כלי אבחון בישראל: דעה אחת
מאת דניס ברנשטיין*
*גילוי נאות: המחבר הוא פסיכולוג ובעל חברה להוצאה לאור של כלי אבחון לאנשי מקצוע.
לפני כשש שנים פורסמה הודעה של השירות הפסיכולוגי הייעוצי הארצי על קבלת הזכויות למבחן Woodcock Johnson III לידי משרד החינוך. המבחן WJ-III הוא הגרסה המתוקננת משנת 2005 של מבחן האינטליגנציה והיכולת האקדמית האמריקאי, שפותח על ידי Richard Woodcock ו- Mary E. Bonner Johnson בשנת 1977. המבחן מורכב מעשרה תת-מבחנים אשר מודדים יכולות שונות. למבחן קיימות מספר הרחבות, אשר מאפשרות לבצע השוואות בין יכולות והישגים שונים. כמוציא לאור של מבחנים פסיכולוגיים בישראל אני שמח על כל הרחבה של המגוון האבחוני, ו"תחרות" היא חלק מהעניין. עם זאת, במקרה של קבלת הזכויות של מבחן פסיכולוגי ידוע לידי גוף ממשלתי, אני מוצא לצערי שנגרמים לא מעט עיוותים ברמות האתיות, המקצועיות והשיווקיות. מצב זה אינו תקין, אולם רבים אינם מודעים לכך, לאחר שהתרגלנו במשך 50 השנים האחרונות לשליטה ממשלתית במבחני אינטליגנציה. ההשלכות של מצב זה, כפי שאבקש לטעון, מהדהדות הרבה מעבר למבחנים מסוימים.
כיום אין אף מדינה בעולם בה הממשלה מחזיקה בזכויות על מבחן פסיכולוגי נפוץ. לא בקובה ולא בסין. בכל המדינות הפקת כלי אבחון חדשים נעשית בידי גופים פרטיים, החל מפיתוח או התאמה של המבחן וכלה בשיווקו. מה פסול בכך שממשלה תפתח מבחן פסיכולוגי? בקיצור נמרץ: רק עבודה בסקטור הפרטי יכולה להבטיח כי השיקולים לאורך כל הדרך יהיו ענייניים ומקצועיים, ובהתאם לדרישות בעלי הזכויות. כשמדובר בגוף פרטי האג׳נדה היחידה היא טובת כל אנשי המקצוע המיועדים לעבוד עם הכלי. אין עיכובים, אין פוליטיזציה ואין הוצאות עתק (של הכספים שלנו) מעבר לדרוש על מנת להגיע לתוצאות מקצועיות. יתרה מזאת, התמריץ הכלכלי של גופים פרטיים מבטיח את איכות העבודה, שכן איזה עסק רוצה לעמוד מאחורי השיווק של כלי שאינו פופולרי? המקצועיות וההצלחה של הכלי כמוהם כהצלחה של העסק. להלן אציג נקודות מפורטות המדגימות בעזרת מבחן ה-WJ-III את הבעייתיות של מצב בו הממשלה אחראית על זכויות מבחנים פסיכולוגיים.
בעיות מקצועיות
בעיות בשמירה על ה-INTEGRITY של המבחן
מידת השינוי מהמקור מווסתת על ידי בעלי הזכויות על המבחן בלבד. אין להוצאה מקומית זכות לשנות פריטים או חומרים כרצונה, אלא באישור ותוך שיתוף פעולה של המוציא לאור. המבחן הוא מוצר אחיד בכל מדינה. בעת פיתוח גרסה מקומית יש צורך לאזן בין ההתאמה והצורך לעשות אותו "משלנו" ובין הסכנה לשבור את האינטגריטי שלו ולמעשה ליצור מבחן חדש. אין בעיה ליצור מבחן חדש, אבל אז לא ניתן לקרוא לו בשמו המקורי.
נרמול תת קבוצתי
"כוונת המשורר" של המו"לים למבחנים פסיכולוגיים היא ליצור מדד, פחות או יותר אחיד, לכל תת-הקבוצות של מדינה או תרבות מוגדרת. במקרה דנן, כוונת הממשלה ליצור מוצר ייחודי לאוכלוסייה החרדית בעייתית, הן מבחינת הטענה שהועלתה קודם (INTEGRITY TEST) והן מבחינת הסכנה שביצירת פיצול במטרות המבחן עצמו. המבחן אמור לכלול בתוכו את מירב האלמנטים של אותה "תרבות נמדדת" – במקרה שלנו, ילדי מדינת ישראל דוברי השפה העברית. חלוקה לגרסה כללית וגרסה חרדית פוגעת בעקרון זה ולא פותרת מצבים של הטיה תרבותית. לצורך העניין, האם מדד של לקות למידה במבחן החרדי יהיה מקביל למדד של לקות למידה בגרסה הכללית? אם כן, אז למה לפצל בין הגרסאות? אם לא, אז איך ניתן לעבד ולהבין את התוצאות? כמו כן, יצירת גרסה נפרדת לחרדים טומנת בחובה גם אינספור שאלות נוספות: לאיזה חרדים בדיוק אנו מתכוונים כשאנחנו מתיימרים ליצור להם גרסה נפרדת? האם לצורך התאמה של ציורים יסתפקו בהוספה של כיפה על הראש של כל ילד? או שגם ידירו נשים וילדות מחומרי המבחן? מי יחליט מהם הקריטריונים? למעשה, המידה שבה גרסה חרדית תתרחק מהמבחן הכללי, היא בדיוק המידה שבה גרסה זו אינה מודדת את אותו הדבר ואינה ניתנת להכללה או להשוואה עם המדדים של כלל האוכלוסייה. אמנם, המחשבה על התאמה של מבחן לתחום התוכן שהילד מכיר - במקרה זה לתחומי תוכן חרדיים - היא לגיטימית, אך הפתרון המוצע אינו פתרון טוב אם ברצוננו להצליח ליצור מדד אחיד שיאפשר השוואה בין פרטים מקבוצות אוכלוסייה מגוונות.
מעבר לכך, המקרה של כלי מיוחד לחרדים מדגים היטב כיצד פיתוח כלים על ידי הממשלה מביא למאבקי כוחות בין קבוצות אינטרס, הפוגעים בסטנדרט המקצועי. זכורה לי שיחה שלי עם ראש PSYCHCORP באנגליה, שאמר שבמהלך פיתוח ה-WISC-IV ביקשו ממנו אנשי מקצוע לבדוק את האפשרות ליצור נורמות מיוחדות לילדים בדרום לונדון, "כי הרי הם כל כך שונים מהילדים בצפון העיר". ברור שלא נענה בחיוב לבקשה זו, וברור שאין הכוונה שכל תת קבוצה תקבל נורמות משלה. למה שהעולים מאתיופיה לא יזכו לנרמול? כי אין להם כוח פוליטי? למה שילדים עם הפרעת קשב וריכוז לא יזכו לנורמות בעצמם? הם בוודאי מופלים על ידי לוחות נורמות של ילדים ללא הפרעה זו. האבסורד הוא שביצירת גרסה נפרדת בכדי לתקן הטיות תרבותיות לכאורה, המדינה מוכיחה ומעודדת את הפילוג החברתי ומקבעת את השוני בין קבוצות שונות.
הפתרון של "הפליה תרבותית" אינו נמצא בהוצאות של מיליוני שקלים לבניית מבחן מקביל, אלא באנשי מקצוע טובים היודעים לקרוא את תוצאות המבחן הקיים. הטיה תרבותית נמצאת בכל מקום ובכל מבחן. כפי שאני רגיל להדגיש בהכשרות על כלים אלו, החוכמה היא "לפזר" את ההטיה בין הפריטים ובין תת המבחנים. כל אחד מוזמן לבדוק ובעקבות התוצאות לציין בדוח את הבעייתיות של פריט זו או אחר. כך גם לגבי כל תת קבוצה שמתגלה לגביה הטיה ברמת הפריט. זוהי גישה מקצועית ואחראית, ובד בבד רחוקה מלהצדיק פיתוח של כלי מיוחד לאותה אוכלוסייה. איכותם של מבחנים סטנדרטים היא בהיותם סטנדרטים. יצירת מבחן נפרד לא רק שאינה מוסיפה, היא גורעת.
שמירה על סטנדרט מקצועי נקי בפיתוח של המבחן
חשוב לציין כי הנאמר בסעיף הקודם מתייחס לכוונה המקורית של משרד החינוך ליצור גרסה ייעודית של ה-WJ-III לאוכלוסייה החרדית, אשר יתכן ולא תצא בסוף אל הפועל בשל מגבלות תקציביות. אם ההחלטה על יצירת גרסה נפרדת נובעת ממגבלות תקציביות, המשמעות היא שהחלטות הקשורות לפיתוח המבחן מתקבלות על בסיס תקציבי ולא מקצועי. בין אם בסופו של דבר נקבל גרסה חרדית או לא, עצם הכוונה ליצירת גרסה נפרדת והתהליך שבו מתקבלות החלטות מסוג זה מדגימים את הבעייתיות שבפיתוח מבחן על ידי גוף ממשלתי שאינו מחובר לשטח - ובו עובדי ממשלה ופוליטיקאים מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות באופן שיכול להשפיע ולהטות את המבחן. מה מבטיח למשל, שבוועדת ההיגוי ישבו מגוון מייצג של אנשי מקצוע רלוונטיים, כולל פסיכולוגים קליניים, רפואיים, שיקומיים או נוירופסיכולוגים? האם פיתוח המבחן באמת ישלב את כל המגמות העכשוויות בפסיכולוגיה? האם יש פניה לקהל רחב של פסיכולוגים במהלך הפיתוח לצורך קבלת הערות או האם הפיתוח ייעשה - כפי שממשלות נוטות לעבוד - באופן ממודר וסקטוריאלי? היעדרותם של שקיפות וגילוי נאות המאפיינים פיתוח מבחנים על ידי גורמים ממשלתיים, מונעים מאיש המקצוע לקבל מידע בסיסי אודות פיתוח הכלים אשר אמורים לשמש אותו.
סרבול וחוסר יעילות
כפי שקרה עם כלים אחרים שפותחו על ידי משרד ממשלתי, כגון ה-WISR-R95 או ה-K-ABC, האחריות על פיתוח ה-WJ-III מתחלקת בין זרועות שונות של משרד החינוך ומחוצה לו (כגון שפ"י, ראמ"ה, מט"ח וקבלני המשנה שלו ויועצים חיצוניים), דבר המקשה על הפיתוח האחיד והתקין של המבחן. על כל התהליך מפקח "חוקר" שמונה מטעם המשרד. כמה שאלות בעניין זה: במידה ונעשים שינויים על ידי זרוע אחת ברמת העיצוב או התוכן, מי האחראי לעדכן את אלו האחראים על ההפקה של הקבצים הסופיים לדפוס? או את אנשי השטח על כך שנעשו שינויים? ובכלל, מי אחראי על חלוקת עבודה תקינה, כאשר כל זרוע עובדת למעשה באופן עצמאי וחסר גוף מנהל הרואה את התמונה הכוללת? האופן שבו משרד החינוך עובד מייצר סרבול ומעמיס קשיים על הפיתוח התקין של המבחן. למנות "חוקר" כאחראי פרויקט של פיתוח מבחן פסיכולוגי זה כמו למנות ארכיטקט כקבלן ביצוע של בניין. לעומת זאת, בחברה מקצועית האמונה על פיתוח מבחנים מסוג זה והפצתם, כל הידע המקצועי הנוגע לפיתוח החל משלב התרגום ועד שלב ההוצאה לאור מרוכז תחת קורת גג אחת, בפיקוח של המנהל או מי מטעמו המופקד על התהליך. התיאום בין המחלקות השונות, במידה ועולה קושי או כאשר יש לבצע שינוי, נעשה באופן שגרתי ותוך כדי העבודה השוטפת.
פיתוח גרסה חלקית ומוגבלת של המבחן
מי שלא מכיר את ה-WJ-III לא יידע גם שההוצאה שתצא לאור על ידי משרד החינוך תהיה מוגבלת וחלקית. מה שמיוחד בכל גרסאות ה-WJ הוא האפשרות להשוות בין סולמות היכולות לסולמות ההישגים (Abilities achievement discrepancies), באמצעותה ניתן לבסס קביעה של לקויות למידה למיניהן. השוואה זו תיעדר מהגרסה הישראלית, היות וזו לא תכיל סולמות הישגים. ניתן לנמק אי הכלה זו בקושי בתרגום או באי התאמה תרבותית (טענות שלא מוסכמות על כולם), אך יש לציין כי בכך מנוטרל המבחן מכוחו. לא זו בלבד, אלא שמשרד החינוך מקצץ אף בגילאי המבחן. יתרונו השני הגדול של המבחן הוא בטווח הגילאים הרחב שלו - מגיל שנתיים ועד למבוגרים מעל גיל 90 - ואילו משרד החינוך מפתח את המבחן עד גיל 18 (במקרה הטוב) בלבד. ניתן לטעון גם כאן כי "זכותו של המשרד לעשות מה שמתאים לאינטרסים שלו", ואולם, יש כאן פגיעה ממשית בפסיכולוגים ובאנשי המקצוע, שלא יוכלו לעשות שימוש במבחן בגרסתו המלאה והמקורית.
שימוש בכלים מיושנים ולא מעודכנים
במקביל לדיונים במשרד החינוך על פיתוח המבחן, לפני כשלוש שנים כבר יצאה גרסה מחודשת למבחן, ה–WJ-IV. כפי שקרה עם מבחנים קודמים דוגמת ה-WISC-R95, הקהילה המקצועית עלולה "להיתקע" עם גרסה מיושנת למשך שנים רבות, עוד טרם יציאתו של הכלי הישראלי לאור. מצב שבו משרד ממשלתי אחראי על הפיתוח וההפקה של כלי אבחון, משמעו תלות של הקהילייה המקצועית במצב הפוליטי באותה מדינה; למעשה, איש המקצוע המשתמש בכלי שפותח על ידי הממשלה הופך להיות "שבוי" בידי החלטות תקציב ממשלתיות, שינויי שרים או הטיות ואג'נדות אחרות. מדוע קידום תחום האבחון צריך להיות תלוי בגורמים אחרים כגון אלו, במקום בהחלטות של אנשי מקצוע, המעוניינים בטובת הקליינטים שלהם ובקידום מידע ופרקטיקה מקצועיים? מעבר לכך, לממשלה אין אינטרס לעדכן את הכלי ולהתעדכן, משום שהכלי משמש אותה באופן בלעדי. ה-WISC-IV לדוגמה, שיצא בארץ בשנת 2010, משקף מחקר וידע שהצטבר מתוך השימוש בגרסה הקודמת שלו, ה-WISC-III. לעומת זאת, מאז ההוצאה לאור של ה-WISC-R95 בשנות ה-90 (המבוסס על הכלי משנות ה-70) משרד החינוך לא עדכן את הכלי, וזהו הכלי המרכזי המשמש לאבחון אינטליגנציה של ילדים בכל בתי הספר והמסגרות של משרד החינוך. בהיעדר עבודה על גרסאות מעודכנות לכלי אבחון המצויים בשימוש, הממשלה מונעת למעשה את היצירה וההתפתחות של רעיונות ושל כלים חדשים, ובהתאם לכך, את קידום תחום האבחון בארץ.
בעיות אתיות
לממשלה אין אינטרס להקפיד על שימוש נאות בכלי ובחלקיו. עד כה משרד החינוך "הדפיס ושחרר" ולא עקב אחרי השימוש במבחן בשטח. צילומים פיראטיים לא חוקיים בשירותים הפסיכולוגיים הם כנורמה, דבר שמהווה הפרה של זכויות היוצרים. לגוף פרטי יש אינטרס לפקח על זיוף והעתקה של טפסים וחומרים נוספים. באופן זה השימוש בכלי מבוקר, וניתן לוודא כי הוא מגיע לידיים מורשות בלבד. כאשר מדובר בגוף ממשלתי השימוש במבחן אינו מפוקח וישנם מקרים לא מעטים של זיוף, צילום והעתקה. מעבר להפרת הזכויות במקרים אלו, חלקים מן המבחנים אינם נשמרים כראוי בשל קלות ההעתקה, מה שיכול לפגוע אף בסטנדרטיזציה של המבחן.
בעיות שיווקיות
אחריות על ההפצה והתמיכה השוטפת לאחר סיום הפקת המבחן
עד כה משרד החינוך לא התיר לגוף מקצועי אחר להפיץ את מוצריו. כלל הספרים בוצאתו, מביולוגיה ועד מבחנים פסיכולוגיים, משווקים דרך אותו גוף. לגוף זה אין אחריות על אספקה שוטפת ובקרת מלאי. הם אינם אחראיים על חידוש הדפסות בזמן. משרד החינוך לא שומר ועוקב אחרי דואר אלקטרוני וכתובת לכל לקוח. אם תתגלה טעות (או יותר נכון "כאשר" תתגלה, כפי שקורה בכל הוצאה לאור) או שיהיה שינוי או תוספת באחד מחלקי המבחן, מי יהיה אחראי לעדכן את כל הלקוחות? איך זה ייעשה? השיווק של ספרים בהוצאת משרד החינוך עובר דרך ספק אחד. למרות הדעה הרווחת, רבים וטובים נאלצים לצלם באופן לא חוקי את הטפסים משום שלא ידועים להם פרטי הקשר עם הספק. גם לאחר ההוצאה לאור יש אחריות של המוציא לאור על מוצריו. מי ייתן תמיכה טכנית? מי שתרגם? מי שעבד על הפסיכומטריה? מי שהדפיס? מי בדיוק יהיה אחראי על מענה לשאלות או הערות שיעלו?
להזכירכם, כאשר נגמר מלאי המדריכים של המבחן המכונה WISCR-95 (השתמשתי במילה "מכונה" כי בעולם אין מבחן כזה וישראלים שמטיילים בעולם ושואלים קולגות אודותיו מקבלים מבטים משונים), הוא נשאר out of print מעל לשנתיים. למה? כי אין תקציב, כי אין עניין, כי אין אחריות. כל זה בלי להזכיר את הבעיה המשפטית של המבחן שהופסק לשיווק בשנת 2008 בגלל אי הסדרים של הזכויות מול המו"ל. המבחן עדיין בשימוש עד היום, דבר המחייב העתקה וצילומים לא חוקיים.
חוסר התאמה בין המחיר לעלות הפקת המבחן בפועל
הוזלת המחיר וקביעתו ללא קשר לעלויות ההפקה, למחירו בחו״ל, לצורך במימון המשך מחקר ופיתוח וללא קשר לכללי שוק היא זילות המבחן והמקצוע. האם יעלה על דעתו של רופא לקנות מכשיר תואם-מקור כי הוא זול במיוחד? ובכלל, האם יעלה על דעתו של משרד הבריאות ליצר ולספק מכשירים רפואיים בזול?
היווצרות עיוותי שוק
הרעיון כי בידי הממשלה המנדט הנכון לפיתוח מבחנים פסיכולוגיים ולפיקוח עליהם הוא רעיון חסר אח ורע במדינות העולם, ולא רק ב"מדינות מערביות". בכל מדינה ומדינה תפקיד הפיתוח והאחריות המקצועית נתון בידי גופים פרטיים. כך מתקדם תחום האבחון וכך מתקדם המקצוע. להזכירכם, "שוק" הוא לא רק המוצר, אלא גם שוק הרעיונות והמושגים. ככל שלממשלה יש שליטה ונגיעה בנושא זה נחסמים ומתעכבים רעיונות ופיתוח כלים חדשים. הפורום הנכון לדיונים, הערות, מחקרים, תיקונים וויכוחים הנוגעים ליתרונות ולחסרונות של הכלים שלנו הוא במרחב המקצועי הפתוח לכל איש מקצוע. הממשלה לא צריכה "להציל אותנו מעצמנו".
כל הבעיות הללו אינן כוללות אף את העלויות של פיתוח הכלי. האם הממשלה צריכה לקחת מהכיס שלך ושל השכן על מנת לפתח מבחן פסיכולוגי? האם השקעה של מיליוני שקלים במנגנון לא נכון ולא יעיל - כפי שהדגמתי בגוף המאמר - נדרשת, כאשר השקעה באחוזים ניכרים פחות תוכל להספיק?
לאור כל זאת, אינני שותף לשמחה. המלצתי היא כי הדיון בנושאים כה מרכזיים בעבודה שלנו כפסיכולוגים יתנהל בשקיפות מלאה במרחב הציבורי והמקצועי, ולא בחדרי חדרים של משרד ממשלתי כלשהו.
