בזמן שהמתנת...
על רשימות ההמתנה המשתרכות לקבלת מלגה להתמחות קלינית ועל הצורך להתאגד ולפעול
מאת בן דואק
הכותב הוא בוגר המגמה לפסיכולוגיה קלינית של המבוגר באוניברסיטה העברית
בעת האחרונה עובר תחום בריאות הנפש ככלל ומקצוע הפסיכולוגיה בפרט, שינויים רבים. הרפורמה בבריאות הנפש שהלכה וקרמה עור וגידים בשנים האחרונות, ואשר אמורה להגיע למימוש בקיץ הקרוב, היא כמובן השינוי הגדול שבהם. כעיקרון, הרפורמה מציבה יעדים ברורים בנוגע להגדלת הנגישות ומספר הנהנים משירותי בריאות הנפש, ולמעשה הייתה אמורה לעורר אופטימיות בקרב העוסקים בתחום. אלא שהרפורמה כוללת בתוכה תמורות רבות - מלבד השינויים הכלכליים שהיא גוררת’ במעבר למימון על ידי קופות החולים, היא משפיעה על כלל פעילות הפסיכולוגים במגזר הציבורי . בין היתר, מסתמן שגם הכשרתם של הפסיכולוגים הקליניים תשתנה, ותכלול, למשל, הפחתה בנטל הפסיכודיאגנוסטיקה בשלב ההתמחות. שלל השינויים הללו, שרבים מהם עוד לא נהירים דיו, גורמים לתחושת אי וודאות גדולה בקרב הפסיכולוגים הצעירים, המצויים בשלבי ההכשרה השונים. לרבים מאתנו חסרה הבנה לגבי משמעותם של שינויים אלו, הזמן בו הם יכנסו לתוקף וכיצד הם ישפיעו על תהליך ההכשרה וההתמחות שבעיצומו אנו שרויים.
לצד אלה, שינוי משמעותי ביותר כבר נכנס לתוקף - מהלך הסדרת תהליך קבלת המלגות להתמחות. התהליך כולל יצירת רשימות המתנה, שנועדו באופן מוצהר לייצר שקיפות וארגון בתהליך מציאת ההתמחות, אלא שעם כל הודעה נוספת מטעם הפסיכולוגית הארצית, ד"ר ימימה גולדברג, מתבהרת תמונת המצב העגומה הנובעת ממנו. החל מסוף השליש הראשון של 2014, כל המבקש להתחיל התמחות במקום ציבורי נדרש למלא טפסים לאחר קבלת הזכאות למלגה. לפי פרמטרים שונים, שובצו כל המבקשים ב-4 אשכולות שונים. כחצי שנה לאחר שהתהליך יצא לדרך, נראה שהרשימות ארוכות עד מאוד (כמה מאות ממתינים בארבעה אשכולות) ומספר המלגות המתפנות מועט.
לאחרונה פרסמה הפסיכולוגית הארצית הודעה נוספת, לפיה נפתח אשכול נוסף, שנועד לסייע לאלה הנמצאים באמצע תהליך ההתמחות ואינם יכולים לסיימו מפני שחסרה להם מסגרת משלימה, מרפאתית או אשפוזית. בין היתר, נכתב בהודעה כי "מועמדים הממתינים להתחלת התמחות (מאשכול 4 הקודם – אשכול 5 החדש) לא יוכלו בשלב זה להגיש מועמדות למלגות המתפנות במסגרת מרפאתית" (ההדגשה במקור). הגשת מועמדות במסגרת אשפוזית שמורה, מאז תחילת פיילוט השימוש ברשימה, עבור אלה שכבר סיימו או עומדים לסיים את הפרק המרפאתי בהתמחותם. על כן, משמעות משפט זה היא שפסיכולוגים שטרם התחילו התמחות, לא יוכלו להתחיל כזו, עד להודעה חדשה. זאת בלי שצוינה הגבלת זמן בהודעה שפורסמה, מלבד האמירה המעורפלת כי "מועמדים מאשכול 5 ימתינו עד למציאת מקום התמחות של כל המועמדים מאשכול 4".
קשה למצוא מקבילה לתופעה של המתנה בלתי מוגבלת זו, במקצועות אחרים. ברפואה קיימת הגרלה לקביעת מקומות הסטאז' (במידת מה, השלב המקביל בלימודי הרפואה, לאחריו יכולים הרופאים לעבוד כרופאים), ומספר המקומות בסטאז' מותאם למספר המסיימים. רק בשנה שעברה נאבקו הסטודנטים לפיזיותרפיה על חשיבות השילוב של התנסות מעשית בהכשרתם והבטחת המקומות לכלל הסטודנטים בתחום, גם באמצעים של סגירת מסלול חדש ללימודים שנפתח בקרית אונו. לעומת זאת, בפסיכולוגיה, ובפרט בפסיכולוגיה קלינית, נפתחו בשנים האחרונות מסלולים חדשים ללימודים, אך לא נוספו, בהתאם, מספיק מלגות או תקנים להתמחות. כך, נוצר מצב שההמתנה ארוכה לא בגלל פרוטקציות או תעדוף כזה או אחר (המניע המקורי למהלך הרשימות והאשכולות), אלא פשוט מפני שאין מספיק אפשרויות להתמחות.
ניתן להבין, אם כן, את מידת הייאוש המלווה את כל אותם הפסיכולוגים המאכלסים את אשכול 5. לאחר 5-6 שנות לימודים, הם נשארים בלי יכולת לעסוק במקצוע ובלי אופק ברור או אפילו השערה מתי יוכלו להשלים את התמחותם. לכך יש להוסיף את השנים של עבודה בחינם או בשכר נמוך ב"התנסות מעשית" במהלך תואר הראשון ובפרקטיקום בתואר השני, ואת השכר הנמוך שמלווה את ההתמחות. שכר המינימום במשק, שהועלה בשנים האחרונות כדי להתאימו למדד ולעלייה ביוקר המחיה והדיור, יעבור בקרוב את גובה השכר שמקבלים מתמחים בפסיכולוגיה, לאחר שני תארים בעלי ביקוש גבוה, ולאחר 6-10 שנים במסלול ההכשרה. הרי גם התכתיב של התמחות בחצי משרה נקבע על מנת לאפשר למתמחים למצוא השלמת הכנסה, למלגה הנמוכה כל-כך, בעבודה בחצי משרה במקום אחר. עבודה במקום אחר? הרי במקצוע שלהם, כפסיכולוגים, הם אינם יכולים לעסוק.
ההודעה החדשה של הפסיכולוגית הארצית בדבר 'הקפאה' של האפשרות להתחיל התמחות, עוררה דיונים סוערים בקבוצת פייסבוק המרכזת פסיכולוגים צעירים, ולאחר פרץ הייאוש המתבקש, עלתה השאלה: כיצד ניתן להיאבק על זכויותינו? ההתכתבויות הארוכות העלו תחושה שיש רצון למאבק, אך אין מסגרת שתוכל לתמוך בו ולספק לו החזקה מתאימה. ההסתדרות היא איגוד מקצועי גדול, אך נציגי חלק מהציבור הקליני עזבו אותה והקימו איגוד משלהם. גם ועד המתמחים המשותף פועל בתחומים מסוימים עם ומול הוועדה, אך אף אחד מהארגונים הללו אינו מייצג, בפועל, את הפסיכולוגים במאבק על השכר ועל כמות המלגות מול משרד הבריאות, שכן אלה איגודים מקצועיים. הרי המחסור במקומות להתמחות זו בעיה שקיימת שנים, גם אם היא מתבררת במלוא חריפותה בשיטה החדשה. עד לעת זו לא התקבלה תשובה מהסתדרות המח"ר, ועד העובדים אליו שייכים הפסיכולוגים במגזר הציבורי, לגבי אפשרות לייצוג או מודעות לכך שיש בעיה ושינוי בתנאים. ובהזדמנות זו כדאי לציין שפסיכולוגים העובדים במגזר הפרטי אינם מאוגדים כלל ולכן ברוב המקרים זכויותיהם מצומצמות אף יותר משל עובדי המגזר הציבורי ואינן תחת פיקוח. נותר לתהות - האם אין איגוד מקצועי או ועד עובדים כלשהו המייצג את ציבור הפסיכולוגים בהכשרה או את ציבור הפסיכולוגים באשר הוא?.
מנקודת מעורפלת, מבולבלת ומיואשת זו, יוצאת קריאה להתארגנות, התאגדות ומאבק למען עתיד המקצוע. ישנם הרבה פסיכולוגים בארץ, המפולגים על בסיס סוג ההתמחות, או הזרם הטיפולי אליו הם שייכים. אלא שהתנאים הקשים שמלווים את תהליך ההכשרה הארוך שלנו משותפים לכל הפסיכולוגים. לדוגמא, התמחות חינוכית מתפרסת בדרך כלל על פני שנים רבות בהן ממשיך המתמחה לקבל שכר נמוך. זה הזמן ליצור מסגרת ברורה - איגוד מקצועי שייצג את האינטרסים של ציבור הפסיכולוגים, הן בנוגע לרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש, מקומם של הפסיכולוגים ואופי תהליך ההתמחות בתוכה, והן בדיונים רלוונטיים בתקציב המדינה ובועדות משרד הבריאות. יש לדאוג לכך שתהיה הלימה בין מספר המתמחים הפעילים לבין מספר המסיימים את המגמות היישומיות השונות, כדי שלא נגיע למצב שההמתנה כה ארוכה עד שעובר עשור נוסף מסיום התואר השני ועד לסיום ההתמחות. ניתן לחשוב על מספר דרכי פעולה שיאפשרו זאת - בהגדלת תקציבים, קיצור ההתמחות עצמה, או, בעדיפות נמוכה יותר - סגירת מסלולים חדשים שנפתחו לאחרונה. בכל מקרה, יש לפעול לקיצור רשימות ההמתנה בהקדם. כמובן שמהלך משמעותי יאלץ לחכות עד לאחר כינון ממשלה חדשה בישראל, מינוי שר/ת בריאות ופתיחת דיוני התקציב מחדש. עם זאת, אני סבור כי אין סיבה להמתין לכל אלה על מנת להתאגד ולנסות ולקדם את הרעיונות המוזכרים כאן.
אסיים ב'מילה' לפסיכולוגים מומחים שאולי חושבים שסוגיה זו אינה נוגעת אליהם: יש שילעיזו ויגידו שלכם אינטרס הפוך, לשמר מצב של מיעוט מומחים חדשים, בכדי להבטיח את הפרנסה שלכם. אני מעדיף להאמין שאכפת לכם מעתיד המקצוע, ומחבריכם הצעירים למקצוע, המתקשים, לאורך שנים וחרף השקעה עצומה, להגיע למצב בו הם עוסקים בו.
ההתמחות שלנו בעולמם הפנימי של מטופלנו ובהקלת סבלם לא צריכה להניא אותנו מלפעול כציבור בעל אינטרסים. אין מדובר במילה גסה – מדובר בדרך להבטחת עתיד למקצוע הפסיכולוגיה ולעוסקים בו. יש להתאגד ולפעול ביחד להשגת אינטרסים אלו.
