מעבר ממעון לגן טרום-טרום חובה
הצעה למפגש פתיחת שנה
מאת אן הדר
כתבה זו היא למעשה עיבוד של הרצאה שאני נוהגת להעביר להורים כפסיכולוגית גן העובדת בשירות פסיכולוגי חינוכי עירוני. היא מיועדת לפסיכולוגים חינוכיים מתמחים העובדים בגנים ואני מזמינה אותם לעשות בה שימוש. מצאתי שישנם יתרונות רבים להעברה של הרצאה כזו בגן במהלך ערב ההורים עם פתיחת שנת הלימודים. היתרון הראשון הינו גיבוש יחסים מקצועיים טובים עם הגננת, כשההרצאה, כפי שתראו, מעודדת הורים לשתף פעולה עם הגננת ולתת בה אמון. היתרון השני הוא שבירת התנגדויות והפחתת כמות הקונפליקטים עם ההורים. כאשר בתחילת השנה פסיכולוג מציג עצמו, מספר מהו תפקידו בגן, כיצד ניתן להיעזר בו, מעלה קשיים בהם ילדים עלולים לחוות במהלך השנה ומדגיש כמה בושה ופחד של ההורים הוא רגש אנושי – הדבר משדר להורים כי הם יכולים לסמוך על אותו הפסיכולוג.
אקח לדוגמא את נושא ההצטאות ששכיח מאוד בגיל הזה (גן טרום-טרום חובה) ועולה כמעט בכל שנה בדיונים מול ההורים. כאשר הפסיכולוג מסביר בנועם על מה קורה להתנהלות של גן כאשר ישנם מספר ילדים מצטאים בגן, מה קורה לדימוי העצמי של ילד מצטאה שמדיף ריח לא נעים ומרחיק ממנו ילדים אחרים, ומזמין את ההורים לבוא לגננת ולשתף אותה בבעיית ההצטאות ולבקש את עזרתה על מנת לפתור את הבעיה יד ביד – הדבר מעודד את ההורים להתגייס למאמץ ומוריד מאוד את עוצמות הכעסים שיכולים להתפתח עם תחילת השנה כאשר מתקשרים להורים ומבקשים מהם לבוא להחליף לילד.
מטרת ההרצאה היא ליצור גשר של תקשורת פתוחה ולא שיפוטית בין הגננת וההורים. התנאי הראשוני להעברת ההרצאה בערב הורים הוא כמובן הסכמתה של הגננת. מניסיוני, מהרגע שהעברתי את ההרצאה פעם אחת, גננת הגן חזרה אליי בתחילת כל שנה עם בקשה להעביר שוב את ההרצאה. הגננות הדגישו את ההבדל בטיב הקשר שנוצר עם ההורים שנכחו בהרצאה לעומת אלה שלא, במיוחד כאשר היא העירו את תשומת לב ההורים לקושי מסוים אצל הילד שלהם.
הכתבה הזו מיועדת בעיקר לפסיכולוגים חינוכיים בהתמחות ואני מזמינה אתכם להשתמש בה בעבודתכם.
פתיחה
שלום לגן טרום-טרום חובה! ערב טוב לכל ההורים! שמי אן ואני עובדת כפסיכולוגית הגן. ראשית, אספר לכם מה אני עושה בגן ובהמשך, אצייד אתכם במספר טיפים על מנת להפוך את המעבר ממעון לגן עירוני לקל יותר.
תפקיד הפסיכולוג בגן
תפקידי להיות לעזר לגננת בהתמודדותה מול ילד המבטא קושי. זה יכול להיות קושי התנהגותי/רגשי/חברתי או קוגניטיבי. למשל, הגננת יכולה לבוא אליי ולומר לי: "תשמעי, יש כאן ילד עם בעיה חברתית, הוא לא מצליח להשתלב ודי מבודד. אני רוצה שתסתכלי עליו ותגידי לי איך לדעתך אני יכולה לעזור לו".
הגננת בעצם מקבלת מהפסיכולוג של הגן חשיבה נוספת שיכולה לעזור לה להתמודד עם אותו הקושי. חשוב לדעת שכל תצפית על הילד שלכם מחייבת את אישורכם.
בנוסף, אני עושה אבחונים ומאבחנת לקויות למידה. הילד שלכם קטן מכדי לעבור אבחון כזה אבל אני יכולה בגיל הזה להעביר לו הערכה פסיכולוגית, לאתר קושי ולהמליץ על דרכי סיוע בהתאם למה שנמצא באבחון (זה יכול להיות עיכוב שפתי, בעיה גרפו-מוטורית וכדומה).
מקרים נוספים בהם הגננת נעזרת בי: מלחמה, אבל, מצוקה כלכלית של משפחות – כל דבר שעלול לפגוע בתפקוד התקין של הילדים ובהם הגננת מרגישה צורך בהסתכלות מקצועית נוספת.
חשוב שתדעו שאתם יכולים להיעזר בי עצמאית והפנייה אליי נעשית דרך הגננת.
העלייה לגן טרום-טרום חובה
העלייה לגן הינה התקדמות טבעית, רצויה ובריאה בשלבי התפתחותו וצמיחתו האישית של ילד. זהו שלב התפתחותי בו הילד בשל לעבור מן המעון או המשפחתון, שם התרחשה בעיקר פעילות משחקית, לגן טרום-טרום חובה, הכולל גם פעילויות למידה דידקטיות והתנסויות מורכבות יותר המותאמות לגילו. רוב הילדים מגלים סקרנות, מוטיבציה והנאה מאותגרת עם המעבר למסגרת גנית עירונית.
אתכם ההורים, אני רוצה לצייד היום ב-14 טיפים ועצות, על מנת שהמעבר יעשה על הצד הטוב ביותר ואשר יקלו עליו:
1) הפכו את העלייה לגן טרום-טרום לחגיגה.
הכניסו אווירה של חג לכבוד המעבר לגן טרום-טרום חובה. חזרו בפני הילד שלכם ללא הפסקה שהוא עכשיו עובר למסגרת של הגדולים יותר וכמה אתם גאים בו שהוא הפך לילד גדול. ספרו לו שהוא הולך ללמוד דברים חדשים שהוא לא מכיר – זכרו שמה שהוא לומד עכשיו בגן טרום-טרום-חובה יהווה בסיס ללמידת הקריאה בשנים הבאות (זיהוי תבניות וסמלים).
אתם גם יכולים לשתף את הילד שלכם בערב-ההורים הנוכחי, שהכרתם כבר את הגננת, שראיתם את הגן, שיש לילד שלכם מגירה משלו, שיש מלא משחקים נהדרים.
אתם כמובן יכולים גם לשתף את ילדכם בחוויות מהילדות שלכם, כמה התרגשתם להיכנס למסגרת של הגדולים יותר, איך לכם היה כתלמידי גן, איזו גננת הייתה לכם, מי היה חבר שלכם, מה אהבתם הכי בגן.
אפשר גם לעבור ליד הגן עם האוטו ולהראות לו מבחוץ – הכל במטרה להכניס בו ציפייה, התרגשות והתלהבות מן המעבר.
2) סמכו על ילדיכם כי יסתגל בקלות.
אל תהפכו את הפרידה בבוקר לטרגדיה יוונית! תעשו הפרדה בין הזיכרונות הפרטיים שלכם כילדים לבין ילדכם. זה שהיה לכם קשה כילדים, לא אומר שהבן שלכם לא יסתגל למסגרת כמו גדול! סמכו עליו! הסתגלות זה תהליך שלא קורה ביום אחד. גם כאשר נדמה לכם שילדכם לא יצליח להתמודד. יחס מגונן מדי מעביר לו את המסר שהוא לא יכול. כמובן שאם ילדכם ממשיך לגלות קושי ומרבה לבכות, לא להתעלם: תנו מקום להבעת הרגשות הלגיטימיות שלו אבל אמרו לו גם שזה זמני, שזה בסדר גמור להרגיש ככה, שזה יעבור ושהוא ייהנה. השתדלו מאוד בבוקר לקצר את שהותכם בגן בזמן הפרידה וסמכו על הגננת כי היא תדע הכי טוב להתמודד עם תופעות הבכי. אני לא מחדשת לכם כלום בזה שגן עם 30 ילדים בוכים נרגע ברגע שההורים עוזבים את הגן, נכון?
3) רגרסיה זמנית היא תופעה נורמטיבית.
כניסה למסגרת חדשה היא הליכה אל הלא נודע. החדש מעורר חששות הן אצל הילד והן אצל ההורים ודרוש זמן הסתגלות. מאוד ייתכן כי ילדים גמולים חוזרים להרטיב עם המעבר לגן טרום-טרום חובה. קבלו את הדבר בטבעיות ואל תכעסו, התופעה אמורה לחלוף מעצמה במהלך החודש. ישנם ילדים שמרבים לבכות בבית ומסרבים ללכת לגן בבוקר, שלא מצליחים להירדם פתאום. הם נפרדו ממסגרת קטנה ומכילה יותר וצריכים להתרגל לדמויות חדשות. יש ילדים שמתרגלים תוך יום כאילו הם תמיד היו בגן ויש ילדים אחרים שלוקח להם זמן. זה בסדר גמור, לכל ילד יש שעון הסתגלות משלו. אם תופעות הרגרסיה ממשיכות מעבר לתקופה של חודש, התייעצו עם הגננת ופסיכולוגית הגן.
4) סמכו על הגננת ושתפו אותה.
אחד הגורמים החשובים ביותר בהסתגלותו של ילד למסגרת היא עמדה פנימית חיובית של הוריו כלפי המסגרת החדשה והצוות החינוכי. ראו את הגננת כשותפה חשובה בתהליך גדילתו של ילדכם. היא זו שנמצאת רוב שעות היום עמו והיא הולכת איתו בצורה מעמיקה מאוד: כיצד הוא נוהג באינטראקציות החברתיות, מה הוא אוהב לאכול ולאיזה משחקים הוא נמשך. סמכו על החושים שלה והקשיבו להערותיה, תוכלו ללמוד ממנה רבות על ילדכם. באם מתעוררים קשיים כלשהם הקשורים לגידולו של בנכם, שתפו אותה. כאשר ידועות בעיות העלולות להקשות על הסתגלותו של ילד לגן, עדיף ליידע מוקדם ככל האפשר את הגננת. למשל: שיתוף של גננת בדבר משבר משפחתי יסייע לגננת לגלות הבנה לנסיגה זמנית אפשרית בתפקודו של הילד ולמצוקה בה נמצא. הגננת היא שותפה שלכם וזה בסדר גמור לבוא אליה ולשתף אותה בקשיים כלכליים/זוגיים/משפחתיים שיכולים להשפיע לרעה על תפקודו התקין של ילד ולבקש שתשים לב כיצד הילד מגיב בגן. עם יותר מ-30 ילדים בגן, קורה שמפספסים ילד שנמצא במצוקה, אז אל תתביישו לבוא לגננת ולחלוק איתה. אין משפחה שלא עוברת קשיים ואתם יכולים לסמוך במאה האחוז על הדיסקרטיות שלה.
עוד דבר: כהורים, אתם אלה שמכירים הכי טוב את הילד שלכם. אם יש לכם עצה טובה שיכולה לעזור לגננת בהתנהלות שלה מול הילד שלכם, שתפו אותה: מה עשוי לעזור לו להשתלב בגן? האם יש משהו שעשוי להקשות עליו? מה הוא הכי אוהב לעשות בבית וכדומה.
5) תקשורת עם הילד שלכם.
הדמויות הכי חשובות בחייו של ילד בן 3 הן ההורים שלו וכל מה שהוא עושה בגן (יצירות וכדומה) זה אך ורק עבורכם. גלו התעניינות בלו"ז היומי שלו, בקשו ממנו לשתף אתכם בנעשה והנלמד בגן - זה נותן לו תחושת ביטחון שחוויותיו מהגן חשובות לכם.
פתחו את תיקיית היצירות שלו, תבקשו ממנו להסביר לכם על הציורים שלו, מה הסיפור שהוא ניסה ליצור?
אפשר לקנות לילד שלכם קלסר עבה ולתייק בו חלק מהציורים שלו ולרשום עליהם תאריך. התיק הזה יכול להחזיק עד כיתה א' וכך תוכלו לראות יחדיו את ההתקדמות שלו בציור על פני מספר שנים. זו מזכרת נהדרת בשבילו כשהוא יהיה גדול! אפשר להדביק בצד הקלסר תמונה של הילד כך שהוא יזהה את הקלסר כשלו.
אתם יכולים לעשות את התיוק ביחד. כשאתם רואים ציור יפה ומעניין במיוחד, אימרו לו "וואו, את זה חייבים לשים בקלסר היצירות, הוא ציור כ"כ יפה! בוא נתייק אותו עכשיו!".
שיחה ושיתוף הדדי בין הורה לילדו על היום שכל אחד עבר היא דרך נהדרת לגיבוש משפחתי. הקפידו להקדיש זמן לילד שלכם באמצעות שיתוף, לשאול ילד על היום שלו נותן לו תחושה שהוא חשוב, שמה שהוא עושה מעניין אתכם. הוא מספר לכם על היום שעבר עליו בגן ואתם מספרים לו על היום שעבר עליכם בעבודה: מה אתם עושים בעבודה, מה תפקידכם, חוויה נעימה שהייתה לכם בעבודה.
כשהילד שלכם מעלה קושי (ריב, עלבון וכדומה) בו נתקל בגן, שוחחו איתו באריכות, בפתיחות ובכנות על הנושא. התייחסו בכבוד לחששות שלו, תנו לגיטימציה לרגשות שלו, גם רגשות שליליים כמו כעס, שעמום ועלבון. המסר צריך להיות שזה לגיטימי וטבעי לפעמים לחוש כך. אימרו לו שגם אתם לפעמים נתקלים ברגשות הללו, חשים אותם על בשרכם ושזה בסדר לפעמים לחוש ככה. נסו לברר איתו באילו עוד מקרים זה קורה לו? מה הוא מרגיש כשזה קורה לו? באילו דרכים הוא מצליח להעביר את הרגש השלילי הזה? מה מבחינתו היה הופך את היום ליותר מוצלח ומשפר את המצב?
שיח על רגשות עם ילד הוא מאוד חשוב, על מנת שילמד לזהות מצבים רגשיים ולהיות בעל תחושת שליטה טובה יותר עליהם.
אפשר גם לנתח איתו ריב וקונפליקט עם ילד, להקשיב ולשאול ולא להכריז על צודק/לא צודק ולחזק אותו בעמדת הקורבן – לא זוהי המטרה. האם בדיעבד היה נוהג אחרת? מה הוא מסיק ממה שקרה? איך לדעתו אפשר בפעם הבאה לא להגיע למצב של ריב? מה הכי יעזור לך ממני במצב הזה? ותמיד לסיים בחיזוק ששיתף אתכם: "אני מאוד שמחה שבאת ושיתפת אותי במה שכואב לך, זה מאוד בוגר מצידך ואני מאוד גאה בך".
6) הקפידו על זמן איכות ובילוי אישי עם הילד שלכם.
אפשר לנסות להיעזר בסבתא, באח הגדול שישמור על שאר האחים. אפשר פעם בשבוע לנסות להקדיש לילד שלכם שעה אחת איתכם לבד, אפשר ללכת לאכול גדילה, אפשר ללכת לגן שעשועים לשחק. זה פתח לרקימת קשר משמעותי עם ילד ולשיתוף רגשות עמו. זה הכי חשוב לו בעולם לדעת שהוא ייחודי ומיוחד בעיניכם.
7) אל תזניחו את יצר החקירה של ילדיכם.
המוח בגיל הזה הוא כמו ספוג, הוא סופג כמויות אדירות של ידע. כשהילד שלכם שואל אתכם שאלות נודניקיות, אל תפהקו! נצלו את ההזדמנות להעמיק את הסקרנות שלו ואל תשאירו שאלות שלו עמומות וללא תשובה. תהפכו את הלמידה לחווייתית ולזמן איכות עם הילד שלכם, למדו ביחד באינטרנט: אתר וויקיפדיה הוא אתר מדהים לעורר את החושים של הילד כאשר נושא כלשהו מעניין אותו (חגים, חיות, אתרים בארץ, גיבורים היסטוריים כמו אבירים וכדומה) ואפילו אתם תלמדו דברים חדשים.
חג הסוכות מתקרב? קראו לו מהאינטרנט על החג: מדוע בונים סוכה בסוכות? למה צריך 7 מינים? ילד כזה שלומד בבית עם ההורים שלו, מגיע עם המון ידע למפגשים בגן, זה תורם לביטחון שלו וזה יעודד אותו להתעניין מראש בעוד חגים ואירועים.
8) התפעלו מילדיכם ואל תעשו השוואות עם ילדים אחרים או אחים.
אמרו לילדכם כמה אתם גאים בתוצרים שהוא מביא הביתה, גם אם זה לא ציור של פיקאסו! אם ילד אחר יודע לכתוב את שמו וילדכם עדיין לא, לא להיכנס לפאניקה! כל ילד בקצב שלו! אם יהיה חשד מצד הגננת ללקות או עיכוב התפתחותי, סמכו עליה שהיא תדע להעיר את תשומת לבכם.
9) עזרו לילדיכם למצוא את מקומו החברתי.
הזמינו חברים הביתה! גם אם התנסות קודמת נגמרה בריב או בברוגז, לא נורא! ילדים בגיל הזה נוהגים להתקוטט וממשיכים להיות חברים למחרת כאילו לא אירע דבר. היעזרו בגננת, שאלו אותה עם מי הילד שלכם הכי מתחבר בגן? אם הוא קצת ביישן, חסר ביטחון, קטנצ'יק כזה, היעזרו בגננת, תבקשו ממנה לעזור לו להתחבר לילדים אחרים.
כשתקבלו את רשימת הקשר של הגן, הרימו טלפון לילד אחר והזמינו אותו. לא לוותר על זה גם אם הילד שלכם אומר שהוא לא רוצה. אתם יכולים להגיד לו: "אני מבינה שזה קשה להתרגל לחברים חדשים אבל הגננת ביקשה שלפחות פעם בשבוע כל ילד יבחר ילד להזמין הביתה. בוא נעבור על הרשימה ביחד ואתה תבחר ילד אחד שאתה כן רוצה לשחק איתו. יש איזה כיבוד שאתה רוצה שנקנה ביחד ותרצה לאכול עם אותו החבר?". צרו התלהבות מהביקור הצפוי של החבר לביתכם, תנו לילד שלכם לבחור את הכיבוד והמשחק.
בסוף הביקור, החמיאו לילד שלכם, גם אם רב עם החבר שהזמין, למשל: "היה לי מאוד נעים לראות אתכם משחקים כ"כ יפה. נכון שאח"כ רבתם אבל זה לא נורא, אני בטוחה שמחר אתם תשחקו ביחד מחדש".
10) פיתוח השפה.
אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים היא שפה. השפה היא מרכזית בתהליך הלמידה. אם ילד לא מבין את השפה, הוא לא יכול ללמוד חשבון והוא לא יכול להבין סיפור.
גיל 3 הוא גיל קריטי להתפתחות ורכישת שפה תקינה ומועשרת. הרבה מזה תלוי בכם! כמה שיותר תחשפו אותו לספרים כך תעודדו את הסקרנות שלו ואת הלהט שלו ללמוד לקרוא.
יש כמעט בכל גן את פרויקט "ספריית פיז'מות" שהוא פרויקט מופלא – פעם בחודש כל הילדים בגן מקבלים את אותו הספר. זה סיפור קצר שמותאם לגיל שלהם ובסוף יש דף עם שאלות על מנת לבדוק אם הילד הבין את הנמשל של הסיפור ורעיונות למשחקים עם המשפחה סביב רעיון הספר. כל הילדים מקבלים את אותו הספר ולכן אח"כ זה יוצר שיתוף נהדר בין כל הילדים במפגשי בוקר. מה כל אחד הבין מהספר? מה כל אחד עשה עם ההורים שלו סביב הרעיון של הספר?
איך עוזרים לילד לפתח את השפה?
א. סיפור לפני השינה – גם זמן איכות עם ההורה וגם הזדמנות להכיר מילים חדשות.
ב. דברו עם הילד שלכם על מה שקורה עכשיו, למשל: בדרך לגן אפשר ללמוד על תמרורים, על צבעים של פרחים, של מכוניות, סוגי המדרכות (כחול לבן, אדום, אפור) ומה משמעות הצבע של המדרכה.
בבית, אפשר להזמין את הילדים לבשל, לשקול יחד חומרי גלם, לגלות מילים שקשורות לבישול (אפוי, לא אפוי, אל דנטה, מבושל, לא מבושל, דג נע).
כשיוצאים לטיול, אפשר לגלות בעלי חיים, פרחים וסוגי נופי טבע שלא מכירים. במקלחת – אפשר למנות חלקי גוף.
11) הקפידו על גבולות.
מאפיין בולט בגיל 3 הוא אגוצנטריות (למשל, לא רוצה להגיד תודה וגם לא מחלק צעצועים). הכניסה לגן טרום-טרום חובה מאפשרת לילדכם להפנים חוקים וגבולות הנהוגים במסגרת חינוכית ולהבין את ההשלכות שיש להתנהגות מסוימת. לכן, חשוב מאוד להקפיד על גבולות. הצבת גבולות היא בעצם הכנה לחיים שלו כבוגר: תעזרו לו לסבול תסכול ואל תפחדו לאבד את אהבתו! חבל שבעתיד ההתעלמות שלנו מצדדים שליליים בהתנהגותם של ילדינו יתנקמו בהם. ישנם דברים שאפשר לפתוח עליהם דיון ולקבוע ביחד, למשל זמן כיבוי אורות: "באיזו שעה אתה יכול להתחייב שבכל ערב תלך לישון לפיה?".
הקפידו להעביר את האחריות לילד שלכם, שהתנהגות שלילית פוגעת דבר ראשון בו. למשל, בהתנהגות אלימה כלפי ילד אחר, לפני שמענישים וצועקים, אפשר לפתוח דיון ולהעביר לו את הרעיון שאלימות אולי נותנת לו תחושת כוח ונקמה אבל מרחיקה ממנו ילדים אחרים ושיחשוב לבד אם יכל להתנהג בצורה יותר יעילה.
חשוב לא לאבד שליטה, אלא להגיב בסמכותיות ובקור רוח. לא להעניש באופן גורף. רצוי לתת לילד שלכם הזדמנות לתיקון ולהבעת חרטה. הורה שמגיב באיפוק ושליטה מחנך את ילדו לווסת את עצמו.
12) בניית סדר יום.
הכינו לוח שבועי שהילד יכול לקשט. הכניסו בכל יום את הפעילות הצפויה לאותו היום: חוג, יום השאלת ספר וכדומה. רצוי גם לקבוע מראש איזה סנדוויץ' אוכלים בכל יום, זה יוצר גיוון תזונתי וציפייה ("יש!!! היום יום שישי, זה יום הסנדוויץ' עם השוקולד!").
הקפידו בערב לפני ההליכה למיטה לעיין בלוח השבועי והכינו אותו מראש מה צפוי לו למחרת.
13) מכון להתפתחות הילד.
מאוד יכול להיות שבמהלך השנה, הגננת תעיר את תשומת לבכם לקושי שפתי/רגשי ותבקש עבור הילד שלכם עזרה טיפולית חיצונית נוספת. אל תזניחו! אל תקחו זאת כעלבון! אין קשר בין אינטליגציה לטיפולים במכון להתפתחות הילד. לפעמים ילד סובל מעיכוב שפתי וצריך עזרה של קלינאית תקשורת לקבל את הדחיפה הראשונית. ככל שנטפל יותר מוקדם, כך ייטב. קחו את ההפניה של הגננת כמתנה: "היא שמה לב לילד שלי וראתה שהוא מתקשה, איכפת לה ממנו והיא רוצה שהוא יצליח".
14) גמילה.
השארתי את הנושא הטעון ביותר לסוף. גיל 3 הוא גיל ממוצע לחלוטין להיות גמול ורצוי שבגן טרום-טרום חובה כל הילדים יהיו גמולים. כשיש מספר ילדים לא גמולים, הדבר משבש לחלוטין את הסדר של הגן. אל תשכחו שיש רק גננת וסייעת אחת וכשהן מתעסקות במקלחת והחלפת בגדים, הן לא פנויות לשאר הילדים ולמטלות היום-יומיות העומדות בפניהן. ובעיקר, הדבר פוגע בדימויו העצמי של אותו ילד שמלכלך את תחתוניו מול חבריו ומריח ריח לא נעים, הוא מרגיש נבוך ולא בנוח וילדים אחרים צוחקים וקוראים בשמות גנאי.
אצל ילד שאינו סובל מבעיה רפואית, דחיית תהליך הגמילה מעבר לגיל 3 אינה מבטיחה בהמשך את קיצור התהליך. דחיית התהליך נוטעת בילד מסר של "אתה קטן" ו-"אתה לא יכול" ותחושה זו של אי אמון יכולה להיות חלק מקושי של ההורים להפוך את ילדם לאחראי ובשל. נכון, הרתמות לגמילה דורשת מההורים אורך רוח, סבלנות ואנרגיה. זה מאוד קשה. אבל בסוף, היא גורמת להמון סיפוק אצל הילד וגורמת לו להרגיש תחושת גאווה של "עכשיו אני באמת ילד גדול".
אל נא תשכחו שעוד מעט מתחיל הסתיו ואחריו יגיע החורף ונוח וכדאי יותר להתחיל את התהליך בתחילת השנה כשעוד יחסית חם וקל יותר לילדים להתפשט בגלל מיעוט שכבות הבגדים.
אנחנו לא מחפשים אשמים או לעשות רשימת ילדים לא גמולים. כל הורה שילדו אינו גמול יודע זאת ועכשיו מתחילים את התהליך, יד ביד עם הגננת. זו לא בושה לבוא ולהגיד לגננת: לא גמלתי אותו עד עכשיו, בואי תעזרי לי, תעזרי לי לעשות את זה כמו צריך. אפשר גם להיעזר בפסיכולוגית הגן. אשמח לחלק לכם חומר עיוני וקל ליישום אם תתנו לי את המייל שלכם.
סיכום
הורים יקרים: אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם הרבה נחת והתרגשות מהעלייה לגן עירוני. שתהיה לכולנו שנה טובה, של גדילה נוחה והגשמת חלומות.
בהצלחה לכולנו!
