רגש בראיה קיומית
עבודה עם רגשות בפסיכותרפיה אקזיסטנציאלית
מאת מיכל קורד-בילסקי
מבוא
המפגש שלי עם פסיכותרפיה האקזיסטנציאלית (קיומית) התרחש בעקבות מעבר ללונדון. המעבר למדינה זרה טלטל את עולמי האישי והמקצועי, ועורר בי תהיות קיומיות ומחשבות על חיפוש עצמי. הפילוסופיה האקזיסטנציאלית, בה העמקתי בתקופה זו, נתנה משנה תוקף לאותן שאלות שחזרו ועלו בי: מי אני כאשר איני חובשת את כובע המטפלת? כיצד להתמודד עם הזר והשונה? ובעיקר איך להשלים עם ההשלכות של הבחירה המקצועית שעשיתי? כאשר התעמקתי בכתוב, מצאתי בין המילים מסר ואיתו נחמה: 'ברוכה הבאה למין האנושי'. הגישה הקיומית לטיפול מבוססת על זרם הפילוסופיה האקזיסטנציאלית, אליו משתייכים פילוסופים כגון קירקגור, ניטשה, היידגר, סארטר ואחרים. אישים אלו אינם אחידים בדעותיהם, כתיבתם אינה מובילה לכדי תיאוריה יחידה ומגובשת, אך כולם שמו במרכז עבודתם את שאלת הקיום האנושי; חיפושו של האדם אחר הסיבה לקיומו ומשמעות לחייו.
הגישה האקזיסטנציאלית לטיפול מנסה לעודד את המטופל להתבונן על חייו, להיות אדון לגורלו ולמצוא את המשמעות האישית אשר תסייע לו להתמודד עם האתגרים השונים בחייו. לפי גישה זו יש לראות את האדם בכללותו; גוף ונפש הם חלקים של אותו האדם והחוויה האנושית שלנו מורכבת ממחשבות, רגשות ותחושות פיזיות. המטפל בגישה זו יעודד את המטופל לחקור את קיום זה באמצעות חקירה פנומנולוגית - תיאור החוויה לעומק והתבוננות בה מנקודות מבט שונות, ממש כפי שמדען חוקר תופעה לא מוכרת (Phenomenon). באמצעות בדיקה זו, יוכל המטופל לפתח מודעות לגבי האופן בו הוא מבין את חייו ולקחת אחריות על הבחירות שבוחר.חקירה פנומנולוגית הינה כלי המאפשר להתבונן ברבדים שונים של חווית המטופל, מעבר לתוכן דבריו. אחד מרבדים אלו הוא הרגש הצובע את החוויה. אפשר לומר שכמטפלים אנחנו בעסקי הרגשות. גם אם אין אנו מדברים באופן ישיר בטיפול על רגש כזה או אחר, הרי שאנו מודעים לנוכחותו ולאופן בו הוא משפיע עלינו, על המטופל ועל היחסים בינינו. הוגי הדעות האקזיסטנציאלים נתנו חשיבות רבה לרגשות, ופסיכותרפיסטים מובילים בני-זמננו כותבים גם הם על החשיבות של התייחסות לרגש בטיפול בגישה זו. במאמר זה אנסה לפתוח צוהר לעולם המרתק של הרגש האנושי מנקודת מבטה של הגישה הקיומית.
רגשות כבסיס לחוויה האנושית
בראיה אקזיסטנציאלית רגשות הם מקור מידע חשוב במסע להבנת עצמנו, והם קיימים ונוכחים בחיינו מרגע היוולדנו ועד מותנו - הרגש אינהרנטי לחיינו בדומה לתהליך הנשימה. לא קיים אדם נטול רגשות ויתרה מכך, אין רגע בחיינו שהוא נטול רגש. גם כאשר איננו חשים טעונים רגשית, גם ברגעים היומיומיים והשגרתיים ביותר, אנו חווים רגש כלשהו. ייתכן כי רגש זה הוא עדין וקשה לזיהוי, אך הוא קיים ויוחלף רק על-ידי מצב רגשי אחר (היידגר, /20101927). המצב הרגשי בו אנו נמצאים משפיע על התודעה שלנו ועל האופן בו אנו תופסים את עצמנו ואת עולמנו (סארטר, 1939). סארטר הדגים את כוונתו באמצעות אנלוגיה להרכבת פאזל: חיפוש אחר חלק ספציפי להשלמת הפאזל, משפיע על האופן בו התודעה שלנו תתפוס את שאר חלקי הפאזל המפוזרים על השולחן. כאשר אנו חשים עצבנות, נתפוס סיטואציות מסביבנו כיותר מעוררות עצבים מאשר ברגע בו אנו חווים שמחה.
ניטשה (/19691889) התייחס לקשר בין רגשות לסממנים הפיזיולוגים שלהם בגופנו (Embodiment). חוויה רגשית מלווה בתחושות גופניות בעוצמות שונות כגון: שינוי בקצב הלב, הזעה, מיחושים במקומות שונים בגוף ועוד. לרב, כאשר מדובר ברגש חיובי, אין אנו ממהרים להיפטר ממנו, ונהנים מהתחושות הפיזיולוגיות המלוות אותו. אך כאשר מדובר ברגשות שליליים, הסממנים הפיזיולוגים הופכים לאברסיביים ולקשים מנשוא. ניטשה ((1886/1990 טוען כי אנו ממהרים להגדיר את התחושות הגופניות בכך שאנו קוראים להן חרדה, עצב או כעס, ומנסים לתת להן פרשנות סיבתית. באמצעות פרשנות זו אנו מנסים להפחית את עוצמת תחושות הלא נעימות, המלוות בחוסר וודאות. המלצתו היא שלא למהר לתת פרשנות סיבתית לרגשות בכדי להפחית את עוצמתם, אלא להישאר עם החוויה ולשהות עם הרגשות בכדי ללמוד להכיר בכסילותם כמו גם בעוצמתם.
.(for one has to know how to employ their (stupidity as well as their fire” (1886/1990, pg. 214"
פעמים רבות בטיפול אנו מנסים לסייע למטופל להבין מהיכן מגיעות תחושות החרדה, העצב או הכעס, במטרה לעזור לו להרגיש יותר טוב. מטפלים בגישה האקזיסטנציאלית, אשר מושפעים מדבריו של ניטשה, יטענו כי אין עלינו למהר לעשות זאת. על-פי השקפתם יש להישאר עם הרגש בחדר כמה שיותר, וללמוד להכיר אותו באמצעות חקירה פנומנולוגית והתבוננות: כיצד את/ה מרגיש כעת? היכן בגוף את/ה חש/ה את הרגש? מתי בעבר גופך הרגיש תחושות דומות? תאר/י את החוויה? מה זה עבורך לחוות כעס/עצב? באמצעות חקירה זו, המטופל לומד להכיר את עצמו ואת האופן בו הוא חווה רגשות, מעבר לסיטואציה הספציפית בגינה התעורר הרגש. כמו כן, הוא מקבל לגיטימציה לכך שרגשות הן חלק מהחוויה האנושית.
רגשות כדרך קסומה לשינוי המציאות
כפי שהזכרתי קודם לכן, הוגים אקזיסטנציאליסטים כתבו על נושאים דומים מזויות והשקפת עולם שונות. בניגוד לניטשה, שכתב על החשיבות של הישארות עם החוויה הרגשית, סארטר (1939/2002) טען כי רגשות הן דרך לא מודעת לשנות מציאות שאינה נוחה עבורנו ועלינו ללמוד להפחית את השפעתם. על-מנת להסביר את טיעוניו, הוא משתמש בדוגמא של עצב פסיבי המופיע בעקבות בעיה בחייו של אדם. שינוי לא צפוי בנסיבות חייו של אדם יכול לגרום לכך שהוא לא יוכל להשלים פרויקט כלשהו באופן שבו תכנן לבצע אותו, וכתוצאה מכך יכול לשקוע בעצבות גדולה ולהפסיק לתפקד. המלנכוליה, טוען סארטר, היא דרך לשנות את המציאות הקשה. כאשר אדם שרוי בדיכאון הוא למעשה מתנהג באופן המונע מן העולם לבוא אליו בדרישות, ובאופן 'קסום', כפי שמתאר זאת סארטר, בעיית הפרויקט נעלמה, והאדם מאבד את עצמו בתוך העצב. מבלי להיות מודע לכך, הוא למעשה נמנע מלנסות למצוא דרכים חדשות להשלים את הפרויקט ולקחת אחריות על חייו.
סארטר מתאר את הרגשות כבעלי יכולת עוצמתית, המקיפה את כל תחומי החיים וחוצה זמן ומקום (all-encompassing). כאשר אנו חווים רגש במלוא עוצמתו, נראה כי כל עולמנו נצבע ברגש זה ואין אנו יודעים מתי ואם הדברים בכלל ישתנו. לפי סארטר עלינו לשאוף להתנתק מהרגש המציף אותנו, ולשם כך עלינו להיות מודעים לו ולהשפעותיו. הוא מציע לנו למקד את תודעתנו בצורה הפשוטה ביותר והמיידית של חוויתנו:
.(At this present time, in this light, in such or such circumstances, this man is terrifying” (1939/2002, pg.53"
ש', מטופלת כבת 30 שאיתה עבדתי, תיארה סיטואציה אשר ערערה מאוד את בטחונה העצמי: היא יצאה לבלות עם בן זוגה הטרי ועם חברתה הטובה, ועשתה מאמצים רבים כדי שאלו יחבבו זה את זו ויצרו קשר קרוב. היא העידה כי חשוב לה מאוד שבן זוגה יצור קשר חברי עם חברתה, אולם ברגע שקשר זה נרקם היא חשה כלפיו קנאה רבה. היא לא הצליחה להסביר מדוע חשה כך, ואמרה שהיא סומכת על שניהם בעיניים עצומות. הקנאה אותה חשה היתה כה עוצמתית, עד כי זו הביאה אותה לפקפק בקשר הזוגי.
במהלך הטיפול חקרנו את הקנאה ולמדנו לזהות אותה. ביקשתי מש' לעצום את עיניה ולנסות להיזכר בכמה שיותר פרטים מאותו ערב מדובר: כיצד התנהל, מה עשתה בכדי לעודד את הקשר בין בן זוגה לחברתה, כיצד הם הגיבו, ואיזו אווירה שררה. ביקשתי גם כי תתמקד בתחושותיה הגופניות והרגשיות, ותנסה לזקק מתי בדיוק החלה לחוש קינאה וכיצד הדבר הרגיש. בעודה מתארת שוב את האירועים, החלה ש' לחוש את אותה קנאה: היא הרגישה את כפות ידיה מזיעות, את קצב ליבה עולה ומעין גוש גדול וכבד בבטנה. ש' ביטאה את החרדה שעמדה מאחורי הקנאה: "מה אם פתאום הוא יגלה כמה מדהימה חברתי, ולא ירצה אותי יותר?" בהמשך הטיפול שאלתי את ש' לגבי פעמים נוספות בעברה בה חשה את אותו גוש גדול וכבד בבטנה. היא סיפרה על פעמיים נוספות בהן מצאה את עצמה חשה קנאה בעוצמה כזו. שתי הפעמים היו בסיטואציות דומות, בהן היתה בתחילתו של קשר זוגי והפגישה את בן זוגה עם חברתה. "בסופו של דבר מעולם לא קרה כלום בינם לבין חברה שלי, ונפרדנו מסיבות אחרות לגמרי. הם גם היו באמת בחורים נהדרים, פשוט לא התאמנו".
בהמשך הטיפול למדנו להסתכל על הקנאה כחוויה גופנית-מנטלית שיכולה ללמד אותה על עצמה, אך אינה בעלת כוח ממשי בעולם. ש' תיארה כי חשה הקלה רבה כאשר היתה מסוגלת, בעודה בסיטואציה, להתבונן בעצמה מן הצד, לזהות את הרגע בו מתחילה לחוש את הגוש בבטנה, ולומר 'הנה שוב הקנאה המוכרת מגיעה'. היא למדה להבין כי הדבר מאפיין את תחושת חוסר הביטחון שחשה בתחילת קשר. ככל שהצליחה לקחת מרחק מן הרגש, כך הפכה הקנאה למשהו חולף ופחות מאיים. בדומה למה שמתאר סארטר, כאשר עוצמת הרגש נחלשה, יכלה המטופלת לקחת אחריות על מעשיה: היא הבינה כי בכך שהתעקשה, כמעט באופן מוגזם, לייצר קשר קרוב בין בן זוגה לחברתה, הציבה אותו למעשה במעין מבחן וחיכתה שייכשל. הבנה זו, יחד עם עליית המודעות לרגשותיה, איפשרה לש' להכיל את חוסר הביטחון שחשה, ולהתקדם לשלב רציני יותר בקשר עם בן זוגה.
רגשות כחלון לתפיסת עולמנו
תפקידו של המטפל, לפי הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית, הוא לסייע למטופליו לחקור את רגשותיהם ולהבין את המשמעות שהם עצמם נותנים לרגש בחייהם. חווית הרגש עצמו בחדר הטיפול עשויה להיות חשובה ביותר, במיוחד עבור מטופלים אשר מתקשים להתחבר ולזהות את רגשותיהם. יחד עם זאת, ואן דורזן-סמית' (2001) טוענת כי בכי קתרטי כשלעצמו לא יפתור את הבעיה, וכי על המטפל לסייע למטופל להבין את הרמזים העומדים מאחורי הרגש המבוטא. על-ידי תהליך זה ילמד המטופל כיצד הוא מתנהל בעולמו.
אופן ההתנהלות בעולמנו נקראת, על פי שטראסר (1999), 'תפיסת עולם' (World-view). מונח זה מכיל בתוכו את הערכים, השאיפות והאמונות הבסיסיות שלנו כמו גם את מערכות היחסים והמשקעים שצברנו במהלך חיינו. שטראסר רואה טיפול אקזיסטנציאלי כמסע של המטופל לגילוי והכרה של תפיסת עולמו. חקירת הרגש בטיפול, היא אחת הדרכים להבנת אותם ערכים והנחות יסוד המנווטים אותנו בבחירות ובהחלטות אשר אנו עושים במהלך חיינו.
בעבודתי עם ד', מטופלת בת 20, אשר הגיעה לטיפול בעקבות משבר ביחסים עם משפחתה, עלו על פני השטח רגשות רבים כגון עצב, בושה ואשמה. רגש אחד בלט בהיעדרו במפגשינו – כעס. היא סיפרה על פעמים שבהן אירועים שציפתה להם מאוד לא הסתדרו, ועל מקרים בהם נאלצה שוב ושוב לוותר על צרכיה לטובת חברים ובני משפחה. במקרים כאלו היא תמיד הגיבה באכזבה ובעצב. מצאתי את עצמי חשה מתוסכלת מכך שד' ממשיכה שוב ושוב לוותר על עצמה למען אחרים. עם הזמן התסכול שלי הפך לכעס, וחשתי חסרת סבלנות כלפי ביטויי העצב והאכזבה שהביעה.
באחד המפגשים סיפרה ד' כי נאלצה לוותר על הופעה של זמר נערץ לה חיכתה זמן רב, משום שברגע האחרון חברותיה החליטו כי אינן באות. ד' היתה מלאת אכזבה, אך לא הביעה טיפת כעס על חברותיה שנטשו אותה באופן פתאומי. החלטתי להעלות על פני השטח את הלא מדובר, ושיתפתי אותה כי חשתי כעס כלפי חברותיה על שאיכזבו אותה בצורה כזו. אמרתי שהבחנתי בכך שהיא איננה כועסת עליהן, ושהדבר עניין אותי. ד' הודתה כי כעס הוא אינו רגש שהיא רגילה לחוות, וגם לא נתקלה בו בבית הוריה. הוריה של ד' ביקשו להנחיל לילדיהם את ערך הסבלנות. הם מעולם לא התווכחו או רבו בפניהם, והמסר היה כי כעס אינו מוביל לשום דבר טוב והשפעתו על מערכות יחסים הינה הרסנית. ערך זה הושרש בה מילדות, והפך להיות חלק מתפיסת עולמה. לא רק שד' לא ביטאה כעס כלפי האחר, היא לא איפשרה לעצמה אפילו לחוש אותו. בפעמים הנדירות בהן מצאה את עצמה כועסת על הוריה או חברותיה, חשה מיד אשמה גדולה ובושה על-כך שלא הצליחה לעמוד באתוס המשפחתי.
הדיון בתפיסת עולמה של ד' הוביל אותנו לשאול שאלות שאיתגרו תפיסה זו, כגון: האם כעס חייב להיות הרסני? מה בפנטזיה שלה יקרה אם תביע כעס? החקירה היתה בהתחלה בגוון תיאורטי מרוחק, אך לאחר פגישה זו החל גם שינוי ברמה החוויתית. ד' מצאה את עצמה חווה כעס ברמות שונות. בהתחלה הוא לווה בהרבה חרדה ולא זכה לבוא לידי ביטוי מחוץ לחדר הטיפולים, אך בהמשך באופן הדרגתי החלה ד' להתנסות גם בהבעת כעס כלפי אנשים שונים בחייה. כאשר הביאה לטיפול מקרים בהם כעסה, יכולנו לבחון את הכעס ולבדוק כיצד גופה מרגיש כאשר היא כועסת, איך התנהגותה משתנה בעת כעס ומה עשוי לקרות אם תעז לשחרר את הכעס. התנסות נוספת הייתה באימון בשחרור הכעס בחדר הטיפולים באמצעות משחקי תפקידים. הדיון בכעס החסר אפשר לד' להכיר את ערכים עליהם גדלה, ובשלב מאוחר יותר גם להטיל בהם ספק ולבנות מחדש את תפיסת עולמה כאדם בוגר, על גבי ערכים אותם בחרה לעצמה.
לסיכום
בראיה אקזיסטנציאלית רגשות הן חלק חשוב ובלתי נמנע מעצם היותנו בני המין האנושי. הם משפיעים על תפיסת עולמנו ועל הבחירות שאנו עושים, ולכן מן הראוי שנקדיש להם מחשבה ונאפשר לעצמנו ללמוד מהם. טיפול בגישה זו רואה בחקירת הרגשות חשיבות רבה, וכפי שניתן לראות לא קיימת דרך אחת ויחידה להבין רגשות. מטפלים שונים יתייחסו לרגשות בהתאם לכותבים מהם הושפעו ולאופן שבו הם מפרשים אותם, אך כולם יעודדו את המטופל להבין מה משמעות הרגש עבורו כאדם אשר חי ומתקיים בעולמו.
בעת כתיבת שורות אלו, אני מוצאת את עצמי פעם נוספת מתמודדת עם התהיות הקיומיות העולות בעקבות חזרתי ארצה המתרחשת בימים אלו. השינוי הקרב ובא מעורר בי רגשות רבים: התרגשות ושמחה יד ביד עם חששות ועצב. בניגוד למעבר הקודם הפעם אינני חשה את אותה טלטלת רגשות. אני מוצאת את עצמי נעזרת בריחוק הסארטריאני, אשר מאפשר לי להתבונן על רגשותיי ולראות בהם עדות לחשיבותן של ארבעת השנים האחרונות: העצב מאותת לי כי הכתי שורשים באותה ארץ רחוקה, ובכך יש בו מן המתיקות, וההתרגשות מלמדת אותי כי קיבלתי את ההחלטה הנכונה עבורי בנקודה זו בחיי.
מקורות
Heidegger, M. (2010). Being and Time: A Revised Edition of the Stambaugh Translation (J. Stanbaugh, Trans.) Albany: State University of New York Press. (Original work published 1927)
Nietzsche, F. (1990). Beyond Good and Evil. (R. J. Hollingdale., Trans.) London: Penguin Books. (Original work published 1886)
Nietzsch, F. (1969). Twilight of the Idols in Twilight of the Idols/ The AntiChrist (R. J. Hollingdale., Trans.) Harmondsworth: Penguin. (Original work published 1889)
Sartre, J.P. (2002). Sketch for a Theory of the Emotions (P. Mairet., Trans.) London: Routledge. (Original work published 1939)
Strasser, F. (1999). Emotions – Experiences in Existential Psychotherapy and Life. London: Duckworth.
Van Deurzen-Smith, E. (2001). Existential Counselling in Practice. London: Sage Publications.
