בעשר אצבעות
ציורי תאומים מבטאים פרדוקס נצחי: לעיתים ירצו להיפרד ולכן יקפידו לצייר באופן שונה זה מזה, ובפעמים אחרות יתקשו להתנתק האחד מהשני ויחקו זה את זה. במה שונים ציוריו של התאום מאלו של הילד היחידאי, מה אפשר "להחליק" ומה צריך להדאיג
מיכל וימר
כשמאבחנים כתב יד של אדם "שמאלי" (איטר יד ימינו), עושים זאת בכלים המשמשים גם לבחינת כתב ידו של "ימני". עם זאת, על כתבי יד של שמאליים חלים כללים המייחדים אותם משאר האוכלוסייה. כך למשל, כאשר אדם שכותב ביד ימין מייצר כתב בעל זווית קהה ושמאלית הדבר ייחשב למאומץ ולא טבעי, פשוט מפני שאין זו התנוחה הטבעית והנוחה ליד ימין. לעומת זאת, טבעי ביותר שאדם הכותב ביד שמאל ייצור כתב בעל זווית קהה.
כך גם לגבי התאומים: המציאות הפסיכולוגית שחי בה ילד תאום שונה מזו של הילד היחידאי. משום כך, תופעות המחייבות את התייחסותנו כשהן מופיעות אצל ילד יחידאי עשויות להיחשב כנורמטיביות כשמדובר בתאום.
ניקח למשל את המיומנויות החברתיות של התאום ובהן אופן התמודדותו עם פרידה. אלו משתקפות, בין היתר, בדרך ארגון הכתב על גבי הדף, בזווית השרבוט וביחסי הקרבה והמרחק שבין הדמויות. התאומים אינם מכירים את התחושה של "להיות לבד", ולכן מסגלים לעצמם מיומנויות חברתיות בצורה שונה מהילדים היחידאים. לעיתים יהיה להם קל יותר ליצור קשרים אינטימיים של "אחד על אחד" מאשר לתפקד בסיטואציות חברתיות מורכבות. במקרים אחרים, יהיה אחד מהם חברותי יותר והשני יבחר האם לחקות אותו או לא.
גם נושא החיקוי בציורי תאומים משמעותי וחשוב לצורך האבחון. מצד אחד אנחנו עדים לצורך שלהם להיבדל ולהיפרד, ומצד שני הם שואפים לחלוקה סימטרית מוחלטת בכל.
גם בציורים נוכל לראות רצון להיבדלות: תאום אחד שוקד על ציור מעגלי בעוד שהאחר נמצא בעיצומו של תרשים הנדסי. מצד שני, לעיתים נמצא תאום שמציץ לציורי אחיו ומחקה את האלמנטים המופיעים בהם. אלא שכאן לתופעת החיקוי יש חשיבות רבה - חיקוי בקרב תאומים מחפה לעיתים על פער במיומנויות המוטוריות של אחד מהשניים. לא תמיד ההורים רואים את הפער הזה, אך הוא מופיע באופן ברור ביותר בציורים.
כמעט כל הורה מוטרד ברמה כזו או אחרת מהמריבות שבין ילדי המשפחה. כשמדובר בהורים לתאומים, המשאבים המשותפים ושלבי ההתפתחות המקבילים מזמנים מריבות ומאבקים. התאום מוצא עצמו נאבק באופן שונה, חזק יותר לעיתים, מזה של הילד היחידאי מול אחיו. לכן נתייחס באופן שונה ואפילו סלחני למריבות וכעסים המשתקפות מהציור דרך סוג הלחץ המופעל, שילובי הצבעים וגם בעצם הבחירה בנושא הציור.
גם התופעות הפיזיות הייחודיות ללידת תאומים מתבטאות בציורים. מחקרים מראים כי תופעות כמו סיבוכים בזמן ההריון או משקל לידה נמוך משפיעות על ההתפתחות הקוגניטיבית-שפתית, כמו גם על יכולות רגשיות וחברתיות. לכן, כאשר ציור של תאום אינו תואם לגילו או במקרה של רגרסיה בשלבי הציור הדבר, יכול להיחשב לנורמטיבי בציורי תאומים ולאו דווקא להתפרש כאחד מסימני המצוקה (שהוזכרו במדור הקודם) כפי שזה בציורי ילדים יחידאים.
מיכל וימר - גרפולוגית מומחית בפענוח ציורי ילדים
בעלת מדור קבוע בירחונים: "להיות משפחה" ו"משפחה טובה"
www.michal-wimmer.com info@michal-wimmer.com
