כשהמשפחה הלהטבי"ת נכנסת לחדר הטיפול
סקירה של ערב החשיפה לטיפול זוגי ומשפחתי לקהילה הגאה בדרום
מאת רועי זנדני
ערב החשיפה "טיפול זוגי ומשפחתי לקהילה הגאה בדרום" אורגן ע"י ת.ל.מ באר-שבע ונערך ב-7.6.16 ב"בית גאה בבאר-שבע".
בשנים האחרונות עולה מספר הזוגות הלהטבי"ם המקימים משפחות ומתמודדים עם הסוגיות הכרוכות בכך. האתגרים הניצבים בפני משפחות אלו רבים, החל מהורות לא ביולוגית, הורות משותפת מחוץ לנישואין או פונדקאות, ועד לקשיים עם משפחות המוצא או שינויים מגדריים בתוך מערכת היחסים הזוגית. על מנת לספק לסוגיות אלו מענה טיפולי הולם, השיקו ת.ל.מ באר שבע שירות חדש שמטרתו למסד את הטיפול הזוגי והמשפחתי לקהילה הגאה הדרום.
כפי שנכתב בהזמנה הרשמית למפגש, ערב החשיפה הוא חלק מניסיון ליצור הזדמנויות לא שגרתיות למפגש בלתי אמצעי בין אנשי הטיפול של ת.ל.מ לקהילה הגאה בדרום. זהו אינו המפגש הראשון שת.ל.מ מקיימת ברוח זו, וקדם לו מפגש בנושא הורות להטבי"ת בתל אביב לפני כשנה. המפגשים משקפים תהליך של חידוש הידע המקצועי וביטוי רגישות של מטפלים ומטפלות כלפי הקהילה הגאה.
במפגש השתתפו כ-40 משתתפים, חברי וחברות הקהילה הגאה בדרום, אנשי טיפול וחינוך ומתעניינים. הערב נפתח בדבריה של הגב' מאיה שטיין, מנהלת ת.ל.מ באר-שבע, שהציגה את מטרות המפגש. לאחר מכן נערכו שתי הרצאות; הראשונה של הגב' שירלי גילוץ, אחראית תחום הטיפול הזוגי והמשפחתי בת.ל.מ באר-שבע, שהתמקדה במאפייני תקשורת במערכת משפחתית. השנייה של הגב' עומרה לוי-חזן, אחראית הטיפול בקהילה הלהט"בית בת.ל.מ באר-שבע, שהתמקדה במאפיינים הייחודיים של טיפול באוכלוסייה גאה. ההרצאות לוו בתיאורי מקרה ובדיונים בהנחייתן של שלושת המטפלות. לבסוף התקיים אף שיח פתוח עם הקהל.
שומרי הסף
ערב החשיפה לשירות החדש נערך ב"בית הגאה בבאר-שבע", המייצג את הקהילה הלהטב"ית באזור ומרכז את פעילותיה. המרכז, שחרט על דגלו את קידום הזכויות של הקהילה הלהטבי"ת בדרום, משרת לא רק את העיר באר-שבע, אלא גם את ערי הלוויין והישובים שבסביבתה. המפגש התקיים בחדר הגדול של העמותה, המשמש מעין סלון של הבית. לדידי, זוהי אינה פעולה קונקרטית וטכנית גרידה, והיא מייצגת את נכונות אנשי הטיפול "לרדת לשטח" ולהתיישב עם המשפחה הלהטבי"ת הדרומית בסלון-ביתה. הנחת המוצא ממנה נובעת בחירה זו היא שטיפול באוכלוסייה הסובלת מדיכוי חברתי, מצריכה יציאה מחדר הטיפולים לצורך היכרות מעמיקה וישירה עם האוכלוסייה וצרכיה.
הבחירה לעסוק בתא המשפחתי של האוכלוסייה הלהט"בית מסמנת בעיני את השינויים המשמעותיים שעברה הקהילה והחברה הישראלית בעשור האחרון. אם בעבר תופעת היציאה מהארון הייתה לא שכיחה, הרי שכיום היא נפוצה יותר ובעלת נראות ציבורית רחבה. בעבר, להטבי"ם ניסו לעמוד בעיקר על זכותם להחזיק בזהות אינדיווידואלית ולגיטימית. אולם ככל שחולפות השנים, הקהילה הלהט"בית אינה מסתפקת רק בזכות זו. כיום, חברי הקהילה שואפים להכרה בלגיטימיות של קשרים זוגיים ארוכי טווח, ובשנים האחרונות גם בלגיטימיות של הורות להטבי"ת.
המעבר מזהות אינדיווידואלית לזוגיות ולהורות ומשפחה, מסמן נקודת מפנה משמעותית בחברה הישראלית. זאת בעיקר לאור מרכזיותו של נרטיב המשפחה בחברה שלנו. שינויים אלו מעוררים שיח ציבורי סוער ונוקב, שכן עבור חלקים מסוימים בחברה הישראלית הדרישה להכרה מוסדית בלגיטימיות של נישואין או של משפחה להטבי"ת אינה מקובלת. כך או כך, המציאות המשתנה קובעת עובדות בשטח. קיומן של משפחות להט"ביות מאתגר את מונחי המשפחה ההטרו-נורמטיבית, ומאתגר את אנשי הטיפול להכיר ולהתמודד עם חלופות נוספות של זוגיות ומשפחה. כנציגי החברה האמונים על בריאותו הנפשית של הפרט, של המשפחה ושל הקהילה, גורמי הטיפול מהווים עבור החברה ההטרו-נורמטיבית מעין שומרי סף לכניסה לחברה. טוב לראות כי אנשים אלו "מיישרים קו" עם המציאות בשטח ומתעלים מעל גישות הטרו-נורמטיביות דכאניות.
ניתן לשאול האם סימנים אלו של יישור קו מצד גורמי הטיפול הופכים אותם לשותפים למאבק הלהטב"י. אני סבור שהתשובה לכך מורכבת ודורשת התייחסות מעמיקה ונפרדת. עם זאת, אני סבור שעצם ההתקרבות בין גורמי הטיפול לקהילה היא מבורכת. התקרבות זו עשויה להפחית הומופוביה בקרב אנשי טיפול ולשפר את איכות הסיוע המקצועי שהם נותנים לקהילה. אכן, נראה כי זו הייתה רוח הדברים בערב החשיפה.
האישי והפוליטי במשפחה הגאה
בפתיחתה של ההרצאה הראשונה הציגה בקצרה המטפלת שירלי גילוץ את מאפייני הטיפול הזוגי-משפחתי, עם דגש על נושא התקשורת. הצגה זו שימשה כרקע לדיון שהתקיים לאחריה ועסק בסוגיות המורכבות שאיתן מתמודדים מטופלים מהקהילה הגאה. בשלב זה נכנסנו לעובי הקורה, כאשר שטיין וגילוץ סיפרו על הצרכים והקשיים של אוכלוסייה זו, כפי שנחשפו אליהן בחדרי הטיפול. מפגשים אלו עוררו בהן מוטיבציה להמשיך ולהעמיק את ההיכרות עם הקהילה ועם הסוגיות החדשות שהובאו לפתחן כמטפלות. הצורך בהעמקת ההיכרות מתחדד, לדבריהן, בשל הפער מהתיאוריות הקיימות בתחום הטיפול זוגי-משפחתי, שאינן מדביקות את הקצב המהיר של השינויים ש"בשטח". לתפיסתן, חלק ממצבי המשבר אליהם נקלעים זוגות ומשפחות להט"ביות מאפיינות אמנם גם זוגות ומשפחות הטרו-נורמטיביות. כך למשל כשמדובר במשברים הנובעים משינויים התפתחותיים בזוגיות ובהקמת משפחה. אולם לקהילה הגאה, בנוסף לשינויים ההתפתחותיים, ישנן סוגיות ואתגרים הקשורים לעצם הזהות הלהטבי"ת של היחיד או של הזוג. דוגמא אחת לאתגר כזה היא מידת השליטה על תהליך היציאה מהארון: כהורה להט"בי, היכולת לשלוט על תהליך היציאה מהארון פוחתת באופן משמעותי, ובמקביל עולים חששות לגבי השפעת ההומופוביה על הילדים. נושא מעניין נוסף שעלה הוא תגובת המשפחות המורחבות להורות להט"בי, תגובה הנעה מתמיכה עד לדחייה.
כדי להמחיש את דבריהן, שטיין וגילוץ תיארו בקצרה שלושה טיפולים שבמרכזן בסוגיות שונות. תיאורי המקרים הקצרים והאנונימיים שהובאו היו בעיניי מרתקים: הראשון התייחס לזוג הומואים, שאחד מהם התחיל הליך פונדקאות, בעוד השני מהסס באשר להחלטה. לאחר לידת הילד, ככל שהקשר בין האב הביולוגי לילד התחזק, כך התרחק בן הזוג. תיאור זה מעלה שאלות לא פשוטות בנוגע לשייכות של הילד ולמשמעות של הורות פסיכולוגית. תיאור המקרה השני התייחס לזוג לסביות שלא זכו להכרה ולקבלה מצד משפחתן. כאשר אחת מהן ילדה ילד בהליך תרומת זרע, נוצר תהליך מעניין: חלה התקרבות בין סבתו של הילד והאם. בת הזוג חוותה את ההתקרבות המחודשת כפולשנות, מה שעורר קשיים בזוגיות. מקרה זה מדגים כיצד הבאת ילד לעולם מקרבת בין היוצא מהארון להוריו שלו, אפילו יותר מהיציאה מהארון עצמה. תיאור המקרה השלישי התייחס לזוגיות לסבית שהתפרקה.
בדיון סביב תיאורי המקרה הדגישו שלושת המטפלות של ת.ל.מ כי המקרים ממחישים את המורכבות של הטיפול בזוגיות והמשפחה הגאה. במשפחות אלו יש להתייחס במקביל לשני רבדים: הרובד האישי של השינוי ההתפתחותי, והרובד הפוליטי של שייכות לקבוצת מיעוט מדוכאת. ההכרה בשני רבדים אלו, ובקשרים המורכבים שבין האישי לפוליטי, היא בעיניי תמצית המפגש הנוכחי והעילה לקיומו. מטפלים הרוצים להעניק לקהילה הגאה שרותי ייעוץ מקצועיים נדרשים להכרה הזו. רק בעזרתה יוכלו להבין לעומק את מורכבות הקשיים איתם מתמודדים מטופלים מהקהילה הגאה, וכן להימנע מתגובות הומופוביות, גלויות וסמויות, במהלך הטיפול.
טיפול בקהילה הגאה
בהרצאה הבאה התייחסה עומרה לוי-חזן למחסור במטפלים או מטפלות המכירים את הקהילה לעומק, על מאפייניה וצרכיה הייחודיים. היא שיתפה בסיפורים אישיים ששמעה מלהטבי"ם, לרבות טרנסג'נדרים, על הומופוביה וטרנספוביה אליה נחשפו דווקא מצד אנשי טיפול. אין אלא להצר ולהתקומם על כך שמעבר לכך שלהטבי"ם הפונים לאיש מקצוע אינם זוכים לטיפול מקצועי, הם אף יוצאים עם פגיעות נוספות מצד המטפל. לוי-חזן התייחסה אף למורכבותה של הקהילה הטרנסג'נדרית, המהווה תת-קהילה בתוך הקהילה הלהטבי"ת. אוכלוסייה זו חשופה למצבי סיכון משמעותיים ולכן היא מצריכה הבנה מעמיקה ומקיפה של צורכיהם הייחודיים מצד גורמי הטיפול, אשר לא אחת מפגינים בורות בנושא זה. הגב' שטיין, מנהלת ת.ל.מ באר-שבע, ציינה בהקשר זה שבעברה כקבני"ת בכירה היא הבחינה בשינוי דרמטי שהתרחש בצה"ל לאורך השנים בכל הנוגע לאוכלוסייה הטרנסג'נדרית. אם בעבר טרנסג'נדרים קיבלו פטור מידי משרות צבאי, כיום התאמתם לגיוס נבחנת באופן פרטני, מקצועי ורגיש.
המשך המפגש התמקד בשיח פתוח בין הקהל לגורמי הטיפול של ת.ל.מ. מספר סטודנטים לעבודה סוציאלית התייחסו בשאלותיהם לסוגיה של טיפול פרטני לעומת שינוי חברתי שיקל על מצוקותיהם של להטבי"ם. השיח שהתעורר דן בצורך בשני המרכיבים במקביל; הודגשה חשיבותה של ההתמודדות עם הומופוביה והקשיים הרגשיים הנגזרים ממנה באמצעות שימוש במשאבים של הקהילה (למשל בעזרת קבוצות חברתיות), לצד שימוש במשאבים מקצועיים טיפוליים. כפועל יוצא מכך, עסק הדיון בכך שחשוב כי גורמי הטיפול השונים יכירו בעצמם את המשאבים החברתיים הקיימים בקהילה.
סוגיה נוספת שעלתה נוגעת למצב שבו המטפל עצמו שייך לקהילה הגאה. מצב זה מעלה דילמה בנוגע לחשיפה האישית של מטפל גאה בפני מטופל גאה. לוי-חזן טענה כי חשוב להכיר בסובייקטיביות של המטופל הגאה ובצרכיו הייחודיים. הכרה זו חיונית במיוחד כאשר המטפל הוא גאה בעצמו ומחזיק בעמדות מסוימות בנוגע ליציאה מהארון, לאורח-חיים ולסוגיות נוספות המעסיקות את האוכלוסייה לה הוא שייך.
בסיום המפגש הוקרא קטע קצר מתוך הספר "אני רק רוצה להיות אני" שנכתב על ידי גלית צוק. גלית היא פעילה בולטת בקהילה הגאה, המביאה את נקודת מבטה של ילדה שאביה עובר תהליך של שנוי מגדרי מגבר לאשה.
סיכום
בסוף המפגש חשתי כי מטרותיו הושגו בהצלחה: הקהל נחשף לטיפול הזוגי-משפחתי וליכולתו לסייע לחברי הקהילה בהתמודדות עם קשיים שונים העולים בצמתים התפתחותיים חשובים. אנשי הקהילה זכו אף למפגש בלתי אמצעי עם אנשי הטיפול של ת.ל.מ באר-שבע. גורמי הטיפול מצדם זכו להיכרות עם אנשי הקהילה מחוץ לחדרי הטיפול, וכך להזדמנות לשמוע את צורכיהם ולעודד אותם לפנות לטיפול.
אני סבור כי כניסתה של הזוגיות והמשפחה הלהטבי"ת לחדר הטיפולים מסמנת היבט נוסף במאבקה של הקהילה הגאה לנראות, הכרה וקבלה של שירותים מקצועיים מצד הממסד. בנוסף, שמחתי על הרחבתם של שירותים חשובים אלו מחוץ לגבולותיה של תל אביב והמרכז. ערב חשיפה זה מהווה גם ביטוי לנוכחות חזקה של קהילה גאה בדרום המקיימת אורח חיים גאה מצד יחידים, זוגות ומשפחות. מי שחשב שניתן לקיים אורח חיים גאה רק בתל אביב והמרכז, הרי שסופו להתבדות; ערב זה היווה הוכחה לקיומה של אלטרנטיבה דרומית.
אני רוצה לסיים בתקווה שמפגשים מסוג אלו ילכו ויתרבו בקרב אנשי טיפול מדיסציפלינות שונות. יש לזכור שבמשך שנים גישות טיפוליות שונות, לרבות הפסיכואנליזה, פעלו מתוך עמדות הומופוביות. הקהילה הלהטבי"ת על שלל מאפייניה וצרכיה היא בגדר עובדה קיימת, וזוהי חובתם המוסרית של מטפלים לתקן את העוול שנגרם לקהילה ולהציע שירותים טיפוליים מקצועיים ומתקדמים.
מקורות
