הרפורמה בבריאות הנפש: הבטחות גדולות, חששות כבדים
סקירת כנס חוג הבריאות של מפלגת העבודה בנושא הרפורמה בבריאות הנפש
מאת גיא צבירן
כנס חוג הבריאות של מפלגת העבודה בנושא הרפורמה בבריאות הנפש התקיים בתאריך 28.6.2015 בבית ציוני אמריקה, תל אביב.
בשבוע שעבר התקיים בבית ציוני אמריקה בתל אביב כנס של חוג הבריאות של מפלגת העבודה בנושא הרפורמה בבריאות הנפש. הכנס, שהתקיים שלושה ימים לפני כניסתה של הרפורמה לתוקף ב-1.7, כלל דוברים התומכים ברפורמה לצד דוברים המתנגדים לה, והתקיים באווירה טעונה ביותר, שבאה לידי ביטוי בדיון רועש במיוחד בין הדוברים לבין הקהל.
ראשונת הדוברים הייתה חה"כ שלי יחימוביץ', שפועלת בכנסת כבר שנים נגד אישורה של הרפורמה. יחימוביץ' התייחסה להקשר הרחב של ביצוע הרפורמה וטענה כי מדובר בדוגמא נוספת למדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל האחרונות, שדוגלות מבחינה אידיאולוגית בצמצום אחריות המדינה ובהפרטת שירותיה. יחימוביץ' התייחסה למאבק רב השנים ברפורמה ולעובדה שבתחילת דרכה הייתה אמורה להיות מהלך של הפרטה גמורה והעברת האחריות על תחום בריאות הנפש לגופים פרטיים, כך שהמתכונת הנוכחית של העברת האחריות לקופות החולים היא הישג מסוים. עם זאת, הדגישה יחימוביץ', בסופו של דבר הרפורמה עברה בצו ממשלתי שעקף את הכנסת – משום שחוק הרפורמה נדחה בכל הדיונים אודותיו בכנסת, בשל הפגמים המהותיים שבו. בכך הממשלה מיישמת את מדיניות ההפרטה שלה, הורסת גוף מתפקד שיש לו אתוס טיפולי ואידיאולוגי, ומפנה את המקום לגוף אחר שכלל לא ברור איזה שירות הוא יעניק לאזרחים.
יחימוביץ' ציינה שהתקציב הגבוה שמיועד לרפורמה – 430 מיליוני ש"ח – הוא אכן הישג גדול, אך כאשר הכסף עובר לקופות החולים אין לדעת מה ייעשה בו. עוד היא טענה שהבעיות במערכת הציבורית כיום נובעות בעיקר מן הייבוש התקציבי המכוון שהן עברו במשך עשרים שנה. היא מנתה מספר כשלים חמורים וסכנות הטמונות במתווה הרפורמה, וביניהם התניית הטיפול בקיומה של אבחנת פסיכיאטרית (קוד F ב-ICD), וביטול זכאותם של מי שאין להם אבחנה כזו; העדפת טיפול תרופתי פסיכיאטרי בשל שיקולים כלכליים של הקופות, שתקציבן שחוק בכל מקרה; ושמירת המידע הרפואי במחשבי קופות החולים באופן שפוגע פגיעה חמורה בפרטיות המטופלים. יחימוביץ' ציינה שבעבר היא ויצחק קדמן, שהיה יו"ר הוועדה לזכויות הילד של הכנסת, זכו בעתירה לבג"צ בה בית המשפט חייב את המרפאות לבריאות הנפש שלא לשמור את המידע הרפואי אודות ילדים, כדי שהללו לא ייפגעו בעתיד בשל מידע על מצבם הנפשי בילדות – וכעת, הרפורמה מחזירה את הגלגל לאחור.
הדובר השני היה ד"ר גדי לובין, לשעבר ראש תחום בריאות הנפש במשרד הבריאות, ודמות מרכזית בקידומה של הרפורמה והוצאתה לפועל. לובין פתח את דבריו בכך שהוא לא מתיימר לשנות את דעתו של מי מן המתנגדים, אך הוא מקווה, בכל זאת, שמי שדעתו נחרצת יבין 'שהנושא מורכב מאוד'. תקווה זו נגוזה כשזמן קצר לאחר שהתחיל לפרוש את משנתו, עוררו דבריו התנגדות עזה וקריאות ביניים רבות מן הקהל.
לובין פתח את דבריו בתיאור הרקע ההיסטורי ליצירת הרפורמה, כשהוא מציג אותה כניסיון לתקן את מערכת בריאות הנפש הממלכתית שתפקדה באופן לקוי מאוד, דבר שבא לידי ביטוי במיוחד בתורי ההמתנה הארוכים. הוא המשיך בהתייחסות לדבריה של חה"כ יחימוביץ' אודות מדיניות ההפרטה, וטען שהמדיניות הכלכלית שהיא מציעה דומה יותר למדיניותה הכלכלית של יוון – שעל פשיטת הרגל שלה התבשרנו לאחרונה – ואף אם טענותיה נכונות, הרי שמדינת ישראל הולכת לכיוון של הפרטה בכל התחומים, ולא סביר שהמאבק נגד מדיניות זו יצליח דווקא בתחום של בריאות הנפש.
לאחר מכן התייחס לובין לנושא ההפרדה בין גוף לנפש, וטען כי החיבור בין גוף לנפש שמקבל ביטוי ברפורמה, בכך שקופות החולים מופקדות הן על הטיפול הגופני והן על זה הנפשי, הוא בבחינת "אמירה אידיאולוגית חזקה, עם משמעות אתית ופילוסופית עמוקה – וזו לא דמגוגיה". אמירתו המופשטת, שלא זכתה לכיסוי של ממש בתוכן דבריו בהמשך, גררה תגובות רבות מן הקהל, בהן נטען שמהות החיבור בין גוף לנפש ברפורמה הוא פשוט נתינת תרופות פסיכיאטריות ומעקב על ידי רופא המשפחה. לובין הסביר שבמדינת ישראל ישנו תיוג סטיגמטי גבוה של מתמודדים עם הפרעות נפשיות, הרבה מעבר לקיים במדינות המערב, וחיבור הגוף והנפש תחת מוסד אחד של קופות החולים יסייע להפחתת הסטיגמה.
לובין המשיך בתיאור מהלך כניסת הרפורמה לתוקף החל מחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1994, וציין את הישגיה הגדולים של הרפורמה–הגדלה משמעותית של תקציב בריאות הנפש ופתיחתן של מרפאות חדשות על ידי קופות החולים. טענות אלה גררו אף הן התייחסויות נוקבות מצד הקהל. המגיבים הדגישו כי תקציב לא צבוע אינו תקציב, ומכיוון שקופות החולים לא מחויבות לעשות בו שימוש לבריאות הנפש דווקא, הן ישתמשו בו ככל העולה על רוחן; עוד נטען מהקהל שהמרפאות החדשות שקופות החולים פתחו כוללות בממוצע 1.4 מטפלים, כך שקשה מאוד לקרוא להן 'מרפאות', ומדובר למעשה בפסיכיאטרים בודדים שיושבים בתוך קופות החולים. בסופו של דבר, כך טענו, מדובר בסוף דרכה של הפסיכותרפיה ובתחילת דרכו של הטיפול בכדורים לכל.
בסיום דבריו מנה לובין מספר חששות סביב החלתה של הרפורמה, שגם הוא שותף להן, ובין היתר הזכיר את החשש שהחיבור ההוליסטי בין גוף לנפש לא יוביל לביסוס הטיפול הנפשי וטיפול המכוון לקהילה, אלא ייתן רוח גבית דווקא לשימוש מוגבר בטיפול תרופתי. עוד ציין את החשש שהכסף שאינו 'צבוע' לא יגיע לייעודו וישמש את הקופות לצרכים אחרים. לגבי שני נושאים אלה טען לובין כי תפקידו של הרגולטור להבטיח את מימוש מטרות הרפורמה ואת השימוש הנכון בתקציב. את טענותיהם של מתנגדי הרפורמה אודות ההתנהלות הצפויה של קופות החולים הוא ביטל בטענה שמדובר בראיית שחורות ובנבואות בעלמא.
לאחר שלובין ירד מן הבמה הוקרן סרטון וידאו קצר של חה"כ מיכל בירן, שהיא מבין חברי כנסת הבולטים במאבק נגד הרפורמה. בירן אף נמנית על החותמים על העתירה לבג"צ נגד הרפורמה. בסרטון עודדה בירן את המתנגדים לרפורמה להמשיך במאבקם.
הדובר הבא היה אביאל אורן, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית, שייצג את ארגון 'בנפשנו' – ארגון מתמחים בפסיכולוגיה שנאבק במתווה הנוכחי של הרפורמה. אורן החל את דבריו בהתייחסות לטענתו של לובין שההתנגדות לרפורמה היא בגדר נבואת זעם בלבד, ואמר שכל טענותיו מבוססות על עובדות שכבר קיימות בשטח, כפי שהוא וחבריו המתמחים פוגשים במציאות היום יומית במרפאות. אורן הציג מצגת שכותרתה "האמת שמאחורי ה'רפורמה': מחטף השר"פ בבריאות הנפש", ובה הובאו ציטוטים רבים ומפורטים של התבטאויות בכירים במשרד הבריאות ובקופות החולים, לצד מסמכים רשמיים של המשרד והקופות, מהם עולה תמונה קשה של השלכות יישום הרפורמה.
טענתו המרכזית של אורן הייתה, שמשרד הבריאות וקופות החולים מנסים לטשטש את העובדה שבמסגרת הרפורמה יינתן טיפול אך ורק לבעלי אבחנה פסיכיאטרית (קוד F). כך, למשל, ציטט ממכתב נהלים שנשלח לעובדי קופת חולים מאוחדת, בו נכתב מפורשות כי "אבחנות Z, אבחנות 'PSYCHOTHERAPY', 'ללא אבחנה' ואבחנות F- לשעבר' לא יהיו זכאים לטיפול. למטופלים חדשים לא יאושר טיפול ללא אבחנת F פעילה". אורן טען כי קביעה מהפכנית זו של הרפורמה עומדת בניגוד למקובל במדינות אירופה; מבטלת את זכאותם לטיפול של עשרות אלפי מטופלים וביניהם הסובלים מהתעללות ומפגיעה מינית, קורבנות מלחמה וטרור, בני נוער המתלבטים לגבי נטייתם המינית ועוד; וכן שרובם המוחלט של בני הנוער המטופלים כיום אינם בעלי אבחנה F כלל, וממילא לא יהיו זכאים לטיפול.
אורן המשיך וציטט מדברי פקידי משרד הבריאות, שטענו שביטול הזכאות לטיפול לבעלי קוד Z הייתה "לפי בקשת קופות החולים וכדי להפחית את העומס עליהן", כלומר מסיבות כלכליות, והמשיך לפרט את הפגיעה המהותית בסוג הטיפול שיינתן על ידי קופות החולים. ראשית הציג את הקביעה לפיה טיפולים יימשכו 9 מגעים למבוגר ו-12 מגעים לילד, והפריך את טענת משרד הבריאות שמדובר ב'הסדר התחשבנות' בלבד שלא ישפיע על משך הטיפולים כלל. בנוסף עמד על כך שבפועל, מספר המטפלים בממוצע במרפאות החדשות של קופות החולים עומד על 1.4 מטפלים, ושכבר עתה ישנן מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש שנסגרות מפני שקופות החולים לא הסכימו להמשיך להפעיל אותן.
אורן חזר על הטענה ש"תקציב שאינו צבוע אינו תקציב", ואף ציטט את בכירי משרד הבריאות שטענו כך בכנס קודם שעסק ברפורמה. לדבריו קיימת סכנה אמיתית שהתקציב שיועבר ייבלע בגירעונות התקציביים של הקופות. לטענתו, העדויות בשטח מראות כי תורי ההמתנה לטיפול פשוט עברו מהתחנות הממשלתיות אל קופות החולים, ובפועל קופות החולים מציעות למטופלים לקבל טיפול במחיר של 130 ש"ח לפגישה אצל מטפלים עצמאיים. מצב זה הוא למעשה שר"פ (שירות רפואי פרטי) בבריאות הנפש – בעלי האמצעים יקבלו טיפול איכותי ומיידי בקליניקות פרטיות, ואילו העניים ייאלצו לחכות בתור לטיפול קצר ביותר שאינו איכותי. את טענתו של לובין כי ניתן יהיה לתקן את הליקויים תוך כדי תנועה וכי זהו תפקידו של הרגולטור, דחה אורן בכך שהראה את הסעיף בהסכם עם קופות החולים לפיו משרד הבריאות מתחייב שלא לשנות דבר בהסכמים עד שנת 2019.
הדוברת הבאה הייתה עידית סרגוסטי, מנהלת פרויקט בריאות הנפש בארגון 'בזכות', הפועל למען זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות. סרגוסטי התייחסה לדבריה של חה"כ יחימוביץ' בפתיחת הכנס, ואמרה שהיא מזדהה עם תפיסת העולם של יחמוביץ', ועם זאת היא תומכת ברפורמה ורואה בה פתח לתקווה גדולה ולתיקון ושינוי שהמערכת זועקת אליו כבר עשרים שנה. סרגוסטי הציגה את הרפורמה כמהלך המושתת על עקרונות של צדק, שוויון וסולידריות, וטענה כי היא מאופיינת בזכאות לסל שירותים רחב; בהגדלת הזמינות והנגישות של השירותים; ובכך שהיא מערכת שוויונית עם מימון הוגן. סרגוסטי הציגה נתונים על היחס בין ההוצאה הפרטית להוצאה הציבורית בתחום בריאות הנפש במדינות ה-OECD, וציינה כי בישראל חלק הארי של ההוצאה הוא פרטי. הרפורמה, הסבירה, תקרב את מצבנו למצבן של מדינות ה-OECD, בהן נתח ההוצאה הציבורית גדול מבישראל. עוד טענה כי הרפורמה טומנת בחובה בשורה לאוכלוסיות כגון האוכלוסייה הערבית, להן יש כיום פחות נגישות לטיפול.
סרגוסטי הרחיבה לגבי חשיבותה של הרפורמה מבחינה תקציבית, וטענה שהיא מעגנת את זכותו של כל אדם לטיפול, ומגדירה באופן ברור את סל השירותים שיינתן לו ואת זמינותם של השירותים בפריסה ארצית. עם זאת, דבריה נאמרו באופן כללי ולא מפורט, והיא לא התייחסה לעובדות שהציגו המתנגדים. את דבריה סיכמה באמירה, שהשיקול הכלכלי בקביעת הטיפול שיינתן למטופלים הוא שיקול חשוב, שצריך להיעשות על ידי המטפלים בעצמם, מתוך הבנה שמשאביה של המערכת מוגבלים.
אחריה עלתה חנה שטרום-כהן, יו"ר פורום הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים למען רפורמה מטיבה, שהתייחסה לכשלים נוספים של מתווה הרפורמה הנוכחי. היא פתחה את דבריה בתיאור הפגיעה בסודיות הרפואית בשל דרישת הקופות לתיעוד הטיפולים בתיק הרפואי הממוחשב של המטופלים, באופן שנגיש לכל רופא או פקיד בקופה. שטרום-כהן הסבירה שקופות החולים דרשו את העברת תיקי המטופלים לידיהן כבר לפני מספר חודשים, כהכנה לקראת יישום הרפורמה, באופן שפגע בזכויותיהם של המטופלים לסודיות ופרטיות, והן מאיימות שמי שלא יהיה מוכן לוותר על סודיותו לא יקבל טיפול כלל. בנוסף טענה שטרום-כהן כי הפגיעה בסודיות תמנע ממטופלים רבים לפנות לטיפול בקופות, ובמיוחד באוכלוסיות בהן הסטיגמה קשה יותר, כדוגמת החברה החרדית והחברה הערבית. לטענתה, מידע שהגיע לידי הפורום מראה שקופות החולים מנסות בחשאי להגיע למתווה של שמירה על הסודיות במרכזים שמטפלים בחברה החרדית – באופן שיוצר אפליה בינה לבין שאר האוכלוסייה.
שטרום-כהן הרחיבה בתיאור אופן פעולתן של המרפאות לבריאות הנפש כיום, שכוללות צוות רב-מערכתי גדול, ופועלות בשיתוף פעולה עם גורמים רבים בקהילה, ובנוסף מבצעות פעילות מניעתית ענפה. כל המאפיינים הללו של המערכת ייפגעו, לטענתה, תחת הרפורמה, שלא מתייחסת אליהם כלל. בנוסף טענה שבניגוד למצב כיום, בו אדם יכול להגיע לתחנה לבריאות הנפש ולהתקבל לטיפול ללא מגע עם גורמים רבים בדרך, הרפורמה תקשה מאוד על המתמודדים להגיע לטיפול ולממש את זכויותיהם, בשל המנגנון הבירוקרטי מולו יצטרכו לעמוד. תיאורה של שטרום-כהן את פעולתן של המרפאות היום עורר בקרב תומכי הרפורמה שבקהל קריאות ביניים על כך שהמציאות הרבה יותר עגומה ממה שהיא מתארת – ישנם תורי המתנה ארוכים שמונעים מרבים קבלת טיפול – והרפורמה נועדה לתקן בדיוק את המציאות הזו.
הדובר האחרון בכנס היה אבי אורן, ראש עמותת לשמ"ה – לשילוב מתמודדים והעצמה בבריאות הנפש. אורן שיתף בסיפורו האישי, ובכך שלפני 19 שנה, כאשר פנה לפסיכיאטר ציבורי בבקשת עזרה, הוא לא יכול היה לקבל אותו והפנה אותו לפסיכולוג פרטי. לטענתו, מערכת בריאות הנפש הציבורית בישראל היא בעיקר גורם שמפנה אנשים לטיפולים פרטיים, ולמעשה כלל לא ממלאת את תפקידה כמערכת הנותנת שירות לציבור. אורן תיאר את תפקידה של הרפורמה כמי שמעבירה את המוקד מהמוסד הפסיכיאטרי אל הקהילה, והסביר שקופות החולים הן המוסד הנכון לנתינת טיפול בקהילה. האשפוז הפסיכיאטרי, הוסיף, יצומצם עם הזמן, קופות החולים יתנו יותר ויותר חלופות אשפוז ופתרונות אחרים.
בהמשך דבריו טען אורן שלא ניתן לבטל את הרפורמה, שכן מדינת ישראל החליטה כבר בחוק ביטוח בריאות ממלכתי שקופות החולים תהיינה הגוף שייתן את שירותי הבריאות במדינה, וכי זוהי עובדה מוגמרת. את הטענה שלא יהיה רגולטור עד שנת 2019 בשל ההסכם עם קופות החולים, הוא דחה בטענה שאכן יש צורך בפיילוט של כמה שנים, ומכיוון שקופות החולים תלויות בתקציב שהן מקבלות מהמדינה הן תהיינה חייבות לפעול באופן ראוי.
אורן הוסיף ואמר שאף שהוא מצדד בה, יש מספר נקודות במתווה הרפורמה שמעוררות גם את דאגתו, כשהוא מציין באופן כללי את חוסר הסטנדרטיזציה של המרפאות. דבריו עוררו בקהל תגובות לגבי התעלמותו מכך שההבטחות על כך שהרפורמה תיצור מצב טוב יותר אינן מגובות בשום מסמך מחייב. כנגד התגובות הקשות של הקהל לדבריו, ובעיקר אל מול הטענה על ביטול הזכאות לטיפול למי שאין להם אבחנת קוד F, טען אורן שהדברים מסתירים ויכוח הרבה יותר עמוק לגבי השאלה כיצד צריך להתנהל שירות ציבורי. לטענתו, מערכת בריאות הנפש האמבולטורית לא התכתבה עם המציאות, ובפועל סינון המטופלים שקיבלו טיפול היה באופן שרירותי ולפי טעמו האישי של המטפל, ואף לפי "איך שהמטופל נראה". דבריו הציניים עוררו זעם רב בקהל וויכוח קולני בין התומכים למתנגדים שהיו בקהל.
הכנס הסוער, שאך מעט מקריאות הביניים בו צוינו כאן, הסתיים מאוחר מן המצופה, ולכן הותיר אך זמן מועט לדיון בשיתוף הקהל. מספר קטן של דוברים מן הקהל הביעו את דעתם. ראשון היה קובי כהן, יו"ר ארגון הפעולה של הנכים. כהן תיאר את החוויה הטראומטית הקשה של מי שעוברים קטיעת גפיים, והביע את דאגתו העמוקה שאנשים שעוברים טראומות פיזיות לא יהיו זכאים לטיפול במסגרת הרפורמה, או שיקבלו טיפול הדומה לזה המאפיין את שאר התחומים בקופות החולים וכולל תורי המתנה בני כמה חודשים. לטענתו, אין כל סיבה להניח שהטיפול הנפשי במסגרת הקופות יהיה שונה מן הטיפול הגופני הניתן במסגרתן.
אחריו דיבר יואב קריים, יו"ר המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה, שהביע תמיכה ברפורמה וטען שיישומה, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, היא מעשה סוציאליסטי מובהק. קריים התייחס בעיקר לחשיבות החיבור בין גוף לנפש, וטען שכעת קופות החולים יהיו חייבות לטפל גם בהיבט הנפשי ולא יוכלו להסיר מעצמן את האחריות; אם הטיפול הגופני יגרום לפגיעה נפשית הן יצטרכו לקבל את האחריות על הטיפול כולו. בנוסף טען שחשוב שהמידע על הטיפול הנפשי יישמר בתיק הרפואי ויהיה נגיש לרופאים, כדי למנוע מצב של אינטראקציה בעייתית בין תרופות שונות שהמטופל לוקח במסגרת הטיפול הנפשי מחד והטיפול הגופני מאידך.
אביתר מיכאליס, הפסיכולוג הראשי של מרפאת לטיף באום על פאחם – מרפאה שרק בשבוע שעבר הודיעו על סגירתה ועל פיטורי עובדיה מפני שקופות החולים לא מוכנות להמשיך להפעיל אותה – דיבר על האיום המרחף מעל המרפאה שלו ועל המשך קיומן של המרפאות בכלל, שהופעלו עד כה על ידי משרד הבריאות וכעת מעמדן אינו ברור. עוד הוא התייחס למודל העבודה של מרפאת לטיף, שדומה למודל העבודה של הרפורמה, ובמסגרתו כל 1500 הילדים המטופלים במרפאה מקבלים אבחנה פסיכיאטרית, שכן ללא אבחנה הם לא זכאים לטיפול. לטענתו, מצב זה הוא בעייתי ביותר מבחינה מקצועית ואתית. לדבריו התייחסה ד"ר גרסיאלה כרמון, מנהלת מרפאת לטיף, שטענה שלכל הילדים הללו אכן מגיעה אבחנה פסיכיאטרית ושכל מצבי המצוקה שלהם נכללים באבחנות קוד F, טענה שגררה תגובות נוקבות מצד הקהל. הדובר האחרון היה גיל אוחיון, עובד סוציאלי ויו"ר תנועת 'עתידנו', שסיפר על כך שהוא אח למתמודד נפש, ושהרפורמה למעשה מונעת מבני משפחה של מתמודדים לקבל טיפול כאשר היא מבטלת את הזכאות לטיפול למי שאינם בעלי אבחנה. מצדדי הרפורמה טענו כי זכאות לטיפול תכלול גם ליווי של חלק מבני המשפחה.
~ * ~
אז מה היה לנו, בסקירה הארוכה הזאת? היו סוציאליזם ומדיניות הפרטה; מערכת ציבורית שעברה ייבוש תקציבי ולא מתפקדת כראוי, לעומת קופות החולים עם תקציב חדש וגדול – אך כזה שאינו צבוע ועשוי להישאב לבור הגרעון התקציבי; "חיבור הגוף והנפש" לצד החשש הגדול שהטיפול שיינתן יהיה בעיקרו תרופתי פסיכיאטרי; דיבורים גבוהים על צדק ושוויון, לעומת עובדות קשות על ביטול זכאותם של מטופלים רבים לטיפול, בשל התניית הטיפול באבחנת קוד F פסיכיאטרית, ועוד.
עבור כותב שורות אלו, הדוברים בכנס חיזקו מאוד את החששות הכבדים מפני יישום המתווה הנוכחי של הרפורמה. תומכי הרפורמה מבטיחים גדולות, אך הטענות והעובדות שהציגו מתנגדי הרפורמה בדבר ביטול הזכאות לטיפול לאוכלוסיות רחבות, קיצור הטיפולים ל-9-12 מגעים, הפניית מטופלים למטפלים עצמאיים בתשלום, מרפאות קופות החולים שכוללות ככל הנראה רק מטפלים בודדים ובעיקרם פסיכיאטרים, הפגיעה בסודיות שהנה רכיב חשוב כל כך בתחום הטיפול הנפשי, ביטול הפעילות המניעתית בקהילה, ועוד, לא קיבלו מענה ממשי בדבריהם של תומכי הרפורמה. הללו אף הודו, גם אם בחצי פה, כי גם הם שותפים לחלק מהחששות.
נדמה שהתקציב הגדול כל כך שהוקצה לטובת הרפורמה, הוא הזדמנות בלתי רגילה לתיקון פניו של מערך בריאות הנפש הממלכתי. מה חבל שכפי שהדברים נראים כעת, תיקון הזה לא יתרחש. רבים כבר לא יהיו זכאים לטיפול, וקיים חשש שמי שיהיו זכאים יופנו לטיפול בתשלום, ואם לא יוכלו לשלם, יקבלו טיפול שאינו כולל פסיכותרפיה משמעותית, או פסיכותרפיה בכלל.
באופן אישי, אני עושה את צעדיי הראשונים בתוך מערכת מורכבת זו של בריאות הנפש, ואינני מכיר מניסיון אישי את ההיסטוריה הארוכה של הפסיכותרפיה הציבורית בישראל ושל מהלכי יצירת הרפורמה. תומכי הרפורמה מתבטאים לא אחת ביחס לפסיכולוגים כמי שיצרו מערכת ציבורית שלא מתפקדת כראוי וסירבו לאורך השנים לשיח ממשי אודות תיקונה. אינני יודע לשפוט בעצמי את הטיעונים הללו. מה שאני יודע הוא, שבמבחן התוצאה עומד לנגד עינינו מהלך שצובע את הטיפול הנפשי בישראל בצבעים של תפיסה רפואית-ביולוגית, פסיכיאטרית, מהלך הפוגע פגיעה חמורה ביותר ביכולת להעניק פסיכותרפיה לאנשים שסובלים ממצוקות נפשיות. הסכנה שעומדת לפתחנו היא סכנת ביטול קיומה של הפסיכותרפיה הציבורית, ופגיעה אנושה במקצועות הטיפול הנפשי בישראל ככלל. המשמעות הישירה של מהלך זה עשויה להיות פגיעה ממשית בחוסן הנפשי של החברה הישראלית. אין זה מעניינה של סקירה זו להרחיב בניתוח השלכות הרפורמה. הבה נקווה שנתבדה; הבה נפעל כדי לשנות את המצב.
