ביטחון בהתקשרות, אקספלורציה והתמודדות עם שינויי קריירה
מאת אלינער פרדס
מאמר זה הוא השני בסדרת מאמרים שנכתבו בעקבות הרצאה שניתנה ביום העיון של האגודה לטיפול משפחתי. יום העיון התקיים בתאריך 4.6.12.
פרויד כרך יחדיו את האהבה והעבודה כשתיאר את "היכולת לאהוב והיכולת לעבוד" כאבני יסוד של בריאות נפשית, אך עדיין רווחת בספרות המקצועית הפרדה בין שני התחומים (Flum, 2001). מחקרים העוסקים בתחום העבודה נוטים להתעלם מהקשרים שבין ההתפתחות המקצועית לבין מערכות היחסים של הפרט, ומחקרים שעניינם זוגיות ומשפחה נוטים להתעלם מהקשרים שבין מערכות יחסים אלו לבין אקספלורציה (חקירה) ותהליכי קבלת החלטות בתחום התעסוקה (Blustein, 2011).
תיאוריית ההתקשרות, אשר שמה דגש הן על הקשרים שאדם יוצר במשך חייו והן על ההתנהגות החקרנית, מעניקה מסגרת מגשרת בין שני תחומים אלה (Harms, 2011; Littman-Ovadia, 2008). לפי תיאוריה זו, מערכת ההתקשרות ומערכת האקספלורציה הן שתי מערכות התנהגות המשלימות זו את זו ונמצאות באינטראקציה מתמדת (;Mikulincer & Shaver, 2007; Elliot & Reis, 2003).
מערכת האקספלורציה
מערכת האקספלורציה אחראית על פיתוח הכישורים האישיים של הפרט. היא מדרבנת אנשים לחקור את סביבתם וללמוד דברים חדשים על עצמם ועל העולם (Elliot & Reis, 2003). למערכת זו יש תפקיד אבולוציוני המכוון לתרום להסתגלות בעולם מורכב ומשתנה, באמצעותת למידה של מיומנויות התורמות להסתגלות לשינויים בלתי צפויים בסביבה (Mikulincer & Florian, 1996). כדי לשרוד, המין האנושי פיתח במרוצת הדורות מערכת אשר דוחפת את הפרט להרחיב את מיומנויותיו, ללמוד לצפות התרחשויות טבעיות וחברתיות ולפתח דרכי התמודדות חדשות במצבים משתנים. מערכת החקירה מאפשרת לפרט ללמוד כיצד להשתמש בכלים העומדים לרשותו, להשיג יעדים שהציב לעצמו, להתגבר על מכשולים ולהתמודד עם אתגרים חדשים בסביבתו (שם).
מערכת החקירה היא אמנם מערכת התנהגותית נפרדת ונבדלת מיתר המערכות, אך פעילותה האופטימלית תלויה ביחסי הגומלין שהיא מקיימת עם יתר המערכות, בייחוד עם מערכת ההתקשרות (Eliot & Reis, 2003; Mikulincer & Shaver, 2007). מרבית האנשים מגיעים לאיזון בין מערכות החקירה וההתקשרות ולתגובה גמישה ללחצים בסביבה, בזכות נגישותם, הקונקרטית או הסימבולית, של דמויות ההתקשרות (הורים, בני זוג, חברים ודמויות משמעותיות אחרות). אנו מתוודעים לעולם דרך יחסינו עמו. על כן, כדי להכיר את העולם, עלינו לבחון לא רק אותו, אלא גם את עצמנו. בתנועה המתמדת שבין התחברות להתרחקות, מתרחש תהליך מתמיד של עיצוב הזהויות שלנו, כולל הזהות המקצועית, כפי שנראה בהמשך.
אקספלורציה בתחום הקריירה
אקספלורציה בתחום הקריירה כוללת מגוון תהליכים: חיפוש ואיסוף מידע בנוגע לאפשרויות תעסוקה, משרות, תפקידים והזדמנויות, ניתוח היתרונות והחסרונות של מכלול האפשרויות ופיתוח מיומנויות (Littman-Ovadia, 2008). נוסף על תהליך החיפוש וההתוודעות לאופציות התעסוקתיות הקיימות במציאות, כוללת האקספלורציה בקריירה גם היכרות של האדם עם צרכיו האישיים, מיפוי של העדפותיו, חוזקותיו ומגבלותיו, ובירור חלומותיו והמטרות שאליהן הוא שואף (Littman-Ovadia, 2008; Flum & Blustein, 2000).
בעבר נטו לראות באקספלורציה בתחום הקריירה מאפיין התפתחותי של שלב "הבוגר הצעיר", אולם כיום מקובלת התפיסה שמדובר בתהליך מתמשך המתפרש על פני מעגל החיים. התופעה של שינויי קריירה תכופים נחשבת לאחד המאפיינים של העידן הפוסט-מודרני. הניידות הגבוהה נובעת מגורמים חברתיים-כלכליים (כגון כלכלת שוק של הפרטה), משיעורי הגירה גבוהים, ומהתפתחויות טכנולוגיות מואצות. בעבר, העיסוק המקצועי נחשב למאפיין קבוע של האדם. שמות משפחה רבים בקרב יוצאי עדות אשכנז הם שמות המקצועות שאפיינו את בני המשפחה: נגר, סופר, צבע וכו'. העיסוק המקצועי היה יציב לא רק במהלך חיי האדם אלא פעמים רבות גם עבר מאב לבן. כיום פני הדברים שונים מאוד, ומרבית האנשים אינם צפויים להעביר את כל חייהם באותה מסגרת תעסוקתית.
נוסף על כך, לרוב הקריירה המקצועית אינה מתפתחת דרך שלבים קבועים וצפויים, כך שהאדם יכול למצוא את עצמו לאורך מעגל חייו ניצב שוב ושוב לפני צמתים שבהם עליו להעריך מחדש את בחירותיו ולקבל החלטות בנוגע להמשך דרכו המקצועית. הדינמיות של הסביבה התעסוקתית והשינויים המהירים המתרחשים בעולם הטכנולוגיה מחייבים אותנו להתעדכן ולהסתגל ללא הרף למציאות משתנה. על רקע זה חשובה במיוחד הפתיחות לאקספלורציה, המרחיבה את מעגל האפשרויות להתפתחות, למימוש ולצמיחה (Littman-Ovadia, 2008; Flum & Blustein, 2000).
ביטחון בהתקשרות והתמודדות בעולם העבודה
מה הקשר בין ביטחון בהתקשרות לבין התמודדות בתחום התעסוקתי? מהם המשאבים שאנשים מגייסים כדי להתמודד עם "צמתים" בקריירה? מהם המחסומים שעלולים לבלום אנשים מלעשות שינויים ולממש את עצמם בתחום הקריירה?
מאז המחקר החלוץ של חזן ושייבר (1990,Hazan & Shaver), על הקשר בין התקשרות לבין עבודה, נערכו מחקרים נוספים בתחום. במחקרים אלה נמצא שאנשים בעלי התקשרות בטוחה גמישים יותר בהסתגלותם למצבים משתנים. כמו כן הם יכולים לשאת עמימות בקלות רבה יותר והם פתוחים לחוויות חדשות יותר מאנשים בעלי דפוס לא בטוח של התקשרות (Mikulincer & Shaver, 2007; Larose et al., 2005).
נוסף על כך, נמצא כי אנשים בעלי דפוס של התקשרות בטוחה נוטים לתפוס קושי כאתגר ולהיות הגנתיים פחות, מה שמשפיע על יכולתם להתמודד עם שינויים, להודות בקשיים, להתמודד עם פערים בין רצוי למצוי ולהפיק לקחים מהתנסויות עבר. הבטוחים בהתקשרות מיטיבים "לקרוא" רגשות של עצמם ושל אחרים, להבין את ההשלכות של רגשות אלה, ולהשתמש ב"תחושות בטן" בעת קבלת החלטות, בהשוואה לאנשים עם דפוסים לא בטוחים, ולכך יש השלכות חיוביות על הבחירות שלהם בתחום התעסוקתי, על יחסיהם עם ממונים ואנשי צוות אחרים ועל התנהלותם במצבי מעבר בתחום התעסוקתי (על הקשר בין ביטחון בהתקשרות לתפקוד בעבודה אפשר לקרוא אצל Blustein, 1999; Harms, 2011; Littman-Ovadia et al., 2013).
לעומת זאת, אנשים הנוטים לדפוס התקשרות חרד מדווחים במחקרים על קושי לקבל החלטות בתחום הקריירה (Braunstein-Bercovitz et al., 2012). הם תלויים יותר באישורים חיצוניים ונוטים לחשוש מכישלון או מדחייה אם עבודתם לא תעמוד בקריטריונים מסוימים או לא תעמוד בציפיות הסובבים. אנשים הנוטים לדפוס התקשרות נמנע אינם מפגינים בהכרח קשיים ביצועיים בעבודה עצמה במציאות היום-יומית, אולם הם יכולים להשתמש בעבודה כתירוץ להימנע מקשרים קרובים ומפעילויות חברתיות (Hazan & Shaver, 1990). גם הם, כמו בעלי דפוס התקשרות חרד, נוטים לדווח על פחות שביעות רצון בעבודה, על קושי במחויבות ואף על נטייה לעזוב את מקום העבודה (Harms, 2011; Richards & Schat, 2011).
מרבית המחקר בתחום התמקד עד כה בקשר בין סגנונות התקשרות אישיותיים לתפקוד במקום העבודה, ויש צורך בהעמקת ההבנה של הממד הבין-אישי ושל השפעת גורמים מצביים על ההתמודדות עם שינויי תעסוקה. ממחקר שנערך לאחרונה אפשר ללמוד על אינטראקציות בין גורמים מצביים (כגון מידת האוטונומיה בתפקיד) לבין גורמים אישיותיים, כגון הימנעות בהתקשרות, בניבוי התפקוד במקום העבודה (Littman-Ovadia et al., 2013). ממצאי המחקר המצביעים על הקושי של אנשים בעלי דפוס התקשרות נמנע למלא תפקידים שיש בהם אוטונומיה, מדגישים את החשיבות של המשך המחקר בתחום.
מנהיגים ודמויות סמכות אחרות, כגון מפקדים בצבא, מנהלים או רכזים במקום העבודה, יכולים לשמש בתפקיד של "the stronger and wiser", כלשונו של בולבי, כלומר לתרום ליצירת "איים של ביטחון" עבור אנשים הנוטים לחוסר ביטחון בהתקשרות, ולשמש עוגן משמעותי גם בזמנים קשים (Davidovitz et al., 2007). השתייכות לצוות תומך יכולה גם כן להיות מקור תמיכה משמעותי התורם לחוויה של ביטחון הקשרי. המונח "חוויה של ביטחון" (felt security), שבו נעשה שימוש במאמר זה, מתייחס לשילוב בין ביטחון בהתקשרות, כלומר ביטחון כתכונה אישיותית, לבין גורמים מצביים הקשורים לזמינות ולרגישות של דמויות התקשרות משמעותיות, כולל בני זוג ובני משפחה, כפי שנראה בתת-הפרק הבא.
זוגיות, משפחה והתמודדות עם שינויים בקריירה
מה תפקידה של המשפחה בהתמודדות עם משברי תעסוקה?
אדם הניצב "על פרשת דרכים" מבחינה תעסוקתית, ונדרש לקבל החלטות על עתידו – מערכת ההתקשרות שלו נמצאת בעוררות (2008 ,Littman-Ovadia). כשמדובר בשינויים לא צפויים ולא רצויים מבחינת הקריירה, יכולה להתעורר מצוקה המלווה תחושות של בלבול ופגיעוּת מוגברת. שאלות כגון "האם אני מוערך ואהוב?", "מי נמצא לצדי?" ו"מי מאמין בי?", הקשורות לדינמיקה של מערכת ההתקשרות, מתעוררות ומתחדדות אז ביתר שאת.
הספרות המחקרית והניסיון הקליני מצביעים על כך שהזמינות של מקורות תמיכה, כלומר הידיעה שיש למי לפנות ויש על מי לסמוך בעת מצוקה, היא מקור חוסן במצבי משבר (Mikulincer & Shaver, 2007). לבני זוג, לבני משפחה ולקרובים משמעותיים אחרים יכול להיות תפקיד חשוב ביותר במצבים שבהם היחיד מוצף חרדה או תחושות של תקיעות וחוסר אונים. יש להם תפקיד בעיבוד הרגשות, בהכלת התסכול וחוויות של דחייה, במצבים כגון כישלון בקבלה למקום עבודה, סגירת עסק, או פיטורים ובהבניית המשמעות המוענקת לאלה.
מערכות יחסים קרובות, המאופיינות בהקשבה אמפתית ובעידוד למימוש ולביטוי אישי, משמשות "בסיס בטוח" שממנו אפשר לצאת ו"חוף מבטחים" שאליו אפשר לחזור (Feeney & Van Vleet, 2010). אפשר למצוא הבהרה של שני מושגים אלה במאמר הקודם. תמיכתם של הורים, אחים, בני זוג, חברים וקרובים משמעותיים אחרים, המכירים את חרדותיו ואת פחדיו של הפרט ומאמינים בכוחותיו להתגבר עליהם, היא משאב משמעותי. משאב זה עשוי לסייע לו להתמודד עם החרדות הכרוכות בפרֵדה מחופים מוכרים ובחתירה אל יעדים חדשים. כאשר יש תחושת ביטחון בזמינותם של מקורות תמיכה, מתפנים כוחות להתנהגויות חקירה העשויות לתרום להרחבת טווח האפשרויות ולהגדלת הסיכוי למימוש הפוטנציאל הטמון במפגש עם הקושי.
לקשרים משמעותיים תפקיד חשוב לא רק בבניית "איים של ביטחון" המקנים תחושת יציבות, כי אם גם ביצירת הנרטיב. הם יכולים להזכיר לאדם מי הוא ומה כוחותיו ולתרום ליצירת תחושה של המשכיות בנרטיב האישי. המשכיות זו חשובה בייחוד במצבים שבהם מופר האיזון ונקטע הרצף הטבעי בין עבר, הווה ועתיד. קשרים כאלה הם משאב משמעותי ביותר גם ביצירת נרטיב חדש, המגשר בין "מי שהייתי", "מי שאני עכשיו" ו"מי שאני חולם להיות".
בני זוג ובני משפחה אחרים, הנושאים עמם מעין "ארכיון" של זיכרונות שיכול להזכיר ליחיד "מי הוא", מהן מטרותיו ומהם כוחותיו, יכולים לאפשר לאדם לבטא את עצמו ולתרום לשיקום תחושת הרציפות ולגיבוש של נרטיב קוהרנטי. תמיכה זו עשויה לשמש "עוגן" או "בולם זעזועים" משמעותי לנוכח כישלונות עסקיים או חוויה של דחיות חוזרות ונשנות בתהליך חיפוש עבודה (קורות חיים שלא זוכים למענה, ריאיונות עבודה שלא צולחים וכדומה). הנרטיב האישי והמשפחתי משפיע על יכולתו של היחיד להאמין בעצמו, לתת אמון באחר וליצור לעצמו מערכות תמיכה חדשות. ביטויים לכך אנו רואים בהתמודדות עם הלחצים הכרוכים בשינויים כגון: הסבה מקצועית, מעבר לארץ אחרת על רקע שינוי תפקיד בעבודה (relocation), פרישה או פיטורים. נדגים זאת באמצעות שני סרטים:
הסרט "סונטת טוקיו", בבימוי של קורוסאווה (2008), מדגים את הקושי שבהתמודדות עם פיטורים ומשבר הזהות שנוצר בעקבות זאת. הסרט מתאר אדם המפוטר בחופזה ממקום עבודתו ואת הבדידות המכאיבה שהוא חווה על רקע אירוע זה. בדידות זו מועצמת, שכן הוא מסתיר מבני משפחתו את העובדה שפוטר, וממשיך לקום כל בוקר, להתלבש בבגדי העבודה המחויטים שלו, לצרף עניבה תואמת ולצאת מהבית עם תיק המנהלים שלו, לכאורה אל מקום העבודה. הוא חווה תחושה של אובדן זהות ומחיקה עצמית. חוויה זו משפיעה על המשפחה כולה, אף שלכאורה המשפחה אינה יודעת דבר. בסופו של דבר, התנהלותו מובילה לאובדן סמכותו ההורית ולהתפוררות היחסים במשפחה. הסרט ממחיש כיצד ככל שמתעלמים מהקושי, כך הוא גובר.
כפי שאנחנו רואים לעתים קרובות בקליניקה, סודות יכולים להעמיק את הריחוק בין האדם למשפחתו דווקא בשעה שבה הוא נזקק ביותר לתמיכה. האדם שומר על סודו, לכאורה כדי להגן על קשרי ההתקשרות שלו, אך פוגע, למעשה, באותם קשרים משמעותיים. ההימנעות משיתוף רגשי רק מעצימה את הסבל, ואינה מאפשרת לאדם ולבני המשפחה לבטא את הדאגות והלבטים המטרידים אותם ולתמוך זה בזה.
הסרט "פרידות", בבימויו של יוז'ירו טאקיטה (2008), מתאר התמודדות אחרת עם שינוי תעסוקתי. משבר במקום העבודה (תזמורת שבה ניגן הגיבור כצ'לן) מניע את גיבור הסרט לחזור לעיר הולדתו ולחפש עבודה חדשה. הוא פונה לסוכנות שהניח בטעות כי עוסקת בתיירות, אך מגלה שמדובר בסוכנות העוסקת בטיפול בגופות של מתים. תחילה הוא אינו מספר לאשתו על התפקיד החדש, הנחשב בזוי מבחינה חברתית, מחשש לתגובתה. כמו בסרט "סונטת טוקיו", אפשר לראות בשמירה על הסוד מנגנון שנועד להגן על קשרי ההתקשרות וביטוי לחשש מפני דחייה ונטישה. אלא שבמקרה זה, אנו רואים כיצד גיבור הסרט מגייס אט אט כוחות כדי להתגבר על מחסום השתיקה ולשתף את אשתו במה שעובר עליו. הזוגיות מהווה עבורו סביבה מאפשרת, המסייעת לו להביא את עצמו לידי ביטוי. הטרנספורמציה שהוא עובר באה לידי ביטוי גם ביכולתו למצוא דרכים יצירתיות לסייע למשפחות אחרות להתמודד ברגעים קשים אחרי מות יקיריהם, ולהגיע לתקשורת פתוחה ואותנטית המאפשרת להם להתמודד עם אובדנם.
במושגים של תיאוריית ההתקשרות, שתוארו בהרחבה במאמר הקודם (בפרק על מעגל הביטחון), אפשר לומר שבן הזוג ובני משפחה אחרים יכולים לשמש "חוף מבטחים", התורם להכלת רגשות של כאב, זעם, בושה ואף השפלה, כמו גם "בסיס בטוח", המאפשר לאדם להתרחק ולהפנות משאבים לתחומים אחרים. חוויית הביטחון, הנובעת מהשילוב של שני סוגי תמיכה אלה, מחזקת את האמונה של האדם בעצמו ובאחרים, ואת יכולתו לבקש עזרה ולגייס "שגרירים" של רצון טוב ואכפתיות, שיסייעו בחיפוש אחר הזדמנויות והצעות עבודה. חוויית הביטחון בהתקשרות מגבירה את הסיכויים שיתמיד בחיפוש גם כאשר הוא חווה תסכול ודחייה זמניים. ממצאי המחקרים על "פרדוקס התלות" מצביעים על קשר בין היכולת להישען על אחרים לבין התנהגות המכוונת להשגת יעדים (Feeney & Thrush, 2010).
הניווט בין עבודה ומשפחה: זהות לצד ריבוי פנים
תחום מחקר נוסף שתורם להבנת יחסי הגומלין בין חיי העבודה לחיי המשפחה ועשוי לסייע למטפלים להבין ולמפות את מכלול הגורמים שיכולים להשפיע על שביעות הרצון בשני התחומים, הוא המחקר על האיזון בין עבודה לחיי משפחה (WBO – work-family balance). התופעה של הקרנת לחצים מחיי העבודה, ה"גולשים" אל חיי המשפחה ומשפיעים עליהם, מכונה "spillover". בספרות המקצועית אפשר למצוא עדויות רבות להשפעתם של מתחים בתחום העבודה על חיי המשפחה והשפעה של מתחים הנובעים מהיחסים במשפחה על התפקוד המקצועי (Cinamon, 2010). מונח זה מתייחס לא רק לרגשות שליליים כי אם גם למצב ההפוך – לחצים מחיי המשפחה המקרינים על חיי העבודה. בנוסף, המחקר מלמד על אפשרות ל-spillover (גלישה/הקרנה) של רגשות חיוביים, כגון סיפוק ותחושת הישג, מתחום אחד לתחום אחר. ככל שיש חוויה של ביטחון בהתקשרות, כך רבים הסיכויים להשיג איזון טוב יותר בין עבודה ומשפחה וחוויית הקרנה חיובית (positive spillover) של שביעות רצון מתחום לתחום (Greenhaus & Powell, 2006; Pines, 2004; Sumer & Knight, 2001; Vasquez et al., 2002). סקירת המחקר מצביעה על הצורך בפרספקטיבה רחבה ומשולבת לתפקידי עבודה ומשפחה (Cinamon, 2010).
מה מנבא את שביעות הרצון בחיים (life satisfaction) של פסיכולוגים? על תרומתם של גורמים הקשורים לחיי העבודה ולחיי המשפחה לניבוי תחושת שביעות הרצון והמימוש העצמי של פסיכולוגים, ועל יחסי הגומלין המורכבים בין גורמים אלה, אפשר ללמוד ממחקר שערכה קבוצת המחקר של פטריצ'יה רופרט מאוניברסיטת לויאלו בשיקגו (Rupert et al., 2012). במחקר זה נבדקו 368 פסיכולוגים במטרה לבדוק את ההשפעה של קונפליקטים עבודה-משפחה (work-family conflict) ומשפחה-עבודה (family-work-conflict) על שביעות הרצון הכללית בחיים. נמצא שככל שהפסיכולוג חווה תחושה של שליטה ויכולת לעצב את סביבת העבודה שלו לפי בחירתו, כך הוא חווה יותר שביעות רצון הן בעבודה והן בחיי המשפחה. תמיכת המשפחה נמצאה כגורם מפתח המנבא הן את שביעות הרצון בעבודה והן את שביעות הרצון בחיי המשפחה של הפסיכולוגים. תחושת המימוש העצמי הכללית בחיים נובעת, על פי ממצאי המחקר, משילוב תחושת הסיפוק בשני התחומים. ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם ממצאי מחקריה המקיפים של פרופ' איילה מלאך-פיינס ז"ל, שתרמה רבות לחקר השחיקה בחיי העבודה והשחיקה בחיי הנישואים (מלאך-פיינס, 1995; מלאך-פיינס, 2011). הם תומכים בצורך בפרספקטיבה רחבה ובגישות אינטגרטיביות המתבוננות על מכלול חייו של האדם,על הלחצים המופעלים עליו הן בעבודה והן במשפחה, ועל המשאבים שהוא מגייס במסגרת המעברים והניווט בין מעגלי ההשתייכות בחייו.
על חשיבות ההתבוננות על מכלול חייו של האדם ויצירת נרטיב שבו יש מקום לקולות שונים ונקודות מבט שונות ומרחב הן להמשכיות והן לשינויים על פני ציר הזמן, כותב גם לואיס ארון בספרו "Meetings of Minds", שיצא לאחרונה בתרגום עברי: "על הבנתנו את הסובייקטיביות לכלול גם 'זהות' וגם 'ריבוי פנים'. זהות מדגישה תחושת המשכיות, דמיון, קביעות, אחידות, עקביות ואינטגרציה של אדם. פוסט-מודרניזם עסוק בצדק בדרך שרעיון הזהות מטשטש הבדלים בתוך בני אדם וביניהם. אין ספק שבני אדם זקוקים לתחושת עצמי לכידה ואינטגרטיבית, אך הם זקוקים גם ליכולת לקבל חוסר אינטגרציה, ולשאת בלבול, סתירה, השתנות מתמדת ואף כאוס בתחושת הזהות שלהם, ואולי אף ליהנות מכך. עליהם לקבל את הפערים הפנימיים שלהם, את היעדר ההמשכיות, את רבגוניותם, את יכולתם להיות אנשים שונים בזמנים שונים, בהקשרים חברתיים ובינאישיים שונים. על כן אני מציע כי במקום לזנוח 'זהות' ו'סובייקטיביות', נשמור על זהות לצד ריבוי פנים, כהיבטים של הסובייקטיביות האנושית" (ארון, 2013/1996).
טיפול כבסיס בטוח לאקספלורציה ולפיתוח זהות
ככל שמטפל נחווה כבסיס בטוח, כך אפשר לצפות לפתיחות רבה יותר ולהיקף נרחב של פעילות מערכת האקספלורציה בתחום הקריירה. על כך מעידים ממצאי מחקרה של ד"ר הדסה ליטמן-עובדיה (2002), שנערך מפרספקטיבה של תיאוריית ההתקשרות. המחקר בדק את התרומה המשולבת של גורמים אישיותיים ושל גורמים מצביים הקשורים לפעילות מערכת ההתקשרות ליצירת הברית (alliance) בין יועצים בתחום הקריירה לבין אנשים שפנו אליהם לצורך הכוונה בתחום הקריירה, וכן לניבוי ההתנהגות החקרנית של אנשים אלה במהלך ייעוץ הקריירה. במחקר זה השתתפו 96 נבדקים שהשיבו על שאלון להערכת ההתנהגות החקרנית, שאלון שגובש על סמך ההמשגה של פלום ובלוסטיין למונח "אקספלורציית קריירה" (Flum & Blustein, 2000).
תוצאות המחקר מראות שכאשר מטפל נתפס כבסיס בטוח, נעלמים חלק מההבדלים שהיו קיימים מבחינת ההתנהגות החקרנית בין מטופלים שדורגו בתחילת התהליך כחסרי ביטחון לבין מטופלים שדורגו כבעלי דפוס התקשרות בטוח (Littman-Ovadia, 2008). ממצאים אלה מקבלים תמיכה נוספת ממחקרים מאוחרים יותר שנערכו בשנים האחרונות על פרדוקס התלות (Feeney & Thrush, 2010); חוויה של ביטחון בקשר עם מטפל עשויה למתן את ההשפעות השליליות שיש לחרדה ולהימנעות בהתקשרות, ובכך להשפיע לטובה על תוצאות הטיפול. כאשר מתקיימת תחושת ביטחון כזו, היחיד יכול להעז "לצאת" ולבחון אפשרויות שונות, ובה במידה גם להתכנס אל תוכו ולשאול את עצמו שאלות חשובות – תהליך חיוני לבירור של סוגיות זהות ושייכות.
כדי ליצור מרחב להתבוננות רפלקטיבית בטיפול, עלינו להיות פתוחים להאזנה למגוון ה"קולות" והרגשות שיכולים להתעורר תוך כדי תהליכי קבלת החלטות סביב שינויים תעסוקתיים ושינויים בתחומים אחרים. פתיחות זו חיונית כדי שנוכל לסייע לאדם לפגוש את עצמו, על כל חלקיו, ולהשתמש במשאבים העומדים לרשותו כדי להתמודד עם הפחדים העולים ועם האתגרים הניצבים בפניו. המרחב הטיפולי עשוי לאפשר לפרט להתבונן ברצף אירועי חייו, כולל אלה שקשה לקבלם, להפיק לקחים ולהתחבר לחלומותיו ולשאיפותיו בנוגע לעתיד. תהליך זה עשוי לתרום להיווצרות נרטיב קוהרנטי המחבר בין עבר, הווה ועתיד – נרטיב המשמש בסיס לגילוי משמעות ולפיתוח זהות. נרטיב כזה עשוי להרחיב את טווח האופציות של התמודדות עם מצבים שאותם חווה היחיד עד כה כתקועים, כמשתקים או כמאיימים.
ייעוץ או ליווי טיפולי עשויים לתרום לפתיחות לאקספלורציה לא רק בשלבי ההתלבטות ותהליכי קבלת החלטות, כי אם גם בתהליך ההתמודדות עם מעברים וההסתגלות לתפקיד או למסגרת חדשה. מצבים לא מוכרים בעולם העבודה, כמו מצבים לא מוכרים בתחומי חיים אחרים בבגרות, ניתנים להמשגה כמעין "סיטואציית הזר" ("Strange situation" – ראו סקירה במאמר קודם). גם מפגש ראשון בטיפול הוא סוג של "סיטואציית זר". אנשים יעזו יותר לשאת את תחושת הזרות, לחקור את ההזדמנויות הטמונות בסיטואציות אלה, לפתוח את "מפות" המציאות שלהם לבחינה מחודשת, ככל שיחוו ביטחון בקשר. זה נכון בנוגע לקשר טיפולי אך רלוונטי גם לקשרים אחרים. ביטחון בקשר עשוי לאפשר להם לפגוש את החלקים השונים בתוכם ואת מגוון הרגשות המתעוררים בתהליך שינוי, כולל רגשות שיכולים לעורר מבוכה ותחושת פגיעוּת. ממחקרים אמפיריים על תוצאות של פסיכותרפיה עולה כי ברית טיפולית אפקטיבית קשורה בתיקוף, בהבנה, בקרבה, באמפתיה ובכבוד הדדי (ארון, 2013/1996). שיפוטיות עלולה לצמצם את המרחב לאקספלורציה. הגנת יתר או חודרנות מצד האחר עלולות אף הן לצמצם את המרחב לביטוי ולמימוש עצמי.
כמו במטפורה ה"צבאית" של בולבי, ה"גב" או ה"תמיכה העורפית" שמעניק הבסיס, כלומר המטפל, יכולים להיות מקור לביטחון לא רק בשעת המפגשים, אלא גם ביניהם. כוחו של ביטחון זה נובע, בין היתר, מעצם הידיעה שיש מי שמקשיב ומתעניין במה שעובר על המטופל, שומר אותו בדעתו (Holding in the mind) ומלווה אותו מעמדה של אכפתיות בהתמודדויותיו ובמאבקיו.
כדי ליצור את המרחב הבטוח לאקספלורציה, הכרחי שנביא אל חדר הטיפול פתיחות וקבלה של הפגיעוּת שלנו. אי אפשר לצפות מאחרים להעז להסתכן ביציאה אל הלא נודע, אם אנו עצמנו איננו מוכנים להשהות את הצורך שלנו להיאחז ב"אמיתות" ידועות מראש ולשהות בטריטוריה לא מוכרת. עלינו להיות מוכנים לפתוח את "מפות" המציאות שלנו לבחינה מחודשת, ולעדכן אותן בהתאם למציאות המשתנה. בהמשך לדבריו של לו ארון (שם), חשוב שנפתח את היכולת לקבל חוסר אינטגרציה, לשאת בלבול, סתירה, השתנות מתמדת, ואף כאוס בתחושת הזהות שלנו עצמנו, ואולי אף ליהנות מכך.
סיכום
"גם מסע בן אלף מייל מתחיל בצעד אחד" (לאו דזה, טאו טה צ'ינג, פרק 64). כל מסע של שינוי קריירה מחייב את האדם לצאת לדרך. עליו לעזוב חוף מוכר ובטוח לטובת חתירה אל יעד, שלעתים אין ביכולתו לראות עדיין. היכולת לגייס ייצוגים פנימיים של ביטחון בהתקשרות מחזקת את היכולת להתמודד עם הפרֵדה מהמוכר ולנווט בתנאים של אי-ודאות. מתוך ביטחון זה אפשר להעז "לצאת אל העולם", לפגוש בסקרנות את הבלתי מוכר, לשהות במחיצתו, לבחון אותו ולהפיק ממנו תועלת. תשתית של ביטחון בהתקשרות, שמקורה בזמינות של מקורות תמיכה פנימיים וחיצוניים, מאפשרת לאדם גם להיות קשוב יותר להעדפות ולצרכים שלו, ולכוון את חייו לפיהם ולאו דווקא לפי מה שהוא רואה כציפיות הסביבה ממנו.
בסינית, "משבר" היא מילה הבנויה מחיבורם של שני רכיבים: "איום" ו"הזדמנות". שילוב זה מבטא את שני היסודות, הסיכוי והסיכון, הטמונים בכל שינוי ומשבר בחיים, ובכלל זה משברים תעסוקתיים. גם בתחום המקצועי, אם כך, בלב הקושי שוכנת הזדמנות.
כמו סרטן המשיל את השריון שלו כדי לגדול ולהתרחב, כך גם אנשים בתקופות מעבר יכולים להשיל מעליהם שריון של זהות שצרה עליהם, תרתי משמע, לטובת גיבוש זהות מתאימה יותר למידות החדשות ולנסיבות החיים המשתנות. בתקופות מעבר אלה מועצמת תחושת הפגיעוּת. במפגש עם פגיעוּת זו, כשהיא זוכה לקבלה ומוכלת בסביבה בטוחה, נוצר חלון הזדמנויות לעדכון מודלים פנימיים של התקשרות, הזדמנות שאפשר למנף גם בתהליכי טיפול.
מקורות
ארון, ל' (2013). המפגש: הדדיות ואינטרסובייקטיביות בפסיכואנליזה. (י' איתן-פרסיקו (מתרגם)). תל אביב: עם עובד. (נדפס לראשונה בשנת 1996).
ליטמן-עובדיה, ה' (2002). ייעוץ קריירה – סגנון ההיקשרות של הנועץ ותפקוד היועץ כ"בסיס בטוח" כתורמים לקשר הייעוצי ולהתנהגות חקרנית. חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה". המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן.
מלאך־פיינס, א' (1995). אהבה ושחיקה בחיי הנישואין. תל אביב: צ׳ריקובר.
מלאך-פיינס, א' (2011). שחיקה בעבודה. גורמים, תוצאות ודרכי התמודדות. תל אביב: מודן.
Blustein, D.L., (2011). A relational theory of working. Journal of Vocational Behavior, 79, 1-17.
Braunstein-Bercovitz, H., Benjamin, B.A., Asor, S., & Lev, M. (2012). Insecure attachment and career indecision: Mediating effects of anxiety and pessimism. Journal of Vocational Behavior, 81, 236-244.
Cinamon, R. G. (2010). Anticipated work-family conflict: Effects of role salience and self-efficacy. British Journal of Guidance & Counseling, 38, 83-99.
Davidovitz, R., Mikulincer, M., Shaver, P. R., Izsak, R., & Popper, M. (2007). Leaders as attachment figures: Leaders' attachment orientations predict leadership-related mental representations and followers' performance and mental health. Journal of Personality and Social Psychology, 93(4), 632-650.
Elliot, A. J., & Reis, H. T. (2003), Attachment and exploration in adulthood. Journal of Personality and Social Psychology, 85, 317-331.
Feeney, B. C. & Thrush, R. L. (2010). Relationship influences on exploration in adulthood: The characteristics and function of a secure base. Journal of Personality and Social Psychology, 98, 57-76.
Feeney, B. C. Van Vleet , M. (2010). Growing through attachment: The interplay of attachment and exploration in adulthood. Journal of Social and Personal Relationships, 27, 226-234.
Flum, H. (2001) Relational dimensions in career development. Journal of Vocational Behavior, 59, 1-16.
Flum, H., & Blustein, D.L. (2000). Reinvigorating the study of vocational exploration: a framework for research. Journal of Vocational Behavior, 56, 380-404.
Greenhaus, J. H., & Powell, G. N. (2006). When work and family are allies: A theory of work-family enrichment. Academy of Management Review, 25, 178-199.
Harms, P.D. (2011). Adult attachment styles in the workplace. Human Resource Management Review, 21, 285-296.
Hazan, C., & Shaver, P. R. (1990). Love and work: An attachment theoretical perspective. Journal of Personality and Social Psychology, 59, 270-280.
Larose, S., Bernier, A., & Tarabulsy, G.M. (2005). Attachment state of mind, learning dispositions and academic performance during the college transition. Developmental Psychology, 41, 281–289.
Littman-Ovadia, H. (2008). The effect of client attachment style and counselor functioning on career exploration. Journal of Vocational Behavior 73, 434-439.
Littman-Ovadia, H., Oren, L. & Lavy, S. (2013) Attachment and autonomy in the workplace: New insights. Journal of Career Assessment, 21(3), 1-17.
Mikulincer, M., & Florian, V. (1996). The evolutionary perspective on relationships and marriage. Presented at the 2nd Scientific Conference of the Peleg-Bilig Center, Bar-Ilan.
Mikulincer, M., & Shaver, P. R. (2007). Attachment in adulthood: structure, dynamics, and change. New York: Guilford Press.
Pines, A. M. (2004). Adult attachment styles and their relationship to burnout: A preliminary cross-cultural investigation. Work and Stress, 18, 66-80.
Richards, D. A., & Schat, A. C. (2011). Attachment at (not to) work: Applying attachment theory to explain individual behavior in organizations. Journal of Applied Psychology, 96, 169-182.
Rupert, P. A., Stevanovic, P., Hartman, E. R. T., Bryant, F. B., & Miller, A. (2012). Predicting work-family conflict and life satisfaction among professional psychologists. Professional Psychology: Research and Practice, 43, 341-348.
Sumer, H. C., & Knight, P. A. (2001). How do people with different attachment styles balance work and family? A personality perspective on work-family linkage. Journal of Applied Psychology, 86, 653-663.
Vasquez, K., Durik, A. M., and Hyde, J. S. (2002) Family and work: Implications of adult attachment styles. Personality and Social Psychology Bulletin, 28, 874-886.
