה הרהוטה ומן החדות המאפיינת את הטיפול המעמיק בסוגיות רבות הנוגעות לאספקט הפסיכואנליטי בכלל ולנגזרות השונות בפרט.
 
התאכזבתי מהטיפול  בנושא  ההתנגדות לגישה הפסיכואנליטית :
 
בתגובה לטענה כי, השפה אינה ברורה ,'מתוחכמת'  היצגת טענת נגד, כי בעצם יש כאן שיקוף של מורכבות
ההתנהגות הקיימת באופן טבעי וביחס ישר  לתמונה, רבת הפנים, המאפיינת את ההתנהגות האנושית, ולדעתי טענה זו אינה מספקת.אם נתייחס לכך כי השאיפה של אלו האמונים על הצד המטפל, היא ליצור מצג בו משווקים את התורה ככזו המספקת מענה הולם לבעיות הקיומיות והאנושיות של האדם, בניגוד לשרלטנים בעלי קלישאות חסרות ערך, הרי שיצירת שפה ברורה ונהירה בייחוד כאשר מדובר בשיח בין אנשי מקצוע לאחרים, תאפשר לאדם מן השורה להבין את הנאמר ולהתייחס אליה -בכך תשרת את המטרה אשר לדעתי הייתה כחלק ממגוון מטרות בהצגת מסמך מרתק זה,והיא לצמצם הפער שבין התפיסה הלא מציאותית הסטיגמתית של הפרדיגמה הפסיכואנליטית בעיני ההדיוטות ובין היכולת בפועל של המטפלים בגישה זו.(אני מוכרח לציין כי ההתעקשות על שימוש בטרמינולוגיה מורכבת משקפת את הנחות היסוד שהם חוד החנית בכל הנוגע לביקורת על הפרדיגמה הפסיכואנליטית בכלל ועל מי שמוציאה לפועל בפרט,בדבר הגישה האפריורית של 'המטפל הפסיכואנליטי' היודע הכל בכל זמן ואשר שומר את הידע שלו לעצמו בשעת הטיפול ,בה בעת שמותיר את המטופל ללא היכולת להבין את התהליכים שעובר ,מה שיוצר לדעתי רמת חשדות הנובעת מאי הבהירות ,במיוחד מכיוון שכל תגובה של המטופל נתקלת בפירוש מוכן מראש בדבר התנגדות לטיפול או לפירוש.ראה ערך השרברב המתקן את הצנרת).
 
גם לגבי הטענות שהעלה גפרי מייסון בספרו איני יכול לקבל לחלוטין את טענותייך.
בשעה שאני מקבל טענתך כי בהיעדר הכוונה מקצועית המודל השוויוני אינו עומד במבחן המציאות בכל הנוגע לטיפול אשר תוצאותיו מצדיקות הפנייה הרי שאין התמונה דיכוטומית.לא אחת נכתב בדבר עריצותו של המטפל המנצל לרעה  את הירתמות הידע שרכש אל הכוח הנלווה לסיטואציה הטיפולית ובאמתחתו פירוש מוכן לכל הסתייגות של המטופל ממהות הטיפול,ממסגרתו ומיחס המטפל בפרט.
 
אמנם, לא כל קונפליקט נגמר כך, לפעמים אפשר להגיע גם להסכמות. התנגשות חזיתית בין גישות לחיים איננה חייבת להיות ניצול של חזק את החלש ואני מוכן לקבל כי אין זה בהכרח מערך היחסים היחידי בו ניתן לבחון קשר טיפולי. בשורה התחתונה, במידה ונדמה שהקשר הטיפולי או הפסיכולוג עצמו הינם מניפולטיביים או אינם מיטיבים עם המטופל בדרך כלשהי, הוא צריך לקום וללכת למרות כל הקושי. את הלמידה מהדברים שעלו ואולי נכונים אפשר יהיה לעשות גם במקום אחר גם אם המטפל הפסיכואנליטי יציג זאת כהתנגדות לטיפול הנובעת ממלכודת אליה נכנס המטופל  בניסיון התחמקות להתמודד עם הסיבות בעטיין פנה לטיפול.
איני יכול שלא לחוש כי התורה הפסיכואנליטית מאפשרת דרך מילוט לאורך זמן בכל הנוגע לסטייה של המטפל מהמסלול בו נמצא גם כשזה כולל הפרה בוטה של זכויות המטופל ולעתים במחיר פגיעה שמטילה צל ארוך על עולמו הפנימי.אני חושב כי הברומטר לקביעה כי מערך הכוחות הטיפול מציג מצב של עריצות טיפולית הוא שאכן אחרי בחינת התמונה המלאה נשארת אצל המטופל תחושת הניצול.
קונפליקטים הם חלק טבעי של החיים והם יכולים גם במסגרת הטיפולית. השאלה המרכזית כיצד נפתר הקונפליקט והאם המטופל נשאר בסוף התהליך מדוכא ומנוצל וזאת למרות שבסופו של דבר 'הניתוח הצליח'.
ההשוואה למקצועות חופשיים אחרים כמו,עורך דין או רופא אשר דובשם עולה על עוקצם כחלק ממערך הכוחות הלא שוויוני בעת מפגש ישיר בין ההדיוט לבעל המקצוע, ראויה ,אבל בכך מוצגת עמדה אשר קובעת כי הפנייה לטיפול היא בבחינת הרע במיעוטו ולא פנייה הנחשבת כבחירה טובה בפני עצמה.אוכל לומר בנוסף כי הנזק הפוטנציאלי העשוי להיגרם כתוצאה מניצול המטפל עולה לאין שיעור מנזק שנגרם מטיפול משפטי לא תקין או מתיקון צנרת שלוקה בחסר.
 
גם הטענה בדבר טענות של מטופלים אשר חוו בזמן הטיפול רגשות שליליים הנוגעים לאופן בו עבד המטפל לוקה בחסר.בעוד שאת מציגה עדויות רבות של מטופלים שמחד חשו במהלך הטיפול תחושת ניצול וניכור וכן חוסר הבנה בכל הנוגע לתהליכים , ולעומת זאת מציגה חזית אחידה בנוגע לתחושות בסיומו ,שלכאורה מפגינות שביעות רצון בנוגע לתפקוד הכללי שהשתפר לאין ערוך, הרי שאין זה מספק.למעשה זה משקף ,שוב, את הגישה הפסיכואנליטית הקובעת כי המטפל 'יודע מה שהוא עושה'..בבחינת מי שרואה את כל הרשת בניגוד לכמה חורים בודדים, במקרה הטו,ב אותם רואה המטופל בזמן הטיפול.מבחן התוצאה אינו יכול להיות אבן הבוחן בנוגע לתהליך נפשי ארוך ומייגע הצופן בדרכו מהמורות לא מעטות.הזדקקותו של המטופל למורה דרך אשר מעבר להולכה למטרה הרצויה גם יאפשר מערך תמיכה ,תוך כדי  הנחה כי המטופל הוא זה המכיר את האמת האמיתית שלו וכי המטרה היא בצעד משותף לכיוונה תוך מערך יחסים שווה כוחות.
 
בברכת הצלחה,
 
גלעד.

ניצה ירום27/1/2005

דליה שלום. דליה שלום,
תודה על הערתך.
הענין לגבי מעמד המטפל הפסיכואנליטי כדמוי הורה הוא מעמד כפול. מחד גיסא התאוריות הפסיכואנליטיות מזרם יחסי אוביקט מראות כיצד פגיעות ביכולת התלות הבסיסית זקוקות לתיקון עם מטפל היודע כיצד לעזור לחוות ולתקן תחושות אלו. אולם הבעיה היא שמטופל הוא גם אדם בוגר, ולכן משא ומתן טיפולי הדדי, מכבד ונבנה בשניים הוא מה שהוא זקוק לו וראוי לו. כיום ישנה תחושה שהמטפורה של המטפל כהורה עושה יותר נזק מאשר משרתת את הטיפול הפסיכואנליטי וכל טיפול נפשי. זוהי מטפורה שמעניקה השראה למטפל ולטיפול, לא הנחיה לביצוע. 
אם את מדברת מנקודת מבטו של המטופל, אשמח אם תפרטי.
ניצה
 

ניצה ירום27/1/2005

לאורית שלום רב [ל"ת]. אורית שלום,
שמחתי לקרוא את תגובותיך ואני מסכימה אתן. אפרט את מחשבותי בשני התחומים המרכזיים שאת מעלה.
נושא השקיפות ובקורות המטופלים. נראה לי שקהל המטפלים לסוגיו, לא רק מטפלים פסיכואנליטיים לא מספיק קשוב לבקורותיהם של המטופלים. מכיון שנקודת המוצא שלי היא פסיכואנליטית, בחנתי את הבקורות למטפלים מסוג זה יותר מקרוב. הבקורות שעולות מן המטופלים המשמיעים את חויותיהם מן האנליזות והטיפולים הפסיכואנליטיים שלהם (פרק 2) ובקורות שונות שמגיעות מצביעות על כך שיש בעיות, בעיקר בנושאים שקשורים לשתיקות, ריחוק ובזבוז זמן. גם מטפלים המזדהים בתוית 'אינטרסוביקטיביים' יכולים להיות 'צודקים' ביחסם כלפי המטופל. תוית היא לפעמים עלה תאנה להתכסות בו.  הפורומים מלמדים אותנו שקיימת בקורת ליגיטימית וצריך להקשיב לה ולהעזר בה. המסגרת הנוכחית היא הזמנה למטופלים להשמיע חויות ובקורות.
באשר לענין העלויות אגע ב-3 נקודות:
א. הספר הוא קריאה בקורתית על חלק מהנוהלים הנקוטים בעשיה הפסיכואנליטית כיום ודורשים בדיקה, הערכות מחודשת, ואולי גם אופנויות התארגנות דמוקרטיות יותר מהקיימות.
ב. מעצם היות הטיפול הנפשי מקצוע חופשי, כולל הפסיכואנליזה, אין מנוס מתשלום שהוא מכובד למקצוע חופשי במקומנו, אולם הוא צריך להיות פתוח למשא ומתן בין המטפל למטופל. (סביר שקיימים מטפלים המגזימים במחיר שהם דורשים).
ג. עמדה פסיכואנליטית יכולה להיות נקוטה על ידי הפונה לטיפול. הוא יכול להפוך את טיפולו לפסיכואנליטי עבורו (ראי פרק 2).
כמובן שהנושאים שלפנינו הם בעלי נימות אישיות ומורכבות והפתרונות הקיימים אינם מספקים. הצעות ומחשבות שלך ושל אחרים נראות לי מאד לענין. 
בתודה על הערותיך,
ניצה 

צביאל רופא23/1/2005

לעמליה. את מוזמנת לפרסם אותה ברבים... אני בהחלט אשיב לך...
צביאל

עמליה אביטל23/1/2005

לצביאל. התכוונתי לשלוח ההודעה במייל הכללי, ובטעות ,זה יצא כנראה אליך אישית.

צביאל רופא23/1/2005

לאורית, האם באמת אין פיתרון?. שלום,
אני מאוד מעריך את שאלותייך. אני חושב שהן קולעות למטרה.
אני רק תוהה: האם אי אפשר למנוע חלק נכבד מאוד מהטענות של המטופלים ע'י הכנה מוקדמת לפני הטיפול?
כי כידוע יידוע מפורט מביא למוכנות פסיכולוגית שעשויה למנוע גם תלונות וגם נטישת הטיפול באמצעיתו.
בברכה,
צביאל
 

אורית גודקאר22/1/2005

שאלות בלי פתרון?. ניצה שלום,
תודה על הסיכום המקיף והיפה של הכשלים ומוקשים בדרכה של הפסיכואנליזה כיום, כפי שהבנתי מתוך הפרק הנוכחי. עדיין עולות שתי שאלות שלא ברור לי האם את רואה להן פתרון מעשי. הראשונה נוגעת לשקיפות בטיפול וליכולת של המטופל להביא את תלונותיו על הטיפול, ולא רק למטפל להביא את הטיפול להדרכה מנקודת ראותו. כפי שנראה לי, זו בעיה בכל טיפול, ולא משנה באיזו אוריינטציה הוא נעשה, וחלק מהתחושה של מטופלים של העדר איזון והדדיות בטיפול. לא נראה לי שמטפל בגישה אינטרסובייקטיבית למשל יהיה מועד פחות לכשלים מהסוג הזה. אני תוהה אם פריחתם של הפורומים בנושאי פסיכולוגיה באינטרנט היא לא תולדה של מצב כזה בדיוק, ותחושה שהמטופלים רוצים להתלונן עלינו ואין להם איך והיכן. השאלה הגדולה עדיין ניצבת בפנינו - מה לעשות כדי לאפשר את זה בצורה קשובה לצרכי הפונים אלינו אך מכבדת את המטפלים גם?
השאלה השניה נוגעת לעלויות הגבוהות של הטיפול, למעשה, כל טיפול. בוודאי טיפול אינטנסיבי כמו פסיכואנליזה. זו התלבטות רצינית שלי, מפני שאני מבינה היטב שגם אם התמורה ניכרה וראויה הרי שקשה מאד לשעבד נתח נכבד כל כך מההכנסות של אדם לצורך זה, ובוודאי כשהתמורה המוצעת די רחוקה בטווח הזמן. המרפאות והקופות החולים מציעים בדרך כלל טיפול לזמן מוגבל ורק לאחר המתנה ארוכה, כך שגם אם אדם מוכן לפנות למסגרות אלו הרי הפתרון הוא חלקי ביותר, במקרה הטוב. העלויות למטפל הפרטי, במצב הנוכחי של שכר הדירה והמיסוי בארץ, גבוהות מאד גם הן, והופכות לעיתים את כל העניין לקשה כלכלית לכל הנוגעים בדבר. האם יש לך הערכה כיצד אפשר למצוא מוצא לקושי הזה?
ולא נכנסתי כלל לנכונות הראשונית של אנשים לפנות לקבל עזרה, במיוחד עזרה באמצעות טיפול...
אורית

דליה יחזקאל20/1/2005

האנלוגיה שעשית בין תלונות מטופלים על מטפלים לבין תלונותינו על הורינו מצאה חן בעיני. אני מצצטטת מדבריך : ''תלונות על מטפלים יכולות להיות תלונות בלתי פתירות מסוג הטרוניות שיש לנו לגבי הורינו, שאף פעם לא יהיו עבורנו מה שרצינו ומה שחשבנו שהיינו זקוקים לו בזמן נתון. אולם היכולת שלנו לקבל את עצמנו הנה גם לקבל את הסוביקטיביות של הורינו. היכולת שלנו כאנליטיקאים ומטפלים לקבל את תלונות המטופלים הנה לקבל את הסוביקטיביות שלהם. הפנטזיה שלהם לגבי כול יכולתנו והזעם מאכזבה המלווה אותה היא פנטזיה אנושית מובנת. אולם היא איננה ההסבר היחיד לתלונות המושמעות לעיתים קרובות מדי.''
אני מאוד מסכימה שעלינו לדעת להקשיב למטופל למה שהוא אומר, לתוכן הגלוי וגם לתחושות שהדברים מעוררים בנו. בעיני התייחסות כזו חשובה תמיד אך במיוחד עם מטופלים שזו להם הפעם הראשונה שהם נמצאים בטיפול פסיכולוגי והם לא מכירים כמו המטפלים את התיאוריות הפסיכולוגיות.

ניצה ירום2/1/2005

כרמי שלום. כרמי שלום,
מכיון שהתקבלה תגובתך לספרי רק במלה אחת, אתה מוזמן לכתוב יותר.
אשמח לקרוא את הערותיך ומחשבותיך.
בברכה
ניצה

ד"ר כרמי אומרו2/1/2005

רגישות.

סיגל גוטרזון1/1/2005

פרק 1 [ל"ת]. פרק מרתק. העלאתו לרשת - נתינה של ממש. תודה ,ניצה.

נעמי בנצר31/12/2004

תודה. תודה ניצה על המאמר המאלף. אחרי שנים של סגירות ונוקשות, מתעוררת תחושה שהפסיכואנליזה חוזרת להיות רלוונטית מאי פעם לכל מי שעוסק בטיפול נפשי כפי שהייתה לפילוסופים, סוציולוגים, חוקרי תרבות וג'נדר בעשרות השנים האחרונות. לא עוד מוסד מסרס למטפלים בראשית דרכם המקצועית, אלא מרחב לבחינה עצמית, להעמקה ויושר אינטלקטואלי התואמים את התפתחות החשיבה המודרנית והפוסט-מודרנית.
הידע המקיף והרהוט שלך בחשיבה הפסיכואנליטית זכורים לי היטב מהדרכותייך למתמחים בפסיכולוגיה בביה'ח אברבנאל. נעים לפגוש אותך שוב מעל דפי הספר האינטרנטי שניתן לכל מתעניין בנדיבות ובפתיחות.
שתהיה לך שנה טובה ופורייה
נעמי

צביאל רופא30/12/2004

לאל אל - אבחנת נכון. לאל אל שלום,
הצדק איתך. את אבחנת נכון ואת צודקת בדברייך. גם אני מודע זמן מה למצבי הלא סימפטי.
אבל האם תמיד אנו פועלים לפי מה שנעים לנו, מועיל לנו, משתלם לנו? 
האם לא יתכן שמשהו בוער בנו כאש יוקדת למרות שהינו מנוגד לכל היגיון ואפילו לכל תועלת הנראית לעין? האם אין אנשים שבוחרים לשחות נגד הזרם?
האם חשבת על זה שבראש מעייניי ממש לא עומדת הפופולריות שלי? שאולי כבר קיבלתי בחיי נתחים עצומים של כבוד והערכה? או ליתר דיוק: שייתכן שכרגע זורמים בעורקיי ערכים חשובים יותר מכל תדמית?  
אודה על האמת - ציפיתי שאולי יקומו אנשי מקצוע בעלי מצפון שיעשו מעשה. שיתקוממו אל מול העוול הנורא. שלא יפחדו לבצע רפורמה בתחום החוזה הטיפולי. איש לא הצטרף אלי באופן מעשי. אני עדיין מאמין, אולי בדומה לאמונה שהאמינו בי מטפליי. 
ואת שואלת אותי: 'האם עלה בדעתך שיש עוד נושאים טיפוליים מלבד הסכמה מדעת?'. לדעתי כל נושא טיפולי יושב נמוך בכמה דיוטות בהיררכיה - האין זה טריוואלי?
דרך אגב, ותקני אותי בבקשה אם אני טועה, אני סבור שכאשר דנים ברצינות בפסיכואנליזה אי אפשר ואסור להתעלם מהאופן הדה-הומאני בו היא מכניסה תחת כנפיה מטופלים תמימים. לכן, לאור ספרה המרתק של ד'ר ניצה ירום ה'הסכמה מדעת' היא מאוד רלוונטית ועוטפת את פרקי הספר מכל צדדיו.
איני יודע עד כמה את מכירה את פעילותי, אבל אני פועל בכמה וכמה מישורים (בכולם הממסד הסטגנטי, כבר שנים אחדות, אינו מוכן לזוז אפילו מילימטר) אבל לתפיסתי אין אבן שלא יווצר בה חור תחת טיפות מים. הן רק חייבות להיות מאוד עקשניות.  
בכל אופן תודה לך,
צביאל רופא 

אל אל30/12/2004

צביאל. צביאל שלום
אין ספק שאתה צודק, והוכחת זאת באותות ובמופתים, בציטוטים מלומדים ובתיאורים קורעי לב: כל המטפלים עוברים על החוק, המוסר והצדק האוניברסלי באי יידוע מטופליהם מראש על כל הסיכונים ובאי השגת הסכמה מדעת מודעת וכתובה להסכמתם לטיפול בו הסיכון שישתגעו, יתגרשו, יתאבדו ויסבלו המון.
השאלה היא מה אתה רוצה מכל מי שכותב באינטרנט? למה אי אפשר לקרוא פירסום של איש מקצוע תמים מבלי להתקל במשנתך הסדורה? האם תמיד יש קשר בכלל בין הדברים שאחרים כותבים ובין מה שכל כך חשוב לך להשמיע? האם עלה בדעתך שיש עוד נושאים טיפוליים מלבד הסכמה מדעת? איך זה משרת את אוכלוסיית חולי הנפש שאתה מייצג כאשר אתה מפגין חוסר מודעות והתאמה מציאותית שכזו?
האם זה באמת שובר את הסטיגמה שאתה מתנהג בהתאם לסטיגמה???
יש לך כל כך הרבה זכויות במאבק חולי הנפש, אל תקלקל לך, לציבור פגועי הנפש ולציבור הקורא והמתעניין, אל תיכנס לויכוח עקר עם כל דבר שזז.
 

צביאל רופא29/12/2004

הנושא הוא הכלל ולא הפרט. לניצה שלום,
כפי שכתבת בספרך והתייחסת לעמדת הפסיכואנאליטיקאי מזוויות מטא-טיפוליות, כך גם אני כתבתי התייחסות מטא-טיפולית (אמנם מנקודת המבט של המטופל, לשם שינוי).
במקום להשאיר את הדיון ברמה העקרונית הזו, בחרת להפוך אותו לקונקרטי ולשאול אותי בדבר המקרה הפרטי. לדברים שהעליתי יש תוקף כללי, ואין זה הוגן לפרוט אותם ל'פרוטות' של איזשהו מקרה יחידני.
אני מפנה אותך שנית לדבריו של גדי צפריר בכתב בעת 'שיחות' בדבר העדר אזהרה מחייבת כחלק מהחוזה הטיפולי על אפשרות כניסת המטופל לדיכאון כחלק טבעי של הטיפול, ואני חוזר ושואל אם הדבר נראה בעינייך תקין או מוסרי? כי חוקי זה כבר לא! חוק זכויות החולה מחייב מתן אינפורמציה מפורטת, שכוללת בין היתר סיכונים, לצורך קבלת הסכמה מדעת לטיפול הנפשי. האם הכרת פסיכואנאליטיקאי אחד שעומד בדרישות החוק?
ומה לשאלות עקרוניות ונוקבות אלה ולמקרה האישי והפרטי של מאן דהו זה או אחר?

ניצה ירום29/12/2004

תודה ותגובה. צביאל שלום,
תודה רבה לך על תגובתך המהירה. לדאבוני אינני יכולה להגיב על מה שאתה מתאר כי אינני מכירה את הנסיבות. אולם אם תוכל לכתוב  מה קרה לך באירוע שאליו אתה מתיחס, יתכן שיהיה  משהו שאוכל להתיחס אליו. שוב, תודה.
ניצה
 
 

ניצה ירום29/12/2004

תודה ותגובה. דפנה שלום,
תודה לך על תגובתך החמה. אשמח לשמוע את מחשבותיך והרגשותיך אחרי שתקראי קצת יותר.
ניצה

ניצה ירום29/12/2004

תודה ותגובה [ל"ת]. נוחי שלום,
תודה לך על תגובתך. היא ריגשה אותי. מכיון שרגשות וחויות כפי שאת מתארת עודדו אותי לכתוב את הספר מלכתחילה, אשמח אם תוכלי לכתוב אותן ביתר פרוט כדי לעורר את הנושא לדיון. אם את חשה שהן אישיות מדי, תוכלי לשלוח  אלי במייל שלי.
ניצה 

צביאל רופא27/12/2004

הפסיכואנליזה - מחוץ לחוק?. לניצה שלום רב,
אודה על האמת, ניסיתי לקרוא את הפרקים. מהמעט שהצלחתי לקרוא (יש לי בעיה שיורית מטיפול פסיכו-דינאמי ממושך שעברתי) התרשמתי מהידע הקולח, מהעושר הלשוני ומהביטחון הפנימי שלך ככותבת, מאוד צר לי שאיני מסוגל לבלוע את הטקסט הנפלא והמחכים הזה.  
באופן שאולי נראה מעט מוזר, לכאורה, הבעייה שלי עם הטקסטים כגון זה אינה קשורה לטיפול גופא, אלא היא בעייה ברמה המטא-טיפולית. היא אינה קשורה לארץ בה מתבצע המסע המדהים הזה הקרוי בשפתנו 'טיפול', אלא יונקת מארץ המוצא (ארץ השקלא וטריא סביב החוזה הטיפולי) ומתמקדת 'בדרכון הכניסה' למחוזות הטיפול (החוזה המוסכם לבסוף).
שני חבריי התאבדו כתוצאה מטיפול פסיכו-דינאמי, שמעתי על מקרים נוספים וגם אני הייתי קרוב במשך תקופה ארוכה ללכת בדרך כל בשר. אחר הדברים האלה אני סבור, שאם היידוע בארץ החוזה היה מפורט, הוגן ובעיקר חוקי ומוסרי ייתכן שבקרב רבים מן המטופלים הייתה נוצרת מעין מוכנות נפשית לבאות...
אני מרשה להביא בפניך ובפני כל המעוניין בעיה קלאסית ושכיחה עד מאוד העולה ובולטת דווקא בטיפול הוותיק ביותר - הלא הוא הטיפול הפסיכואנליטי. עם זאת, בקלות רבה ניתן להציגה במלוא החומרה והתוקף לגבי כל טיפול נפשי (מלבד אולי מטיפולים המוגדרים בבירור כפסיכותרפיה רכה).
במאמר 'חוזה טיפולי פסיכואנליטי - היבטים משפטיים' שהתפרסם בחוברת 'שיחות' כרך י'ב, חוברת מס' 1, נובמבר 1997, כותב  מחבר המאמר המשפטן גדי צפריר:
'בטיפולים פסיכואנליטיים רבים המטופל עובר תקופת דיכאון. מבחינת הטיפול הפסיכואנליטי יש בכך כדי להצביע על התקדמות התהליך הטיפולי כראוי. דיכאון, על המשמעויות המקופלות בו, עשוי להיחשב כהרעה במצבו של המטופל. בטיפול רפואי הייתה נדרשת מהרופא של המטופל אזהרה מפני הרעה אפשרית במצבו כתגובה לטיפול. אזהרה כזו איננה מהווה חלק מהחוזה הפסיכואנליטי.'
  
ועתה, ידוע וברור לכל בר בי רב, שאם מצד אחד דיכאון מתחיל לבצבץ במוחו של אדם שהוגדר כחולה נפש (במחלה אפקטיבית למשל) ומצד שני הוא בעל נטיות אובדניות כלשהן (בפרה-דיספוזיציה – כחלק מקווי אישיות) סביר מאוד שיכנס לקבוצת סיכון ברמה קלה עד חמורה ועד לניסיון אובדני. ועתה כמה שאלות לי אליך ניצה כמו גם לקולגות:
 
1. האם לא ראוי מבחינה מוסרית (ואולי גם טיפולית!) להזהיר את המטופל לפני כניסתו לטיפול מפני סיכוי סביר שהדיכאון יבוא עליו במהלך הטיפול?
 
2. מפאת חומרת ההשלכות: האם לא ראוי להזהיר את המטופל כנ'ל - גם מפני סיכוי כלשהו של ניסיון התאבדות מצידו?
 
3. האם ראוי והוגן להכניס אדם ל'שדה מוקשים' מבלי לקבל את הסכמתו מראש?
 
4. הזהו הצדק הפסיכואנליטי?
 
5. האם זוהי רמת ההגינות ב'מדעי ההתנהגות'?!
 
לא באתי לנגח. באתי לתקן. ידוע לי שזו נקודה רגישה מאוד. אני מתנצל מראש אם מישהו מרגיש מאויים או פגוע. 
מכל מקום, כמטופל - אני יודע בבירור שאישית הייתי רוצה שיזהירו אותי היטב או שלחילופין יציעו לי לחתום על מסמך שבו אצהיר שאני מוותר על כל מידע בנדון.
 
מתוך אמפתיה לשותפיי לסבל וכאב עמוק בתוכי
צביאל רופא - מל'מ 
 
  
 
 

דפנה הומינר27/12/2004

מצטרפת לתודות ולברכות.. שלום ניצה,
ברכות חמות להולדת הספר החשוב הזה.
הספקתי לקרוא (בינתיים) רק בריפרוף, אך התמלאתי סקרנות ושמחה...
תודה על הפירסום כאן, אדפיס ואקרא ,ואין לי ספק שהדברים ירחיבו את דעתי...
:-)
דפנה

נוחי טל-שטרית27/12/2004

לא דיברנו עוד על אהבה.... מצטרפת לרוני. לאחר חוויות נוקשות ועטויות כפור תיאורטי, ומבלי לבטל את חשיבותה של תיאוריה, מתרחב לבי לנשימה משוחררת וזורמת, ללא עצירתה-אצירתה האנאלית... ואמוני בטיפול נפשי חוזר לחיים של אהבה.
וכל זה רק לאחר עיון בקטע הראשון... תודה, נוחי

רוני נוה פרישוף27/12/2004

נפעמת ונרגשת מההחלטה לפרסם את הספר החשוב והמרתק הזה באינטרנט.. (: (תגובה נוספת בסיום הקריאה..).

ד"ר ניצה ירום23/12/2004

פסיכואנליזה בנפשנו - מחשבות על העשיה הפסיכואנליטית העכשוית. תקציר...למאמר המלא...