פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

כתבות שטח

סינכרוניות: כשנפש ועולם נפגשים

יום העיון היונגיאני על סינכרוניות עסק בתופעה יום-יומית של צירופי מקרים נדירים. ההרצאות האירו את ההתרחשות המיוחדת מזוויות שונות: פרופ' מיקולינסר דיבר על התופעה מבחינה מדעית ומחקרית, ד"ר באומן עסק בחשיבות המושג מזווית נפשית וטיפולית, רות נצר עסקה במושג מבחינה נפשית ובביטוייו הרבים בספרות ובאומנות, ד"ר אינספקטור עסק במושג ממבט פילוסופי והדגים אותו בחייו האישיים והמקצועיים ואברמית ברודסקי עסקה בסינכרוניות בהקשר של טראומה וריפוייה. המבט היונגיאני חיבר בין הפנים לחוץ, האישי והכללי, תוך הכלת הניגוד שביניהם.

מתפרסם מ 26/6/2018 | 1,150 צפיות

תגיות:

סינכרוניות: כשנפש ועולם נפגשים

 

מאת בלה סוסבסקי

 

יום העיון "כשנפש ועולם נפגשים: קשב ומשמעות למקריות מעבר לזמן ומעבר למקום בטיפול ובחיים" נערך על ידי התכנית לפסיכותרפיה אנליטית-יונגיאנית בתאריך 13.4.18.

 

מכירים את תחושת ההתרגשות והצמרמורת בגוף כששומעים סיפור על צירוף מקרים נדיר ומשמעותי שארע לאדם קרוב? ביום העיון היונגיאני על סינכרוניות, את הווינייטות הטיפוליות החליפו אנקדוטות מפעימות שהדגימו וליוו את ההרצאות כולן, כך שמשעמם לא היה לרגע. אך אם הגעתי ליום העיון מתוך סקרנות מחוייכת כלפי תופעה מסתורית וחביבה הקורצת לי מידי פעם בחיים, הרי שיצאתי ממנו עם ידע ומחשבות אודות תופעת הסינכרוניות ממבט מדעי, תיאורטי, נפשי וטיפולי.

יום העיון "כשנפש ועולם נפגשים: קשב ומשמעות למקריות מעבר לזמן ומעבר למקום בטיפול ובחיים" עסק במושג סינכרוניות (synchronicity) שטבע האנליטיקאי קארל יונג. יום העיון השנתי הינו שיתוף פעולה בין התכנית לפסיכותרפיה יונגיאנית באוניברסיטת בר אילן ובין התכנית לפסיכותרפיה יונגיאנית בסמינר הקיבוצים, ומטרתו לחשוף את התיאוריה היונגיאנית בפני קהל המטפלים בישראל. כמי שלמדה במספר סמינרים תיאורטיים ותכניות לפסיכותרפיה פסיכואנליטית אני עדה לכך שהתיאוריה היונגיאנית כמעט איננה נלמדת בהן כלל. אולי זו הסיבה שמתוך אולם גדול ומלא בהתרגשות ושמחת המפגש של תלמידים, מורים ומטפלים, הכרתי רק בן אדם אחד. אני תוהה אם זה מקרה או שיש בכך משום עדות לקרע עתיק היומין בין פרויד המדען לתלמידו יונג. זאת לאחר שיונג התעקש על מקומה החשוב של החוויה הדתית בעולם ובנפש, ויצר פירוד דרמטי בין האסכולות השונות - הנמשך מבחינות רבות עד היום.

לאחר ברכות ואנקדוטות אישיות של סינכרוניות מפי ד״ר אורי ירון ונחי פרי מטעם תכניות הלימודים, ניתנו חמש הרצאות מרתקות שכל אחת האירה זווית אחרת של תופעת הסינכרוניות: פרופ' מריו מיקולינסר, מרצה וחוקר בתחום הפסיכולוגיה, עסק בהגדרתה של הסינכרוניות ובהיבטים מדעיים ופרשניים שלה. דר' אבי באומן, פסיכולוג ואנליטיקאי יונגיאני, הרצה על המשמעות הנפשית של הסינכרוניות בחיים ובטיפול והדגים באופן אישי כיצד הסינכרוניות תורמת להבניה של נרטיב אישי. רות נצר, אנליטיקאית יונגיאנית, אמנית ומשוררת, גם היא התייחסה לתרומתה של הסינכרוניות לתהליך האינדיבידואציה והדגימה ביטויים של סינכרוניות באומנות, שירה והגות, וד"ר יורם אינספקטור, פסיכיאטר ואנליטיקאי יונגיאני, תיאר באופן חוויתי למדי כיצד הסינכרוניות נוכחת בחייו האישיים והמקצועיים וכמו נמצאת שם כמצפן פנימי-חיצוני, פילוסופי-רוחני המאיר בפניו את הדרך. לבסוף, אברמית ברודסקי, פסיכולוגית ואנליטיקאית יונגיאנית עסקה בתפקיד הסינכרוניות בריפויה של טראומה נפשית. למרבה הצער הרצאה זאת קוצרה מאד עקב עיכוב משמעותי בשעת ההתחלה של היום. כאמור, כל ההרצאות היו מרתקות ומחכימות ובנוסף לזווית הייחודית של כל אחת מהן, כולן גם עסקו בהגדרת התופעה והרחבותיה האפשריות, כמו גם בעמדות נפשיות כלפי התופעה ומשמעויותיה בחייהם האישיים והמקצועיים של הדוברים. כמו בתופעת הסינכרוניות בה החיבור בין אירועים שונים הוא המעניק להם משמעות עמוקה יותר, כך גם החיבור בין ההרצאות השונות והדיאלוג ביניהן הוא שיצר חוויה משמעותית של למידה מעוררת חשיבה והשראה. ייחודיותו של יום העיון היה בשילוב הנפלא שבין ידע ותיאוריה לבין חוויות אישיות והשקפת עולמם של הדוברים, ומשום כך קשה לסכם את ההרצאות מבלי לחטוא לממד החוויתי שהעשיר את כולן. למרות זאת, בסקירה שלפניכם אנסה לשתף בעיקרי הדברים שלמדתי ובהרהורים שעלו בעקבותם.

אז מה היא סינכרוניות?

יונג, שהגה את המושג בשנות ה-20 ופרסם שנים אחר כך מאמר וספר אודותיו, הגדירו כצירוף של שני אירועים שאין ביניהם קשר סיבתי אך קיים ביניהם קשר של משמעות:

A coincidence in time of two or more causally unrelated events which have the same or similar meaning.

יונג התוודע אל התופעה בעת שטיפל בפציינטית מאוד רציונלית ודעתנית, עמה התקשה לבוא במגע נפשי. במפגש מסוים תיארה המטופלת חלום בו קיבלה תכשיט בצורת חיפושית נדירה, ובאותו הרגע ממש נקשה חיפושית מזן נדיר זה על חלון חדר הטיפול. יונג מעיד שצירוף מקרים בלתי מוסבר ומפעים זה שחרר משהו בעמדתה הנוקשה של הפציינטית ויצר תנאים לעבודה אנליטית משמעותית יותר עמה. בעקבות אירוע זה ודומים לו תבע את המושג synchronicity וכן הציע את משמעותו הפוטנציאלית לחיי הנפש.

פרופ' מיקולינסר ציין בהרצאתו הרחבות להגדרה הראשונית של יונג: צירוף המקרים יכול לכלול יותר משני אירועים או אנשים ולא מוכרח שיופיע בדיוק באותו הזמן. בנוסף, יכול להיות זה צירוף של מספר מקרים פנימיים (למשל שני אנשים שחולמים אותו דבר) ולא בהכרח יכלול אירוע חיצוני. המרכיבים אשר נשמרים בכל ההגדרות הם שמדובר בהתרחשות אמיתית (ולא הזיה או פסיכוזה), שלא ניתן להסביר את הצירוף בקשר סיבתי או הסבר אחר, ושישנה תמיד משמעות אינטרה-פסיכית או אינטר-סובייקטיבית עבור המשתתף או המשתתפים.

באופן טבעי עוסקים מדענים ופסיכולוגים בהסברים אפשריים לתופעת הסינכרוניות. מיקולינסר הציג מחקרים שעסקו בעדות לקיומה של התופעה. חלק מהמחקרים חקרו את תדירותה של חוויות סינכרוניות בקרב קבוצות מחקר שונות: כך למשל בקרב קבוצה לא אקראית של מתנדבים למחקר בנושא, דיווחו 84% מהנחקרים על חוויות של סינכרוניות במהלך חייהם. בקרב קבוצת סטודנטים אקראית כ-33% דיווחו שחוו סינכרוניות. חוקרים נוספים עסקו בתיקוף מחקרי של התופעה: מחקר אחד שפורסם הוכיח באופן מובהק את היכולת של אדם לשדר מחשבות לאדם אחר שאינו נמצא במחיצתו, או בכל מגע או הכרות אחרת עמו. מחקר מדהים בעיני, אשר טרם פורסם, חקר לאורך שנים הרגלי קניה של אנשים ומצא שינוי מובהק מבחינת קניית מוצרים בסיסיים ואביזרי מין במהלך היממה שקדמה לרעידת אדמה, ברדיוס של 10 ק"מ ממקום התרחשותה. מיקולינסר גם תיאר את ההסתייגות של הקהילה המדעית לקבל ולפרסם מחקרים מסוג זה, ואת הערמת הקשיים והחמרת הסטנדרטים למחקרים אלו מתוך קושי להכיר בקיומן של תופעות שאין להן הסבר מדעי.

הסברים אפשריים לתופעת הסינכרוניות

פרופ' מיקולינסר ציין הסברים מדעיים אפשריים לתופעת הסינכרוניות. הסבר אפשרי אחד מגיע מהגישה ההסתברותית הטוענת כי קיימת תת-הערכה לאירועים נדירים. כך למשל, 'פרדוקס יום ההולדת' מתייחס לתופעה שבקרב 23 אנשים או יותר הסיכוי הקיים לכך ששניים מהם נולדו באותו יום בשנה עולה על 50%, בעוד שמרבית האנשים היו מניחים שההסתברות לכך נמוכה יותר. באופן דומה, יתכן כי גם צירופי אירועים אחרים שאנו מעריכים כנדירים ומכנים בשמות כמו סינכרונית, אינם באמת נדירים כל כך במציאות. הסבר אחר מגיע מתורת הקוונטים שהוכיחה שמאפיינים של חומר משתנים ברגע שאנו צופים בהם. תורה זאת מניחה שיש קשר והשפעה בין צופה ונצפה, עובדה שמסבירה צירופי התרחשויות שנראה שאין להם הסבר. באופן דומה, ישנן התפתחויות מדעיות המסיקות שהמושגים של זמן וחלל הם גמישים ורב משמעיים יותר ממה שעולם המדע הכיר בעבר.

מעבר לתיאוריות מדעיות מערביות תיאר מיקולינסר מושגים פרא–מדעיים המציעים הסברים אפשריים לתופעת הסינכרוניות: המושג Dasein (הוויה) של היידיגר מניח 'עולם משתתף', בו האדם מוטבע בעולם הפיסי והחברתי הסובב אותו ומשתתף בו. ה-mind משול כאן לדגים במעמקי ים, המושפעים באופן תמידי ובלתי נמנע מסביבתם. בניגוד למודל המערבי המניח צופה ונצפה, מודל זה ודומיו מניחים קשר בין כל הישויות. המוח האנושי מתוכנן לפעול בסינכרוניות עם העולם בכלל ועם העולם החברתי בפרט, ואינו מבחין בין עצמו לאחר. התאים מגיבים לאירועים של 'אחרים' כאילו היו שלהם. קליפת המוח בלבד היא שעושה את ההבחנה בין האני לאחר, ויוצרת את אשליית הנפרדות. בעולם משתתף תופעת הסינכרוניות טבעית ביותר, ואיננה מפתיעה או נדירה כלל.

יונג עצמו נמנע מלתת הסברים מדעיים לתופעת הסינכרוניות, והבין את התופעה כקשורה לתת מודע הקולקטיבי הטבוע באנושות. הוא הניח שסינכרוניות הינה ביטוי לאקטיביזציה של ארכיטיפים, אך נמנע מלהגדיר אותה במונחים של סיבה ותוצאה, וסבר שיש לכל אירוע של סינכרוניות משמעות סובייקטיבית וייחודית לו. יש שיאמרו שהזיהוי של יונג את הסינכרוניות כבעלת משמעות ולא כצירוף מקרים בלבד תואמת להשקפה רחבה יותר שלו המעניקה מקום של כבוד לרגש הדתי של האדם ולכוחה המרפא של האמונה והדת. יונג האמין במיסטיקה ובעל-אישי, ותשומת ליבו לתופעת הסינכרוניות היא ככל הנראה חלק ממגמה כללית זאת.

בהרצאה של יורם אינספקטור הוזכרו שלל הוגים ופילוסופים שטענו לקיומם של הקשרים סמויים בין אדם וסביבה. אריך נוימן, פסיכולוג גרמני מתלמידיו של יונג, כתב במשבר ההתחדשות שהפיסיקאי המודרני מכיר ביסודות מיסטיים העולים על תפיסתנו, ושכל ניסיון לתפוס את המציאות כאחידה מגיע תמיד להיגדים פרדוקסליים.

יוהאן וולפגנג פון גתה - סופר, הוגה ומדען גרמני שחי במאה השמונה עשרה אמר:

לכולנו יש כוחות חשמליים ומגנטיים הפועלים בתוכנו ובינינו ולהם השפעה מושכת ודוחה התלויה באם אנו באים במגע עם דבר מה דומה או שונה..

ועוד הרבה לפניו, צוטט מרכוס אורליוס, קיסר רומי מהמאה השניה:

Everything is connected and the web is holy

במהלך הרצאתה של רות נצר הוזכרו גם התייחסויות מההגות הדתית לתופעת הסינכרוניות, תוך כדי שימוש במושגים השגחה פרטית ונס: "ועל נסיך שבכל יום עמנו" (מתוך התפילה). נראה אם כך שהתודעה האנושית ידעה מאז ומתמיד אודות יסוד על-אישי ביקום, המופיע בצורות שונות גם בחיי הפרט.

משמעות הסינכרוניות בנפש האדם

הרצאותיהם של אבי באומן ורות נצר התייחסו למשמעות הפסיכולוגית של הסינכרוניות בנפש ולפוטנציאל הגלום בה. באומן הסביר כי אירועים של סינכרוניות הם חלק מריקוד מופשט, בו משתתפים הטבע והאדם גם יחד. על פי יונג, נפש האדם מקיימת קשר עם נשמת העולם. על מנת לשים לב לתדר זה המחבר אותנו למרחב ולסביבה אנו נדרשים לפתיחות וקשב. האינטואיציה היא הביטוי לתשומת הלב לתדרים הללו, ותופעת הסינכרוניות עצמה היא ביטוי של אחדות בין הפרטיקולארי והאוניברסלי. כך, במצבים סינכרוניים יש אפשרות לגעת ביסודות אוניברסליים המתגלים בכל נפש ובכל יחיד.

על פי התפיסה היונגיאנית, השאיפה האנושית היא להיות שלם על כל חלקיו. הנפש מחפשת להיות עצמה על פי משימת התקופה ועל פי הארכיטיפ הדומיננטי של כל תקופה. ה-self היונגיאני מכיל את כל מהותו של האדם. מצבים של סינכרוניות נובעים מאקטיביזציה של ארכיטיפ מסוים, המזמין התרחבות של ההיכרות עם ה-self וביטוייו. אם האדם קשוב למה שמתרחש סביבו יש לו פוטנציאל למצוא את הייחודיות שלו ואת מהותו, ולהיות עצמו וחלק מהרקמה והיקום כולו.

לעומת זאת, אי היכולת של אדם למצוא את הייחודיות שלו יוצרת מצוקה נפשית. אם אדם איננו בקשב לסינכרוניות אזי הסינכרוניות תפגוש אותו בחייו בצורה קשה. אנו רגילים לחשוב על מצבי סינכרוניות נחמדים שבהם קורה משהו מופלא עם פוטנציאל ומסר חיובי. אולם, לעיתים הסינכרוניות מופיעה בצורה כואבת ומהווה מעין "ניעור" של אדם הנמצא בריחוק מעצמו וממשימות הנפש שלו. תוך כדי ההרצאה אני נזכרת בתקופה בה התמודדתי עם מספר אירועים קשים שלא היו קשורים זה בזה. כשהתבוננתי בצירוף שלהם יחד, התגלה לי מסר מאד ברור על אופן ההתנהלות שלי המבקש שינוי. כלומר אירועים שליליים המסתנכרנים זה עם זה בזמן מסוים בחיים יכולים להוביל את האדם לתובנות חדשות ולשינוי חיובי ומשמעותי. באומן ציטט את נוימן, תלמידו של יונג, שאמר כי ההקשבה לשדה הארכיטיפלי ול-self הינם מוקדים מרכזיים בטיפול. נראה שאירועי הסינכרוניות, המייצרים מפגש בין שני המוקדים הללו, עובדים בשירות ההתפתחות והאינדיבידואציה.

רות נצר עסקה בהרצאתה במושג הסינכרוניות בשירות האינדיבידואציה. לדבריה, יונג מציע שאירוע הסינכרוניות מתוזמן על ידי ה-self המקרין את השדה הארכיטיפי אל מחוצה לו. תהליך זה מתאפשר על בסיס תפיסה של הקשר הקיים בין פנימי וחיצוני, בין נפש ועולם. האירוע מתקבל לא באופן שרירותי אלא לטובת הפרט. העולם מזמן לנו את מה שאנו זקוקים לו על מנת לממש את עצמנו ואת ייחודיותנו, בבחינת "כשהתלמיד מוכן המורה מופיע".

לדברי נצר, אירועי הסינכרוניות מהווים גם פיצוי להיעדר אמונה. בדומה לנס המקראי המוכיח את קיומו של האל, כך אירוע הסינכרוניות מוכיח את קיומו של משהו מעבר לנראה לעין, ומזמין להרחבה של התודעה הנפשית ולחיפוש משמעות. נצר התייחסה להתפתחות של יונג בכיוון הרוחני כתגובה לכאוס שהיה לו עד במלחמת העולם הראשונה, וכן להכרזתו של ניטשה במאה הקודמת על מות האלוהים. יונג זיהה את החיפוש של האדם אחר קומפנסציה לכאוס, ואת כוחה המרפא של האמונה הדתית. בהרצאתה המחישה נצר את העיסוק האנושי והנפשי במהויות אלו כפי שהן באות לידי ביטוי בשירה, בהגות ובאומנות. מרתק היה להתבונן באומנות שהקרינה בפנינו מזווית זאת ולראות כיצד סמלים אוניברסליים המופיעים במגוון רחב של תרבויות מהווים ביטוי לקשרים אלו: מנדלות המבטאות קשרים בין מעגלים שונים המסודרים בצורה של שלמות, ציורים של רשתות כביטוי לקשרים, להצטלבויות ולצמתים המחברים בין ישויות שונות, ספירלות המבטאות חזרתיות וסדר וכן תמונות של השתקפות (למשל של שמש בים) כמבטאות את ההשפעה של ישות אחת על שדה שמחוצה לה. חווית הצפייה באומנות הייתה עבורי חוויה ייחודית ומרתקת במיוחד.

ההתייחסות לסינכרוניות בטיפול

ד"ר באומן בהרצאתו התייחס לסינכרוניות בסיטואציה הטיפולית. על פי התפיסה היונגיאנית, בדומה לתפיסות אחרות, הטיפול נועד לעזור לאדם להגשים ולממש את עצמו. הייחוד בגישה היונגיאנית הוא בצורה בה תופסים את ה-self ואת הלא מודע, ובאופן בו הפרט נתפס כמחובר לקולקטיב וליקום כולו. הסינכרוניות, כפי שתוארה לעיל, היא צורה של היקום להזמין את האדם להתוודע למשימות ההתפתחות והאינדיבידואציה שלו. בטיפול היונגיאני יהיה אם כך קשב וכבוד לתדרים אלו ולמשמעות המתגלה דרכן. באומן דיבר על האווירה הטיפולית הנחוצה על מנת לאפשר זאת, הכוללת הקשבה, פתיחות ונכונות לגלות משמעות בהתרחשויות ובאירועים שהיקום מזמן. טיפול באווירה כזאת מטפח ומפתח את האינטואיציה התופסת את העולם דרך תבניות אינטואיטיביות שמעבר להיגיון וסיבה. הריפוי אליו מכוון הטיפול הוא הסיוע לאדם להיות פתוח וקשוב למישור הארכיטיפי ולמישור ה-self, לפתח יצירתיות, למצוא משמעות, ולממש את ה-self בצורתו הייחודית. כמובן שיש להיות קשובים גם לתזמון של הדברים בטיפול ולזהות דרך חלומות ואסוציאציות של המטופל מתי הוא מוכן לתהליכים אלו.

פרופ' אינספקטור הציג שלל דוגמאות מהקליניקה בהם הסינכרוניות התוותה דרך וסייעה לו לאבחן ולהחליט על התערבויות טיפוליות. הוא הבחין בין סינכרוניות לבין חשיבה מאגית דרך דוגמא של מטופל שאמו מתה לאחר שאכל תפוח, ומאז חיבר באופן מאגי בין אכילת תפוח למוות. בשונה מכך, הוא עזר למטופלת להתגבר על חרדה מסוימת שהגבילה אותה תוך פתיחות וקשב לתוכן בחלומותיה ולאירועי סינכרוניות שהעידו על בשלותה לכך.

אירועי סינכרוניות מובאים באופן טבעי לטיפול ולעיתים מופיעים בסיטואציה הטיפולית עצמה בין מטפל ומטופל. מיקולינסר בהרצאתו ציטט ממצא ממחקר שנערך בקרב פסיכיאטרים, בו 47% דיווחו על אירועי סינכרוניות בטיפול, ללא קשר לנטייה התיאורטית שלהם. מחקרים שונים זיהו מגמות בהופעתם של אירועי סינכרוניות בטיפול. במחקר של Beitman נמצא שישנה עליה של התופעה בתקופות טעונות רגשית בטיפול וסביב אירועי חיים כגון נישואין, פרידות ועוד. במחקר של Carpenter נמצא שישנה עליה באירועי סינכרוניות גם בתקופות של הרמוניה ורגשות חיוביים בטיפול. אצל Ullman נטען שלעיתים אירועי הסינכרוניות בין מטפל ומטופל מופיעים בזמן שהמטופל מרגיש צורך לחזק את הקשר והברית הטיפולית עם המטפל. נזכרתי כיצד בזמן משבר בטיפול שלי, המטפל ואני שלחנו מייל אחד לשני בדיוק באותו דקה בשעה מאוחרת בלילה, מה שיצר תחושה של חיבור וקשר למרות המשבר.

יורם אינספקטור המחיש את חשיבות הסינכרוניות לקשר בין מטפל ומטופל על ידי סיפור שסיפר לו המדריך שלו. במהלך טיול יומי בהרים פגש המדריך אישה שנפלה ונפצעה, והוא סייע לה והביא אותה למרפאה. למחרת הגיע מטופל לאותו מדריך, וסיפר לו על נפילה של אמו בהרים ועל אדם שסייע לה וחילץ אותה. יורם שאל את המדריך שלו: "סיפרת לו שזה היית אתה?" וענה לו המדריך: "בטח. אחרת מה הטעם שכל זה קרה?!"

הרצאתה של אברמית ברודסקי עסקה בסינכרוניות בטיפול בכלל ובמצבים של טראומה בפרט. למרבה הצער ההרצאה קוצרה מאד בשל עיכוב בסדר היום. ההרצאה חיברה בין המושג סינכרוניות לבין מושגים מוכרים יותר מתיאוריות אנליטיות אחרות בעלי איכויות דומות. כך למשל ההקבלה שבין האיכויות של פתיחות לסינכרוניות לבין מושגים כגון הקשבה לחלומות, פתיחות לעבודה עם דימויים, אסוציאציות חופשיות, החופש של ה-true self לבוא לידי ביטוי ביצירתיות, ושחרור מהגבלות ונדרים רודניים הכובלים את הנפש. להבנתי, אברמית הציעה מבט רענן על המושג 'שחזור' הרואה בתופעת השחזור בחיים בכלל ובטיפול בפרט לא רק תוצר של השלכה או הזדהות השלכתית. לדידה, השחזור הוא מעין אירוע סינכרוניות בו היקום מזמן למטופל בדיוק את המטפל שיאפשר את השחזור ואת התיקון שבעקבותיו. הרצאה זאת הייתה בעיני גשר חשוב בין עולם המושגים היונגיאני ובין אסכולות אחרות בפסיכואנליזה ואפשרה לי לתפוס את מונח הסינכרוניות כנגיש לחשיבה גם מתוך תיאוריות נוספות.

הרהורים לסיכום

כשסיפרתי בסביבתי האישית והמקצועית שאני הולכת ליום עיון בנושא סינכרוניות הופתעתי כשנשאלתי שוב ושוב "סינכרוניות? מה זה?". נוכחתי לדעת שלמרות שאנשים רבים חווים חוויות אלו בחייהם, אין להם עבורן אפילו מילה, לא כל שכן המשגה או הבנה. כך גם מסתבר שמטפלים רבים בסביבתי לא רואים בסינכרוניות תופעה נפשית שיש לה משמעות ומקום בתהליכי טיפול וריפוי. למען האמת גם אני ייחסתי לסינכרוניות קלילות מסוימת, תופעה נחמדה שמתרחשת מידי פעם וכמו שולחת קריצה מהיקום או דרישת שלום מאלוהים, בעיקר במהלך שהייה בהודו ולפעמים גם בסתם יום של חול. ביום העיון "כשנפש ועולם נפגשים" זכיתי להעמיק את היכרותי עם התופעה ועם ממדים שונים של ההתבוננות בה. השפה היונגיאנית, הזרה לי, אתגרה אותי ונסכה משמעויות חדשות ומרתקות לתופעה, ואני מוצאת עצמי מהרהרת רבות במקומה בחיי האישיים והמקצועיים.

להרגשתי, תופעת הסינכרוניות והאנקדוטות המגוונות שהובאו כדוגמאות לה ביום העיון, נעו בין אירועים העונים לקריטריונים המדויקים שהגדיר יונג, לבין כל צירוף של אירועים או התרחשויות שעובו באופן נפשי במשמעות שנגלתה דרך צירוף זה. בעיניי, הרחבה זו מציעה את השימוש במושג לא רק כתיאור והמשגה של מספר מקרים זניחים המתרחשים לעיתים רחוקות לאנשים מסוימים, אלא כתופעה תדירה ונוכחת בעולם ובנפש הפתוחה לראות ולגלות אותה, וכדברי יונג: "Synchronicity is an ever present reality for those who have eyes to see". יתרה מזאת, אם מקבלים את המודלים המניחים אינטראקציה מתמדת בין אדם וסביבה אזי כל ההתרחשויות וכל האירועים הם תוצר של אינטראקציה זאת, אשר כדאי לתת עליה את הדעת.

מכיוון אחר, חשבתי שחסרה הייתה התייחסות ישירה לתגובה הנפשית של הפרט לחוויית סינכרוניות. מהחוויה האישית שלי בחיים, וכן כפי שחוויתי אצל מכרים ומטופלים, אם אדם נותן את הדעת לגבי אירועים אלו, הרי שיכולים להתעורר בו רגשות חזקים ומשמעותיים. אירועי הסינכרוניות נוסכים תחושה של ביטחון בנפש האדם, שיש מי שמשגיח ומסדר את העולם, שהחיים אינם שרירותיים, שלא הכול בידנו ובשליטתנו ויש מי או מה ששומר עלינו ומאיר לנו את הדרך. יש באפשרותם של אירועים אלו לעודד את תחושת השייכות והחיבור של אדם אל סביבתו, ובעקבות זאת גם להרחיב את תחושת החמלה שלו כלפי אותה סביבה אליה הוא מחובר בחיבורים ורקמות נסתרות. חוויות של סינכרוניות מפתחות את תכונת הצניעות והענווה בהכירנו את גבולות התפיסה שלנו את היקום ושליטתנו עליו. כמו כן, באפשרותן של החוויות הללו להכניס את האדם לפרופורציה בקשר למתרחש בחייו בהקשר העצום של היקום כולו.

לבסוף, אני מוצאת את עצמי מהרהרת בפרדוקס שבאירועי הסינכרוניות. מחד, מדובר באירועים כל כך פרטיקולריים ואישיים, בעלי משמעות ספציפית ואישית ביותר, וכאילו נוצרו בתוך התגייסות של היקום כולו בעבור היחיד החווה אותם והמשמעות הנגלית עבורו דרכם. מאידך, עצם החיבור של הפרטיקולרי לכלל הישויות ביקום כולו נראה שמבטל את הפרטיקולריות של היחיד ומציב אותו באחדותיות, וכחלק קטן מאוד בתוך כל מה שסביבו ומעבר לו. מהתרשמותי ביום עיון מרתק זה נדמה לי שבתיאוריה היונגיאנית ישנה התייחסות רחבה לפרדוקס זה (ולניגודים בכלל) ואני מרגישה שנשארתי עם חשק להכירה לעומק וללמוד ממנה עוד. תודה!

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

סוסבסקי, ב. (2018). סינכרוניות: כשנפש ועולם נפגשים. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 26/9/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3695

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילה אילוזאילה אילוז26/6/2018

נפש האדם מקיימת קשר עם נשמת העולם. מעניין ומעורר מחשבה