פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.
 

מאמרים

ניהול תגובות העברה נגדית על ידי מטפלים בדיבור ובהבעה ויצירה

רבות נכתב על ההעברה הנגדית ועל ההתמודדות עימה בקרב מטפלים בדיבור, אך בקרב מטפלים בהבעה וביצירה הספרות בנושא נותרה מצומצמת. על-מנת להעמיק בהבנת התופעה הזו והדרכים לנהל אותה, נערכו ראיונות עם 20 מטפלים, חלקם מטפלים בדיבור וחלקם מטפלים בהבעה וביצירה. המטפלים הדגישו את החשיבות של מודעות לתגובות העברה נגדית ושל ניתוחן, לבד או בעזרת הדרכה. מודעות זו חיונית לשם התמקדות במטופל ובצרכיו, תוך ניצול לטובה של תגובות העברה נגדית. כמו כן, כל המטפלים ציינו שחשוב לחשוף את רגשותיהם ב'כאן ועכשיו' הטיפולי בפני מטופליהם, אך לא הייתה הסכמה ביניהם לגבי חשיפת חוויות אישיות. מטפלים בהבעה ויצירה חשפו במידה רבה יותר חוויות אישיות, אך גם חוו יותר השפעות שליליות של חשיפה זו.

מתפרסם מ 31/12/2017 | 2,436 צפיות

תגיות: |

ניהול תגובות העברה נגדית על ידי מטפלים בדיבור ובהבעה ויצירה

 

מאת מיכל גלב

 

 

מטפל בפסיכותרפיה נדרש להיות זמין, מבין ומלא חמלה כלפי המטופל שלו. במהלך הטיפול, המטפל נדרש 'לשים בצד' את הצרכים והעולם הפנימי שלו, על-מנת לתת מקום למטופל ולתהליך הטיפולי. עם זאת, סוגיות רגשיות והאינטראקציה הייחודית בטיפול מעוררות לעיתים קרובות במטפל רגשות חזקים, זיכרונות, מחשבות ודרכי התנהגות, שקשורים לעולמו הפרטי ולתהליכים שהוא עובר באופן אישי. תגובות אלו מכונות 'העברה נגדית'. להעברה נגדית עשויות להיות השפעות חיוביות ושליליות על הקשר בין המטפל לבין המטופל ועל יעילות הטיפול. כל מטפל מתמודד במידה כזו או אחרת עם העברה נגדית, אך מרבית הספרות בנושא ממוקדת בטיפול מבוסס דיבור. בטיפול בהבעה ויצירה קיימת הרבה פחות התייחסות לתופעה זו ולהשלכותיה, למרות שבגלל התכנים היותר פרימיטיביים המעורבים בשיטות טיפול אלה, סביר שתהיה לה השפעה על המטפלים בהן. המחקר הנוכחי משווה בין הדרכים שבהן מתייחסים לתופעת ההעברה הנגדית שני סוגי המטפלים – בשיטות פסיכותרפיה מבוססות דיבור (פסיכולוגים או עובדים סוציאלים קליניים) ובשיטות מבוססות הבעה ויצירה (טיפול באמנות, פסיכודרמה), תוך דגש על האופן שבו הם בוחרים להתמודד איתה ועל מה שעוזר להם לנהל אותה. השוואה ייחודית זו תסייע להבין את ההשפעות וההשלכות שיהיו לתגובות העברה נגדית של מטפל בסוגי טיפול שונים ולהציע כלים שיקלו תהליך זה ובכך ישפרו את עבודתם.

העברה נגדית

העברה נגדית נובעת מקונפליקטים בלתי פתורים, מחוויות אישיות טעונות או ממצבים כמו שחיקה ועומס יתר איתם מתמודד המטפל (גולדשטיין, 2007; Hayes & Gelso, 2001). תגובות העברה נגדית עלולות להתעורר בעקבות תוכן טיפולי המשיק לסוגיות שמעסיקות את המטפל, קווי דמיון בינו לבין המטופל או לתהליך הטיפול והאינטראקציה בין המטפל לבין המטופל (Baehr, 2004; Hayes et al, 1998). העברה נגדית יכולה להיות מודעת או לא מודעת, ולבוא לידי ביטוי בצורה פנימית, כגון ברגשות שהמטפל חווה, או בצורה חיצונית דרך טווח רחב של התנהגויות מילוליות ולא מילוליות. העברה נגדית משפיעה על התהליך הטיפולי במגוון רבדים:

התגובות הרגשיות של העברה נגדית מחולקות לרגשות חיוביים המעודדים את המטפל לצמצם את המרחק בינו לבין המטופל (כמו חיבה או חמלה כלפי המטופל, הזדהות, הבנה) ורגשות שליליים (כמו חרדה, תסכול, דכאון, שעמום, חוסר אונים) שעשויים להניע את המטפל לשמור על מרחק רגשי מהמטופל, ולגרום לניכור (גולדשטיין, 2007; Carroll, Gilroy & Murra, 1999; Coster & Schwebel, 1997; Hayes & Gelso, 2001; Rosenberger & Hayes, 2002). מנגד, הם עלולים לגרום למעורבות יתר של המטפל בתהליך הטיפול (למשל, להאריך זמני פגישות או להתנהג באופן עקבי בהתאם למדיניות קבועה) – מתוך בשל התמקדות בחוויה האישית שלהם של המטפל, במקום בזו של המטופל (Prasko, et al., 2010). העברה נגדית עלולה גם לגרום לעיוותים באופן שבו המטפל תופס את המטופל ואת ההתנהגות שלו, ולכן גם לפגוע בהחלטות שהמטפל מקבל בנוגע לטיפול (Rosenberger & Hayes, 2002).

לתגובות העברה נגדית יש גם פן חיובי. החיבור עם החוויות האישיות של המטפל יכול לסייע למטפל להבין טוב יותר את המטופל, להיות אמפתי ורגיש כלפיו ולכוון היטב את ההתערבויות הטיפוליות שלו, בהתאם לגישת 'המטפל הפצוע' של יונג (Elliott & Guy, 1993; Hayes, 2002; Kirmayer, 2003). עם זאת, תגובות אלה עלולות לגרום לעומס רגשי על המטפל ולהקשות עליו להפריד בין התהליכים הפסיכולוגיים הפנימיים שלו לבין אלה של המטופל – מה שעלול לפגוע ביעילות של הטיפול (Cain, 2000) ובקשר הרגשי המשמעותי בין המטפל למטופל (Baehr, 2004; Hayes & Gelso, 2001).

כל האמור לעיל מתייחס בעיקר לטיפול בשיטות מבוססות דיבור – בהן התפתחו התיאוריות הפסיכולוגיות המרכזיות ונבנו הגורמים שיכולים להשפיע על טיב הטיפול. עם זאת, בטיפול בהבעה וביצירה, בו כמעט ולא נבחן הנושא של העברה נגדית, המטפלים חשופים פעמים רבות לתגובות העברה נגדית רבות ומשמעותיות יותר, בשל התכנים היותר פרימיטיביים וסימבוליים המועלים בהם (לינק-סקופ, 2013) ומשום שהן כוללות רבדים רבים יותר (מילולי, לא מילולי, סימבולי) וגירויים חושיים שונים (כמו צבע, צליל או תנועה). הספרות המועטה אודות העברה נגדית בקרב מטפלים בהבעה ויצירה מתמקדת בעיקר בתיאורי מקרה בהם התייחסו מטפלים להתעוררות תגובות העברה נגדית – כמו הזדהות או מצוקה ממה שחווה המטופל – ואיך אלו השפיעו על היכולת המקצועית שלהם. למשל, מספר מטפלים ציינו שכאשר הם חווים תגובות העברה נגדית הבאות לידי ביטוי בהזדהות מוגזמת עם המטופל, הם יתקשו לתרום לתהליך היצירתי שלו (כמו להציע דרכים לשינוי המצב המוצג או רעיונות איך לקדם את היצירה שהוא עובד עליה) – מה שעלול לעכב את התקדמותו (למשל, Nissan, 2005; Philliopose, 2003).

ניהול העברה נגדית

סוגיה חשובה הנוגעת להעברה נגדית, בה בחרתי להתמקד במחקר הנוכחי, נוגעת לאופן שבו בוחרים מטפלים לנהל את תגובות ההעברה הנגדית שלהם. הגישה הרווחת כיום לניהול העברה נגדית בטיפול מבוסס דיבור מתייחסת ליכולת של המטפל לשמור על איזון בין שני הקצוות שתיאר רקר (Racker, 1957) - מצד אחד להישאר מחובר רגשית לעצמו במהלך עבודתו, אך מצד שני גם לא לאפשר לתגובות ההעברה הנגדית שלו להשפיע בצורה שלילית על המטופל ועל תהליך הטיפול (Latts & Gelso, 1995). לפי מחקרים בתחום, האלמנט המשמעותי ביותר בניהול נכון של העברה נגדית הוא מודעות עצמית של המטפל. על מנת לבצע את עבודתו בצורה טובה, חשוב שהמטפל יוכל להתבונן ולהעריך את הרגשות, הזיכרונות וההתנהגויות שלו במהלך עבודתו ולבחון עד כמה הם נובעים מחייו האישיים (Hayes, 2002; Jackson, 2001). הדרכה יכולה לסייע במיוחד לתהליך זה, מאחר שהיא מספקת למטפל תמיכה והכוונה במהלך עבודתו, מסייעת לזהות ולהבין טעויות או פספוסים במהלך עבודתו, ומכווינה איך להתמודד עם קשיים אתיים או קליניים ספציפיים (Richards, et al., 2010). נמצא שהדרכה תורמת גם למטפלים בהבעה ויצירה כאשר זו יכולה גם לכלול כלים אמנותיים (יצירת אמנות או משחק מטפורי), על מנת לאפשר למדריך להבין טוב יותר את התהליך שעובר המטפל וכך לסייע לו בצורה משמעותית יותר לשפר את עבודתו (Gil & Rubin, 2005; Homeyer & Morrison, 2008). אלמנטים רבים של חוויות המטפל בטיפול לא יכולים להיות מועברים ומובעים בהדרכה ללא שימוש באותם כלים אמנותיים בהם נעשה שימוש במפגש הטיפולי, בשל מגבלות השפה. לכן, השימוש בכלים אמנותיים בהדרכה יכול לתרום להבנה משמעותית יותר של היבטים חבויים של העברה נגדית שנחוו – פיזיולוגיים, רגשיים וקוגניטיביים (Mornigstar, 2013).

חשוב להדגיש כי מודעות של המטפל לסוגיות טעונות רגשית עבורו , איננה מספיקה לכשעצמה כדי לצמצם את השכיחות והעוצמה של העברה נגדית בתהליך הטיפולי בשיטות מבוססות דיבור. המטפל צריך גם לפתור את הקונפליקטים שצפים במהלך הטיפול, לפחות באופן חלקי, בשביל שלא להיות שקוע בהם במהלך הטיפול. אחרת, המטפל יתקשה להיות רגיש ואמפתי כלפי המטופל (Hayes, 2002; Hayes & Gelso, 2001; Hayes, Yeh & Eisenberg, 2007). טיפול אישי יכול לסייע למטפל להיות מודע ולעבד את החוויות או הסוגיות האישיות הטעונות רגשית עבורו תוך קבלת תמיכה נפשית, מה שעשוי להפחית את הסיכון שיחווה תגובות העברה נגדית חזקות במהלך עבודתו (Richards, et al., 2010).

מטפלים בהבעה וביצירה עוסקים פעמים רבות באמנות על מנת להשתחרר מרגשות חזקים, או כדי להבין ולעבד בדיעבד רגשות שהתעוררו בהם במהלך המפגש הטיפולי, ולנסות לחקור מה עורר את תגובת ההעברה הנגדית. במספר מחקרים נמצאו ששימוש בכלים אמנותיים שיפר את היעילות המקצועית של מטפלים בהבעה ויצירה (Brown, 2008; Fish, 2012; Gil & Rubin, 2005).

חשיפה עצמית

אחד הכלים הספציפיים להתמודדות עם תגובות העברה נגדית שנבחן במחקר הנוכחי הוא הסוגיה של חשיפה עצמית, סוגיה שמעסיקה מטפלים רבים (Maroda, 1999). חשיפה כזו יכולה לכלול את הרגשות, המחשבות והעמדות החיוביות או השליליות של המטפל כלפי המטופל ותהליך הטיפול שלו. כלומר, היא יכולה לחשוף את תגובות ההעברה הנגדית של המטפל. חלק מהפסיכולוגים גורסים שאין לחשוף בפני המטופל את תגובות ההעברה הנגדית של המטפל, משום שחשיפה כזו תעמיס על המטופל ותפגע בהתקדמות שלו. לעומת זאת, מטפלים אחרים רואים תועלת בחשיפה עצמית, במיוחד של הרגשות והמחשבות של המטפל תוך כדי הפגישה הטיפולית. חשיפה כזו יכולה לשפר את תפיסת המציאות של המטופל, להוות עבורו דוגמה ומודל לגבי איך לקחת בעלות על רגשות שליליים ולהתמודד איתם טוב יותר, וכן לחזק את הקשר בין המטפל לבין המטופל (Baehr, 2004; Goldfried, Burckell, Eubanks-Carter, 2003; Ziv-Beiman, 2013).

סוג נוסף של חשיפה עצמית היא נוגעת לחוויות שעבר המטפל מחוץ לחדר הטיפולים – סוגיה שאין לגביה הסכמה רחבה בקרב מטפלים. חשיפה של פרטים אישיים של המטפל על עצמו, במיוחד זו הנעשית ביוזמתו האישית ולא בעקבות בקשה ישירה של המטופל או בהקשר לתוכן טיפולי מסוים – נתפסת בצורה שלילית במיוחד (Maroda, 1999).

לפי מחקרים קליניים, ההחלטה אם לבצע חשיפה עצמית צריכה לקחת בחשבון את הזמן המתאים לכך, את סוג החשיפה ואת מאפייני המטופל והבעיות הספציפיות מהן הוא סובל (Tsai, et al., 2010). על החשיפה להיות אמיתית, קונסטרוקטיבית, קצרה יחסית, לא שלילית ולא עמוסה מדי ברגשות (Henretty & Levitt, 2010; Maroda, 1999).

בטיפול בהבעה וביצירה, עומד לרשות המטפלים ערוץ נוסף של חשיפה עצמית דרך השתתפות בתהליך האמנותי של המטופל. בתהליך כזה, קיים פתח גדול יותר לתגובות העברה נגדית של המטפל אשר עשויות לבוא לידי ביטוי בהתנהגותו הלא מילולית ובפעולותיו האמנותיות. לכן חשובה במיוחד מודעות לתהליכים רגשיים ואישיים, ובחירה מושכלת של תוכן ואופן החשיפה העצמית (Dillard, 2006; Fish, 2012; Landy, 1992; Lewis, 1992). עם זאת, לא נעשו מחקרים קודמים אשר בחנו איך תבוא לידי ביטוי חשיפה עצמית בטיפול בהבעה ויצירה.

לסיכום, אחת התופעות המשמעותיות איתה מתמודד כל מטפל בבריאות הנפש היא העברה נגדית, אשר כוללת את כל הפרשנויות והתגובות הרגשיות של המטפל לתהליך הטיפולי של המטופל, הנובעות מעולמו ועצמיותו כאדם. בטיפול מבוסס דיבור תגובות העברה נגדית יתעוררו בעיקר בעקבות התנהגויות המטופל, התוכן הטיפולי או האינטראקציה בין המטפל לבין המטופל. מטפלים בהבעה ויצירה חשופים לתגובות העברה נגדית משמעותיות יותר בשל התכנים היותר פרימיטיביים וסימבוליים המעורבים בטיפול כזה. בשני סוגי הטיפולים, תגובות העברה נגדית יכולות להשפיע בצורה חיובית ושלילית על המטפל, המטופל ותהליך הטיפול. אחד האלמנטים החשובים בניהול נכון של העברה נגדית הוא מודעות של המטפל לחוויות הפנימיות – לרגשות ולמחשבות שלו תוך כדי עבודתו. הדרכה יכולה לסייע בשיפור מודעות זו, כאשר בטיפול בהבעה ויצירה - יש משמעות מיוחדת להדרכה העושה שימוש בכלים אמנותיים במיוחד משמעותית למטרה זו. בנוסף למודעות, נמצא שחשוב שהמטפל יעבד סוגיות אישיות טעונות על מנת שיתעוררו פחות במהלך עבודתו – בטיפול אישי או במקרה של מטפלים בהבעה ויצירה – בשימוש באמנות על מנת להשתחרר מרגשות חזקים שהתעוררו במהלך פגישות קשות. דרך נוספת בה מטפלים מתמודדים עם תגובות העברה נגדית, לפחות בטיפול מבוסס דיבור, היא חשיפה עצמית. חשיפה של תגובות ההעברה הנגדית בפני המטופל ושימוש בהן לקידום התהליך של המטופל יכולה להיות תרומה משמעותית כאשר היא נעשית באופן מתאים. עם זאת, לא כל הפסיכולוגים תופסים התנהגות זו כמקובלת וחיובית ועלולים להיות לה גם השפעה שלילית על האמון של המטופל במטפל והקשר ביניהם. בטיפול בהבעה ויצירה הנושא של חשיפה עצמית לא נחקר למרות שהפתח לחשיפה גדול יותר דרך השתתפותם של המטפלים בעבודה האמנותית של המטופל.

המחקר הנוכחי

מטרת המחקר הינה לבחון את תופעת ההעברה הנגדית בצורה מקיפה בקרב מטפלים בשיטות מבוססות דיבור ובשיטות של הבעה ויצירה, בכדי להציע כלים שיכולים לסייע למטפלים בהתמודדות עימה. המחקר כלל ראיונות חצי מובנים עם 20 מטפלות ומטפלים (רובן נשים) – 10 מטפלים בדיבור (פסיכולוגים או עובדים סוציאליים קליניים) ו- 10 מטפלים בהבעה ויצירה (רובם מטפלים באמנות). המטפלים היו בעלי וותק של חמש שנים לפחות במקצוע, ועבדו במסגרות שונות עם אוכלוסיות מגוונות - מבוגרים וילדים. פרט למרואיינת אחת לא הייתה לחוקרת היכרות מוקדמת איתם. בתחילת הריאיון תועדו מספר פרטים מקצועיים – השכלה, וותק כמטפל, מסגרת בה הוא עובד, אוכלוסיות בהם הוא מטפל ושיטות הטיפול העיקריות בהם הוא משתמש. בהמשך, נשאל כל מטפל לגבי מספר נושאים, כאשר מטפלים בהבעה ויצירה נשאלו גם באופן ספציפי איזו השפעה יש לעבודה האמנותית על הנושא הנשאל. ראשית, נשאל כל מטפל לגבי מידת המודעות שלו לחוויות אישיות שלו בזמן עבודתו – באיזו מידה הוא מודע לחוויות הפנימיות שלו בזמן עבודתו, עד כמה מודעות זו חשובה בעיניו והאם ובאיזה אופן היא משפיעה על עבודתו, על המטופלים שלו ועל הקשר ביניהם. כמו כו, נשאל מה הוא עושה כדי לשמר רמת מודעות זו ומה מקשה עליו במיוחד לשמר אותה. שנית, נשאל כל מטפל לגבי מצבים אשר עוררו בו רגשות חזקים במיוחד, ואיך לדעתו החוויות הרגשיות האישיות שלו באות לידי ביטוי בטיפול עצמו. כמו כן, נשאל באיזו מידה יש לכך השפעה על המטופלים והקשר איתם ואלו טכניקות במיוחד עוזרות להם במקרים אלו. הנושא האחרון עליו נשאל כל מטפל היה חשיפה עצמית – באיזו מידה נוטים לחשוף בפני מטופלים את הרגשות והמחשבות האישיים שלהם, מה צריך לחשוף ומה לא, באלו מצבים נוטים יותר לעשות זאת, ואיך כל מטפל חווה באופן אישי תהליך זה. המאמר הנוכחי יציג רק חלק מהנתונים שנאספו – בעיקר אלו המתמקדים בניהול של העברה נגדית (לממצאים נוספים ניתן לפנות לחוקרת). כל ריאיון נערך במקום שקט שבחר המרואיין, נמשך כשעה והוא הוקלט ותומלל. כל שמות המטפלים המוזכרים במאמר בדויים.

ממצאים

תמלילי הראיונות עברו ניתוח במהלכו הוגדרו תימות שונות - המתייחסות לאלמנטים ספציפיים בכל תימה, תוך התייחסות לקשרים אפשריים ביניהם. בהצגת הממצאים שלהלן יוצגו תימות- שעלו מן הראיונות, מלווים בבליווי ציטוטים להמחשההמשקפים אותן. כמו כן, מובאת התייחסות מנותחים הלהבדלים באופן ההתייחסות לתימות השונות אצל מרואיינים שונים, תוך שימת דגש על ההבדלים בין בין המרואיינים ובין שתי קבוצות המטפלים באופן ההתייחסות לקטגוריות השונות (צבר בן יהושע, 1995). חשוב להדגיש שהמחקר הוא איכותני ולא כמותי, ולא מתיימר לקבוע באופן חד משמעי את מידת הדמיון או השוני בין הקבוצות, אלא רק להאיר באופן ראשוני את הדמיון והשוני בסוגיות אליהן התייחסו המרואיינים.

החשיבות של מודעות לתגובות העברה נגדית במהלך הטיפול

נושא מרכזי שנידון בראיונות הוא מידת המודעות של המטפלים לתגובות ההעברה הנגדית שלהם – לרגשות ולחוויות האישיים שלהם – במהלך עבודתם. רוב המרואיינים, משתי קבוצות המטפלים, ציינו שמודעות זו הינה כלי עבודה מרכזי עבורם והיא חיונית על מנת להצליח בתפקידם.

ענבל (מטפלת בדיבור): "אי אפשר לנהל תהליך שהוא יהיה באמת מעמיק ומשמעותי בלי להיות מודע להיבטים הפנימיים שלי. זה הבסיס של הטיפול...".

נילי (מטפלת בדיבור): "אני חלק מהעניין עצמו. לפי התפיסה הטיפולית שלי, אתה לא יכול לפעול בלי להיות מודע למה מניע אותך, לאיפה אתה בסיפור הזה".

הדס (מטפלת בהבעה ויצירה): אני חושבת שבטיפול אני הכלי, אני צריכה להיות בקשר כל הזמן עם העצמי, עם מה קורה לי, מה אותו מטופל מעורר אצלי".

נמרוד (מטפל בהבעה ויצירה): "לדעתי זה הכרחי. זאת אומרת הכרחי שמטפל יהיה כל הזמן בהקשבה להעברה הנגדית שקורית בטיפול, ניתוקים, עייפות, עצבנות, הנאה, למשוך טיפול פתאום רבע שעה מעבר לגבולות שלו. אני צריך לבדוק עם עצמי למה זה קרה לי. ".

עבור מטפלים בדיבור מודעות זו הצריכה מאמץ קוגניטיבי מודע ותשומת לב, והם ציינו שהיכולת שלהם לשים לב לחוויות הפנימיות שלהם במהלך עבודתם בלי שהקשב שלהם למטופל יפגע - השתפרה עם הזמן והניסיון.

רינה (מטפלת בדיבור): "אני לא יכולה להגיד שזה לא דורש מאמץ ותמיד אפשר לשפר את זה, אבל זה בעצם חלק מאד מרכזי מהעבודה הטיפולית, בתוך איזה שהוא שיח בין הפנים שלי לפנים של המטופל".

ענבל (מטפלת בדיבור): "אני למדתי, זה עניין של מודעות ונסיון, למדתי לשים לב למה קורה לי – בשימה, בתחושות גוף ובאיזושהי מודעות לרגש שעולה... תוך כדי הטיפול".

גיא (מטפל בדיבור): "אני הרבה משקיע בלראות מה ההד של הבן אדם השני בתוכי, כדי להבין מה קורה אצלם".

המטפלים בהבעה ויצירה לא התייחסו למאמץ הכרוך במודעות זו ובעיקר הדגישו את ההקשבה למה שהם מרגישים – פיזית או נפשית – במהלך עבודתם, על מנת להפריד בין מה שקשור לחוויה האישית שלהם לזו של המטופל.

איה (מטפלת בהבעה ויצירה): "אני מאד מחוברת למה שאני מרגישה ולמה שהמטופל מרגיש. אני מאד עובדת עם מה שאני מרגישה".

רינת (מטפלת בהבעה ויצירה): "יש לפעמים רגעים מסוימים בטיפול שאני פתאום מוצפת חרדה. אני צריכה להרגיע את עצמי כדי להיות על המטופל ולבדוק מה קרה לי".

הבנה וניתוח של הגורמים והטריגרים של תגובות העברה נגדית

מרבית המטפלים שרואיינו, משתי הקבוצות, ציינו שלמרות שבדרך כלל הם מודעים לחוויות הפנימיות שהם עוברים תוך כדי עבודתם, הם בדרך כלל אינם מצליחים תוך כדי עבודה לנתח את המקור או הסיבות לתחושות אלה – האם הן נובעות ממקור אישי שלהם או מהתהליך של המטופל.

רומי (מטפלת בדיבור): "וודאי שיש מודעות, הטיפול מחבר אותך לעולם הפנימי שלך... בהחלט עושה חיבור כל הזמן למקום שאתה נמצא בו... אבל אני חושבת שאחרי הפגישה בואי נאמר אולי לא בתוך פגישה, אבל בדיעבד הייתי יכולה לעשות יותר, יותר לנתח דברים. לפעמים בתוך החוויה עצמה זה קשה, לפעמים אתה עומד בתוך חוויה ואז אתה לא יכול להסתכל מבחוץ רגע ... יוצאים מהחדר, יש לך כמה רגעים כאלה שאתה בעצם מנסה להבין מה קרה שם בחדר, למה התגובה הייתה תגובה מסוימת, למה הרגשתי כמו שהרגשתי".

ריקי (מטפלת בהבעה ויצירה): "בעת העבודה? אני לא תמיד מזהה אבל הרבה פעמים את העיבוד אני עושה אחרי".

רוב המטפלים משתי הקבוצות עוסקים מחוץ לפגישות הטיפוליות בניתוח והבנה של הרגשות שהתעוררו בהם במהלך עבודתם - עד כמה הם נבעו מתהליכים נפשיים פנימיים ואיך הושפעה התנהגותם בטיפול. המטפלים ציינו שהם עושים תהליך זה לבד או בעזרת הדרכה. המעניין בממצאים בנושא זה הואמעניין לראות שהמטפלים משתי קבוצות המטפלים הדגישו באופן דומה עד כמה חשוב להם לערוך בדיקה זו על מנת לשפר את המיומנות המקצועית שלהם, ולהצליח להפריד טוב יותר בין עולמם הפנימי לבין התהליך שעובר המטופל וצרכיו. חלק מהמטפלים הדגישו שחלק משמעותי בעבודתם הוא התהליך האישי שהם עושים עם עצמם לאחר פגישות טיפוליות בנסיון להבין מה הרגישו או מה חשבו במהלך המפגשים ומה היתה משמעות התהליך שהתרחש. למשל:

נילי (מטפלת בדיבור): מה שעושה את העבודה זה אחרי זה כשאני יושבת וחושבת ומנסה להבין את הדברים שהיו שם".

ריקי (מטפלת בהבעה ויצירה): נגמר יום הטיפולים, אז אני הולכת הביתה אני מתחילה לעבוד. זאת אומרת עם עצמי. אז אני אומרת למה זה מטריד אותי, למה אני חשבתי על זה, מה זה עורר בי. אני עושה את ההדרכה המקצועית לעצמי כאילו, כל הזמן.

ההדרכה צוינה כתהליך משמעותי שמאד מסייע בהבנת תגובות ההעברה הנגדית ואיך באו לידי ביטוי בטיפול.

רומי (מטפלת בדיבור): "ההדרכה איפשרה לי למצוא את ההקשרים לעבד ולחבר את זה לעולם הפנימי והמשפחתי שלי... אני למדתי המון באמצעות הדרכה, בעיקר באמת בנושא שאת אומרת של החיבור לעולם הפנימי, להשלכות שאני עושה לפעמים למטופלים שלי. לפעמים דברים שבאמת לא יכולתי לראות אותם בעצמי".

איה (מטפלת בהבעה ויצירה): "הדרכה מאד עוזרת לי להבין, להבין מה קורה בטיפול, מה קורה לי בטיפול, מה קורה למטופל בטיפול, מה קורה בינינו... ".

החשיבות של עיבוד סוגיות אישיות

מעבר למודעות והבנה של הרגשות ספציפיים המתעוררים בהם במהלך עבודתם, ציינו המטפלים שחשוב לדעתם לעבד סוגיות וחוויות אישיות בכדי להפחית את עוצמתן הרגשית, ובכך גם למתן את תגובות ההעברה הנגדית במהלך עבודתם. המטפלים משתי הקבוצות התייחסו לכך שעיבוד סוגיות טעונות מפחית חסמים ונתק רגשי בתחומים מסוימים אשר מצמצמים את היכולת שלהם להיות שם בשביל המטופל, להבין את מה שהוא עובר ולסייע לו מתוך המקום בו הוא נמצא.

אלונה (מטפלת וורבאלית): "אני מאד מאמינה שבאמת כמה שאנחנו יותר מעובדים אנחנו יכולים להיות מטפלים יותר טובים, ובמקומות שאנחנו לא מעובדים אז אנחנו לא יכולים לראות - אלה שטחים מתים בעצם... הרבה עבודה, כאילו זה לכל החיים מן הסתם".

אתי (מטפלת בהבעה ויצירה): "אני מניחה שהיו מקרים שזה היה או קרוב מדי או נורא דומה ולא ראיתי. פתאום היה לי איזה נתק נגיד, שדווקא היה לי קשה עם המטופל הזה ולא הבנתי".

חלק מהמטפלות בהבעה וביצירה ציינו שהן גם נעזרות בביצוע עבודה אמנותית בעצמן (למשל, יצירת אמנות או כתיבה) על מנת לעבד את החוויות והרגשות הפנימיים אשר התעוררו בהן בזמן עבודתן. ריקי למשל הדגישה שהיא עושה תהליך זה בחדר שונה מזה בו היא מבצעת את עבודתה כדי להדגיש שמדובר על תהליך אישי הנפרד לחלוטין מהתהליך של מטופליה.

ריקי (מטפלת בהבעה ויצירה): "ככל שאני מאפשרת כאדם לעצמי את המקום ליצירה - מחוץ לחדר הטיפולים. והיום כבר בבית החדש הקדשתי לזה מקום, לצד חדר הטיפול, אבל לא בתוך חדר הטיפול. זאת אומרת שהוא נפרד לחלוטין עם הפרדה פיזית ואם אני מאפשרת לעצמי את המרחב הזה אז אני מרגישה כן שההתערבויות שלי באות ממקומות מאד מחוברים".

חשיפה עצמית

טכניקה ספציפית להתמודדות עם העברה נגדית אליה התייחסו המרואיינים היא חשיפה עצמית. חלק מהמטפלים משתי הקבוצות מאמינים שחשוב לחשוף בפני המטופלים את רגשותיהם ב'כאן ועכשיו' הטיפולי (באופן מילולי או דרך האמנות) - מתוך מטרה לעשות בהן שימוש בחדר.

גיא (מטפל בדיבור): "אצל הרבה אנשים אני יכול להרגיש שאני כבר בוכה בפנים והם לא מגיבים... או שאני נסער בפנים וקורס או שאני מבולבל. יש פעמים שאני יכול לשקף ולהגיד: אני ממש מבולבל, האם זה מה שקורה אצלך?"

איה (מטפלת בהבעה ויצירה): "אני חושבת שזה מאד משמעותי מה שאני מרגישה ולפעמים זה דברים שהמטופלים שמה, לפעמים דברים שהם עוצמים את העיניים ולא רוצים לראות, ואני חושבת שהם כבר יכולים לראות את זה".

סוג נוסף של חשיפה עצמית בו עשו שימוש רב יותר מטפלים בהבעה ויצירה, מאשר מטפלים בדיבור, הוא חשיפה של חוויות רגשיות דומות על מנת להדגיש את יכולתם להבין את המטופל ולהיות אמפתיים כלפיו.

לילך (מטפלת וורבאלית): "הבן שלי, המדהים, הוא לקוי למידה, אז כשמדברים אני אין לי שום בעיה להגיד אני מכירה את זה, הבן שלי ככה... בידיעה מוחלטת שהוא משהו אחר ושמה שעברנו איתו, זה לא בהכרח מה שמישהו אחר יעבור וההישגים שלו לא בהכרח יהיו ההישגים שלי... אבל אני יודעת מה זה דורש מהמשפחה, אני יודעת איזה כוחות והשקעה, והשקעה חומרית, כמה צריך להיות שם. אז זה משהו שאני יכולה להגיד בידיעה שזה משהו... אז אם אני יכולה להשתמש במשהו כדי לתת תקווה או משהו, אני עושה את זה".

הדס (מטפלת בהבעה ויצירה): "ממקום של שיח יותר, אז כן אני לפעמים יכולה להביא גם דוגמאות מהעולם האישי שלי. אם אני פתאום לרגע מתחברת למשהו, אני לא יודעת, לאיזה שהוא חיבור בין אמא לילד אז אני כן יכולה פתאום לספר על מצבים שקורים לי עם הילדים שלי".

לדברי המרואיינים, לחשיפה עצמית של המטפל יכולות להיות השפעות שליליות וחיוביות. המטפלים בהבעה ויצירה התמקדו בעיקר בהשפעות שליליות של חשיפה עצמית ונתנו דוגמאות בהן החשיפה נעשתה בעיתוי לא מתאים והשפיעה לרעה עליהן, על המטופל ועל תהליך הטיפול. למשל:

הדס (מטפלת בהבעה ויצירה): " אני חושבת שאחד הדברים כאילו שלמדתי זה באמת מתי? באיזה שלב של הקשר אפשר להביא את עצמי יותר, ברמה הזאת ובגלל זה אני חושבת, לא זכור לי כרגע מצב שזה גרם לניתוק מוחלט לבעיה באמת שאי אפשר היה ככה לעבוד עליה, אבל לפעמים זה יכול לגרום באמת לניתוק פתאום בתוך החדר".

ירדן (מטפלת בהבעה ויצירה): "אני זוכרת ילדה אחת, אני עדיין עובדת איתה, כבר שנה שנייה אצלי., ככה התחילה לירות עלי, מיליון שאלות היא שאלה אותי. אנחנו כבר מכירות והרגשתי שהיא הייתה קצת חודרנית אבל מצאתי את עצמי פשוט עונה לה וזה היה, יצאתי בתחושה נורא מורכבת מהפגישה הזו, קצת מותקפת אבל גם קצת ... והיא נגעה שם באיזה שהיא נקודה שהייתה כואבת עבורי... הייתי שם חסרת אונים, אני לא יודעת למה".

הדס ציינה שלפעמים היא נכנסת למצוקה בעקבות חשיפה של חוויות אישיות, לא רק בשל התוכן הרגשי שלהן, אלא מתוך תחושה שהיא עושה משהו לא נכון, שהיא לא אמורה לעשות כמטפלת.

הדס (מטפלת בהבעה ויצירה): "לפעמים זה יכול ממש לערער אותי, (התהייה האם להיחשף) זה נכון. כאילו לפעמים אני יכולה להרגיש שזה מאד נכון להביא את החשיפה הזו ולהתערער, פשוט לאו דווקא בגלל התוצאה אלא בגלל הכאילו מקום מאד כאילו פסיכודינמי, מה נכון ומה לא נכון וכמה המטפל אמור להיות... אני מתערבלת מאד ולא יודעת כבר מה נכון ומה לא נכון שלי, כאילו, מוצאת את עצמי חושפת את עצמי הרבה יותר ממה שהייתי מתכננת לחשוף את עצמי, כדי כאילו להתחבר".

שתי קבוצות המטפלים התייחסו להשפעות החיוביות של חשיפה עצמית, אם כי אצל מטפלים בדיבור ההתייחסות החיובית הייתה בולטת יותר. הם ציינו שחשיפה עצמית יכולה לעזור למטופל בהתמודדות הישירה עם אותה חוויה, לספק לו נקודת מבט נוספת עליה, לנרמל אותה ולספק לו תקווה שגם הוא יכול להתמודד איתה בהצלחה. למשל:

נילי (מטפלת בדיבור): "אני חושבת שזה ממש יכול לעזור לאנשים לשמוע שגם מישהו שהוא כאילו בצד המקצועי יכול להתמודד עם אותם בעיות ולא להצליח בהם".

אדית (מטפלת בדיבור): אמרתי לו על מה יש לי רגשות אשם ואז הוא דיבר על מה יש לו רגשות אשמה ואז מה הוא עושה ומה אני עושה וממש חשפתי את עצמי איתו אבל זה עזר".

ענבל (מטפלת בדיבור): לאורך כל השנים אני הרבה מאד משתמשת בדוגמאות ממה שאני עברתי בחיים - בהקשר למה שמטופלים מביאים. אני מאמינה שזה הרבה פעמים ממש מוריד התנגדות, מוריד מחיצות, יוצר אינטימיות הרבה יותר גדולה, אמון הרבה יותר גדול, כמו שאנחנו שנינו בני אדם, זה יוצר קרבה מאוד גדולה. אה.. לא במובן החברי, אלא זה יוצר קרבה אנושית בין מטפל למטופל, באמת אמון הרבה יותר גדול".

ירדן (מטפלת בהבעה ויצירה): "היה טיפול פרטני שעשיתי לילדה עם הורים גרושים שהנושא המרכזי היה באמת איזה שהוא אובדן של הסבא שהיה נורא נורא קרוב לליבה, והיא חוותה את זה בצורה מאד קשה. ואני גם בת להורים גרושים ובאיזה שהוא שלב ... שיתפתי אותה ואמרתי לה. ואני חושבת שזה מאד דווקא ייצר אצלה יכולת להגיד משהו על זה כי זה היה מן נושא כזה שלא דובר".

סיכום

מטרת המחקר הנוכחי היתה להשוות בין אופן ההתמודדות של מטפלים בדיבור ומטפלים בהבעה ויצירה עם תגובות העברה נגדית. ההשוואה העלתה קווי דמיון רבים בין שתי קבוצות המטפלים, אך גם דגשים ייחודיים של כל קבוצה. שתי קבוצות המטפלים שרואיינו הדגישו עד כמה מודעות לתגובות פיזיות או רגשיות של העברה נגדית שהם חווים במהלך עבודתם חיונית לטיפול טוב, שממוקד במטופל ולא בתהליכים האישיים שלהם. עם זאת, עבור מטפלים בדיבור האיזון בין המודעות הזו לבין ההתמקדות במטופל ובתהליך שהוא עובר הרגישה כמאמץ קוגניטיבי, שהצריך לימוד מיומנויות מתאימות וניסיון מקצועי. לעומת זאת, עבור מטפלים בהבעה ויצירה ההקשבה לעצמם – לתחושות פיזיות ולרגשות – תוך כדי עבודתם נתפסה כתהליך יותר טבעי. מרבית המטפלים, משתי הקבוצות, התקשו בדרך כלל לנתח את המקור לתגובות ההעברה הנגדית שלהם במהלך עבודתם, וביצעו תהליך זה בדיעבד, לבד או בעזרת הדרכה. הדמיון בין שתי הקבוצות בחשיבות שהם ייחסו לתהליך חקירה פנימי זה לתפקוד המקצועי שלהם מראה שלמרות שטיפול בהבעה וביצירה מקבל פחות דגש בספרות על העברה נגדית, המטפלים בתחום זה מבינים שעל מנת לבצע את עבודתם בצורה טובה, עליהם להבין את החוויות הפנימיות שלהם בזמן עבודתם. המטפלים משתי הקבוצות הדגישו עד כמה חשוב להם לעבד סוגיות אישיות טעונות, כדי שלא יפגעו ביעילות המקצועית שלהם ויצרו חסמים או ניתוק מהמטופלים שלהם.

טכניקה ספציפית להתמודדות עם העברה נגדית אליה התייחסו המרואיינים היא חשיפה עצמית. הייתה הסכמה בין מרבית המרואיינים, משתי הקבוצות, שחשוב לחשוף את רגשותיהם ב'כאן ועכשיו' הטיפולי בפני מטופלים כדי לעשות בהם שימוש בחדר לקידום תהליך הטיפול שלהם. המטפלים ציינו שכאשר חשיפה עצמית נעשית בצורה מתאימה היא יכולה לתרום לקרבה ולאמון של המטופל, לעודד חשיפה עצמית שלו ולקדם את תהליך הטיפול שלו. עם זאת, לא היתה תמימות דעים ברמת החשיפה הרצויה של חוויות אישיות של המטפלים. מטפלים בהבעה ויצירה נטו יותר לתמוך בחשיפה עצמית של חוויות אישיות, אך לאור הדגש הרב ששמו על ההשפעות השליליות של חשיפה זו, נראה שיש לעשות זאת בזהירות, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של הטיפול. יתכן שמטפלים בהבעה ויצירה מרגישים יותר בנוח לשתף מהחוויות האישיות שלהם, ומתקשים יותר להעריך עד כמה חשיפה כזו מתאימה למטופל ולנסיבות, מאחר שהכשרתם מושם פחות דגש על גבולות טיפוליים. בנוסף לכך, יתכן שמשום שהנושא של חשיפה עצמית כמעט ולא נחקר ותואר בהקשר של טיפול בהבעה ויצירה, למטפלים אלה יש פחות ידע וכלים איך לבצע אותה נכון, בצורה שלא תעמיס עליהן ועל המטופל נפשית.

המסקנה העיקרית מהמחקר הנוכחי היא שכל המטפלים, בשיטות שונות, חווים ומושפעים מתגובות העברה נגדית, ולכן חשוב שיהיו מודעים לתגובות אלה וינתחו את מקורן ואת הדרך בה התמודדו איתן בעבודתם. למרות שהספרות על העברה נגדית מתמקדת בעיקר בטיפול בדיבור, וקיימת רק ספרות מעטה על סוגיה זו בקרב מטפלים בהבעה ויצירה, היא רלוונטית במידה רבה מאוד גם אליהם. מטפלים בשיטות אלה עלולים להיות חשופים להעברה נגדית במידה משמעותית יותר בגלל התכנים הפרימיטיביים והסימובליים בעבודתם, ולכן חשוב במיוחד לתת להם ידע וכלים שיסייעו להם להיות מודעים, ולהבין תופעה זו ואיך היא משפיעה עליהם. אחת הדרכים המוצעות לעשות זאת היא באמצעות הדרכה קבוצתית בה יוכלו מטפלים לשתף עם אנשי מקצוע כמותם סוגיות והתלבטויות שעולות במהלך עבודתם, ולקבל משוב לגבי איך אחרים התמודדו איתן ומה סייע להם בכך. קבוצה כזו תוכל לתת למשתתפים לגיטימציה לתגובות רגשיות חזקות המתעוררות בהם במהלך עבודתם ולתת להם כלים שיוכלו להקל עליהם בהתמודדות איתן. בפרט, לאור ההשפעות השליליות שהיו לחשיפה עצמית אצל מטפלים בהבעה ויצירה – חשוב לתת להם כלים לזיהוי מצבים המתאימים לחשיפה כזו, ולביצוע החשיפה בדרך מתאימה כאשר נדרש.

 

מקורות

גולדשטיין, ע' (2007). 'חטאים' בקשר הטיפולי. שיחות, כ"א (2), 170-175.

לינק-סקופ, ר' (2013). פגיעות המטפל – הגדרה אינטגרטיבית של העברה נגדית בתחום התרפיה באמנות. אוחזר ב- 11 למאי, 2013 מ: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2927

Baehr, A. (2004).Wounded healers and relational experts: A grounded theory of experienced psychotherapists' management and use of countertransference. A thesis submitted in partial fulfillment of the requirements for the degree of 'Doctor of Philosophy', Pennsylvania State University, University Park, PA.

Brown, C. (2008).The importance of making art for the creative arts therapist: An artistic inquiry. The Arts in Psychotherapy, 35, 201-208.

Cain, N.R. (2000). Psychotherapists with personal histories of psychiatric hospitalization: Countertransference in wounded healers. Psychiatric Rehabilitation Journal, 24(1), 22-29.

Carroll, L., Gilroy, P.J. & Murra, J. (2008).The moral imperative. Women & Therapy, 22(2), 133-143.

Coster, J.S. & Schwebel, M. (1997).Well-functioning in professional psychologists.Professional Psychology: Research and Practice, 28(1), 5-13.

Dillard, L. (2006).Musical transference experiences of music therapists: A phenomenological study.The Arts in Psychotherapy, 33, 208-217.

Elliott, D.M. & Guy, J.D. (1993).Mental health professionals versus non-mental health professionals: Childhood trauma and adult functioning.Professional Psychology: Research and Practice, 24(1), 83-90.

Fish, B. (2012).Response art: The art of the art therapist. Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 29(3), 138-143.

Gil, E. & Rubin, L. (2005).Countertransference play: Informing and enhancing therapist self-awareness through play. International Journal of Play Therapy, 14(2), 87-102.

Hayes, J.A. (2002). Playing with fire: Countertransference and clinical epistemology. Journal of Contemporary Psychotherapy, 32(1), 93-100.

Hayes, J.A. & Gelso, C.J. (2001).Clinical implications of research on countertransference: Science informing practice. JCLP/In Session: Psychotherapy in Practice, 57(8), 1041-1051.

Hayes, J.A., McCracken, J.E., McClanahan, M.K., Hill, C.E., Harp, J.S. & Carozzoni, P. (1998). Therapist perspectives on countertransference: Qualitative data in search of a theory. Journal of Counseling Psychology, 45(4), 468-482.

Hayes, J.A., Yeh, Y.J. & Eisenberg, A. (2007).Good grief and not-so-good grief: Countertransference in bereavement therapy. Journal of Clinical Psychology, 63(4), 345-355.

Henretty, J.R. & Levitt, H.M. (2010).The role of therapist self-disclosure in psychotherapy: A qualitative review. Clinical Psychology Review, 30, 63-77.

Jackson, S.W. (2001).The wounded healer. The Bulletin of the History of Medicine, 75(1), 1-36.

Kirmayer, L.J. (2003).Asklepian dreams: The ethos of the wounded-healer in the clinical encounter. Transcultural Psychiatry, 40, 248-277.

Landy, R.J. (1992).Introduction to special issue on transference/countertransference in the creative arts therapies. The Arts in Psychotherapy, 19, 313-315.

Latts, M.G. & Gelso, C.J. (1995).Countertransference behavior and management with survivors of sexual assault. Psychotherapy, 32(3), 405-415.

Lewis, P.P. (1992). The creative arts in transference/countertransference relationships. The Arts in Psychotherapy, 19, 317-323.

Maroda, K.J. (1999).Creating an intersubjective context for self-disclosure. Smith College Studies in Social Work, 69(2), 474-489.

Prasko, J., Diveky, T., Grambal, A., Kamaradove, D., Mozny, P.,… Vyskocilova, J. (2010).Transference and countertransference in Cognitive Behavioral Therapy. Biomed Pap Medicine Faculty University Palacky Olomouc Czeck Republic, 154(3), 189-198.

Richards, K.C., Estelle, C.C. & Muse-Burke, J.L. (2010). Self-care and well-being in mental health professionals: The mediating effects of self-awareness and mindfulness.Journal of Mental Health Counseling, 32(3), 247-267.

Rosenberger, E.W. & Hayes, J.A. (2002).Therapist as subject: A review of the empirical countertransference literature. Journal of Counseling & Development, 80, 264-272.

Tsai, M., Plummer, M.D., Kanter, J.W., Newring, R.W. & Kohlenberg, R.J. (2010).Therapist grief and functional analytic psychotherapy: Strategic self-disclosure of personal loss.Journal of Contemporary Psychotherapy, 40, 1-10.

Ziv-Beiman, S. (2013).Therapist self-disclosure as an integrative intervention.Journal of Psychotherapy Integration, 23(1), 59-74.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

גלב, מ. (2017). ניהול תגובות העברה נגדית על ידי מטפלים בדיבור ובהבעה ויצירה. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 20/1/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3629

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.