בעין הסערה: בין טיפול רגשי לגישור למטרת גירושין
מאת שי גיל
קבלת החלטה על גירושין, מימושה וההתמודדות עם כל ההשלכות הנובעות ממנה, היא ללא ספק מן הסוגיות המורכבות והקשות ביותר שעימן עשויים בני זוג להתמודד במהלך חייהם המשותפים. חלק נכבד מקרב הזוגות המתגרשים בוחר בהליך של גישור, הידוע כדרך מכובדת, דיסקרטית, מהירה ונוחה מבחינת העלויות לגיבוש הסכם גירושין.
במסגרת הליך גישור, נפגשים בני הזוג עם צד שלישי ניטרלי (מגשר), המסייע להם לנהל משא ומתן ולהגיע בסיומו להסדר גישורין מוסכם, הכולל התייחסות לנושאי הליבה: הגט, המזונות, המשמורת, הסדרי הראייה וחלוקת הרכוש המשותף. הסכם זה מוגש לאישורו של בית משפט לענייני משפחה או לאישורו של בית הדין הרבני, לפי החלטת הצדדים, כדי לקבל תוקף של פסק דין.
החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה 2014, שנכנס לתוקפו בימים אלו, מבקש לעודד הידברות בין בני זוג ולצמצם הליכים משפטיים באמצעות יישוב סכסוכי משפחה בהסכמה ובדרכי שלום ובכלל זה הפניה להליך הגישור.
בהתאם לטיוטת תקנות בתי המשפט (רשימת מגשרים) התשע"ד 2014, נקבע בסעיף 3 (ב) שבעלי המקצוע הכשירים להיכלל ברשימת מגשרי המשפחה הם מגשרים מוסמכים בעלי תואר אקדמי באחד מהתחומים הבאים: פסיכולוגיה, ייעוץ חינוכי, עבודה סוציאלית ועריכת דין (ובכפוף לכל התנאים האחרים המפורטים בטיוטת התקנות או כפי שישונו וייקבעו בנוסח הסופי לכשיאושר).
בהתאם לתנאי הכשירות שבתקנות, על מגשר משפחה להיות בעל השכלה בסיסית נוספת, טיפולית/ייעוצית או משפטית, ומכאן עלולות להתעורר דילמות אתיות ומקצועיות. רשימה זו מנסה לתהות על המרחב המתעתע לעתים שבין גישור למטרת גירושין לבין טיפול רגשי, זוגי או פרטני, ועל הדילמות המקצועיות והאתיות העלולות להתעורר עקב כך אצל מגשר משפחתי ה"חובש" יותר מכובע מקצועי אחד.
הסיפור של רחל וגיורא
גיורא ורחל (השמות בדויים) הם זוג בתהליך גישור. בשלב מסוים בתהליך הם ביקשו להגיע להסכמות חדשות ולערוך שינויים בהסכם הגירושין שלהם. באחת הפגישות פרצה רחל בבכי ויצאה מהחדר נסערת. לאחר כמה דקות שבה ואמרה: "זה קורה לי רק עם גיורא, הוא היחיד שמצליח לגרום לי לבכות". כעבור כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון מרחל. שמעתי אותה מתייפחת ושאלתי אם חשבה להיעזר בתקופה זו בטיפול רגשי. לאחר שתיקה קצרה היא אמרה בהיסוס: "רציתי שאתה תטפל בי". שתקתי רגע והשבתי: "אני מאוד מוקיר את האמון שאת נותנת בי, אבל אני המגשר שלך ושל גיורא ומחויב כלפי שניכם, לא אוכל להיות המטפל שלך". הצעתי לרחל לפנות לפסיכולוגית שהכרתי וסברתי שתוכל למצוא בה מענה הולם.
כעבור מפגש נוסף הגענו להסכמות, וערכתי עבור רחל וגיורא הסכם מתוקן לפי בקשתם. במעמד החתימה, לאחר שלחצנו ידיים ולאחר שגיורא יצא מהחדר, השתהתה רחל בעודה אוספת את חפציה. כשנותרנו לבד היא הישירה אליי מבט ושאלה: "עכשיו, כשהסתיים הגישור, תוכל לקבל אותי לטיפול?". "מה עם הפסיכולוגית?", שאלתי. "לא התקשרתי", היא ענתה בחיוך. "בך יש לי אמון ואינני מרגישה שאני מסוגלת כרגע לפתוח את עצמי בפני מטפל חדש". מקרה זה, כמו מקרים נוספים שאני נתקל בהם בעיסוקי כמגשר משפחתי, הפגיש בין ה"כובעים" השונים שאני חובש בחיי המקצועיים: מגשר, מטפל רגשי ועורך דין.
גשר על מים סוערים
מגשר אינו יכול להניח, שמאחר שבני הזוג פנו אליו למטרת גירושין, הם ישאירו את רגשותיהם מחוץ לחדר כדי להגיע ל"יעד הנכסף" – הסכם הגירושין. הנחה כזו מתעלמת מהעובדה שרגשות הם נפיצים, מתלקחים בקלות במצבי משבר וקונפליקט, אינם קלים לניהול, וזקוקים לעיבוד, שאם לא כן קרוב לוודאי שהם ינהלו אותנו ולא להפך. הדבר נכון בייחוד במקרי גישור מורכבים,1 שבהם בני הזוג מגיעים למפגשים במצב של פגיעות רגשית, המייצרת התנהלות הגנתית-תוקפנית, ומתבטאת בין השאר באימפולסיביות, בתנודתיות ובתגובתיות רבה.
מגשר המבקש ליצור בחדר הגישור מקום בטוח לרגשות המונעים מהצדדים לנהל משא ומתן פרודוקטיבי, עלול למצוא את עצמו נסחף אל תוך המערבולת הרגשית והאבל הלא מעובד של מי מהצדדים, בפרט אם הוא נעדר הכשרה או מנדט לכך. גישור לעולם לא יכול לשמש תחליף לטיפול רגשי או לליווי של איש מקצוע טיפולי למי מהצדדים הזקוק לכך. מגשר המזהה מצב של תקיעות ומעוניין לאפשר חשיפה רגשית מידתית של אחד מהצדדים בנוכחות האחר – התערבות שבנסיבות מתאימות עשויה לאפשר הכרה, אמפתיה, בקשת סליחה ולעתים אף התפייסות – צריך להביא בחשבון שהחשיפה הרגשית עלולה לצאת משליטה ולהותיר את הצד הנחשף נסער ונטול הגנות, וכך לפגוע ביכולתו להיכנס למשא ומתן עם הצד השני.
לא תמיד המגשר יודע להעריך נכונה את הסיכויים לעומת הסיכונים, את עוצמת הרגשות הנסתרים ואת הדינמיקה הלא צפויה שעלולה להתפתח בין בני הזוג לנוכח חשיפה רגשית מעין זו. הוא עשוי למצוא את עצמו מתחבט בשאלה האם הוא יכול לתמוך רגשית בצדדים במסגרת הגישור עצמו, או שעליו להפנותם למסגרת טיפולית חיצונית. הוא יכול לשתף את הצדדים בהתלבטותו ולשקול יחד איתם מה נכון להם בנקודת הזמן הנוכחית שבה הם נמצאים.
גם במסגרת הליך הגישור עצמו יש מודלים העשויים להתאים להלכי רוח שונים ולמצבים רגשיים שונים של בני הזוג. על המגשר לשאול את עצמו, האם הוא בוחר לעקוף את הקונפליקטים הרגשיים באמצעות שימוש במודלים מבניים, כדוגמת זה שמציעים יורי ופישר בספרם "סיכום חיובי" (1983)? מודל זה שואף להביא את הצדדים לנהל משא ומתן על בסיס אינטרסים וצרכים, באמצעות חשיפת המניעים של כל צד המסתתרים מאחורי עמדותיהם – רצונותיהם המוצהרים, הפרדת האדם (על רגשותיו) מהבעיה האובייקטיבית (לכאורה) וניסיון להביא למקסום הרווחים המשותפים לשני הצדדים מתוך הסיטואציה הקונפליקטואלית.
לחלופין הוא צריך לשאול את עצמו האם הוא מפנה מקום מסוים לרגשות הצדדים בתהליך הגישור עצמו, באמצעות מודל כדוגמת "הגישור המשפחתי הטיפולי" (Irving & Bengamin, 2002). מודל זה מאפשר למגשר שהוכשר לכך לעשות שימוש מושכל ומידתי בכלים טיפוליים במסגרת שלב המוגדר "קדם גישור". ייחודו של מודל גישורי זה בדרך שבה מגיעים להסכם, בעיקר בנכונותו של המגשר הטיפולי להעריך ולזהות כבר בתחילת הדרך, האם הצדדים בשלים לגישור מבחינה רגשית, ובמידת הצורך להשתמש בכלים טיפוליים כדי לאפשר להם להסיר מכשולים רגשיים המונעים מהם להידבר על תנאי הסכם הגירושין (לא כתחליף לטיפול רגשי).
התערבויותיו של המגשר והכלים שיעשה בהם שימוש במסגרת הגישור יושפעו לא רק ממצבם הרגשי של הצדדים, אלא גם מהכשרתו המקצועית הכוללת של המגשר. בכל מקרה עליו להיות ער לכשלים אפשריים ולמגבלות של כל אחד מהמסלולים, שאינם מהווים תחליף לטיפול רגשי נפרד וחיצוני לגישור.
בין טיפול לגישור
כפי שצוין לעיל, מגשר משפחתי יכול להיות בעל הכשרה נוספת מתחום הטיפול, הייעוץ או המשפט. מה אפשר לעשות במקרים שבהם מגשר עם הכשרה טיפולית מתבקש על ידי אחד מבני הזוג או על ידי שניהם לקיים תהליך טיפולי-רגשי במקביל לתהליך הגישור, במסגרתו או בסיומו, כפי שקרה במקרה של רחל וגיורא? זוהי שאלה מורכבת, שיש לה בין השאר היבטים חוקיים שאינם מעניינה של רשימה זו ולא נוכל לדון בהם כאן.2 לעניין הטור הנוכחי, דומה כי קו התפר המתעתע לעתים שבין טיפול לגישור מזמן עבור המגשר התמודדות עם ציפיות, עם בריתות ועם נאמנויות סותרות, שעלולות להתגלות במשולש היחסים המורכב שנרקם בין המגשר לבין שני הצדדים.
לפיכך חשוב להבחין בין שני התהליכים: טיפול זוגי הוא בדרך כלל תהליך שבו בני זוג מבקשים לעסוק בזוגיות שנרקמה ביניהם ולבחון אותה לעומק. בסיומו הם מקבלים החלטה אם וכיצד להמשיך בקשר הזוגי, או אם וכיצד להתירו. לעומת זאת גישור הוא הליך קצר בדרך כלל, ומטרתו להסדיר את תהליך הפרידה והסכם הגירושין על מרכיביו השונים: גט, דמי מזונות, משמורת והסדרי ראייה, וחלוקת רכוש משותף. אין זה המקום לבחון לעומק שאלות זוגיות. טיפול רגשי, בייחוד טיפול באוריינטציה דינמית, מבקש ליצור תנאים שיאפשרו למטופל להגיע לתובנות משמעותיות באשר למכלול חייו, על ידי חקירת עולמו הפנימי והבין-אישי: פנטזיות, קונפליקטים, הגנות, רגשות, חוויות עבר, דפוסי התנהגות והתנהלות ביחסים. לעומת זאת גישור עוסק בקבלת החלטות מעשיות ובעיצוב המציאות הקונקרטית. המטפל הוא בראש ובראשונה סוכן של שינוי פנימי תוך-נפשי של המטופל. המגשר לעומתו מסייע לצדדים לקבל החלטות ולהסדיר באופן מעשי את השינויים הצפויים על רקע שגרת חייהם המשתנה, ולנוכח הצורך לשתף פעולה כהורים לילדים משותפים.
על פניו, ההבחנה בין שני התהליכים ברורה, אולם אליה וקוץ בה, שכן כאשר בוחנים את המתחולל בחדר הגישור ובחדר הטיפול, מגלים שקיימים אזורי ממשק וחפיפה שלא ניתן להימנע מהם. בגישור עולים רגשות וקונפליקטים הנחבאים לעתים בטבור הנושאים המעשיים לכאורה שיש להסדירם, ובטיפול צפים נושאים מעשיים הטעונים הסדרה נוכח משבר הפרידה והתהפוכות המשפחתיות. באזורי חפיפה אלה נקרא איש המקצוע לנהוג ביושרה מקצועית ואתית, כאשר מנדט ההתערבות שהוענק לו (אם כמטפל ואם כמגשר) ושעליו הוסכם עם הצדדים משמש נר לרגליו. הבנה זו צריכה להיות מדוברת ומעוגנת בחוזה הטיפולי ובחוזה הגישורי שנרקם בין שני הצדדים לבין איש המקצוע.
כשהמגשר הוא גם המטפל
עניין זה הופך למורכב הרבה יותר כאשר אדם אחד, מוכשר ומקצועי ככל שיהיה, ממלא את שני התפקידים. במקרה זה נדרשת התבוננות ובחינה קשובה של המגשר את עצמו. במונחים גישוריים אפשר לשאול: מהם הצרכים והאינטרסים המניעים את המגשר להיכנס לנעליו של מטפל? במונחים טיפוליים אפשר לשאול מה במרקם יחסי ההעברה וההעברה הנגדית המתהווה בין המגשר לאחד הצדדים מקשה על המגשר להציב גבולות (לצד השני או לעצמו)? מה גורם לו להתפתות להזמנה (הלא מודעת לעתים) של מי מהמגושרים לגלם עבורו תפקיד של מטפל (או תפקידים אחרים), המובילה למעשה לפריצת גבולות של החוזה המקורי? האם עסקינן אך ורק בהיענות פסיבית של המגשר-מטפל לצורך שנובע מעולמו הנפשי של המגושר-מטופל, או שקיימת כאן תגובה בין-אישית בין שניים, המושפעת גם מנושאים, מפנטזיות ומצרכים פנימיים לא מודעים או לא פתורים של המגשר-מטפל עצמו?
חקירה זו של המגשר את עולמו הפנימי, מן הראוי שתיעשה במקביל גם במרחב הבין-אישי, במישור היחסים הקונקרטי. אם בני הזוג מבקשים להיכנס לתהליך של טיפול זוגי ו/או פרטני, מן הראוי לברר את המניע שבבסיס בקשה זו. אם אכן מתברר שקיים צורך ממשי לעסוק בשאלות של זוגיות, צורך שלא היה גלוי לצדדים, או שלא קיבל מענה עד כה, ניתן בהחלט להפנותם תחילה לטיפול זוגי, תוך כדי הקפאה זמנית של הליך הגישור, ובמידת הצורך קבלת החלטות זמניות בעניינים דחופים הדורשים מענה מיידי.
בנוסף, אם מתברר שמצבו של מי מבני הזוג הפונים לגישור מצריך ליווי רגשי פרטני, מן הראוי להפנותו לטיפול בד בבד עם הליך הגישור. אם אחד הצדדים או שניהם מתעקשים שהמגשר (שהוא כאמור בעל הכשרה וניסיון טיפולי מתאימים) ישמש גם כמטפל, מן הראוי לברר איתם את המניעים האפשריים לבקשה זו, וכן להסביר את ההשלכות האפשריות על תהליך הגישור. המניעים של הצדדים עשויים להיות מודעים או לא מודעים: חשש לפנות למטפל חיצוני על רקע של התפתחות תלות במגשר; חשש מפני התפרקות הברית המשולשת השברירית שנרקמה בין הצדדים לבין המגשר; ועוד.
בחלק מהמקרים צד אחד מרגיש או נחווה על ידי המגשר כפגוע או כחלש יותר וזקוק לעזרה רגשית (לעתים מדובר בצד שמתקשה להשלים עם סיום הזוגיות ועם השלכות הפרידה). במקרה כזה היענות של המגשר להזמנה הגלויה או המובלעת להיכנס לתפקיד הטיפולי, ככל שהיא עשויה להיות מפתה, עלולה להתגלות כחרב פיפיות; מאפייני המפגש הטיפולי – התלות, הברית הטיפולית, יחסי ההעברה וההעברה הנגדית – עשויים במוקדם או במאוחר לפגוע בניטרליות של המגשר ובשקיפות הנדרשת לתהליך הגישור המתקיים במקביל. כך נקודת האיזון במשולש הגישורי, שהיא שברירית ממילא, עלולה לקרוס לברית דיאדית.
הזדהותו של המגשר עם צד אחד עלולה לפגוע ביכולתו לשמור על עמדה אובייקטיבית. לחלופין תחושתו של הצד השני, שהוא מודר מחוץ למערכת הטיפולית, עלולה לחסום את המשך תהליך הגישור. בד בבד הצד שקיבל מענה טיפולי פרטני עלול לחוש פתאום נזנח/נבגד על ידי המטפל, כאשר זה "חובש" מחדש את "כובע" המגשר האובייקטיבי והניטרלי בפגישות הגישור המשותפות לשני הצדדים. מעבר לכך, גם אם נדמה שעלה בידי המגשר לבסס חוזה מסודר המבחין ומגדיר מהם הכללים והציפיות החלים על הליך הגישור ועל הליך הטיפול (כל אחד בנפרד), הוא עלול לגלות בשלב כלשהו שהגבול התוחם לכאורה את המכל הגישורי ואת המכל הטיפולי הוא חדיר, הן בתכנים המשותפים והן ביחסי ההעברה המתגלים בין הצדדים לבין המגשר-מטפל, מה שעלול להביא לסיומם המוקדם של היחסים הטיפוליים ו/או הגישוריים.
סיכום
טיפול רגשי וגישור למטרת גירושין הם תהליכים נפרדים ובעלי מטרות שונות, שאפשר שיתרחשו במקביל או בסמיכות זמנים. עם זאת, וכפי שניסיתי לבאר ולהדגים בטור זה, מן הראוי לייחד לכל אחד משני התהליכים בעל מקצוע נפרד. הכשרה מקצועית טיפולית עשויה להרחיב את ארגז הכלים ואת המיומנויות העומדים לרשות המגשר, ולאפשר לו להתאים את עצמו לצורכיהם השונים של הצדדים הפונים אליו לגישור. אולם מילוי בפועל של שני התפקידים עלול לפגוע ביכולתו לנהל את התהליך באופן מיטבי ולהביא לסיום מוקדם של הגישור ללא הפירות המיוחלים – הסדרי הפרידה והגירושין.
בחזרה לרחל...
בעקבות שאלתה של רחל אם אוכל להיות המטפל שלה אחרי שהסתיים תהליך הגישור, שאלתי את רחל אם חשבה איך היא או גיורא עשויים להרגיש אם יבקשו בעוד כמה חודשים לשוב לגישור בשעה שרחל נמצאת אצלי בטיפול. הסברתי לה שכמטפל שלה אני עשוי להתקשות להיות מגשר אובייקטיבי של שניהם. הצעתי לה ששנינו נחשוב על כך עוד קצת ונשוחח פעם נוספת. כמו שאתם מבינים, אני עדיין חושב על כך. ואם אתם תוהים מה עלה בגורלה של רחל, היא חזרה אליי ושיתפה אותי שהתחילה טיפול אצל מישהו אחר. היא הוסיפה שהיא מודה לי על כך ששמרתי עליה מפני עצמה. ביני לביני שמחתי ששמרתי על שניהם, עליה ועל גיורא, ולא פחות חשוב מכך – שמרתי גם על עצמי.
מקורות
גיל, ש' (2010). גישור משפחתי טיפולי: גשר של תקווה. נדלה מאתר סולחה, פורטל הגישור הישראלי, ביום 1.6.16 http://www.sulcha.co.il...emediation1/
פישר, ר', ויורי, ו' (1983). סיכום חיובי – לשאת ולתת על הסכם מבלי לוותר. תל אביב: הוצאת כיוונים.
Irving, H.H., & Benjamin, M. (2002). Therapeutic Family Mediation. California: Sage Publications.
1 המושג "מקרים מורכבים" מופיע במאמר אחר שלי ומתייחס למצבים שבהם חוסר בשלות רגשית, התנהגות אימפולסיבית ותוקפנית ונקמנות של לפחות אחד מהצדדים בסכסוך מונעים התקדמות בהליך הגישור. להרחבה ראו מאמרי "גישור משפחתי טיפולי: גשר של תקווה" בבילביוגרפיה.
2 ההסדרים החוקיים המנסים להסדיר מצב של ניגוד עניינים אפשרי מצויים בתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג 1993 ובהסכם המצוי בין בעלי דין ומגשר מכוח סעיף 3 (ו) לתקנות.
