בלעדיות מול פתיחות מינית: יישומים נרטיביים חדשים לעבודה טיפולית עם זוגות הומוסקסואלים
מאת רזי שחר ורון נסים
* המאמר נכתב בלשון זכר אך מתייחס לגברים ולנשים.
** המיזם המתואר במאמר זה הוצג בהרצאה בכנס "שניים שניים מכל מין – טיפול זוגי בקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים)", שהתקיים בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, בתאריך 30.1.14. יום העיון נערך בחסות האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובזוג, חושן – חינוך ושינוי, ובית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.
במאמר זה נעסוק במושגים "שיח דומיננטי" ו"הטיות חברתיות". נדון בהשפעתם על התפיסות והבחירות ההתנהגותיות של זוגות גברים הומוסקסואלים ושל אנשי המקצוע המטפלים בהם, בסוגיה של בלעדיות מול פתיחות מינית, וכן נציע דרכים להתמודד עם סוגיה זו בטיפול.
המושג "שיח" (discourse) מתייחס למערכת של הצהרות ואמונות, המאורגנות סביב משמעויות וערכים נפוצים. משמעויות וערכים אלה נוצרים בתהליך התפתחותה של כל חברה וקשורים לסוגיות המרכזיות בחיי החברה. הם מושפעים מיחסי הכוח הקיימים בחברה ואינם רעיונות ספציפיים של אנשים יחידים באותה חברה (1984 ,Hollway). זהו עיקרון שבונה מוסדות חברתיים, דרכי חשיבה, וכן את הסובייקטיביות של היחיד, וממשיך ונבנה מחדש על ידיהם (Weedon, 1987; Parker, 1992).
תאורטיקנים אחדים הפנו זרקור לכוח הבלתי נראה של השיח הדומיננטי, המתבטא בכך שאנשים מבססים את אמונותיהם, את זהותם, את חייהם ואת מערכות היחסים שלהם בהתאם ל"אמיתות" השליטות בחברה (Gavey, 1989; Hare-Mustin, 1994; White, 1993, 2004, 2007).
בכל תרבות מכיל השיח הדומיננטי הרווח הטיות חברתיות. הכוונה לעמדות כלפי סוגיות שונות וכלפי אוכלוסיות מסוימות הכוללות סטריאוטיפים ודעות קדומות. אוכלוסיית הלהט"ב (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים ובי-סקסואלים) היא דוגמה לאוכלוסייה שמופנות כלפיה הטיות חברתיות מצד אוכלוסיות אחרות בחברה. בארצות הברית, למשל, רווחת ההנחה כי יחסים רומנטיים בקרב אוכלוסייה זו הם שונים מיחסים הטרוסקסואליים; סקרי דעת קהל מראים כי רוב האנשים סבורים שיחסים חד-מיניים אינם צריכים לקבל הכרה חוקית כמו יחסים הטרוסקסואליים, וכי קשרים חד-מיניים הם נחותים מקשרים הטרוסקסואליים במידת האינטימיות, המחויבות והמוסריות (Frost, 2011).
בישראל, בקרב חלק מהאוכלוסייה הדתית, רווחת האמונה כי הומוסקסואליות היא סטייה מדרך הטבע וכי קיום יחסי מין הומוסקסואליים הם חטא חמור. הטיות חברתיות נוספות כלפי הומוסקסואלים כוללות את האמונות כי הם אחראים להפצת האיידס בעולם, וכי אין להם עכבות מיניות והם מקיימים יחסי מין בתדירות גבוהה עם בני זוג מזדמנים. רעיונות אלה יוצרים הסתייגות מאוכלוסייה זו והפניית תוקפנות והאשמות כלפי אנשים המשתייכים אליה (Laird, 1998).
ההשפעה הישירה של הטיות חברתיות אלה היא יחס שלילי מצד החברה כלפי אוכלוסייה זו, אולם השפעה נוספת עלולה להיות על אנשי הלהט"ב עצמם: הם עלולים להפנים את הסטריאוטיפים ובעקבות כך לפתח דימוי עצמי שלילי בנוגע לזהותם המינית והאנושית, דבר שעלול להקשות עליהם ליצור זוגיות אינטימית ולנהל את חייהם בגלוי.
מטפלים, מטבע הווייתם האנושית, מושפעים אף הם מהשיח הדומיננטי הרווח בחברתם ומהטיות חברתיות. הייר-מסטין (Hare-Mustin, 1994) מדמה את חדר הטיפול לחדר מראות המשקף בחזרה רק את מה שמובא לתוכו. לפי דימוי זה, מה שמשתקף בחדר הטיפול הם השיח הדומיננטי בתרבות וההטיות החברתיות שמביאים איתם המטפלים, גם אם הם אינם ערים לכך (Crites, 1986; Rucker, 1992).
נייר עמדה משותף של התאחדות הפסיכולוגים האמריקנית (APA) ושל הסתדרות הפסיכולוגים בישראל משנת 2011 הדגיש כי בחברה הישראלית, כמו גם בחברה האמריקנית, שולטת התרבות ההטרוסקסואלית, וקיימים עדיין הטיות חברתיות ותיוגים שליליים כלפי אוכלוסיית הלהט"ב.
בהיעדר ערנות והתבוננות עצמית של אנשי המקצוע, הם עלולים להכניס הטיות אלה לחדר הטיפול ולהחיל על הומוסקסואלים נורמות השליטות בתרבות ההטרוסקסואלית. כך, למשל, הם עלולים להתייחס לתהליכים ולאינטראקציות בין זוגות של גברים כאבנורמלים, אף שהם נפוצים בתרבות הגייז. כמו כן הם עלולים להתעלם מרכיבים אופייניים של תרבות הלהט"ב, כגון קיום דרגות שונות של יציאה מהארון, קיום יחסי מין מזדמנים בקרב גברים הומוסקסואלים ועוד, וכן הם עלולים להתעלם מהעובדה שאוכלוסייה זו מתמודדת עם יחס סטריאוטיפי ומשפיל, עם חוויות של אלימות ועוד. לפיכך, הקוד האתי שבנייר העמדה קרא למטפלים לבחון את העמדות ואת האמונות שלהם בבואם לעבוד עם זוגות מאוכלוסיית הלהט"ב (הפ"י, 2011). עם זאת, נשאלת השאלה כיצד יכול ציבור המטפלים לעשות זאת כאשר חלק מההטיות משפיעות גם עליהם אך נמצאות בשולי תודעתם?
זוגיות פתוחה מול בלעדיות בקרב זוגות הומוסקסואלים
אחד הנושאים שעולים בעבודה טיפולית עם זוגות גברים הומוסקסואלים הוא הסוגיה של בלעדיות מול פתיחות מינית בקשר זוגי רומנטי. נושא זה טעון בנורמות ובערכים, ולכן עלול להיות מושפע מהשיח הדומיננטי בתרבות ומהטיות חברתיות, הן אצל הגברים הבאים להתייעץ והן אצל המטפלים בהם. בהשראת הגישה הנרטיבית, אנו סבורים כי חשוב לזהות ולפרק הטיות חברתיות אלה, כדי לאפשר למטפלים לבחון את עמדתם וכדי לאפשר למטופלים לבחור את הגישה המועדפת שתנחה את יחסיהם.
שאלון זוגי מיני לחשיפת הטיות חברתיות בסוגיית הבלעדיות לעומת הפתיחות המינית
מאחר שלא קיימת פרקטיקה ספציפית לשם כך, יצרנו קבוצת הדרכה, חשיבה ויצירה, שאחת ממטרותיה היא לפתח ולהרחיב פרקטיקות נרטיביות בהתאם לאוכלוסיות שאנו עובדים איתן (2013 ,Shachar et al). במסגרת זו בנינו פרקטיקה ספציפית הכוללת שלושה מערכי שאלות המיועדים למטפלים ולבני הזוג ההומוסקסואלים. מערכי השאלות נבנו על בסיס הכתבים של מייקל ווייט (2007 ,White) ודיוויד דנבורו (2006 ,Denborough) ובהמשך לעבודה קודמת שנערכה באותה קבוצת הדרכה (2013 ,Shachar et al). מטרת השאלות היא לחשוף ולפרק את ההטיות החברתיות בסוגיית הבלעדיות לעומת הפתיחות המינית.
השאלון הראשון מיועד למטפלים. מטרתו לאפשר למטפל להתבונן בעצמו ולברר את העמדות שלו ואת ההטיות החברתיות השולטות בתפיסתו ובחשיבתו. שני השאלונים האחרים מיועדים לעבודה הטיפולית עם בני הזוג: שאלון אחד נועד לעזור לבני הזוג לברר לעצמם את העמדות החברתיות ואת הנורמות המשפיעות על חשיבתם, והשאלון האחר מסייע לגיבוש הסכם בנושא בלעדיות מינית לעומת פתיחות מינית בין בני הזוג.
להלן נציג את סוגיית הבלעדיות מול פתיחות מינית בהסכמים בין זוגות גברים. לאחר מכן נתאר בקצרה את הגישה הנרטיבית ואת הפרקטיקה המרכזית שהיא משתמשת בה – פירוק (דה-קונסטרוקציה). לאחר מכן נפרט את מערכי השאלות שבנינו תוך כדי הצגת תיאור מקרה הממחיש את אופן השימוש בהם בטיפול. לבסוף נציג דיון וסיכום.
בלעדיות מול פתיחות מינית (זוגיות פתוחה) בזוגיות של גברים הומוסקסואלים
בחברה המערבית, בייחוד בארצות הברית, ניתן למצוא שתי גישות מרכזיות לבלעדיות מינית ביחסי אהבה. הגישה המסורתית גורסת שבני זוג שיש ביניהם יחסי אהבה ומחויבות צריכים, באופן אידאלי, להיות נאמנים זה לזה מבחינה מינית. רומנים מיניים עם אחרים נתפסים כסימן לבעיות ביחסים המרכזיים או כעדות לחולשה אנושית מצערת (Scheinkman, 2005). גישה מנוגדת לזו גורסת שבלעדיות מינית איננה באופנה עוד ואינה נחוצה שכן היא מגבילה את היחסים. התומכים בקשר זוגי פתוח מציעים שקשר זוגי יכול למעשה להשתפר כאשר בני הזוג חופשיים לחפש מין עם פרטנרים אחרים, בתחומים כגון גיוון ושמירה על סיפוק והתרגשות ביחסי המין של שני הפרטנרים (2012 ,Zimmerman ;1985 , & PeplauBlasband).
הסוגיה של בלעדיות מינית מול פתיחות מינית רלוונטית במיוחד ליחסים של גברים הומוסקסואלים. בשלושת העשורים האחרונים הופיעו בספרות מחקרים שמצאו כי גברים הומוסקסואלים רבים מעדיפים נורמה חלופית לנורמת המונוגמיה, הרווחת בקרב זוגות הטרוסקסואליים (2012 ,Parsons, 2005; Scheinkman). אמנם חלק מהגברים ההומוסקסואלים מסכימים על קשר מונוגמי, אך רבים יותר מסכימים על קשר פתוח מבחינה מינית, במובנים שונים, בתנאים שונים, וברמות משתנות של מפורשות ובהירות (2010 ,Beougher & Hoff). באחד המחקרים נמצא כי מספר כפול של זוגות גברים הומוסקסואלים בחרו בהסכמים מיניים לא מונוגמיים בהשוואה לזוגות הטרוסקסואלים ולזוגות של לסביות. אצל מרביתם המחויבות ביחסים המרכזיים הייתה לנאמנות רגשית (1985 , & PeplauBlasband).
מחקרים שהשוו בין מערכות יחסים, כאשר בקצה האחד של הרצף היו זוגות שנקטו פתיחות מינית ובקצה השני היו זוגות שנקטו בלעדיות מינית, לא מצאו הבדל באהבה ובחיבה בין בני הזוג, בשביעות הרצון או במידת המחויבות שלהם זה כלפי זה (2012 ,Parsons ; 1985 , & PeplauBlasband).
זוגות רבים של גברים הומוסקסואלים מארגנים את הרצונות שלהם לגבי בלעדיות לעומת פתיחות מינית בהסכמים, בין בכתב ובין בעל פה. אולם רק מעט ידוע על ההתפתחות והשימור של הסכמים אלה, על האופן שבו הם משפיעים על היחסים ועל השאלה אם הם יעילים בשמירה מפני הידבקות במחלות כגון איידס (2012 ,Parsons).
הוף ובגר (2010 ,Beougher & Hoff) הראו טווח רחב של סוגי הסכמים, המוצגים על רצף ולא כקטגוריות נבדלות. ראוי לציין כי מרבית הזוגות שהיו להם הסכמים פתוחים הציבו כללים או תנאים מגבילים בנוגע לקשר המיני שמחוץ לקשר המרכזי, למשל: היכן מותר לקיים יחסי מין, מתי, עם מי, ובאיזו תדירות. נמצא עוד, שהדרכים שבהן זוגות מתמודדים עם הפרה של ההסכם היו מגוונות, בהתאם לתנאי שהופר, לשאלה אם ההפרה נחשפה ולתגובת בן הזוג. נוסף על כך הם מצאו כי הסכמים בנוגע לבלעדיות מינית לעומת פתיחות מינית הועילו לזוגות הומוסקסואלים בכך שסיפקו להם גבולות ליחסים ותמיכה בזהות שאיננה נורמטיבית-הטרוסקסואלית, וכן מילאו את הצרכים המיניים של בני הזוג (2010 ,Beougher & Hoff). צימרמן (2012, Zimmerman) הוסיף כי הדיון על גבולות היחסים איננו הליך של פעם אחת, אלא צריך להתקיים באופן מתמשך במהלך היחסים, בייחוד כאשר הנסיבות משתנות.
במחקרים אחרים נמצא כי בקרב חלק מהזוגות שהחליטו על הסכם מונוגמי הייתה לפחות אפיזודה אחת של מין מחוץ לקשר אצל אחד מבני הזוג או אצל שניהם. עוד נמצא כי השפעת הפרת ההסכם הייתה חריפה יותר מאשר אצל זוגות ששמרו על קשר מונוגמי מוחלט או זוגות שסיכמו על זוגיות לא מונוגמית מלכתחילה. הפרה כזו השפיעה על בן הזוג, על הקשר הזוגי, על גילויי חיבה בקשר ועל מידת שביעות הרצון מהקשר. זאת בייחוד אם הפרת ההסכם אירעה בעת האחרונה ולא נדונה בין בני הזוג (2010 ,LaSalla ;2000 ,Carballo-Dieguez & Remien ,Wagner).
הגישה הנרטיבית להבנת האדם
בפסיכולוגיה ובמדעי החברה צמחה בשלושת העשורים האחרונים מסגרת להבנה של פעולות וחוויות במונחים של "הסיפורים שלפיהם אנו חיים". גישה זו קיבלה דגש מיוחד אצל כותבים כגון ברונר (ראו הרחבה אצל 2001 ,Ungar) ופותחה לגישה טיפולית בידי מייקל ווייט ודיוויד אפסטון (White, 2007; White & Epston, 1990). ווייט ואפסטון שאבו מהפילוסופיה הביקורתית הצרפתית, מאנתרופולוגיה חברתית, מהמחקרים הפמיניסטיים, ומתחומים נוספים (Carey, Walther & Russell, 2009; White, 2007, 2011).
הגישה הנרטיבית מכוונת להיות גישה מכבדת ולא מאשימה לטיפול ולעבודה קהילתית. היא מציבה את האנשים כמומחים לחייהם, מתייחסת לאנשים בנפרד מהבעיות שלהם ומניחה שהשפעת הבעיות על חייהם ניתנת לצמצום בעזרת היכולות, האמונות, הערכים והמחויבויות שלהם (Freedman & Combs, 1996; Morgan, 2000). לפי גישה זו, תהליך השינוי כולל איתור, תיאור ותיאור-מחדש של סיפורים מועדפים. אדם שחווה תהליך כזה מוזמן לחיות סיפורים אלה, להיות עד לסיפורים של אחרים ולקבל עדות של אנשים אחרים לסיפוריו, לתעד ולהפיץ סיפורים מועדפים. אחד הרעיונות בגישה הנרטיבית שחשוב במיוחד למיזם שלנו הוא שרבות מהבעיות שמובאות לטיפול הן תרבותיות בטבען ומושפעות מהשיח הדומיננטי השליט בתרבות (White, 2011).
ווייט פיתח את הרעיון של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו בנוגע לכוח של השיח הדומיננטי להשפיע על החיים, על הזהויות ועל השאיפות של אנשים. נרטיבים תרבותיים שליטים הם שיוצרים את אפשרויות החיים שמהן אנשים בוחרים את המרכיבים עבור הנרטיבים של עצמם. לכן אנשים תופסים אפשרויות חיים מסוימות כנחשקות והם "עיוורים" לאפשרויות אחרות. כאשר אנשים מגיעים לטיפול, סיפורי החיים שלהם, שנקבעים על ידי השיח הדומיננטי, הם לרוב מצומצמים ביותר ומובילים אותם לחיות חיים צרים (Freedman & Combs, 1996).
לפי הגישה הנרטיבית, גם בחייהם של האנשים הכי שוליים או חסרי כוח בחברה, אלה שנשלטים על ידי סיפורי התרבות הדומיננטיים, קיימות התנסויות אחרות, בלתי מסופרות. וייט ואפסטון (White & Epston, 1990) פיתחו דרכים לחשיבה ולעבודה שמעלות למודעות את הסיפורים השליטים, בוחנות את השפעתם ומאירות את הסיפורים השוליים הנשכחים. כך מאפשר הטיפול הנרטיבי לאנשים לבחור את הסיפורים המועדפים עליהם ולהרחיב אותם, כך שהם יהיו אלה שינחו את חייהם, יעצבו את הזהויות שלהם, את השאיפות שלהם ואת מערכות היחסים שלהם (White, 2007).
מנקודת מבט נרטיבית, בעיות שורדות ומלבלבות רק כשהן נתמכות על ידי הרעיונות, האמונות והעקרונות השליטים בחברה. למשל, מעשי אלימות והתעללות של גברים כלפי נשים יכולים להתקיים רק כשהם נתמכים על ידי רעיונות של פטריארכליות ודומיננטיות גברית, שבהם ניתן להשתמש כדי להצדיק ולתרץ אלימות זו. מטפלים בגישה הנרטיבית שואפים לגלות ולחקור את האמונות והרעיונות הרווחים בתרבות הרחבה שבה חי האדם, המאפשרים לבעיה ולסיפור הבעיה להתקיים. רעיונות אלה, שתומכים בקיום הבעיה, נתפסים לעתים קרובות כמובנים מאליהם, כאמיתות. באמצעות שאלות ושיחה בוחנים המטפלים יחד עם האנשים המתייעצים איתם את הרעיונות, ומנסים להגדיר אותם ולעקוב אחר ההיסטוריה שלהם. אחדות מהשאלות שמנחות את חשיבת המטפלים בשיחה כזו הן: מהן הנחות הבסיס שמאפשרות לסיפור זה להיות הגיוני? מהם הרעיונות שמסבירים כיצד אנשים מדברים ופועלים בדרך זו? מהן הדרכים המובנות מאליהן לפעול ולחיות, העוזרות לבעיה להתקיים? ההפרדה והחקירה של "אמיתות מובנות מאליהן", המאפשרות לאנשים לבחור בהמשך רעיונות מנחים חלופיים ומועדפים לחייהם, הינה פרקטיקה הנקראית בגישה הנרטיבית "דה-קונסטרוקציה" (2000 ,Morgan).
במאמר שכתב כריסטיאן בילס לזכרו של מייקל ווייט (Beels, 2009), הוא מציין כי ההתפתחות המתמדת של רעיונות ופרקטיקות נרטיביות הינה כמו כוח צנטריפוגלי. הוא מסביר שמייקל ווייט הזמין חוקרים ואנשי מקצוע אחרים לתרום את תרומותיהם להתפתחות הנמשכת של הגישה הנרטיבית בתרבויות שבהן הם חיים. אנו מקווים כי המיזם הצנוע שלנו הוא התפתחות ברוח מורשת זו.
שאלון להתבוננות פנימית עבור מטפלים
מערך השאלות הראשון שפיתחנו מיועד לעבודה עצמית או לעבודה בהדרכה של מטפלים, כדי לעורר את מודעותם לנורמות השליטות ולהטיות החברתיות המשפיעות עליהם באשר לסוגיה של בלעדיות מול פתיחות מינית בקרב גברים הומוסקסואלים:
- כשאתה חושב על הביטוי "רומן/סטוץ" מחוץ לקשר הזוגי המרכזי, אילו מילים, מחשבות, רגשות, תמונות או זיכרונות עולים במוחך?
- האם היו רומנים מחוץ לקשר הזוגי המרכזי במשפחת המוצא שלך או בקרב חברי המשפחה? מה אתה יכול ללמוד על אודות העמדות כלפיהם בסביבה שבה גדלת?
- כשאתה שומע את המונח "קשר בלעדי" לעומת המונח "קשר פתוח מבחינה מינית", אילו מחשבות, רגשות, זיכרונות עולים בראשך כשמדובר בזוגות הטרוסקסואליים? וכשמדובר בזוגות הומוסקסואליים?
- אילו חוויות בהיסטוריה האישית והמקצועית שלך הִבנו אצלך את הרעיונות לגבי הסוגיה של בלעדיות לעומת פתיחות בזוגיות הטרוסקסואלית? ואילו בזוגיות הומוסקסואלית?
- כשהיית מתבגר וגיבשת את הזהות המינית שלך, מה היו הציפיות שלך לגבי הסוגיה של פתיחות מול בלעדיות מינית בקשר זוגי רומנטי? מה היו הסיבות לכך? כיצד חשבת שתממש ציפיות אלה בזוגיות שלך בעתיד?
- לפני שנכנסת לקשר זוגי משמעותי, מה היו הרגשות, התקוות, הציפיות והפחדים שלך בנוגע לסוגיית הבלעדיות לעומת פתיחות מינית?
- היכן על הרצף היית רוצה שהקשר הזוגי שלך יהיה, כאשר בקוטב אחד נמצא קשר בלעדי מבחינה מינית ובקוטב השני פתיחות מינית מוחלטת?
- האם אתה מכיר זוגות בסביבתך שמקיימים קשר זוגי עם דרגות שונות של פתיחות מינית? ספר על יחסיך עם בני זוג אלה. מהי עמדתך בנוגע להסכם ביניהם?
- לו היית שואל את הוריך/חבריך, כיצד הם היו עונים על השאלה הקודמת?
- כשאתה חושב על זוגות שהגיעו אליך לטיפול במטרה לגבש הסכם בנוגע לסוגיית הבלעדיות לעומת פתיחות בקשר הזוגי, אילו דימויים, תמונות ורגשות עולים בך?
- כשאתה חושב על זוגות שהגיעו אליך לטיפול בשל הפרת אמון שנגרמה בעקבות מגעים מיניים מחוץ לקשר המרכזי, אילו דימויים, תמונות ורגשות עולים בך?
- האם השבה על השאלות הללו עשויה לתרום לבירור העמדות שלך בסוגיית הבלעדיות לעומת פתיחות מינית בקשר של זוגות גברים הומוסקסואלים? אם כן, באיזה אופן?
- כיצד עשוי מערך שאלות זה להשפיע על גישתך הטיפולית והאנושית כלפי זוגות המגיעים אליך לטיפול עם סוגיה זו? מאילו רעיונות היית מעדיף להיות מושפע כשאתה מטפל בזוגות כאלה?
הסיפור של אופיר ורגב
להלן נציג מקרה המדגים עבודה עם זוג גברים הומוסקסואלים, שבמסגרתה נעשה שימוש בשני מערכי שאלות נוספים שפיתחנו. השאלונים יוצגו להלן תוך כדי תיאור מהלך הטיפול. הטיפול נערך אצל רזי, ובתחילתו היא נעזרה בשאלון למטפלים שהוצג לעיל, כדי לבחון את העמדות שלה בסוגיית הבלעדיות מול פתיחות מינית בזוגיות. הסיפור יתואר בגוף ראשון, מנקודת המבט שלה.
אופיר (35) ורגב (26) מתגוררים יחד מזה שנה. הם הגיעו לטיפול עקב הפרה של הסכם שדובר ביניהם קודם לטיפול. הם ביקשו לפתור את סוגיית הנאמנות המינית וגבולות הזוגיות שלהם, שהוגדרה כ"מרכזית" לעומת הזכות לחופש מיני עם פרטנרים נוספים. אופיר סיפר שגילה לאחרונה כי רגב הפר את ההסכם הלא מדובר שהיה ביניהם בכך שקיים שורה של מגעים מיניים מזדמנים עם גברים אחרים. הדבר נעשה בהסתר ולא נחשף בפניו.
אופיר סיפר שעצם המגעים המיניים מאחורי גבו ואי-החשיפה שלהם פגעו באמון שלו ברגב, בביטחון שלו ביציבות הזוגיות ובתחושה שהוא אהוב. הוא הגיב בדיכאון, בכאב, בקנאה ובחרדת נטישה עזה. אלה פגעו ביכולת הריכוז שלו, וכפועל יוצא מכך גם בעבודתו. המצב הרגשי של אופיר הפך להיות בלתי נסבל עבורו. הוא חקר שוב ושוב את בן זוגו וניסה לחוש האם הוא שוב בוגד בו כדי להכין את עצמו לפרידה אפשרית. מצב זה גרם לרגב לחוש מצוקה ותחושת מחנק.
במפגש הראשון ביררתי מה המטרה של בני הזוג בבואם לטיפול והאם היא משותפת לשניהם. אופיר ורגב אישרו שהם אוהבים זה את זה ומעוניינים להישאר בקשר. שניהם סיפרו על חברות עמוקה שהתקיימה ביניהם, על הבנה הדדית, ערכים דומים, והנאה מבילויים משותפים. סברתי כי יהיה נכון לברר את ההיסטוריה של ההבנות שהיו להם, בהתייחס לרצף של בלעדיות עד פתיחות מינית. התברר שהם לא דיברו על כך בפתיחות. אופיר חשש שאם ידרוש קשר מונוגמי לגמרי, רגב יעזוב אותו כי לא ירגיש שהוא יכול לעמוד בהסכם שכזה. לפיכך, הוא העביר בדרכים עקיפות את המסר שלכך הוא מצפה בתמורה לקשר הרגשי ולחברות העמוקה שהוא מעניק לרגב. גם רגב לא הבהיר באופן מפורש את עמדותיו ואת האופן שבו הוא מבין את כוונותיו של אופיר. אולם האשמה שחש לאחר המגעים המיניים שמחוץ לקשר עם אופיר העידה כי היה לו מושג מהן הציפיות של אופיר.
נראה היה שחוסר הבהירות ואי-ההידברות על מידת החופש המיני ועל גבולות היחסים תרמו למשבר הזוגי. כמו כן היו רמזים לכך שייתכן שאופיר ורגב מושפעים מנורמות משפחתיות וחברתיות נבדלות המגדירות מהי נאמנות זוגית ומה מותר ואסור בקשר.
בשלב זה סברתי כי מתאים לפרק (deconstruct) את הנורמות ואת הגישות המשפיעות על התפיסות והציפיות שלהם בנוגע לנושאים כגון: מיניות בזוגיות המרכזית, נאמנות, אמון, ביטחון בזוגיות, גבולות החופש הזוגי, הצורך בגיוון, תקשורת מינית, תדירות יחסי המין וקנאה. לשם כך השתמשתי במערך השאלות הבא:
- כשאתם חושבים על קשר זוגי/מיני בין שני גברים הומוסקסואלים – אילו מילים, מחשבות או דימויים עולים בדעתכם?
- כשהייתם צעירים יותר, האם הכרתם גברים הומוסקסואלים? איך משפחתכם, הוריכם, חבריכם התייחסו אליהם? מה היו הדעות על סגנון הקשרים המיניים שלהם, כרווקים וכבני זוג? מה דעתכם היום על הגישות הללו שהייתם חשופים אליהן? האם יש משהו בגישות אלה שהייתם רוצים לשמר? האם יש משהו שהייתם רוצים לוותר עליו?
- כשאתם חושבים על הציפיות שהיו לכם מקשרים מיניים כרווקים, וציפיותיכם מקשרים מיניים אחרי שנכנסתם לזוגיות קבועה, האם הציפיות דומות? האם הן שונות? אם הן שונות – במה?
- אם אחד מכם או שניכם היה קודם לכן בקשר הטרוסקסואלי, מה אפיין את הקשר הזוגי/המיני שלכם אז? מה הייתם רוצים לשמר ממאפייני הקשר ההוא? מה הייתם רוצים לנטוש?
- האם אתם מכירים גברים הומוסקסואלים הנמצאים במערכת זוגית? מה מאפיין את הקשר המיני ביניהם? באיזו מידה הוא פתוח? מה אופי הפתיחות? מה הגישה שלכם לאופי הקשרים אצל חבריכם? מה מתאים לכם באופן אישי?
- האם הייתם עדים להפרה של הסכמים זוגיים/מיניים בקרב חבריכם ההומוסקסואלים? כיצד השפיעה ההפרה על תחושות בני הזוג? על נושא האמון? הקרבה? הביטחון בקשר? עד כמה שאתם יודעים, כיצד הם התמודדו עם ההפרה? האם הייתם עדים למשבר וסיום הקשר, או להתמודדות שאפשרה לקשר להימשך ואף להשתפר?
בעבודת פירוק זו חשפתי את ההיסטוריה של אופיר. למדנו כי הוא גדל במשפחה שמרנית, התחתן עם אישה הטרוסקסואלית, ונעשה מודע לנטייה המינית שלו רק בגיל מאוחר. גם כשבחר לחיות עם גבר, הוא לא היה ער למידת ההשפעה של הנורמות ההטרוסקסואליות עליו. נורמות אלו כללו בלעדיות מינית. עם זאת, הוא התבונן בחברי הקהילה ההומוסקסואלית והיה ער לכך שמין מזדמן מחוץ לזוגיות המרכזית הוא דבר מקובל. הוא חשש כי רגב, שצעיר ממנו בכמה שנים וההורמונים עוד "סוערים בו", יאמץ נורמה זו וימשיך לקיים יחסי מין עם גברים מחוץ לזוגיות שלהם. הפחד לאבד אותו היה גדול.
לעומתו, רגב גדל במשפחה ליברלית ונעשה מודע לנטייתו המינית כבר בגיל צעיר. הוא התחבר במהירות למתירנות המינית הנהוגה בתרבות ההומוסקסואלית, והדבר סיפק אותו וחיזק את תפיסתו העצמית כגבר נחשק, תוך שהוא מבטל לחלוטין את החשיבות של נאמנות ובלעדיות מינית.
בעבודה זוגית בגישה הנרטיבית המטפל מראיין בכל פעם אחד מבני הזוג (2003 ,White ;1997 ,Combs & Freedman Russel & Carey, 2003;), כאשר בן הזוג השני מקשיב ומנסה להבין את המשמעויות של דברי האחר. במקרה זה בחר רגב להיות נוכח וקשוב בעוד אני מראיינת את אופיר. בשלב הראשון עזרתי לרגב להתמקם בעמדה של הקשבה. דבר זה תרם ליצירת מרחב בטוח לשיתוף ולהקשבה. בשלב השני רגב הוזמן להגיב על מה ששמע, בדרך מכבדת ומובנית. ווייט (White, 2003) הִבנה את הדרך שבה בן זוג מתבקש להדהד את סיפורו של האחר ששמע זה עתה. המטפל מכוון אותו בעזרת ארבע שאלות: (1) ממה ששמעת זה עתה, אילו מילים, משפטים, ביטויים דיברו אליך? נגעו ללבך? ריגשו אותך? (2) למה הם דיברו אליך? מה זה אומר לך עליו? על אילו ערכים, תקוות, חלומות, אמונות שלו דברים אלה מעידים? (3) כשאתה חושב על מה שדיבר אליך, איזה זיכרון זה מעורר בך? (4) כיצד מה ששמעת ואמרת עשוי לתרום לך בהמשך? לשנות את חייך? בשלב השלישי, חזרתי לשוחח עם אופיר על הדברים ששמע כשהאזין להדהוד של רגב. בשלב הרביעי שוחחנו שלושתנו על התהליך ועל תרומתו להם.
שאלון זוגי מיני לניסוח הסכם בסוגיית הבלעדיות לעומת הפתיחות המינית בקשר
לאחר שענו על השאלות והקשיבו זה לזה, אופיר ורגב הסכימו שיהיה נכון עבורם לנסח מחדש הסכם בסוגיית הבלעדיות לעומת הפתיחות המינית בקשר. לצורך כך הצעתי את מערך השאלות השלישי:
- מדוע חשוב לדעתך לערוך הסכם בנושא זה? במה הוא יכול לתרום לקשר ביניכם?
- האם חשוב לך שבקשר שלכם יהיה מימוש של הנושאים הבאים: אמון? קרבה רגשית? גיוון בפרטנרים למין? מניעת קנאה? מניעת אובדן ביטחון בהמשך הקשר? שמירה על שלמות המשפחה כדי להגן על הילדים? מניעת הידבקות באיידס והגנה מפני מחלות מין?
- האם ישנם נושאים נוספים שהיית רוצה להוסיף? (דרג כל נושא בין 10-1):
- רוצה אמון 1________________10
- רוצה קרבה רגשית 1________________10
- רוצה גיוון 1________________10
- רוצה למנוע קנאה 1________________10
- רוצה למנוע אובדן ביטחון בקשר 1________________10
- רוצה לשמור על שלמות המשפחה 1________________10
- רוצה הגנה מפני מחלות מין 1________________10
- רוצה למנוע הידבקות באיידס 1________________10
- נושא נוסף:_____________ 1________________10
- האם ישנם נושאים נוספים שהיית רוצה להוסיף? (דרג כל נושא בין 10-1):
- באיזה אופן עשויים התייחסות ודיון בעקבות שאלות אלה להשפיע על העמדות שלך באשר לבלעדיות מינית?
- האם קיים הבדל בינך לבין בן זוגך בתשובות על שאלות אלו? כיצד לדעתך יענה בן זוגך על שאלות אלה? כיצד אתה רוצה להתמודד עם פערים אלה (אם ישנם)?
- אם כך, היכן על הרצף היית רוצה שהקשר הזוגי שלך יהיה, כאשר 1 משמעו בלעדיות מוחלטת ו-10 משמעו פתיחות מוחלטת?
- האם לדעתך בן זוגך יחשוב כמוך? היכן על הרצף הוא ידרג את הקשר הזוגי?
- כיצד עשוי וג ההסכם שאתה מעדיף להשפיע על שביעות הרצון שלך בקשר?
- אם בחרת בהסכם שנוטה יותר לפתיחות מינית, האם תרצה להגביל את הפתיחות? כיצד?
- כיצד לדעתך עליכם לנהוג אם אחד מכם יפר את ההסכם? מדוע?
- אם אחד מכם ינהג שלא לפי ההסכם – האם תעדיף שיספר לשני?
השימוש בשאלון זה אׅפשר דיון בגישתו של רגב לסוגים שונים של נאמנות מינית, מונוגמיה מלאה או חלקית. כשהתבונן בהעדפות ובנורמות שכיוונו אותו, יכול היה רגב לשקול את החשיבות של המשך החופש לקיים קשרים מיניים מזדמנים לעומת קשר עמוק ומשמעותי עם אופיר, בשילוב הסכם המתיר להפר את המונוגמיה בתנאים מסוימים ומפורשים.
בהמשך קיימו אופיר ורגב דיון פתוח וגיבשו הסכם מפורש של קשר מונוגמי עם סייגים כגון היתר למין מזדמן שהוא פיזי ואינו רגשי, חשיפה מיידית של הדבר בפני בן הזוג, התחייבות למין חיצוני מוגן, ואף בדיקת איידס מיידית של שניהם כדי שיוכלו לקיים יחסי מין בחופשיות.
הבנות אלה הפחיתו את החשש של אופיר מכך שרגב יעזוב אותו, אִפשרו לו ליצור בהדרגה יותר אמון באותנטיות אהבתו של רגב, ולחוש פחות פגוע. לרגב אׅפשר החוזה להפחית את תחושת המחנק, לבחון באיזו מידה הוא בוחר לשמור על הקשר הבלעדי עם אופיר ועל הרווחה הנפשית של אופיר, לצד סיפוק התשוקות שלו.
הטיפול הסתיים לאחר כמה חודשים. בפגישת מעקב בחלוף חצי שנה נראה היה שהשינוי נשמר ותרם להעשרת הזוגיות ולתוצאות חיוביות נוספות.
דיון וסיכום
במאמר זה הדגמנו שלושה מערכי שאלות שבנינו ברוח הגישה הנרטיבית. מערכי השאלות נבנו כמיזם ספציפי, במסגרת קבוצת הדרכה וחשיבה שמטרתה פיתוח פרקטיקות חדשות ברוח הגישה הנרטיבית. מערכי השאלות מבוססים על הכתבים של מייקל ווייט (2007 ,White) ושל דיוויד דנבורו (2006 ,Denborough), ומיועדים לעבודה עם זוגות גברים הומוסקסואלים ולהתבוננות עצמית של המטפלים בהם, בסוגיה של בלעדיות מול פתיחות מינית.
בניית השאלונים התבססה על ההבנה הנרטיבית שסיפורים ורעיונות שיש הן למטפלים והן למטופלים "נכנסים" איתם לחדר הטיפול ומשפיעים על תפיסותיהם ועל עבודתם המשותפת. לעתים השפעות של השיח הדומיננטי ושל הטיות חברתיות נמצאות בשולי תודעתם של אנשים ונדרשת עבודת התבוננות וחקירה כדי להביאן למרכז התודעה ולאפשר בחירה בעמדות חלופיות מועדפות.
המקרה שהצגנו הדגים את השימוש בשאלונים בעבודה עם בני זוג הומוסקסואלים שהגיעו לטיפול, בעקבות הפרה של הסכם לא מדובר ביניהם אשר יצר משבר זוגי. הראינו כיצד המטפלת ביררה איתם את הנורמות הדומיננטיות ואת ההטיות השולטות בחשיבתם, כיצד היא דנה איתם בנורמות אלה וכיצד עזרה להם לבנות הסכם חדש המקובל על שניהם. ניתן היה לראות עד כמה השימוש בשאלונים העשיר את האפשרות להגיע למקורות הקשיים ולבנות הסכם חדש שיהיה מפורט ומדויק ויענה טוב יותר על הצרכים הייחודיים של בני הזוג.
בספרות קיימים מעט מחקרים שבדקו את ההטיות החברתיות המשפיעות על חשיבתם של מטפלים בנושא מיניות של גברים הומוסקסואלים בכלל, ועל הלגיטימיות של הסכמים בסוגיית הבלעדיות מול פתיחות מינית בפרט. שרנהוף (2006 ,Shernhoff) מציין שמרבית האנשים, ובכלל זה מטפלים, סבורים כי הטרוסקסואליות היא עדיין הנורמה השלטת שלפיה צריך למדוד את כל שאר הנטיות המיניות. לכן עדיף שגברים הומוסקסואלים יקיימו קשר המבוסס על בלעדיות מינית. לאסאלה (2004 ,LaSalla) סבורה שהשחרור מהטיות חברתיות יאפשר למטפלים להצהיר בפתיחות על קבלה של סגנונות שונים של יחסים ולדבר על אופציות כאלה באופן לא שיפוטי. פרסונס (2012 ,Parsons), שחקר את הקשר בין סוג ההסכם המיני בין בני הזוג לבין איכות המין והיחסים, מדגיש כי חשוב שקלינאים וחוקרים יהיו ערים לפוטנציאל לשונות בהסכמים מיניים של זוגות גברים הומוסקסואלים.
במחקר עתידי יהיה מעניין לבחון את התפיסות ואת הסיפורים שיש למטפלים על זוגות של גברים הומוסקסואלים, בנוגע לסוגיית הבלעדיות לעומת הפתיחות המינית הזוגית, וכן לבדוק אם יש תמות שחוזרות על עצמן. חשוב יהיה לבדוק באיזו מידה השתנו הנורמות ההטרוסקסואליות בחשיבתם ואילו נורמות דומיננטיות משפיעות עדיין על החשיבה ועל עבודתם הטיפולית. מחקר כזה יהיה נדבך נוסף בגוף הידע המתפתח בנושא זה.
מקורות
אלדור ר., גולן ג., גלבוע ד., וייל ג. (יו"ר) שפלר ג. (הועד המרכזי של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל) (2011). נייר עמדה בנושא טיפולי המרה /http://www.psychology.org.il
Beels, C. (2009). Some historical conditions of narrative work. Family Process. 48, 3.
Blasband, D., Peplau L.A. (1985). Sexual Exclusivity versus Openness in Gay Male Couples. Archives of Sexual Behaviour. Vol. 14. No. 5
Carei, M., Walther, S. & Russell, S. (2009). The absent but implicit: A map to support therapeutic enquiry. Family Process. 48. 319 – 331.
Crites, S. (1986). Story time: Recollecting the past and projecting the future (pp. 152-173). In Sardine, T. R. (Ed.) Narrative Psychology. New York. Praeger Press.
Denborough, D. (Ed.), (2006). Trauma: Narrative responses to traumatic experience. Dulwich Centre Publication. S. Australia.
Frost, D. M. (2011) Stigma and intimacy in same-sex relationships: A narrative approach. Journal of family psychology. Vol. 25. No. 1. pp. 1-10
Freedman, J. & Combs, G. (1996). Narrative Therapy: The Social Construction of Preferred Realities. W.W. Norton & Company. New York. London.
Freedman, J. & Combs, G. (2009). Narrative Ideas for Consulting with Communities and Organizations: Ripples from the Gathering. Family Process. Vol. 48, 3.
Gavey, N. (1989). Feminist post- structuralism and discourse Analysis: contributions to feminist psychology. Psychology of Women Quarterly. 13, 459-475. USA.
Hare-Mustin, R. T. (1994). Discourses in the mirrored room: A postmodern analysis of therapy. Family Process. 33: 19-35.
Hoff, C.C. Beougher S.C. (2010). Sexual Agreements Among Gay Male Couples. Archives of Sexual Behaviour. 39:774–787.
Hollway, W. (1984). Gender differences and the production of subjectivity. In Henriques, J. Hollway, W. Urwin, C. Venn, C. & Walkerdine, V. (Eds.), Changing the Subject: Psychology, Social Regulation, and Subjectivity (pp. 227–263). New York, NY: Methuen.
Henriques, W. Hollway, C. Urwin, C. Venn, & V. Walkerdine (Eds.), Changing the subject: Psychology, social regulation, and subjectivity (pp. 227–263). New York, NY: Methuen.
Laird, J. (1998). Theorizing culture: Narrative ideas and practice principles. in McGoldrick. M. (Ed.) Re-visioning Family Therapy: Race, Culture, and Gender in Clinical Practice. Guilford Publications, Inc., . New York.
LaSala, M.C. (2004). Extra-dyadic Sex and Gay Male Couples: Comparing Monogamous and Non-monogamous Relationships. Families in Society: The Journal of Contemporary Social Services. Vol. 75. No. 3. www.familiesinsociety.org
Morgan, A. (2000). What is NarrativeTherapy? Dulwich Centre Publication. Adelaid, South australia.
Parker, I. (1992). Discourses dynamics. London: Routledge & Kegan Paul.
Parsons, J. T., Starks, T. J., Gamarel, K. E., & Grov, C. (2012). Non-Monogamy and Sexual Relationship Quality Among Same-Sex Male Couples. Journal of Family Psychology. Advance online publication. doi: 10.1037/a0029561
Rucker, N. (1992). Cupid Misses, Relational Vicissitudes in the Analyses of Single Women. An abbreviated version of this article was presented at the meeting of Division 39 of the American Psychological Association, April 1992, Philadelphia.
Russell, S. & Carey, M. (2003). Outsider-witness practices: Some answers to commonly asked questions. International Journal of Narrative Therapy and Community Work, 3, 3-16.
Saghir, M. T., and Robins, F. (1973). Male and Female Homosexuality. Williams & Wilkins, Baltimore.
Shachar. R., Nasim, R., Leshem, T., Rosenberg, J., Schmuely, V., Schmidt, A. (2013). Discourses that affect therapists. Journal of Feminist Family Therapy.
Shernoff, M. (2006). Negotiated nonmonogamy and male couples. Family Process, 45, 407–418.
Ungar, M.T. (2001). Constructing narratives of resilience with high-risk youth. Journal of Systemic Therapies. Summer, vol. 20, no. 2.
Wagner, G. J., Remien, R. H., & Carballo-Dieguez, A. (2000). Prevalence of extradyadic sex in male couples of mixed HIV status and its relationship to psychological distress and relationship quality. Journal of Homosexuality, 39, 31–46.
Scheinkman, M. (2005). Beyond the trauma of betrayal: Reconsidering affairs in couples therapy. Family Process, 44(2), 227-244. ISO 690
Shachar, R., Leshem, T., Nasim R., Rosenberg, J., Schmidt, A., Schmuely, V., (2013). Power hierarchy, multiple truths and innovation in narrative supervision. Journal of Systemic Therapies, Vol. 31, No. 4, 2012, pp. 34–4.
Weedon, C. (1987). Feminist practice and poststructuralist theory. Oxford: Blackwell.
White, M. (1993). Deconstruction and Therapy (pp. 22-61). In Gilligan S. & Price, R. (Eds.), Therapeutic Conversations. W.W. Norton. New York.
White, M. (1997). Narratives of Therapists’ Lives. Adelaide, Australia: Dulwich Centre Publications.
White, M. (2004). Narrative Practice and Exotic Lives: Resurrecting Diversity in Everyday Life. Dulwich Centre Publication, S.A.
White, M. (2007). Maps of Narrative Practice. W.W. Norton & Company, NY, London.
White, M., & Epston, D. ( 1990). Narrative means to therapeutic ends. W. W. Norton. NY.
Zimmerman, K. J. (2012). Clients in Sexually Open Relationships: Considerations for Therapists. Journal of Feminist Family Therapy. Department of Human Development and Family Studies, Iowa State University, Ames, Iowa, USA.
