חנה דויד
הבת המחוננת: תיאורי מקרה
פסיכולוגיה עברית
ספר זה הוא הראשון בסדרת תיאורי מקרה של מחוננים, שמקורה הוא בידע המצטבר של מורות וגננות בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד: שני תיאורי מקרה בספר זה הם של נערות מחוננות שאחת מהן למדה, בעת כתיבת התיאור, במסגרת של החינוך המיוחד, והשניה נעזרה בשירותים פסיכולוגיים שנועדו לילדי החינוך המיוחד. סדרה כזאת תוכל להוות מקור ראשוני למורה ולגננת הרוצות להכיר ילדים מחוננים שפגשו חבריהם לעבודה במסגרת עבודתם או במסגרות אחרות. סימני המחוננות המתוארים יעזרו לעובדי ההוראה, שמעולם לא עסקו באיתור, לזהות פוטנציאל גבוה אצל תלמידיהם. תיאורי השגיאות שנעשו יעזרו להם להימנע משגיאות בעתיד. תיאורים שבהם מסופר על טעויות כתוצאה מדיעות קדומות, יאפשרו לאנשי החינוך לבדוק, האם להם עצמם יש דיעות קדומות דומות, ואם כן - ימליצו על דרכים להתמודד אתן.
ד"ר חנה דויד היא ד"ר לפסיכולוגיה חינוכית עם התמחות במחוננות. לד"ר דויד ניסיון של למעלה מ-20 שנה בייעוץ לילדים ולבני נוער מוכשרים, יצירתיים ומחוננים ולבני משפחותיהם.
לפניכם הספר במלואו באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
הספר ראה אור באתר פסיכולוגיה עברית, נובמבר 2015. כל הזכויות שמורות
הקדמה
אני משתעשעת ברעיון של פרסום סדרה של תיאורי מקרה ספר של תיאורי מקרה של ילדים מחוננים מזה עשרות שנים. בעבודתי כיועצת לילדים מחוננים ולמשפחותיהם אני נתקלת שוב ושוב בתופעה, שהורי הילדים המחוננים צמאים לידע בנושא זה, ועושים ככל שהם יכולים כדי לצבור ידע בכל הנושאים הקשורים למחוננות. גם אנשי מקצוע – פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, מטפלים באמנויות, קלינאי תקשורת ואף מדריכי ספורט פונים אלי כאשר הם נתקלים בבעיה הקשורה לילד מחונן שבו הם מטפלים. הן ההורים והן המטפלים מודים, שקיים קושי אמיתי עבורם לקרוא חומרים תיאורטיים העוסקים במחונות, היות ומרבית המחקרים המתפרסמים הם בשפה האנגלית, וגם ההורים והמטפלים הרהוטים בשפה זו חשים שחומר הכתוב בעברית היה עוזר להם מאוד. בעיה שנוספת שמשותפת הן להורים והן למטפלים היא שרבים מהם טוענים, ובצדק, ש"לקרוא מאמרים יבשים זה משעמם". מצד שני, בכל עת שאני מפרסמת או מביאה לידיעת הפונים אלי תיאור של מקרה של ילדה או ילד הדומה במאפייניו או בהתנהגותו לילדתם או לילדם – כשמדובר בהוים, ולילד שבו הם אמורים לטפל – כאשר מדובר במטפלים, אני שומעת שוב ושוב שתיאורי המקרה הללו עזרו עד-מאוד. הם שמחים לשמוע ואף אומרים שאכן, עזרתי להם בעצם הידיעה ש"הם לא לבד", והם הפיקו גם לקחים מעשיים בכל הכרוך בעזרה בטיפוח ילדם תוך תמיכה בבעיותיו ונסיון לפתור אותם. ספר זה נועד לכל אותם הורים ומטפלים.
אם נסתכל ממבט היסטורי על התפתחות המחקר בילדים מחוננים נראה, שתיאורי המקרה של ילדים מחוננים החלו להתפרסם לפני המחקרים הכמותיים, שכן, רק לאחר שנאספה כמות מסוימת של נתונים, שאיפשרה הנחת כיוון לגבי תוצאה, נטייה או מסקנה כלשהי לגבי נשוא המחקר, ניתן היה להשתמש בכלי המחקר הסטטיסטיים. בעברית, בה החל העיסוק במחוננים רק בראשית שנות ה-71 של המאה ה-21 היתה למעשה פסיחה על שלב פירסום תיאור המקרים. החוקרים ואנשי האקדמיה שעסקו בתחום נטו לכתוב מאמרים שסייעו להם בקידומם האקדמי, ואף הספרים המועטים שיצאו בעברית בתחום (זיו, 1990; לנדאו, 2001) משלבים רק תיאורי מקרה מתומצתים. תיאורים אלה משמשים רק להדגמה של רעיונות והמלצות, ולא עומדים בפני עצמם כסיפורים שלמים שהקורא מוזמן בהם להיכנס ל"עלילות" גיבוריהם.
גם בתחומים בהם התפתח המחקר הכמותי רבה עדיין חשיבותם של תיאורי המקרה, וזאת מכמה סיבות:
- במקרים רבים ניתן ללמוד רבות מסיפור המעשה בשלמותו, שכן, כאשר מדובר בתיאור התפתחותו של ילד לא כל הנתונים ניתנים לכימות;
- יש שמקרים מסוימים לא מתאימים מסיבה זו או אחרת למדגם, ואז תיאור המקרה שלהם הוא למעשה האפשרות היחידה הבאה בחשבון עבור החוקר;
- יש שלא ניתן לקחת מדגם מייצג בשל מספרם הקטן של המקרים, אבל עם זאת תיאורם נותן לקורא תמונה העשויה להיות רלבנטית עבורו.
אם נבדוק את מאגרי המידע בתחום המחוננות, נקבל אישור להנחה, שתיאורי מקרה בתחום זה ממשיכים להתפרסם בלועזית בכתבי עת, בספרים ובמאמרים העוסקים במחוננות, בקצב שאינו יורד. לעומת זאת, בעברית אין, ולו כתב עת אחד המוקדש למחוננות, ולכן אין למעשה היכן לפרסם תיאורי מקרה של מחוננים. זאת ועוד. גם בכתבי העת המוקדשים לחינוך ולפסיכולוגיה שבה מתפרסמים, מעת לעת, מחקרים בנושא מחוננות, פורסם רק תיאור מקרה אחד (דויד, 1997).
הספר זה, ובו תיאורי מקרה של הבת המחוננת, נועד להיות הראשון בסדרה שבה ייוצגו כל פלחי האוכלוסיה:
- ילדים וילדות בני משפחות חילוניות המתגוררים במרכזי ערים גדולות ובפרבריהן, וכן בפריפריה;
- ילדים של עולי שנות ה-21 מרוסיה ומאתיופיה;
- צאצאי אנשי הכיפות הסרוגות בכלל, ותלמידי הישיבות התיכוניות והאולפנות לבנות בפרט;
- ילדים וילדות השייכים לקהילה החרדית על שני פלחיה העיקריים: אלה השייכים לזרם החינוך של "אגודת ישראל" והלומדים במוסדות החינוך התורני הספרדי.
כמו כן בכוונתי להביא לידי ביטוי בסדרה זאת תחומי מחוננות שונים:
- ילדים וילדות מחוננים בתחומי האמנויות, כולל אמנים שהגשימו את מחוננותם;
- ילדים מחוננים מתמטית;
- ילדות וילדים מחוננים בתחומי המדעים;
- ילדות מחוננות בתחומי התקשורת;
- ילדות וילדים מחוננים בספורט.
ספר מיוחד בסדרה יוקדש לתיאורי מקרה של ילדים מחוננים תת-משיגים, שיכלול:
- ילדים וילדות מחוננים בעלי לקויות פיזיות;
- ילדות וילדים בעלי דרגת רגישות גבוהה במיוחד;
- ילדים וילדות השייכים לקבוצות מיעוט;
- ילדות וילדים על סף העבריינות – ואף מעבר לסף.
מבוא
למה דווקא בנות מחוננות?
מדוע בחרתי להתחיל בספר על הבת המחוננת? מאחר שלא קיים בעברית ולו ספר אחד של תיאורי מקרה של ילדים מחוננים, היה זה "טבעי" להתחיל בתיאורי מקרה של "הילד המחונן" באופן כללי. אולם, כאשר מדברים על הילד המחונן מתכוונים כמעט תמיד לבן המחונן. מצב זה קיים הן בעברית ובשפות הדומות לה מבחינת הבדלה לשונית בין המינים כמו צרפתית, הן באנגלית, בה אין הבדלה בין "ילד" לילדה" )עבור שניהם משתמשים במחקר ב-"child ("ובין "ילדים" ל"ילדות" ("children"), והן בגרמנית, שבה "ילד" מבחינה דקדוקית אינו זכר ואף לא נקבה אלא ניטרלי ("das Kind"). בארצות הדוברות בשפות אלו וגם באחרות המאמרים, ההרצאות והספרים בנושא "הילד המחונן" היו נאמנים יותר למציאות לו היו מוכתרים בשם "הבן המחונן". שכן, מציאות חייה של הבת המחוננת, שאיפותיה, יחס החברה אליה, ציפיות המשפחה, ציפיותיה מעצמה – כל הגורמים הללו ועוד רבים אחרים שונים מאוד מאשר אצל הבן המחונן. זאת ועוד. בתרבות שלנו, כמו בתרבויות אחרות, להיות אשה פירושו להיות ה"אחר". אולי "השבת כבודה האבוד" של הבת המחוננת, על ידי הכנסתה לראש רשימת ספרי הסדרה, תגרום ל"אחרות" ולו רק להיסדק מעט, אם גם לא להיעלם.
אכן, בנות מחוננות הן מיעוט בתוך מיעוט. אבל, מיעוט זה אינו מבוטל. בספרנו אפשר גם אחרת: בנות ונשים – הישגים ואתגרים (זורמן ודויד, 2000) אנו מרחיבות על כל ההיבטים הקשורים בילדה, בנערה ובאשה המחוננת. אנו גם מביאות דוגמאות רבות של נשים דגולות בכל שטחי החיים, שהטביעו את חותמן בעולם, שיפרו וייפו את חיי כולנו בתגליותיהן המדעיות, בעבודות האמנות שיצרו ובתרומותיהן בכל מדעי החברה. תיאורי המקרה המופיעים כאן מבהירים, שהפוטנציאל הטמון בבנות רבות הוא עצום: יש לטפחו, להשקיע בו, והפירות בוא יבואו.
