ספת הפסיכולוג מעולם לא הייתה קרובה יותר: קבוצות תמיכה מקוונות באמצעות ועידת וידאו
מאת אביה קפח ומעין נחום
התפתחות הטכנולוגיה בשנים האחרונות הביאה לשינוי משמעותי בעולם הטיפול. לשיטת הטיפול המסורתית, המתרחשת פנים אל פנים, נוספו טיפולים המתקיימים בסביבת האינטרנט: צ'טים, פורומים, דואר אלקטרוני ושיחות וידאו, ואלו מכונים "טיפולים ברשת". טכנולוגיית ועידת הווידאו (Video Conference - VC), המאפשרת לקיים שיחות רבות משתתפים, אפשרה לאחרונה גם לקבוצות תמיכה לקיים מפגשים מקוונים. קבוצות אלו מעוררות מחלוקת בקרב מומחים בתחום באשר לאיכות הטיפול הניתן בהן. במאמר זה נציג מחקר שנערך במסגרת תואר ראשון לטכנולוגיות למידה במכון הטכנולוגי חולון (HIT), שבדק את עמדותיהם של משתתפים בקבוצת תמיכה מקוונת בסוגיות הקשורות להתנהלות הקבוצה. הקבוצה "נפגשה" באמצעות ועידת וידאו וכללה חמישה משתתפים שנגמלו מהתמכרויות קשות. ממצאי המחקר מעלים כי המשתתפים מאמינים שקבוצה כזו מספקת את הצרכים העיקריים של הטיפול, אך בשל מאפייניה הטכניים של הטכנולוגיה (עיכוב בין סאונד לתמונה, היעדר שפת גוף, היעדר נוכחות מטפל בחדר), עדיין לא ראויה לשמש תחליף לקבוצות הפרונטליות. בין היתרונות הבולטים שהועלו: נוחות הטיפול, יכולת התמדה גבוהה, אווירה נינוחה ותרבות דיון מסודרת.
קבוצות תמיכה: קווים לדמותן
קבוצות תמיכה הן קבוצות המקיימות דיונים או מחליפות מידע במסגרת של כמה אנשים. קבוצות אלו מונחות על ידי איש המוסמך לתפקיד ובכך נבדלות מקבוצות המתארגנות באופן עצמי כדי לקיים את אותן פעילויות (Helgeson, Cohen, Schulz & Yasko, 2000). קבוצות תמיכה עוסקות לרוב בנושאים כגון התמכרויות, חרדות, קשיים משפחתיים או זוגיים ועוד (Cook & Doyle, 2002). ממחקרים שנעשו עד כה על אפקטיביות השיטה, עולה לרוב כי ההשפעות של הקבוצה על משתתפיה הן חיוביות, ומשתתפים מדווחים על הפחתה בלחץ ובמצבי רוח שליליים (Clifford & Minnes, 2012).
במחקר אשר בדק את חוויותיהם של הורים לילדים בעלי מוגבלויות לאחר שהשתתפו בקבוצת תמיכה, דיווחו ההורים על תחושת שליטה מוגברת, על תחושת שייכות לקהילה ועל שיפור במערכת היחסים עם ילדיהם (Solomon, Pistrang & Barker, 2001). במחקר דומה, דיווחו הנבדקים כי קבוצת התמיכה אפשרה להם ליצור קשר עם אנשים השותפים לאותה בעיה ולקבל תמיכה רגשית, חברתית ומעשית, שאינם יכולים להפיק מהסביבה הקרובה להם ואפילו ממטפלים מומחים (Kerr & McIntosh, 2000). במחקרו של קוואן (Cowan, 2012) נמצא כי היותך חלק מקבוצת שווי מעמד המקבלת אותך כפי שאתה מאפשר לך להסיר הגנות, אם היו, ולהתחיל במסע ההחלמה.
גם ההשפעות הפיזיות של קבוצת תמיכה נבדקו: במחקרם של בק ואחרים (Beck, Johannsen, Stoving, Mehlsen & Zachariae, 2012), נמצא כי מטופלים שעברו ניתוח לקיצור קיבה והשתתפו בקבוצת תמיכה הורידו יותר משקל מאלו שלא השתתפו בקבוצת תמיכה. כיום ידוע כי אנשים שונים מפיקים רמות שונות של תועלת מהשתתפות בקבוצות תמיכה. הסיבות לכך נחקרות לא מעט, וההשערות העולות מתוך המחקרים דומות זו לזו; אנדרסן (מצוטט אצל Helgeson et al, 2000) שיער כי ככל שהמשתתף מקיים מחוץ לקבוצה קשרים חברתיים בריאים ומקבל תמיכה מחוג האנשים הקרובים אליו, כך הוא צפוי להיתרם פחות מהתערבות של עמיתים במסגרת קבוצת תמיכה. גם ונדרסמן (מצוטט אצל Helgeson et al, 2000) מצא כי אחת הסיבות לכישלון הטיפול בקבוצה עבור מטופלים מסוימים היא שביעות רצונם מרשת הקשרים החברתיים שלהם.
קבוצות תמיכה מקוונות
מראשית דרכן ועד היום מתנהלות קבוצות תמיכה במפגשים ייעודיים ובתקשורת פנים אל פנים, אך השילוב בין מחשבים, אינטרנט וטכנולוגיות חדשות, מאפשר כיום צורות שונות של התנהלות במסגרת קבוצה (Kleij, Paashuis & Schraagen, 2005). קבוצות תמיכה מקוונות, בשונה מקבוצות פנים אל פנים, הן קבוצות העושות שימוש ברשת האינטרנט לטובת קיום המפגשים וההתנהלות השוטפת. רשת האינטרנט מספקת לקבוצות אלו אמצעים סינכרוניים כגון צ'ט ושיחות וידאו (איור 1) ואמצעים א-סינכרוניים כגון דואר אלקטרוני ופורומים, שבאמצעותם נשמר הקשר בין המשתתפים.
קבוצות תמיכה מאורגנות, המבוססות למשל על פורום, פועלות לרוב כך: מדי תקופה מוגדרת מראש, מעלה המנחה נושא חדש שעליו יתנהל הדיון. גם המשתתפים רשאים להעלות נושאים החשובים להם. תוכן הפורום מנוטר על בסיס קבוע, דבר שעוזר למשתתפים להתמקד רק בדיונים הרלוונטיים לנושא שנקבע, ופעולות כגון חסימת משתמשים ננקטות במקרה של הודעות קיצוניות בפורום (Wiljer et al., 2011).
איור 1. חדרי צ'ט עבור מכורים לסמים.
טיפול פסיכולוגי ברשת
הטיפול הפסיכולוגי ברשת החל כבר באמצע שנות ה-90, כאשר האינטרנט נכנס בהדרגה לבית והפך להיות מוצר נפוץ בבתי אב רבים. הטיפולים הראשונים התבססו בעיקר על התכתבות בדואר אלקטרוני בין המטפל למטופל ועסקו במגוון תחומים. לקראת סוף שנות ה-90, עם התפתחות הטכנולוגיה, נכנסו הטיפולים גם אל חדרי הצ'טים והפורומים, שם כאמור הוקמו גם קבוצות תמיכה וקבוצות לטיפול על ידי מומחים, שכן כעת התאפשר שיח בין כמה משתתפים (ברק, 2010). בד בבד הוקם גם הארגון המקצועי הראשון: ה-ISMHO (האיגוד הבין-לאומי לבריאות נפשית מקוונת), כך שהנושא תפס תאוצה והכרה, והחלו גם טיפולים פסיכולוגיים המשלבים אודיו ווידאו (איור 2). ביטוי נוסף לטיפול המקוון ניתן לראות כיום גם בעולם הווירטואלי Second Life: משתמשת חלוצה הקימה קליניקה וירטואלית לטיפול פסיכולוגי, שם היא מטפלת במשתמשים אחרים (איור 3).
איור 2. ייעוץ אודיו-ויזואלי.
איור 3. הקליניקה של Avalon Birke ב- Second Life.
הטיפול הפסיכולוגי ברשת נעשה פופולרי בעיקר בשל היותו כה נגיש וזמין. רשת האינטרנט הינה הסביבה החברתית והבין-אישית העכשווית. הסביבה החברתית הווירטואלית שנוצרה הובילה גם לשינוי בתפיסת הקבוצה או הרשת החברתית. אנשים, שעד היום היו מבודדים מבחינה חברתית, יכולים בקלות לתפוס את מקומם מאחורי המקלדת, לדבר על נושאים שונים, לקיים מפגשים ודיונים מקוונים, ובאופן כללי להיות חלק מחברה כלשהי, במקרה שלנו – חלק מהקבוצה הטיפולית. אנשים שעד היום לא התאפשר להם לקבל טיפול בשל אילוצי זמן או מקום, יכולים כיום לקבל טיפול בזמן שנוח להם וללא מגבלת מקום. מי שחפץ בטיפול, יכול לקבלו בבוקר כאשר הוא יושב בביתו על כוס קפה, בצהריים כאשר הוא במשרד או בעבודה, ובערב כאשר הוא יוצא למקומות בילוי ונזקק לעצה מהמטפל שלו (Hoffman, 2011). העובדה שכמעט לכל אדם במדינות מפותחות יש טלפון נייד חכם, מחשב נייד או כל אמצעי טכנולוגי המאפשר לו גישה לאינטרנט, מגבירה את השימוש באמצעי זה כתחליף לפגישה פנים אל פנים עם המטפל.
טיפול ברשת: בעד ונגד
ממחקרים קליניים עולה כי התאמתה של שיטת הטיפול הינה בין הגורמים המכריעים אשר עשויים לנבא את תוצאות הטיפול (Leibret, Archer, Munson & York, 2006). מכיוון שהמחקר בנושא טרם הניב תוצאות חד-משמעיות, הוא מעורר תהיות רבות בקרב מטפלים לגבי יעילות השיטות. מומחים מתקשים לקבוע אילו טיפולים פסיכולוגיים יעילים יותר ואילו פחות. אחת הסיבות לכך עשויה להיות שהמשימה עצמה של קביעת היעילות באופן מהימן דורשת תכנון מדוקדק ביותר, התחייבות לטווח ארוך והסתמכות על מקורות מחקר רבים (Binde, 2012). בנוסף, ההבדלים בין התוצאות עשויים להיות קטנים יחסית ולכן קשים למדידה, בייחוד כאשר מדובר בצורות תמיכה מובנות פחות, כגון קבוצות התמיכה בפורומים וחדרי הצ'ט (Frank & Frank, 1993). למרות הקושי שבקביעת היעילות, ישנם מומחים המטילים ספק ביעילותן של שיטות הטיפול ברשת, וטוענים כי ללא דמות מטפל הנוכחת פיזית מול המטופל, ובהיעדר שפת גוף, הטיפול אינו אפקטיבי וחסר כל משמעות.
אין להתעלם מנושא האמינות ברשת לנוכח תופעות מטרידות כגון התחזות או חוסר מקצועיות. תארו לכם את המצב הבא (Griffiths, 2005): גבר בן 40 נכנס לביתו לאחר שחזר מבילוי של כמה שעות, שבמהלכו שתה כמות גדולה של אלכוהול. הוא אינו יכול לישון ומחליט להתחבר לרשת ולחפש קבוצת תמיכה או מטפל שיסייעו לו, כיוון שהוא חושש שמא יש לו בעיית שתייה או התמכרות לאלכוהול. הוא ממלא שאלון אישיות באתר מסוים, ובתוך כמה דקות נשלחת אליו הודעת דואר אלקטרוני ובה כתוב כי יש לו הפרעת שתייה, והוא מוזמן להמשך טיפול. האם ניתן לקבוע על סמך שאלון שלנשאל יש בעיית שתייה? האם בסמכות האתר לקבוע זאת? מקרה זה ממחיש את הקלות שבה ניתן להציג מצג שווא ברשת.
ברק (2010) מציין כי 85% מהמטפלים ברשת לא עוברים הכשרה מתאימה לטיפול בסביבת האינטרנט. החשיבות בקבלת טיפול ממטפל מוסמך אינה מוטלת בספק. במחקר שהשווה בין מענה שניתן בפורום למצוקה של אדם על ידי מטפלים מוכשרים לבין מענה שניתן על ידי משתמשים אקראיים, נמצא כי מטפלים מוסמכים העניקו למשתתפי הפורום מגוון רחב יותר של אסטרטגיות מסייעות והיו אמינים יותר בתגובותיהם (Gilat, Tobin & Shahar, 2012). כמובן שמצג שווא יכול להופיע גם מהמטופלים עצמם, אשר יעטו על עצמם דמות אחרת או יתחמקו מלתגמל את המטפל כפי שנקבע מראש.
עוד טוענים המתנגדים כי טיפול ברשת מפר את כללי האתיקה בנוגע ליחסי מטפל-מטופל, למשל בעניין הגשת עזרה ראשונה במקרה הצורך. אם במהלך שיחה המטופל מתמוטט, הרי שלמטפל אין שום יכולת לעזור לו, להעניק לו עזרה ראשונה, להקים אותו ולשלוח סיוע במקרה הצורך.
ישנם גם רכיבים טכניים גרידא המאפיינים את התקשורת האינטרנטית ומהווים חיסרון. במחקר אשר בחן את השתתפותם של הורים לילדים על הרצף האוטיסטי בקבוצת תמיכה מקוונת, נשאלו ההורים על ההיבטים הפחות יעילים של הקבוצה. בין השאר הועלו נקודות שמהותן בפורמט המקוון: עיכוב בקבלת תגובות מהקבוצה ומהמנחה, הקלדה בו-בזמן של כמה משתתפים, הבדלים גיאוגרפיים ותרבותיים אשר התבטאו באורחות חיים שונים בין המשתתפים, ונוכחות משתנה וכמעט אקראית של משתתפים בקבוצה (Clifford & Minnes, 2012).
בד בבד, יש מחקרים המצביעים על תוצאות חיוביות בטיפול ברשת לעומת טיפול פנים אל פנים בנושאים כגון חרדה, הפרעה פוסט-טראומתית, הפרעות אכילה והתקפי פאניקה (Cook & Doyle, 2002). ניתן למנות כמה גורמים לכך. הראשון בהם הוא שמירה על אנונימיות. לרוב, המטופל אינו חייב להזדהות, לא בטיפול יחידני ולא בטיפול קבוצתי. הוא יכול לשבת בביתו, בסודיות מוחלטת, ולקבל את התמיכה שהוא זקוק לה. כאשר המטופל יושב לבדו בחדר וחולק את בעיותיו עם משתמשים שאינם נמצאים בסביבתו הפיזית הקרובה, הוא מרגיש מאוים פחות ונפתח לחוויה משחררת. במחקרם של וילג'ר ואחרים (Wiljer et al., 2011) עלה כי נשים שהשתתפו בקבוצה מקוונת הרגישו בנוח לשוחח על נושאים מביכים, מכיוון שידעו כי לא יפגשו בשאר המשתתפות לעולם. הן דיווחו גם כי השמירה על האנונימיות אפשרה להן להעלות שאלות משל עצמן ולפתח דיונים ספונטניים.
גורם שני וחשוב בהצלחת הטיפול ברשת הינו היעדר קשר עין עם המטפל. היעדר קשר עין מסייע גם כן להסרת עכבות אצל המטופל ובכך מגדיל את התערבותו ואת הנכונות שלו להיחשף מול המטפל או הקבוצה (ברק, 2010). הגורם האחרון הינו אמינות המידע. מטופלים נוטים לשקר פחות באמצעים כגון דואר אלקטרוני ותוכנות למסרים מיידיים מאשר בשיחות טלפון ושיחות פנים אל פנים (Hancock, Santely & Ritchie, 2004). הם מרגישים נינוחים יותר וחופשיים לספר את האמת, וכאשר המידע שהם מספקים למטפל הוא אמיתי, למטפל יש אפשרות להעניק להם את הטיפול המתאים ביותר עבורם.
אין מנוס מלציין את יתרונה המובהק של רשת האינטרנט בכלל ואת הטיפול ברשת בפרט, בהקשר של נגישות לאוכלוסיות מרוחקות, מיוחדות או מוגבלות.
ועידת וידאו כאמצעי טיפול
טיפול בטכנולוגיית ועידת וידאו (שילוב של תקשורת ויזואלית-שמיעתית – קול ותמונה, איור 4), כולל את רכיבי הטיפול הקונבנציונליים, אשר מזכירים במידה מסוימת פגישה פנים אל פנים. עם זאת, הוא שונה במהותו מטיפול פנים אל פנים. על אף התקשורת הוויזואלית, שבה נראה לכאורה כי המטפל והמטופל מסתכלים זה על זה, לא נוצר קשר עין, בדומה לשאר האמצעים ברשת, כפי שצוין קודם לכן. יוצאות דופן הן טכנולוגיות מיוחדות אשר פותחו לאחרונה ויכולות לעקוב אחר תנועת העיניים, כך שנוצרת אשליה של מבט וקשר עין מלאכותי (ברק, 2010).
וולתר ואחרים (Walther et al., 2005) טוענים כי טיפול ברשת באמצעות ועידת וידאו או צ'ט קולי עשוי להוכיח את עצמו בעתיד כטיפול שווה ערך לטיפול פנים אל פנים, בעיקר בזכות התקשורת המילולית המתאפשרת בו. על פי תיאוריית "טבעיות המדיה" שפיתח קוק (Kock, 2009), המשמשת להבנת ההתנהגות האנושית דרך הטכנולוגיה, ישנה חשיבות לקול המטופל, שכן הקול עוזר לדמות פגישה פנים אל פנים. לקול יש מאפיינים רבים כגון עוצמה, הנגנה, גובה הצליל ועוד, והוא חשוב בתקשורת הבין-אישית (Pickett, 1998). לצ'ט קולי (ללא וידאו) השפעה שונה על היחסים הבין-אישיים בטיפול לעומת צ'ט טקסטואלי בלבד, משום שהוא כרוך בוויתור מסוים על האנונימיות לעומת צ'ט טקסטואלי. בצ'ט קולי עצם הדיבור עם המטפל מבטל במידה מסוימת את אנונימיות המטופל (Blau & Caspi, 2007).
איור 4. אילוסטרציה של סימולציה בקבוצת ועידת וידאו.
המחקר שנתאר להלן נערך כאמור בקבוצת תמיכה מקוונת שפעלה באמצעות טכנולוגיית ועידת וידאו (להלן VC - Video Conference).
מטרת המחקר
המחקר התמקד בשאלות הבאות:
- כיצד משפיע השימוש בטכנולוגיית VC על אופי התקשורת בקבוצת תמיכה מקוונת, בין המטופלים לבין עצמם ובינם לבין המטפל?
- כיצד משפיעים מאפייניה הטכניים של מערכת ה-VC על התנהלותה התקינה של קבוצת התמיכה?
- אילו מאפייני רקע של המשתתפים עשויים לסייע להצלחת הטיפול?
- כיצד תופסים המשתתפים את קבוצת התמיכה המקוונת? האם הם רואים בה תוספת ותמיכה לקבוצות התמיכה הפרונטליות או שהם רואים בה תחליף להן?
שיטה
המחקר נערך במתודולוגיה איכותנית וכלל כלים איכותניים: תצפיות, ריאיונות עומק ושאלוני עמדות.
אוכלוסייה
הקבוצה כללה חמישה משתתפים שנגמלו מסמים ומאלכוהול. המשתתפים היו גברים אמריקנים, בני 65-36, בעלי מקצוע והשכלה אקדמית שהצטרפו לקבוצה בנקודות זמן שונות. המשתתף החדש ביותר נמצא בקבוצה כשנה בזמן עריכת המחקר. הם הצהירו כי אינם נפגשים זה עם זה או עם המטפל מחוץ לפורום וכי אין להם מוגבלות פיזית כלשהי המונעת מהם להתנייד מחוץ לבית. כולם משתמשים במחשב ובאינטרנט על בסיס יום-יומי. המפגשים התקיימו אחת לשבוע, ביום קבוע, בסביבה של VC, למשך שעה, בשפה האנגלית.
בנוסף להשתתפותם בקבוצה המקוונת, פקדו כולם באופן קבוע קבוצות תמיכה פרונטליות כגון NA - Narcotic anonymous ו-AA - Alcoholics anonymous, אשר אינן מונחות על ידי מטפל מוסמך, לפחות פעם בשבוע. מנחה הקבוצה המקוונת היה מטפל מוסמך בשם ד"ר ארתור טרוצקי, יועץ ומטפל אמריקני-ישראלי, מוסמך כמנהל קליני על ידי הרשות למלחמה בסמים בישראל.
סביבת הטיפול
טכנולוגיית ה-VC שבה השתמשו בקבוצה הינה של חברת MegaMeeting, המספקת פלטפורמה מבוססת דפדפן לקיום של שיחות וידאו מרובות משתתפים (איור 5).
איור 5. קבוצת המחקר כפי שתועדה במהלך אחת התצפיות (מימין למעלה: מנחה הקבוצה, ד"ר טרוצקי, משמאל למעלה: אביה, משמאל למטה: מעין).
למערכת זו יתרונות רבים: אין צורך להוריד תוכנה למחשב ולבצע התקנה, היא מאובטחת ואינה משאירה קובצי cookies (עקבות) על המחשב, כלומר ישנה שמירה מלאה על חיסיון המשתמשים.
כלים
- תצפית משתתפת: הצטרפות לשלושה מפגשים של הקבוצה באמצעות טכנולוגיית VC.
- ריאיון עומק חצי מובנה עם מטפל הקבוצה שהתבצע באמצעות טכנולוגיית VC.
- שאלון אנונימי לבדיקת עמדות של משתתפי הקבוצה שהועבר בכתב למשתתפים באמצעות דואר אלקטרוני. השאלון כלל פריטים סגורים לאיסוף נתונים כלליים ושאלות פתוחות לבחינת העמדות. למשל: (*) האם יש קשיים פיזיולוגיים או לוגיסטיים המונעים ממך להשתתף בקבוצת תמיכה בתדירות הנחוצה לך (למשל נכות, מרחק וכדומה)? (*) דרג/י את מידת שביעות הרצון שלך מקבוצת התמיכה המקוונת, בהתייחס לשלושה תחומים: רמת הטיפול הפסיכולוגי; איכותה של טכנולוגיית ה-VC; אינטראקציות בין חברי הקבוצה. (*) באיזה סוג של קבוצה קל לך יותר להתמיד במפגשים – בקבוצת VC, או בקבוצת פנים אל פנים? האם את/ה יכול/ה לחשוב על סיבה אפשרית לכך?
מהלך המחקר
בשלב הראשון ביצענו תצפיות משתתפות על שלושה מפגשים של הקבוצה. כל תצפית נמשכה כ-45 דקות מתוך הטיפול כולו. המטרה הראשונה של התצפיות הייתה לקבל מושג ראשוני על התנהלותה של קבוצת תמיכה באופן כללי – מי מוביל את הדיון, אופי האינטראקציה בין המשתתפים, נושאי הדיון וכדומה. במהלך התצפיות התנסינו בחוויות המשתתפים ולקחנו חלק פעיל בדיונים. כך התאפשר לנו לחוות את השימוש בטכנולוגיה באופן מלא ולהכיר את מאפייניה הטכניים של המערכת.
בשלב השני ביצענו ריאיון עומק חצי מובנה עם ד"ר טרוצקי. מטרות הריאיון היו לאסוף מידע עדכני על טיפול ברשת, וכן לשמוע את עמדתו בנוגע לכל שאלות המחקר.
בשלב השלישי העברנו למשתתפים שאלוני עמדות בכתב, במטרה לבחון את עמדותיהם בנוגע לכל שאלות המחקר שהוצגו לעיל: אופי התקשורת בקבוצה, מגבלות טכניות, ויעילות השימוש בטכנולוגיה. העובדה כי כל משתתפי הקבוצה המקוונת משתתפים גם בקבוצות תמיכה פנים אל פנים אפשרה לנו לבחון את עמדתם גם בנוגע להשוואה בין שני סוגי הקבוצות.
ממצאים
אופי התקשורת בקבוצה. במהלך התצפיות, ניתן היה להבחין בתבנית שחזרה על עצמה: המטפל בירך לשלום כל משתתף שהצטרף לוועידה. לאחר שהרוב הצטרפו, ביקש המטפל מאחד המשתתפים להתחיל. נערך סבב קצר שבמהלכו ציין כל משתתף את שמו, את משך הזמן שהוא "נקי" מסמים או מאלכוהול ואת הרגשתו באותו רגע. לאחר מכן נערך סבב ארוך יותר, שבמהלכו סיפר כל משתתף באריכות על השבוע שעבר עליו. לרוב סופרו סיפורים אישיים שאינם נוגעים כלל להתמכרות. כל אחד המתין לתורו וכמעט לא היו התפרצויות של משתתפים לדברי משתתפים אחרים. גם המטפל חלק עם הקבוצה חוויות שחווה בשבוע החולף, והמשתתפים הגיבו זה לזה, חיזקו זה את זה ואף צחקו זה עם זה. ניכר כי הם כבר מכירים זה את זה וכי הסיפורים ששמעו התקשרו לדברים שעלו בפגישות קודמות. חלק מהמשתתפים לקחו יוזמה והעירו הערות על דעת עצמם, ואילו אחרים המתינו שהמטפל יפנה אליהם.
האווירה בקבוצה הייתה ידידותית, משוחררת וחמה, וההומור היה רכיב משמעותי בה. אחד המשתתפים העיד: "הפורמט המקוון גורם לנו להתנהג שונה. אף אחד לא ישפוט אותך לאחר הפגישה ולכן אנחנו אמיתיים זה עם זה". משתתף אחר השווה את המצב לקבוצה פרונטלית: "שם זה מרגיש לי מעט מגושם ורשמי יותר". המטפל, לעומת זאת, דווקא העיד כי הפורמט אינו משפיע על הפתיחות בקבוצה: "מה שמשנה זה הקשר בין המטפל למטופל, אין לי בעיה לבכות עם מטופל גם דרך המחשב".
כל המשתתפים העידו כי קבוצת פנים אל פנים היא אינטימית יותר ומאפשרת להתחבר רגשית לאנשים, אך היו גם הסתייגויות; אחד המשתתפים אמר: "אני מוצא שהחיבור הרגשי אכן מתרחש בקבוצה המקוונת לאחר זמן מסוים, וכולם יתגעגעו זה לזה אם ייאלצו להפסיק את הטיפול". דווקא המטפל טען שהטכנולוגיה מקשה על החיבור למטופלים: "חסרה לי האפשרות לגעת במטופלים שלי. אני לא יכול לחבק. כשאני רוצה לחבק, אני מתקרב למצלמה ואומר למטופל שאני מחבק אותו דרך המצלמה".
מאפיינים טכניים של המערכת. ניכר כי המערכת יציבה ועובדת לרוב ללא בעיות. עם זאת, אם משתמש לא עמד בדרישות המערכת (חיבור ישיר לאינטרנט ורוחב פס מסוים), לעתים קרו תקלות והתנתקויות מהמערכת. ההתנתקויות לא הפריעו להתנהלות הדיונים ואף שימשו במה לחברי הקבוצה לצחוק זה על זה: "הוא מחפש תשומת לב ולכן הוא מתנתק ומתחבר כל הזמן". החברה שמפעילה את המערכת מספקת תמיכה טכנית טלפונית 24/7, המאפשרת לטפל בתקלות שונות במהירות.
נושא חשוב בתקשורת האינטרנט הינו העיכוב בין הסאונד לתמונה, והדעות לגביו חלוקות. יש שהעידו כי עיכוב זה גרם לתרבות דיון מסודרת יותר: "בגלל העיכוב אנו מדברים ישר לנקודה, עוצרים, מקשיבים ונותנים לאנשים את הזכות לדבר. כך נשמרת תרבות דיון מסודרת"; "העיכוב מאלץ את המשתתפים להקשיב לאחרים ולענות רק כאשר תורם מגיע". אחרים העידו כי העיכוב הקשה על התנהלות הדיון: "הבדיחות שלי לא ממש עובדות כאשר העיכוב גדול"; "לצערי זהו אחד הדברים הגרועים ביותר בקבוצות VC, אבל אני מאמין שזה ייפתר עם הזמן".
מאפייני רקע של המשתתפים. אחד ממאפייני הרקע שנמצא קשור להצלחת הטיפול היה המטרה המשותפת של חברי הקבוצה, כפי שהעיד המטפל: "כדי להרכיב קבוצה טובה, צריך שכולם יגיעו עם אותה מטרה. הנושא צריך להיות משותף לכולם". אחד המשתתפים טען כי יש להביא בחשבון גם את הרקע המקצועי של המשתתפים: "אני מחפש קבוצות של בעלי מקצוע, העובדים בתנאי לחץ, מכיוון שאנו חולקים את אותם נושאי עניין".
מטפל הקבוצה מעביר טיפולי VC גם לקבוצה של נגמלים ישראלים ולטענתו להיבט התרבותי השפעה מכרעת על איכות הטיפול: "אלכוהוליסטים ונרקומנים בישראל לרוב באים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, וכתוצאה מכך הם מחוברים פחות לעולם הדיגיטלי. כמעט אין להם רקע במחשבים, ולפעמים לוקח להם הרבה זמן ללמוד את הטכנולוגיה".
קבוצה מקוונת לעומת קבוצה פרונטלית. כל המטופלים העידו כי קבוצת ה-VC סיפקה את הצרכים הבסיסיים של הטיפול, אך לא כולם סברו שהיא עשויה לשמש תחליף לקבוצה פרונטלית. אחד המשתתפים אמר: "אני חושב שהטיפול ב-VC עובד, אבל למטופלים חדשים לא הייתי ממליץ עליו. לדעתי כדאי להתחיל בקבוצה פרונטלית, ובהמשך לעבור לקבוצת VC". משתתף אחר הציג תפיסה מעניינת: "לא מדובר כאן בשאלה של תחליף. טיפול מקוון לא חייב להיות טוב יותר מטיפול פרונטלי כדי שיהיה לו מקום מובטח בשוק. לטיפול המקוון יתרונות משלו: נגישות ולו"ז גמיש, הנותנים מענה לאנשים ספציפיים. אנשים המקבלים טיפול פרונטלי ימירו אותו בשלב כזה או אחר לטיפול מקוון, כחלק מחיפוש אחר דרכי תקשורת יעילות. זו רק שאלה של זמן מתי זה יקרה ועד כמה התופעה תהיה רחבה".
נושא נוסף אשר ככל הנראה יותיר את הטיפול ב-VC רלוונטי לתקופת זמן ארוכה הינה יכולת ההתמדה הגבוהה בו, כפי שמעידים המשתתפים: "לא נתקלתי בקבוצה המשמרת את עצמה באופן טוב כל כך לאורך זמן כמו הקבוצה שלנו"; "בפגישות פנים אל פנים אתקשה לשמור על עקביות"; "טיפול מקוון דורש אפס זמן בדרכים כך שהוא יכול לקרות כמעט מיידית".
ממצאים נוספים. לגבי היעדר קשר עין, העידו כולם (הן המשתתפים והן המטפל) כי אין לזה כלל השפעה על איכות הטיפול. לגבי היעדר שפת גוף, הדעות היו חלוקות. המשתתפים ציינו כי כלל לא הרגישו שזה פוגם באיכות הטיפול: "מדובר בקבוצה משכילה. אנחנו רגילים לקיים דיונים ומצליחים לפענח את שפת הגוף של עמיתינו". מנגד, טען המטפל כי העובדה שהוא אינו יכול להבחין בתזוזות רגליו של המטופל מקשה עליו ולכן הוא מבקש מהמטופלים להגזים בתנועות הרגליים כדי שהוא ישים לב. יש להביא בחשבון את האפשרות שמה שאׅפשר למשתתפים להתמודד עם חסרונות הקבוצה המקוונת, היא העובדה שכולם היו בעלי מקצוע והשכלה גבוהה.
דווקא בסוגיית האתיקה המקצועית בנוגע ליחס כלפי המטופל בסביבה המקוונת, העיד המטפל כי אין בעיה להגיש עזרה ראשונה גם למטופלים הנמצאים במקומות מרוחקים: "אם אחד המטופלים שלי פתאום לוקח אקדח ומאיים להתאבד, או לוקה בהתקף כלשהו, אני מתקשר מיד למשטרה או לעזרה ראשונה באזור מגוריו של המטופל ומזעיק את מי שצריך". את האינפורמציה על סביבת המגורים נדרש המטפל למלא בשאלון מפורט טרם תחילת הטיפול.
סיכום ומסקנות
המסקנה העיקרית העולה ממחקר זה היא שישנן עדיין מגבלות מסוימות לטיפול VC קבוצתי המונעות ממנו לשמש תחליף יעיל לקבוצה פרונטלית. היתרונות העיקריים של קבוצות מקוונות הם נוחות הטיפול, יכולת התמדה גבוהה לאורך זמן, תרבות דיון מסודרת ואפשרות להתגבר על מגבלות מיקום גיאוגרפי או מגבלות פיזיות המונעות יציאה מהבית. דווקא ההבדלים הגיאוגרפיים, המתבטאים באורחות חיים שונים, לא התגלו כמכשול, בשונה ממחקר אחר שבחן נקודה זו (Clifford & Minnes, 2012). החסרונות הם בעיות טכניות כגון עיכוב בין סאונד לתמונה, היעדר שפת גוף וקשר עין מלאכותי. כפי שצוין לעיל, המטופלים העידו כי גורמים אלו לא השפיעו על איכות הטיפול במידה ניכרת אך הם אחראים לכך שהפורמט עדיין לא ראוי לשמש תחליף לקבוצות תמיכה פרונטליות.
בשונה מטענת וולתר ואחרים (Walther et al., 2005), כי התקשורת המילולית מאפשרת לדמות מצב של פגישה פנים אל פנים, נראה כי דווקא הגורם האנושי מהווה כאן מכשול עיקרי; רוב המטופלים מעדיפים לקיים מפגש פנים אל פנים בעת מצוקה, בשל הצורך להיות נוכח באותה סביבה עם המטפל.
ברוח דבריו של בינדה (Binde, 2012), שטען כי כדי לקבוע את יעילות הטיפול באופן מהימן יש לבצע מחקר ארוך טווח, אנו מציעים לערוך מחקר המשך בעוד שנים אחדות, כדי לבדוק כיצד ההתפתחות הטכנולוגית משפיעה על התקדמות הטיפול המקוון. כמו כן, שאלת מחקר מעניינת להמשך הינה השפעת ההבדל התרבותי על טיב הטיפול, שכן לא התאפשר לנו לחקור סוגיה זו.
לאור הממצאים, אנו מאמינים כי בטווח של השנים הקרובות, כאשר טכנולוגיות צילום וסאונד יציבות ורוחב פס גדול יהיו זמינות, סביר להניח שנראה יותר טיפולים מסוג זה. כיום בישראל, הרשות למלחמה בסמים מנהלת את התוכנית לשיקום אלכוהוליסטים ונרקומנים באמצעות טיפול בוועידת וידאו. מדינת ישראל היא הראשונה בעולם המאפשרת טיפול מסוג זה בחינם.
מקורות
האוניברסיטה הפתוחה [openfek]. (11 בנובמבר, 2010). עזי ברק: לא רק פסיכולוג וירטואלי. [קובץ וידאו]. אוחזר מתוך: http://www.youtube.com/...=dnHq6Q75Ro8
Beck, N. N, Johannsen, M., Stoving, R. K., Mehlsen, M., & Zachariae, R. (2012). Do Postoperative Psychotherapeutic Interventions and Support Groups Influence Weight Loss Following Bariatric Surgery? A Systematic Review and Meta-analysis of Randomized and Nonrandomized Trials. Obesity Surgery, 22(8). doi: 10.1007/s11695-012-0739-4.
Binde, P. (2012). A Mutual Support Group for Young Problem Gamblers. International Journal of Mental Health and Addiction, 10, 524-536. doi: 10.1007/s11469-011-9346-1.
Blau, I., & Caspi, A. (2007). Participation in and efficiency of distance learning using Skype™. In M. Ronen (Ed), Online Academic Learning (pp.75-77). Holon, Israel: Holon Institute of Technology.
Clifford, T. & Minnes, P. (2012). Logging On: Evaluating an Online Support Group for Parents of Children with Autism Spectrum Disorders. Journal of Autism and Developmental Disorders, 42(11). doi: 10.1007/s10803-012-1714-6.
Cook, E.G., & Doyle, C. (2002). Working Alliance in Online Therapy as Compared to Face-to-Face Therapy: Preliminary Results. Cyber Psychology & Behavior, 5(2), 95-105.
Cowan, P. (2012). Handbook of Pain and Palliative Care (pp. 639-648). Heidelberg: Springer.
Frank, J. D., & Frank, J. B. (1993). Persuasion and healing: A comparative study of psychotherapy (3rd ed.). Baltimore: Johns Hopkins University Press.
Gilat, I., Tobin, Y., & Shahar, G. (2012). Responses to suicidal messages in an online support group: comparison between trained volunteers and lay individuals. Soc Psychiatry Psychiatr Epidemiol, 47, 1921-1935. doi: 10.1007/s00127-012-0508-7.
Griffiths, M. (2005). Online Therapy for Addictive Behaviors. Cyber Psychology & Behavior, 8(6), 555-561.
Hancock, J.T., Santelli, J.T., & Ritchie, T. (2004, April). Deception and Design: The Impact of Communication Technology on Lying Behavior. Paper presented at the Human factors in computing system Conference, Vienna, Austria.
Helgeson, V. S, Cohen, S., Schulz, R., Yasko, J. (2000). Group Support Interventions for Women With Breast Cancer: Who Benefits From What? Health Psychology,19(2),107-114.
Hoffman, J. (2011, 23, September). When your therapist is only a click away. The New York Times, Retrieved from:http://www.nytimes.com/2011/09/25/fashion/therapists-are-seeing-patients-online.html?pagewanted=all&_r=1&
Kerr, S. M., & McIntosh, J. B. (2000). Coping when a child has a disability: Exploring the impact of parent-to-parent support. Child: Care, Health and Development, 26, 309–322.
Kleij, R., Paashuis, R., & Schraagen, J.M. (2005). On the passage of time: Temporal differences in video-mediated and face-to-face interaction. International Journal of Human-Computer Studies, 62, 521-542.
Kock, N. (2009). Information systems theorizing based on evolutionary psychology: An interdisciplinary review and theory integration framework. MIS Quarterly, 33(2), 395-418.
Lapidot-Lefler, N., & Barak, A. (2012). Effects of anonymity, invisibility, and lack of eye-contact on toxic online disinhibition. Computers in Human Behavior, 28(2), 434-443.
Leibert, T., Archer Jr, J., Munson, J., & York, G. (2006). An Exploratory Study of Client Perceptions of Internet Counseling and the Therapeutic Alliance. Journal of Mental Health Counseling, 28(1), 69-83.
Pickett, J. M. (1998). The acoustics of speech communication: Fundamentals, speech perception theory and technology (2nd ed).
Solomon, M., Pistrang, N., & Barker, C. (2001). The benefits of mutual support groups for parents of children with disabilities. American Journal of Community Psychology, 29, 113–132.
Walther, J. B., Loh, T., & Granka, L. (2005). Let me count the ways: The interchange of verbal and nonverbal cues in computermediated and face-to-face affinity. Journal of Language and Social Psychology, 24(1), 36-65.
Wiljer, D., Urowitz, S., Barbera, L., Chivers, M. L., Quartey, N. K., Ferguson, S. E., … Classen, C. C. (2011). A Qualitative Study of an Internet-Based Support Group for Women with Sexual Distress Due to Gynecologic Cancer. Journal of Cancer Education, 26, 451-458. doi: 10.1007/s13187-011-0215-1.
