גברת רפורמה, אדון לא-מודע ותהום פעורה
מאת יואל בלום
א. גברת רפורמה והלא-מודע
רקע: הלא-מודע יושב בשימוע אצל גברת רפורמה. מראה פניו שפוף ואינו מבשר טובות. גופו כמו על כרעי תרנגולת, מט לנפול. גברת רפורמה לבושה בהידור, נראית מתוקתקת, מישירה מבט חודר אל עבר הלא- מודע. מבטו אינו ממוקד, חולמני משהו ובו בזמן טרוד.
גברת רפורמה: ״אתה בוודאי יודע מדוע הוזמנת לשימוע״.
הלא-מודע: ״שמעתי במסדרונות על כך שאני כבר לא ממלא את עבודתי כמו שצריך. שאני לא עומד בקצב. לא יעיל מספיק. שאני סרח עודף. שעלותי גבוהה. לא משתלמת.״
גברת רפורמה: ״אמת ויציב. וזומנת לכאן לשיחת אזהרה. וצר לי לבשר לך שאם לא יחול שינוי ממשי בדפוסי התנהגותך- תפוטר לאלתר.״
הלא- מודע: ״אבל במה חטאתי? האם את יכולה לפרט?״
גברת רפורמה: ״בהחלט. בניגוד אליך, תראה למשל את אדון מודע. אחחח (מתמוגגת), העובד המצטיין שלנו. יעיל, מבין עניין, עובד מהר, ממלא הנחיות כמו שצריך. בלי שטיקים וטריקים, בלי תירוצים, אפשר לסמוך עליו. כמו חייל ממושמע.״
הלא-מודע: ״אבל הנפש זקוקה לי! אני חסר זמן. אני בנוי אחרת, לא ניתן לזרז אותי! זה ה ט ב ע שלי! אצלי ה״כן״ וה״לא״ הם... אני עובד על פי חוקיות שונה בתכלית״.
גברת רפורמה: ״וזו בדיוק הבעיה! למה אתה לא יכול להיות כמו המודע!? איתו זה 12 פגישות וחסל! הנפש מסודרת, רציונלית. כמה קל, יעיל, פשוט״.
הלא-מודע: ״אז מה עליי לעשות?״.
גברת רפורמה: ״להתחיל לעמוד ביעדים, בלוחות הזמנים. הרבה נפשות זקוקות לעזרה ואין לי זמן להתמזמז עם הקונצים שלך, הבנת!? מעתה ואילך, אם תוך 12 פגישות לא תהפוך למודע- תפוטר לאלתר! ואם יהיה לך מזל, תשולח למכון מיון ושם נראה אותך מסדר צורות גאומטריות. ואחר כך תופרט. הבנת, אובר- חוכום שכמוך?״.
הלא- מודע: ״אבל איך... הרי אני והמודע שונים בתכלית זה מזה! לא ניתן לאלף אותי בכוח! אני מהווה חלק מרכזי מנפשו של האדם. תראי מה יש בי: דחפים, יצרים, קונפליקטים, פנטזיות, ועוד תעלולים שהאדם אינו יודע על קיומם, כי ידיעה עליהם הייתה גורמת לו לחרדה רבה. זה ב DNA שלי. ללא התייחסות לחלקים אלו האדם יהפוך למכאני, צחיח, מכונה תפקודית יעילה וממושטרת שגוססת מבפנים!״.
גברת רפורמה: ״לא עוד. או שתסתגל- ומהר, או שלא תהיה כאן יותר. נגמרה החגיגה. העולם מתקדם ואתה נשאר מאחור! שמע לי, הנפש יכולה להסתדר בלעדיך. זמננו תם.״
הלא- מודע: ״כן גברתי. אני אעשה את המיטב.״
הלא- מודע (משתהה לרגע. ואז):
״לפחות תהיי כנה עם עצמך! תגידי שאין יותר תקציבים עבורי, שיש אילוצים. שהחשיבה היא כלכלית. אבל למען השם, אל תאנסי אותי בשם תיאוריה קלוקלת. אל תלבישי עליי רציונאליזציות ותשחקי משחק כפול! בסדר, הבנתי, אין תקציבים, יש מציאות. אבל אל תהפכי את זה להשקפה בשם ״טובת הציבור״. בואי נקרא לדברים בשמם. שלא נתבלבל. לסמן וי על טיפול נפשי כדי לפנות מקום לנפש הבאה זה, איך לומר, לא 'איי איי איי'. זה לעבוד על פס ייצור של נפשות. כלכלת שוק חופשי זה נחמד אבל הנפש לא פועלת על פי עקומות! אפרופו אסוציאציות, זוכרת את הסצינה מ״זמנים מודרניים״ של צ׳אפלין? לא משנה. הכמות לא מעידה על האיכות. ומאיזו עמדה נפשית יקשיב המטפל כששוט הפסאודו- יעילות מתנופף מעליו? חשבת על זה? הרי הנקודות העיוורות יזעקו עד לשמיים? זה הרי מדרון חלקלק. יעילות? הרי תהליכי הנפש מתהווים באמצעות חוקיות שונה בתכלית. וככל שיינסו לנוס מפניי, או להתעלם מקיומי, או לכפות עליי דברים שזרים לטבעי- כך אחזור ביתר שאת! אמשיך לדרוש תשומת לב. זוכרת את שוורצנגר בסרט ״שליחות קטלנית״? עם ה I'll Be Back שלו? ובכן, זה אני. סימפטומים? הו, הם ישובו גם ישובו, בדרכים מחוכמות וערמומיות! כי נפש לא ניתנת להינדוס. היא לא עגבנייה!״.
(ואז, לפתע, משום מקום, הוא נותן לה סנוקרת ויוצא. לפנות בוקר הוא מתעורר בבעתה מחלום שחלם. בחלום, שפתיים לחשו על אוזנו את המילים: ״מבוסס ראיות... מבוסס ראיות... מבוסס ראיות...״).
ב. הנפש המתקוממת, התמקדות והתמחות- יתר
במסגרת הרפורמה ההסכם בין משרד הבריאות לקופות החולים מציג נוסחה, שלפיה הקופה תרכוש שירותים מהמרפאות של המדינה, על בסיס שלושה "מנויים": קצר (2-1 פגישות), בינוני (8-6 פגישות), וארוך (30 פגישות לשנה, עם הגבלה לשנתיים). לפי ההוראות, ניתן לקבל מנוי בינוני רק לאחר שמוצה הקצר, וארוך רק לאחר שמוצה הבינוני. לפי ההסכם, מיצוי כל המסלולים אמור להסתכם ב-70 פגישות לכל היותר. זה בגדול. פירוש הדבר שככל שטיפול מתארך הוא עולה יותר כסף לקופות החולים. הדבר עשוי להוביל למדיניות טיפול - גם אם לא מוצהרת - של טיפולים קצרי- טווח.
גישה זו משקפת כמובן את האידאולוגיה הניאו- ליברלית (ויש שיאמרו, הקפיטליזם החזירי) שבה החברה מדגישה פתרון בעיות יותר מאשר תהליכים, יעילות על חשבון יחסים, תשובות על חשבון שאלות/ הרהור, קונקרטיות על חשבון הסמלה, התמחות- יתר על חשבון תפישה הוליסטית. הטיפול, לפי גישה זו, הוא ממוקד סימפטום מבלי לקחת בחשבון את האדם כישות שלמה ואוטונומית, בעלת עולם פנימי חד- פעמי, ייחודי, מורכב. תפישה זו פוגעת בערך מרכזי שעומד בלב ליבה של הפסיכותרפיה- היכולת והנכונות להכיר את האדם כשלם, תוך הקשבה והבנה רחבה, גמישה ועמוקה דיו. מה שכן זה עושה זה להפחית מההוצאות של חברות הביטוח (קופות החולים). בפאן האידאולוגי והפרקטי, טיפול שנגזר מתפישה זו מעודד ביולוגיזציה ורדוקציה של הנפש והתעלמות מהיבטים אקזיסטנציאליים של משמעות וסובייקטיביות. באותות לתמורות אלה ניתן להבחין כבר היום כאשר טיפולים מסוימים מוצגים כטיפולים 'יעילים' ואילו טיפולים דינמיים עוברים דוולואציה.
וכעת: מהבנתי את הדינמיקה של הנפש ומתוך ניסיוני הקליני, אני סבור שככל שדוחפים אדם לעשות שינוי, ככל שמנסים לזרז תהליכים אורגניים ותוך נפשיים - כך דווקא תחסם התפתחותו של האדם. כי הנפש תתקומם. היא תמיד תתקומם כנגד זרזים שונים, עד אשר היא תחווה את מה שעליה לחוות, עד אשר היא תעכל את כל מה שעליה לעכל, עד אשר שלל הקולות הפנימיים בתוכה יקבלו חיים לא ו ר ך ז מ ן. כי על מנת שיתחולל שינוי, צריכים להתקיים תנאים מסוימים. אי אפשר לדחוף את זה בכוח. באחריותו של המטפל לייצר תנאים אלו. והתנאים הללו הם לא רק טכניים או כמותיים אלא איכותיים ומתבססים על הבנה עמוקה של המכניזמים הנפשיים ודרכי פעולתם. ניסיונות לטאטא מתחת לשטיח את הרגשות הקיימים ואת העולם הפנימי המורכב, או לחילופין, 'עיבוד' נפשי שכופה עצמו בטרם עת, לא רק שלא יסייעו, אלא יחבלו בחיים הנפשיים. כי הנפש מתעקשת להרגיש ולחיות עד תום את מה שעליה לחיות ולחוות עד תום. יעילות? לא ממש. להיפך. כי הנפשות תחזורנה. ריצות המאה מטר תהפוכנה למרתון בלתי נגמר, מסואב, טכנוקרטי. והמטפל? הוא יעסוק הרבה ברישום. וניהול. ותיוק. כלי העזר של היום יהפכו מאמצעי למטרה. ראשונה במעלה. טובת המטופל? התנאים הנפשיים שבהם עובד המטפל? נו באמת, יש מציאות כלכלית. שזה בסדר. צריך להכיר בכך. עד שמתחילים להצדיק אותה תוך רציונאליזציה בוטה.
ומה לגבי שיטות טיפול ממוקדות יתר על המידה? ובכן, ממוקדות עד כמה? היכן עובר הגבול? ממוקדות עד כ 30 מעלות דרומית- מערבית לסופר- אגו? לאמיגדלה? היכן שגובה הים גלי? כי גם כשנגר מכין כיסא, אם הוא יתמקד ברגל הימנית בלבד, מבלי להתייחס ל מ כ ל ו ל הכיסא- תהא מלאכתו ברכה לבטלה במקרה הטוב. שלא לדבר על הנפש האנושית שהתהליכים המתהווים בה כה עדינים והחוטים הארוגים בה נטווים ביניהם בקשרים סמויים אך בלתי ניתנים למזעור ולטשטוש. משום שמרוב דיבורים על שיטות טיפול שוכחים את זה: מחקרים מראים ששיטת הטיפול אחראית רק לכ-10% מהצלחת הטיפול הפסיכולוגי ורובה תלויה ביחסי מטפל- מטופל.
